לא עוד מרחב יהודי

החידוש במחאה הנוכחית טמון בהתנערות מהפטיש הטריטוריאלי על ארץ ישראל, ובניסיון להחליפו בשיח אזרחי. ההתמקדות בזכות לחינוך, לדיור ולבריאות לא במהרה תישכח, גם בצל התחממות הגזרות
בתיה רודד

למרות החזרה לנושא הביטחוני בשבוע האחרון, המחאה החברתית-כלכלית לא תסתיים בקיץ זה, והשיח החדש שהתעורר הוא רק בראשיתו והדרך עוד ארוכה, קשה ורבה. כדי לשנות מבנה חברתי-כלכלי-תרבותי-פוליטי מהמסד דרוש תהליך ארוך ורב נסיגות. המחאה כבר הצליחה לסדוק את אושיות השיח הישן, והיא מצביעה באומץ על חוסר האיזון הקיצוני בו לקה, על שגיאותיו, סתירותיו וצרות אופקיו.

שכן לא שם אלוהים נישא בינות לאוהלי המחאה ולא בשמו זועקים לצדק. נפקד גם מקומו של הפֶטיש הטריטוריאלי – "ארץ ישראל לעם ישראל" – מרחב המחיה היהודי המתרחב. לא עוד מרחב יהודי, כי אם מקום לכולם לדור בו. לא רצון האל מכפיף אליו את המדינה, כי אם רצון העם, שדורש שהמדינה תקשיב לו, תבין אותו ותיענה לו. תחת עיניים רושפות ותג מחיר יש נועם הליכות וזמר שמשמיע דמוקרטיה ולא  תיאוקרטיה. לא זכויות קדושות, כי אם הזכויות הבסיס של חיי דארעא – הזכות לדיור, לבריאות, לחינוך. לא אמיתות חקוקות בסלע, אלא שיח עממי הנישא מאוהל.

המשנה החבוטה של היאחזות טריטוריאלית פינתה את מקומה לשיח דמוקרטי על זכויות אזרחיות. צילום: cc by-zeeweez

אלה קולות המחאה המהווים משב רוח מרענן בשיח הציבורי, כזה שהשיח הפוליטי טרם השכיל להפנים. עייף העם מכנסת השקועה עד צוואר בחקיקת חרמות וחסמים כנגד אזרחים הסוברים אחרת. נקעה נפשו מהליכת האימים עליו עם איראן המתגרענת ופלסטין המתקוממת. מאס בדימוי הקורבן שלבש הקולוניאליסט, זה המצייר עצמו כ"מעטים מול רבים" מול העולם כולו.

הניכור וההדרה של חלקים בעם פושים והולכים ומוחלים גם על אזרחי המדינה, אלה היושבים בשטחה הריבוני, דווקא, ומגיעים לשיאים שטרם חווינו. השיח שנישא בכנסת ובממשלה וכבש את הזירה הציבורית זר לרבים ונע בין שיח ההון הגדול המוחזק בידי מעטים לבין השיח הלאומני שהלך והקצין לכיוון הפשיסטי, תוך שהם ניזונים זה מזה.

התפנית החדה שחלה עתה תפסה את "מנהיגינו" לא מוכנים. ראש הממשלה כבר מבין ששפתו שונה מזו של שפת המפגינים, אך אינו יכול "להמיר את דתו". השר ליברמן מנסה להסיר את המחאה כהסר זבוב טורדני מהאף ואינו מבין שהגיע הזמן להחליף דיסקט ולדבר אל כווווולם. גם השר סער עדיין לא הפנים את הצורך בשינוי והוא ממשיך להזרים את תלמידי ישראל אל קברות אבותיהם בארץ קדושה חסרת גבולות, ולהעלים ככל שניתן את לימודי הדמוקרטיה מתוכנית הלימודים. מרבית חברי הכנסת שתוקים ומשותקים, היטיב עימם מזלם והם עטו על הפגרה כמוצאי שלל רב.

אך המאבק לא יסתיים בקיץ זה, הוא רק החל והדרך עוד ארוכה, קשה ורבה. כדי לשנות מבנה חברתי-כלכלי-תרבותי-פוליטי מהמסד דרוש תהליך ארוך ורב נסיגות. יחד עם זאת, המחאה כבר סודקת את אושיות השיח הישן ומצביעה על חוסר האיזון הקיצוני בו לקה, על שגיאותיו, סתירותיו וצרות אופקיו. בעולם העכשווי, שאי הוודאות היא חלק עמוק ממהותו, חשוב שתצא בשורה אחרת מזו של הטלת אימה. חשוב להעניק לאזרח מצע של יציבות וביטחון ככל שניתן. עליו להרגיש שהוא שותף, שמטרת המדינה היא לדאוג לו ולרווחתו. להבין שביטחונו הכלכלי-חברתי ועתיד ילדיו טמונים בעקרונות של כיבוד זכויות האדם, ולא באיומי גוג ומגוג.

מדינה הרוצה לבנות הון אנושי ראוי כדי להבטיח את עתידה שלה אינה יכולה להמשיך בדרך הנוכחית. אם האזרח צריך למלא חובותיו למדינה ולהיות מוכן להקריב את חייו למענה, הוא ראוי לזכות ההדדיות ולגילוי אחריות ונכונות של המדינה להקריב מחיר יקר למען כל אחד ואחת מאזרחיה/ותיה.

ד"ר בתיה רודד מלמדת בחוג לגיאוגרפיה ותכנון סביבתי, הקמפוס האקדמי אחוה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. הילי

    תודה על המאמר
    צריך אבל להבדיל בין שיח אזרחי
    ל"צריך להעניק לאזרח"
    לישראל יש גם נתינים שאין להם אזרחות, ויש לה גם מגורשים.
    וגם הם צריכים להיות חלק מן השיח הזה
    (בין אם בהתאזרחותם במדינה משותפת, ובין אם בהסכם הוגן עם מדינה חפשית ומאפשרת חיים ממזרח לקו הירוק, או בשילוב בין האפשרויות.)

  2. שחם

    כבר נאמר רבות כי "אין בטחון ללא צדק חברתי" ולכן על כולנו להתארגן (ז"א לתכנן ולהכין את הכלים) לבניית החברה הישראלית החדשה שלאחר "מהומת 2011".התגובה ל73 היתה "גוש אמונים" הפעם הכיוון בניית חברה ישראלית הומנית ומשתפת לכל אזרחיה לצד מדינה פלסטינית דומה.