ברוכים השבים לימי הביניים

הורים בעלי שכר נמוך אינם יכולים להוריש לילדיהם קניין או להעניק להם השכלה ראויה לשמה, כך שצאצאיהם יהיו בדיוק כמוהם. ואנחנו חשבנו שמדובר בעידן פוסט-מודרני. פרק רביעי בסדרת מאמרים מיוחדת על פירמידת השכר ושוק העבודה הישראלי
שלמה סבירסקי

איך אפשר לחיות מ-4,000 ש"ח לחודש? איך מסתדרים אותם 40% מהשכירים בישראל שזה שכרם?איך מסתדרים ה-20% הנוספים שמשתכרים בין 4,000 ש"ח ל-6,000 ש"ח? רווקים, כמובן, יכולים איכשהו להסתדר עם זה. אבל מה עם משפחה? ומה עם משפחה עם ילדים?

התשובה הפשוטה היא, כמובן, שבמשפחות "נורמטיביות" יש יותר ממפרנס אחד, ואז, בהנחה שהמפרנס/ת השני/ה משתכר/ת לפחות סכום דומה, יש למשק הבית סכום כפול – 8,000 ש"ח. זה כבר נשמע הרבה יותר טוב – עד שמגיעים להוצאות. בייחוד כאשר יש ילדים. מעון יום של ויצ"ו או נעמת עולה 900 ש"ח לילד. הבעיה היא שאין מספיק מעונות שכאלה, כך שהחלופה היחידה היא מעון יום פרטי, שם צריך לשלם 2,000 ש"ח ומעלה. על זה צריך להוסיף משכנתא, ועוד תשלומים קבועים למיניהם – ארנונה, חשמל, מים, כבלים, סלולארי, ועוד ועוד.

אבל יש גם משקי בית שבהם מפרנס אחד בלבד. ב-2009, ב-44% ממשקי הבית שהיו בהם מפרנסים, היה מפרנס אחד בלבד. בכמעט מחצית ממשקי הבית הללו, היו ילד אחד או שניים.

זאת לדעת: עובד/ת ששכרו/ה 4,000 ש"ח המפרנס/ת 2 נפשות נוספות נמצא/ת מתחת לקו העוני.

עבודה בשחור

יש מי שאינם מאמינים לנתונים: "זה לא נכון, יש הרבה שעובדים בשחור". ואכן, מי אינו מכיר אנשים העובדים (חלקית) בשחור? אינסטלטורים, נהגי מוניות, מורות פרטיות, שיפוצניקים ועוד ועוד. מי אינו מכיר את השאלה: "את צריכה קבלה?" ומי לא יודע מיהם העובדים בשחור? הערבים, כמובן (אומרים היהודים); החרדים, כמובן (אומרים החילונים); הקבלנים, כמובן (אומרים הזקוקים לשיפוצניק); וכן הלאה.

אין כל דרך מסודרת לדעת בכמה כסף מדובר. בהשוואה בינלאומית שערך הבנק העולמי עבור השנים 2007-1999 נמצאה ישראל במיקום לא רע – 115 מתוך 151 מדינות שנבדקו, עם הון שחור שהוערך בכ-21.8% תמ"ג (לשם השוואה, בארצות הברית ובשווייץ הוא עמד על קצת יותר מ-8% תמ"ג, בטורקיה על 33% תמ"ג וברוסיה על 49% תמ"ג). כל אלה, כמובן, הן הערכות. לעומת זאת אפשר לומר במידה גבוהה של ביטחון שאם יש כסף שחור, הוא מצוי דווקא בקצה העליון של סולם ההכנסות.

בואו נראה מה כתב על כך עוד בשנות ה-1980 יעקב ארנון, מי שאמור היה לדעת, כי שימש כמנכ"ל משרד האוצר:

איש אינו יודע את שיעור העלמת ההכנסות במשק הישראל ובתחום זה אין אנו הארץ היחידה שבה תופעה זו שכיחה בממדים רציניים. קיים יסוד להניח שעל פי 'מוסר המסים' מדורגת מדינת ישראל אי-שם באמצע בתוך קהל המדינות הגובות מס הכנסה, ומקומה בסולם אחרי ארצות הברית ואחרי ארצות צפון אירופה – וכנראה לפני ארצות דרום אירופה. מה שחמור אצלנו באופן מיוחד הוא ההבדל בין השכבות המשלמות מס אמת על חלק גדול מהכנסתם לבין שכבות, שאף אם הן נמנות עם משלמי מס, מוטל מס זה רק על חלק קטן מהכנסתן.

