עוברים לקדמת הרכבת

בעוד ראשי המדינה חוגגים את ביצועיה של כלכלת ישראל, רוב הישראלים כלל לא מוזמנים לחגיגה. פרק ראשון בסדרת מאמרים מיוחדת על פירמידת השכר ושוק העבודה הישראלי
שלמה סבירסקי

כולנו מודעים לבעיית אי השוויון המתעצם. רבים מאיתנו שואפים לחברה שוויונית יותר; למה אנו מתכוונים? כדאי להתחיל מהדבר הברור ביותר: שוויון בהכנסות. בואו נסתכל על המספרים.[1]

כיום בשנת 2011, מערכת השכר הישראלית נראית כמו פירמידה רחבת-בסיס וצרה בקצה העליון.  בתחתית הפירמידה מצויים 40.5% מהשכירים ששכרם אינו עולה על מחצית השכר הממוצע – 4,000 ש"ח; מעליהם נמצאים 20.7% מהשכירים ששכרם נע בין 4,000 ש"ח ל-6,000 ש"ח; מעליהם – 12.1% נוספים ששכרם נע בין 6,000 ש"ח ל-8,000 ש"ח. מעל שלוש שכבות אלה ממוקמות שלוש שכבות נוספות, ששכרן נע בין השכר הממוצע במשק ובין שלוש פעמים ויותר מהשכר הממוצע.

מרכז הכובד הוא בבסיס הפירמידה: אם נחבר את שלושת הנדבכים הנמוכים נמצא כי 73.3% מן הישראלים מצויים בתחתית הפירמידה, כשהם משתכרים לא יותר מן השכר הממוצע. לעומת זאת, בקצה העליון של הפירמידה, שם משתכרים שלוש פעמים ויותר השכר הממוצע, נמצאים רק 3.9% מהשכירים. בתוך קצה זה מצויים המאון העליון והאלפיון העליון, שהכנסותיהם גבוהות בהרבה ממה שמוצג כאן.

פירמידת השכר העכשווית בישראל. מרכז הכובד הוא בבסיס הפירמידה

זוהי הפירמידה המעוררת כל כך הרבה ביקורת, ואשר כולנו רצים לשנות אותה. השאלה היא: איזו פירמידה אחרת תהיה מקובלת עלינו? התשובה אינה פשוטה. כולנו רגילים לתיקונים כאלה או אחרים: למשל, העלאת שכר המינימום בכמה מאות שקלים; או העלאות של כך וכך אחוזים בשכרן של המורות, הרופאים או העובדות הסוציאליות. אבל שינוי הפירמידה כולה?

בעצם, למה לא? הנה, אני מציע פירמידה אפשרית, שתאפשר לפחות התחלה של דיון, ועל מנת שנוכל לחשוב בגדול ולא רק במונחים של תיקון פה ותיקון שם:

פירמידת שכר חלופית

בפירמידה החדשה המוצעת, מרכז הכובד נע מן הנדבך הנמוך אל הנדבכים האמצעיים. שלושה-רבעים מכלל העובדים יקבלו שכר הנע בין 75% השכר הממוצע לכפליים השכר הממוצע. 5% יקבלו שכר גבוה (פי שלושה ויותר מהשכר הממוצע) ו-5% יקבלו שכר נמוך מאוד (עד מחצית השכר הממוצע). למעשה, אפשר אף לומר כי הפירמידה תהיה בנוייה כך ש-90% מהעובדים יהיו בשלושת הנדבכים האמצעיים.

אפשר, כמובן, לדמיין פירמידה שוויונית עוד יותר. פירמידה שבה, נאמר, 90% מהעובדים והעובדות מקבלים שכר ממוצע, פלוס/מינוס 10% או 20%. אלה מספרים ההולמים עוד יותר את הרעיון של חברה שוויונית. אפשר גם לחשוב על מודל של שכר המבוסס על צרכי המשפחה ולא על תפוקתו או על כוחו של העובד. אבל כפי שאמרתי, המדובר בתרגיל מחשבתי ולשם כך אין צורך לבחור דווקא במערכת השכר האידיאלית.

לעבור קדימה ולהגביר מהירות

הפירמידה החלופית דורשת תשומת לב בשלושה מישורים: ממוצע השכר, כוח הקנייה ורמת החיים.