השיטה הקיימת, הדורשת ניכוי-במקור מכל השכירים לפי השיעורים הנקבעים בידי שלטונות המס, מבטיחה שחלק גדול מהשכירים במדינה ישלם את מס ההכנסה על מירב הכנסותיו. העובדה שאין זאת שיטת הגבייה של המס מעצמאים, מביאה לידי פער ברמת הגבייה בין שתי קבוצות אלה.

ואולי נתוני הלמ"ס שגויים?

יש גם מי שחושבים שנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינם אמינים: אולי אין כל כך הרבה אנשים שמשתכרים פחות מ-4,000 ש"ח?

הגישה הזאת אינה מופרכת מיסודה, שהרי נתוני הלמ"ס מסתמכים על מה שהציבור מוסר ללמ"ס: הלמ"ס בוחרת מדגם של 30,000-20,000 משקי בית, שולחת אליהם פוקדים, אלה שואלים את מי שנמצא בבית מה השכר של המפרנס או המפרנסים, וזהו. ברור שאנשים עשויים למסור נתונים לא מדויקים ו/או לא נכונים. אלא שגם כאן, אלה המדווחים על הכנסה נמוכה מן האמיתית הם דווקא בעלי הכנסה גבוהה. שכיר או שכירה המקבלים 4,000 ש"ח אינם מתקשים לזכור מה כתוב בתלוש שלהם. הבעיה היא עם אנשים המקבלים כמה תלושים או הטבות שונות בנוסף על התלושים או הכנסות נוספות על המשכורת, כמו שכר דירה מדיירים או השקעות בבורסה. אמר לי פעם איש רב-הכנסות: "האמן לי שלמה, אין לי מושג כמה כסף יש לי". אני מאמין לו.

בדיקה שערכו טל פניני ודמיטרי רומנוב ממינהל הכנסות המדינה – שם ניתן להשוות את מה שאנשים מוסרים ללמ"ס עם מה שהמעסיקים של אותם אנשים מדווחים למס הכנסה – העלתה, כי הפער הגדול ביותר בין שני הדיווחים הוא בעשירון הגבוה.

ואם כבר הזכרנו את מינהל הכנסות המדינה, היושב על הדוחות למס הכנסה – האם התמונה שעולה מן הנתונים שלהם ורודה יותר? האם אי השוויון אצלם נמוך יותר?

התשובה שלילית. גם לפי נתונים אלה (לשנת 2009), 70% מן העובדים (שכירים ועצמאים) משתכרים שכר ממוצע ומטה, עוד 20% משתכרים, בממוצע, בין 11,000 ש"ח ל-15,000 ש"ח, ורק העשירון העליון יוצא דופן, עם שכר ממוצע של כ-38,000 ש"ח. ובתוך העשירון העליון מצוי המאון העליון, המשתכר בממוצע 124 אלף ש"ח בחודש.

בגלל השכר הנמוך של הסינים

התשובה נמצאת לא באיכות הנתונים אלא בחלופות של רמת חיים. מרבית הישראלים חיים כיום טוב יותר מקודמיהם בדורות קודמים, לא מפני שהשכר שלהם כל כך גבוה, אלא משום שכר הסינים כל כך נמוך (לא רק הסינים: גם הפלסטינים, הווייטנאמים, הקמבודים, הקוריאנים, התאילנדים, הרומנים, ועוד ועוד). הודות לשכר נמוך זה ניתן כיום להלביש את משפחה, להאכיל אותה, לרהט את ביתה ולציידו במוצרים חשמליים ואלקטרוניים – במחירים זולים, יחסית.

סדנת יזע בהודו. רבות כמותה מאפשרות לנו רמת חיים גבוהה יותר. צילום: cc by-The AlleyTree

לא רק הייבוא מארצות מזרח אסיה זול. גם הייבוא מהשטחים הפלסטיניים זול – למשל, השווקים והקניונים ביישובים הפלסטיניים. וכך גם מרכזי הקניות ביישובים הערביים בתוך הקו הירוק: חבילת חיתולים לתינוקות בכל-בו בעיר יהודית עולה 70 ש"ח, אך בעיר ערבית רק 50 ש"ח; זאת משום שהספקים מוכרים לערבים במחיר זול יותר, משום שהנדל"ן זול יותר, משום שעלות העבודה זולה יותר – ואולי גם מפני שלעתים המוצרים קרובים לתפוגת התוקף או שכבר עברו אותה. היהודים החרדים, שמתאפיינים בשיעורי העוני הגבוהים ביותר בישראל, קונים גם הם בזול, ואף נהנים מסיוע של גמ"חים למיניהם.

מה אי אפשר לקנות ב-4,000 ש"ח?