ראשית, הפירמידה החלופית נבנתה על-פי השכר הממוצע של ימינו. ברור שמרגע שכובד המשקל יעבור מן הנדבך הנמוך אל האמצעי, השכר הממוצע יהיה גבוה יותר. בה בעת הוא יהיה קרוב יותר לשכר החציוני (השכר שמחצית השכירים נמצאים מעליו ומחצית מתחתיו; שכר זה עומד כיום על כ-5,000 ש"ח). כך, במונחים פחות מתמטיים, השכר הממוצע יהיה הרבה יותר טיפוסי, הרבה יותר שכיח משהוא כיום (כאשר רק 20%-15% נמצאים קרוב לשכר הממוצע).

יש להגדיל גם את השכר וגם את כוח הקנייה. צילום: cc by-Mike Schmid

שנית, הפירמידה החלופית נבנתה בהנחה שכוח הקנייה של יחידת-שכר יהיה דומה לזה של היום. עוד היא מניחה, שהכסף יידרש עבור אותם צרכים הקיימים כיום: למשל, שזוגות צעירים עדיין יזדקקו לרכישת דירה ושמשך הזמן הנדרש להחזר המשכנתא יהיה דומה לזה של היום. במקרה שכזה (וכל עוד לא יחול שינוי בשאר הצרכים והמצרכים), הרי שהשכר הגבוה יותר יאפשר עלייה ברמת החיים – וזה מה שאנו רוצים. אם המדינה תבנה הרבה דירות להשכרה, הצורך ברכישת דירה יקטן ואם שכר הדירה יהיה נמוך (וכל עוד שאר הצרכים והמצרכים לא ישתנו), הרי שהשכר החדש יאפשר שיפור גדול אף יותר ברמת החיים הכללית.

שלישית, הפירמידה החלופית המוצעת מהווה אמנם שיפור על פני המצב כיום ועלייה משמעותית ברמת החיים של חלק ניכר מן הישראלים. אבל זהו לא היעד היחיד שיש לשאוף אליו. כפי שנראה בהמשך, ישראל היא ארץ של שכר נמוך, יחסית לארצות המערב.

אם אנו חפצים לא רק במידה גדולה יותר של שוויון אלא גם בעלייה כללית ברמת החיים, אנו צריכים לשאוף לכך שהשכר הממוצע בישראל יהיה לא רק גבוה משהוא כיום, אלא בעל כוח קנייה דומה לזה של השכר הממוצע בארצות העשירות במערב. לשם המחשה, אם אנו רוצים להידמות לארצות הברית, צריך יהיה להכפיל, פחות או יותר, את הערכים בכל אחד מנדבכי הפירמידה השנייה.

במלים אחרות, היעד לעתיד צריך להתגלם לא רק בשדרוג שכרם של מרבית הישראלים יחסית לשכרם כיום אלא גם בשדרוג שכרם יחסית לשכר בארצות המערב העשירות. לא זו בלבד שצריך להעביר את רוב הנוסעים אל קדמת הרכבת אלא שבו בזמן גם צריך להגביר את מהירות נסיעתה.

איך משנים את הפירמידה?

התשובה הסטנדרטית של ראשי המשק כיום היא: צמיחה, צמיחה ועוד צמיחה.

ובכן, בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה, ארצות המערב חוו שלושה עשורים של צמיחה נאה, ובמקביל רמת שוויון גבוהה יותר מזו שקדמה למשבר הגדול של 1929. אבל כלל לא ברור האם הצמיחה היא זו שאיפשרה יותר שוויון או שמא המדיניות של שוויון יחסי – זו שהולידה את מדינת הרווחה באירופה וזו שהונהגה בתקופת ה"ניו דיל" בארצות הברית – היא שעודדה את הצמיחה. אחרי ככלות הכל, ה"ניו דיל" קדם לתקופת הצמיחה ומדינת הרווחה האירופית הונהגה מיד לאחר המלחמה, בטרם תקופת הצמיחה.

פרנקלין רוזוולט, הנשיא ה-32 של ארה"ב ואבי תוכנית ה"ניו דיל", וזוגתו אלינור. הניו דיל הוליד את הצמיחה. צילום: cc by-

גם ישראל ידעה באותם שלושה עשורים צמיחה נאה. הצמיחה היתה, מצד אחד, פרי הגידול באוכלוסייה ופרי ההשקעות הגדולות בכל ענפי המשק. מצד שני, היא נעזרה רבות גם במאמצים הגדולים לשלב את הישראלים החדשים בפרוייקט בינוי האומה.