אבל ישנם דברים שבשום אופן לא ניתן לרכוש עם שכר של 4,000 ש"ח. אי אפשר לקנות דירה, לפחות לא ללא סיוע של בני משפחה או של נדבנים: בעשירון התחתון, כמעט 60% גרים בשכירות; בעשירון התשיעי – 35% ובעשירון השמיני – 33%. במילים אחרות – בין שליש לשני-שלישים משלושת העשירונים הנמוכים אינם יכולים לרכוש דירה. בעשירון העליון, לעומת זאת, 90% הם בעלים של דירה אחת לפחות.

כמו כן, אי אפשר להבטיח לילדים מסלול לימודים המוביל להשכלה גבוהה: תשלומי הורים לתיכון שרוב בוגריו מחזיקים בתעודת בגרות המבטיחה כניסה למוסד להשכלה גבוהה יכולים להגיע כיום ל-1,000- 1,500 ש"ח לחודש ויותר.

ועל אלה אפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה: למשל, בעשירון השני מלמטה, רק לשליש יש מכונית; בעשירון העליון – למחצית משקי הבית יש שתי מכוניות ויותר. בעשירון השני מלמטה, ההוצאה החודשית הממוצעת על נסיעות לחו"ל עמדה (2008) על 79 ש"ח; זאת אומרת, רוב האנשים בעשירון זה כלל לא נסעו לחו"ל; בעשירון העליון, ההוצאה החודשית הממוצעת על נסיעות לחו"ל עמדה על 1,334 ש"ח.

לא פשוט לקנות חינוך ראוי בשכר נמוך. צילום: cc by-SS&SS

כמובן שעם 4,000 ש"ח לחודש אי אפשר לקנות דברים רבים נוספים: מזון מגוון ועשיר; ביקור אצל רופא פרטי; טיפול שיניים פרטי; ביטוחים רפואיים משלימים ופרטיים; חופשה בצימר; ארוחות תדירות במסעדה; ביקור בתיאטרון או במופע מוזיקלי; ועוד ועוד.

הורים בעלי שכר נמוך אינם יכולים להוריש לילדיהם קניין כלשהו ואינם יכולים להעניק להם השכלה ראויה לשמה. צאצאיהם יהיו כמוהם. ברוכים השבים אל ימי הביניים.

עם משכורת של 8,000 ש"ח לחודש או עם הכנסה משפחתית של 18,000-16,000 ש"ח, אפשר לעשות הרבה יותר, כמובן – אבל החיים אינם נעשים פשוטים יותר בהכרח. שכן אצל המעמד הבינוני יש סעיפי הוצאה שכלל אינם מופיעים אצל בעלי שכר נמוך. בעיקר משכנתא, שעשוייה להוות 30%-25% מההכנסה המשפחתית. לאחר מכן, הוצאות על חינוך הילדים, שבעלי שכר נמוך כלל לא מוציאים – מעון, גן פרטי, תשלומי הורים לבית הספר היסודי ובית הספר התיכון. על כל אלה צריך להוסיף הוצאות על בריאות, החזקת מכונית, ועוד ועוד.

מחאת האוהלים לא צמחה על רקע של מצוקה אלא על רקע של שחיקה נפשית של שכבת אוכלוסייה שאינה יכולה עוד לבסס את רמת החיים שלה על שירותים מדינתיים חינם כדוגמת חינוך ובריאות או על הלוואות נוחות לרכישת דירה, ואשר מצד שני אינה נהנית מגידול בהכנסותיה שיאפשר לה להדביק את הפער הגדל בינה לבין העשירון העליון.

לפרקים הקודמים בסדרה:

פרק 3 – העסקה המשולשת

פרק 2 – הכסף לא מתגלגל ברחובות

פרק 1 – עוברים לקדמת הרכבת

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שואל

    שלום מר סבירסקי

    אני מקווה שאתה קורא את התגובות ואולי תוכל לענות לי על שאלה קטנה.
    אמנם זה לא הנושא המרכזי בפוסט אבל ההבטים של הכלכלה האפורה שחורה בארץ מאד מענינים.
    מה דעתך ( וגם דעתם של קוראיו של הפוסט) על החלת דיווח אישי של הכנסה כמו שנהוג בארה"ב?
    בהנחה שזה יצמצם במידה לא קטנה את העבודה השחורה לצורך הכרה בהקלות מס מסויימות.

    ושוב תודה על הפוסט המעניין שלך

  2. מלני

    ואני בתור חד הורית קיבלתי הנחה ושילמתי 1400 ש"ח! זה פשוט ביזיון! כך שהמצב הרבה יותר גרוע. אני יעתי שאין סיכוי שבשנים האלו אני אסתדר וכמובן שנאלצתי לקחת הלוואות ועם השכר של קרן קרב זה בכלל… אתם יכולים לדמיין. מזל שאת זה אנחנו עוד יכולים:)

  3. רחלי

    גם רווק אינו יכול לחיות ממשכורת של 4000 ש"ח. הכנסה אשר מכסה באופן מדויק הוצאות הכרחיות (כלומר – בלי רכב, בלי כבלים, בלי בילויים) ללא שום הכנסה פנויה אינה דרך לשרוד. המשמעות היא שאתה במרחק טיפול שיניים אחד מקריסה כלכלית.
    מעונות יום של נעמת כבר מזמן אינם עולים 900 ש"ח.
    ההוספה של סעיף המשכנתא לעול של מעמד הביניים גם היא תמוהה – האם היא לא שקולה להוצאה על שכירות?

  4. שרון

    נכון שעם 8000, שלא לומר 25,000 אפשר להסתדר. אבל להפוך את מי שמרוויח 25000 ש"ח בחודש לעשירון עליון זה מוגזם. יש שכ"ד לשלם, לפעמים בן הזוג השני לא עובד, כי עדיף להישאר בבית מאשר לשלם למטפלת את כל השכר. וכבר ידוע שאם אשה נשארת יותר מ 4 שנים בבית…. הלכו דמי הביטוח הלאומי בשנים המאוחרות יותר.
    נכון, יש מי שעובד בשחור.
    יש גם מי שמרוויח 4000 ש"ח בחודש וממלא דוח מס הכנסה כל שנה כי הוא עלה ב"הגרלה" ונשאל "איך הוא מסתדר עם כאלה סכומים".
    חלק מהתשובה נמצא בהחזרת האחריות של המדינה לגבי נושאים כמו רווחה וחינוך. וחלק (לא קטן) נמצא באחריות האזרח "הקטן" לשים לב מה הוא רוצה ולקחת אחריות על החיים שלו,לתכנן את העתיד, להפסיק להסתכל על הדשא של השכן ולא יזיק אם גם יפסיק לצרוך כל פרסומת שעולה בהפסקות השידורים, או במדיה האחרת לסוגיה. השאלה היא איך רותמים את כולם לעשות את זה??????

  5. ג'יין

    אני בתור בחורה רווקה בת 22 שחיה לבד לא מצליחה לסגור את החודש עם 4,000 כשיש שכירות לשלם חשבונות הוצאות מחייה בסיסיות כמו אוכל.
    אז איך לעזעזל אפשר לגדל משפחה עם ילדים במשכורת הזאתי מבלי להיות חייב את החיים שלך לבנק ועוד כמה מסביב.
    איכות החיים כאן בתחתית של התחתית,כנראה שעוד נשארנו עבדים רק במקום לבנים על הגב אנחנו סוחבים מליון חובות,דאגות,תהיות,ותסכולים!

  6. מוטי פרז

    כולנו בוכים ומתלוננים על הכלכלה והמדינה אך לא באמת עושים משהו נגד כל הגזרות צריך להפסיק לתת אשראי בבנקים לעמך שלא גומר את החודש אך הבנקים משטלטים על האזרח הקטן שמרויח 4000שקל ונותנים אשראי של 15000שקל ואף יותר כשהם יודעיחם שהאדם הזה לא יוכל לעמוד בהיתחיבות שלו ואז משטלטים לו על החיים ויש להם את הפטנט שעובד בבית משפט הוא אדם בוגר ומ ה אתם שוק אפור מאושר והוא הרי לא בוגר אתם פושעים ושנית הוא אדם בעל רגשות וצריך להאכיל משפחה אז תנו לארק משהו יכל להחזיר והמדינה מצודדת בקזינו הזה צריך לקחת דוגמה ממצרים ולהוציא מחוץ לחוק את הפושעים בכלכלה ולתת לעם קצת נחת 70 אחוז מהעם הלחץ יום יומי ולמדינה יש המון כסף ללא דורש העם דורש משפט חברתי ולחזור לימים שאזרח יכל לחיות ממשכורתו ללא חסדי הבנקים תנו לעם הזה לחיותץ בכבוד יש כל הרבה מילירדים במדינה וכל כך מעת אנשים כל חברי הכנסת והמקורבים והעסקנים והבנקאים וכול מרויחים הון עתק ולשיכבות החלשות אין במה לגמור את החודש חייבים האזרחים להפגין ושיפסיקו לספר את הבדיחה שהעשירים יעזבו אז שיעזבו ואנו ננהל את הדינה יש לנו מספיק כח ומשאבים מה עשינו לפני שהם עשקו אותנו היה לנו הרבה יותר קל גם לדירה וגם לכלכלה עורה ונעשה מעשה