באותן שנים שררה גם מידה גבוהה יותר של שוויון בשכר, פרי האידיאולוגיה הלאומית וכוחם של ההסתדרות ושל מפעליה. מרגע שחדרו לישראל התפיסות הניאו-ליברליות, גם כאשר היו שנים רצופות של צמיחה, הצמיחה לוותה בגידול בפערי הכנסות במקום בצמצומם.

אם אנו רוצים פירמידה שונה אנו צריכים להתחיל לפעול לקראתה כבר היום, ולא להמתין לסופו של עוד מחזור צמיחה של שלושים שנה.

יש לומר כי כבר כיום נעשים לא מעט דברים כדי להתמודד עם המציאות הפירמידלית הקיצונית. פוליטיקאים נאבקים לעדכן את שכר המינימום; ארגון כוח לעובדים מאגד אלפי עובדות ועובדות שלא היו מאוגדים עד היום; קואליציה של ארגונים חברתיים למען אכיפת חוקי עבודה נאבקת לחיזוק הרגולציה הממשלתית; ארגון קו לעובד מסייע בידי עובדים זרים לשמור על זכויותיהם; משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה מפעיל תכניות להכשרה מקצועית; מרכז ההשקעות מסייע למפעלים שמוכנים לשלם לעובדיהם שכר גבוה יותר; ועוד ועוד.

בכלל, אפשר לומר שבהשוואה לעבר, יש כיום בישראל התעוררות מרשימה בכל הנוגע לזכויותיהם של עובדים ולשכרם. בפרקים שלהלן אנסה להרחיב בכמה מן ההיבטים הללו ולהוסיף עוד אחרים.


[1] נשתמש בנתוני המוסד לביטוח לאומי; לצורך פישוט בחרתי במספר העגול של 8,000 ש"ח כשכר הממוצע.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שושנה גבאי

    האיש שאנו חייבים לו הרבה מאוד מהתובנות שלנו על המציאות החברתית בישראל. "לא נחשלים אלא מנוחשלים" היתה כותרת ספרו שנלחשה כתפילה, באותם ימים אפלים של שנות השמונים, הרבה לפני בוא האינטרנט, כשמי שהחזיק את השאלטר על המידע היו אלה שלא רצו שנדע יותר מדי. סבירסקי היה שם כדי לפקוח עיניים וגם לחזק ולהעצים את הלוחמים לשיוויון.

  2. סתם פרחח

    ההולנדית וככלל האירופאית, קל וחומר, הסקנדינבית שמונים, עשר ועשר, לאמור, שמונים אחוז מעמד בינוני יציב, להבדיל מכאן, לא כפסע בין רווחה לקריסה. : גם ביטחון תעסוקתי, גם פנסיה, גם משהו להותיר לצאצאים ועוד קצת וזהו. עשרה אחוז עושר מופלג-לא בהכרח מוחצן, ועשרה אחוז עוני – אם כי פחות מבזה ממה שמתרחש כאן.

    האם אני טועה והאם התרחשה רגרסייה (מהגרי העבודה, העירעור על אידיאולגיית הרווחה וכו'

  3. אסף

    אם מישהו יוכל להבהיר אם המספרים כוללים גם את העצמאיים, או רק את השכירים? אם הם לא כוללים את העצמאיים הרי המצב הרבה יותר מקוטב אף מזה כי הכנסתם של בעלי העסקים גבוהה יותר.

  4. רוויטל

    האם יש הכרח ממשי לבסיס הצר אך האומלל של תחתית הפירמידה? האם יש פירמידות שמודדות גם את השכר הנמוך ביותר, קרי את התחלת הטווח של המדרגה, ולא רק נקודת הקצה של הטווח?

  5. מאור

    אשמח לשמוע מה הדרך להשגתה. בפרט לאור הכוונה לשמור על כוח הקניה,
    תחושתי היא שיידרש גידול דרמטי בהכנסות ולא רק חלוקה מחדש של העוגה.

  6. סמדר לביא

    תודה על המאמר המסביר בפשטות וברהיטות את עושק העובדות/ות במדינת ישראל. אני תקווה, כי מנהיגות המאבק העכשוי קוראות, מפנימות, ומשתמשות בידע הזה, ובכל היידע הנפלא הקיים מעל דפי מרכז אדווה, כדי לבדוק, שרשימת הדרישות שלהן מהמשטר אינה מתמסמסת מול החביבות של סבא טרכטנברג (שהוא אחד מההזויים שהיו מאחורי הניסים הכלכליים המדומיינים שליוו את כלכלת שנות אוסלו). ובכלל, שלמה, מצטרפת לשושנה גבאי ושולחת לך זר של תודות על היותך פועל צדק ופורץ דרך בעקביות שנים כה רבות, למרות שהמאבק על צדק חברתי וחלוקתי כל כך מתסכל.

  7. עידו

    בחישוב קל של הסכום הכולל בשתי הפירמידות יוצא הבדל גדול בין כל אחת מהפרמידות!
    מאיפה הגיע הכסף הזה?
    תודה.

  8. יהודית קנולר

    לא מבינה איך חרף ההתיקרויות האחרונות לא הייתה תוספת יוקר מאז 2004. התברר כי לפי הסכם חתום בין ההסתדרות לבין התעשיינים תוספת יוקר תשולם רק אם שנה אחת יש התייקרות העולה על 4.5% אבל אם תוך שלוש שנים בלבד הייתה התייקרות של למעלה מ12% או שמאז ההסכם האחרון הייתה שחיקה של למעלה מ-25% בשכר ובקצבאות אין תוספת יוקר. נראה לי שהיום כשרה השעה ללחוץ על ההסתדרות ועל ארגוני המעסיקים לשנות את ההסכם הקיים ולרעננו לאור המציאות הקיימת.

  9. אשר עידן

    הי שלמה. לאחר 30 שנה , החלטתי לצאת לרגע מהארון הבורגני. למה לא תגש לטרכטנברג, או ל"פרופסורים יועצי המחאה עאלק" ותציע להם את הכשרון המדהים שלך? הרי אתה זוכר איך פרופסורים מסוגם, סילקו אותך ואותי מהאוניברסיטה בסוף שנות ה70 ותחילת שנות ה80 !. למדתי מהספר שביתי קיבלה ממך "העץ הנדיב" (זוכר?), שהקפיטליזם הרס את החירות, הסוציאליזם הרס את השוויון. מבין 3 הסיסמאות של המהפכה הצרפתית: חירות, שוויון, אחווה, נשארנו עם האחווה

  10. רמי

    הגדלת שכר המינימום תיתן לשכבה גדולה של מועסקים לא רק רווחה יחסית אלא גם פנאי שיוקדש למשפחה, ללימודים ולהעצמה עצמית. כאן מנוע להתעוררות חברתית מהסוג שאנו עדים לה היום, אבל לא של המעמד הבינוני בלבד, אלא של השכבות המוחלשות, אשר מונות את רוב החברה הישראלית. העלאת שכר המינימום ואכיפתו הלא מתפשרת הם התקוה של החברה הישראלית.

  11. יעל

    שכרי תקוע במקום כבר שנים ארוכות. הוא לא שכר המינימום (ולצערי גם לא מתקרב לשכר הממוצע במשק שהייתי שמחה מאוד לקבל לשם שינוי), ולכן אינו משתנה מתנודותיו.
    במקרים רבים אחרים, כפי שמעידה הטבלה, השכירים מרוויחים פחות משכר המינימום ממילא, בין השאר כי מקצצים להם בשעות עבודה – הם אולי מקבלים שכר סביר לשעה, אבל מועסקים רק ברבע/חצי/שלושת רבע משרה.

  12. נעמי רמתי

    כבר שנים שאני מחדדת את התובנות שלי דרך פרסומיי מכון אדווה ואנשיה הלוואי והמנהיגים היו לומדים מהם היינו היום במקום אחר.
    נעמי רמתי פעילת שכונה מעל עשור בכפר שלם רבתי:"צדק ולא צדקה" ובוגרת תוכנית עמיתים ב"עלמא".

  13. שיתוף הציבור - הועדה לשינוי כלכלי חברתי

    נשמח להציג אותה, אם זה בסדר, גם באתר הועדה:
    http://hidavrut.gov.il/