הקאץ' הוא במלה חינמי

בית העם התרבותי, אותו ניסו להקים בדב הוז, לא יקום שוב בשום מקום אם לא ניאבק בעיריית תל אביב, שבוחרת להשקיע בתרבות רק כאשר זו משרתת דימוי זוהר או מוגשת בחסות מסחרית כלשהי. מחשבות שהחלו בסיבוב במבנים הנטושים של "קריית הטבע"
יובל בן-עמי

אתם מכירים את הגבעה הזאת, השטח הירוק הגדול שמצפון לאבו כביר, שמן העבר האחד תוחם אותו רחוב הרצל ומן העבר האחר רחוב יצחק לבנון. גם לא תל אביבים יתקשו להחמיץ אותה או לשכוח אותה, בייחוד בזכות הכנסייה הוורודה שבראשה: כנסייה רוסית ישנה עם צריח דווקא קתולי למראה, שמעניקה לדרום תל אביב מגע מפתיע של חן.

תושבי העיר יודעים לספר שעל הגבעה מצויים בית הספר לטבע, הגן הזאולוגי והגן הבוטני. אני, שגדלתי בירושלים, לא זכיתי לבקר באף אחד מאלה בילדותי ובעצם מעולם לא דרכה רגלי על קרקע הגבעה. אתמול, במעבר בין מאהל יפו למאהל התקווה לשם סידורי מהפכה כאלה ואחרים, החלטתי להציץ לתוך השטח. הרבה דברים נגלו לי שם, אבל הפוסט הזה יעסוק רק באחד מהם, זה שבמפגש איתו היה מימד עמוק במיוחד של אירוניה.

הכוונה היא ל"קרית הטבע": קמפוס של מבנים חד-קומתיים ודו-קומתיים המבדיל בין הגן הבוטני לחצר בית הספר. הם נטושים לחלוטין, ברבים מהם הזגוגיות מנופצות. בהצצה דרך זגוגית שלמה דווקא ראיתי שולחנות פורמאייקה מגובבים, מאובקים. מדרגות חיצוניות עולות לקומות השניות. ראשיתן בקרקע הגן עצמו ואין שום בעיה לעלות בהן למרפסות הנעימות שלמעלה. הן מכוסות בחריוני יונים, אות לכך שאין מטפס בהן. קריית הטבע היא נכס של עיריית תל אביב שאמור לעמוד לרשות הציבור. בירור מהיר העלה שהמקום שומם מזה שנים. העירייה מסרבת להשקיע בהחלפת גגות האזבסט של המבנים וכך לא נעשה בהם דבר (מעירית תל אביב נמסר בתשובה לפנייה של העוקץ, כי חלק מן הבניינים במתחם "קריית הטבע" אכן עומדים נטושים מפאת בעיית בטיחות ושבקרוב תתכנס ועדה שתדון באפשרות לשפצם).

קריית הטבע. מדרגות שאיש לא מטפס עליהן, ובפנים שממה. צילום: יובל בן-עמי

אולי לפני שבוע מראה כזה לא היה מעורר מחשבות מיוחדות, אבל השבוע השתנה דבר מה. ביום שני הכריזה עיריית תל אביב מלחמת חורמה על הצעירים שפלשו לבניין נטוש ברחוב דב הוז וביקשו להפוך אותו למרכז תרבות. תחילה פסקה העירייה בחופזה שהבניין מסוכן, ומשהוכחה הפסיקה כנטולת יסוד (לוחמי היס"מ מתאמנים שם דרך קבע), הזמינה את המשטרה לבצע פינוי כפוי של הנוכחים בבניין, כולל מעצר אחד.

הבניין ברחוב דב הוז, הוא בניין ציבור המצוי בבעלות העירייה, שהיינו שהעירייה אחראית על אחזקתו אך למעשה הוא שייך לתושבים. הבניין נבנה במגרש שיועד לשימוש ציבורי עוד בתכנית גדס -המתווה המקורי למרכז תל אביב. הוא נתרם לציבור בשנת 1938, שימש בית ספר לבנות ואז ננטש ונותר ריק כ-12 שנה. הפעילים, אנשי מאבק האוהלים, כתבו בעמוד הפייסבוק של אירוע הפלישה תחזית אמינה: "הניחוש שלנו: עירית תל אביב מחכה שהבניין – נכס לשימור חמור – יתפורר, ואז 'יכשיר את עצמו' להריסה ויימכר לבעלי הון".

אין נביא בעירו. אלה הרואים את הדברים בבהירות כזאת פונו בכח עם שחר. בית העם התרבותי, אותו הגו, קם במקום למשך לילה אחד בלבד ולא יקום עוד. הוא לא יקום גם בקרית הטבע המרכזית פחות. הוא לא יקום בשום מקום, אלא אם כן ניאבק.

העירייה מפנה את ה"פולשים", 22.08.11. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

ראש בית הספר לשימור בחוג לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, האדריכל אמנון בר-אור, ובתו הצלמת מיכל בר-אור, המשיכו במאבק. הם פירסמו אתמול מכתב פתוח לראש העיר, בעקבות פינוי המבנה בדוב הוז, ובו כתבו בין היתר כי "ההזנחה המכוונת של המבנה והגינה הציבורית, המשפיעה על הסביבה כולה, היא העבירה האמיתית פה". הם הוסיפו כי "בעיר שבה ישנו מחסור בשטחים ציבוריים, בנויים ופתוחים כאחד, קשה לתרץ את מעשה ההזנחה המתמשכת ועוד יותר קשה להבין את ההיתממות והצדקנות אל מול הפעולה שנקטו הצעירים".

אולי לא באמת קשה כל כך להבין. בשלט אותו תלו הפעילים ממרפסת הבניין בדב הוז היו רשומות שלוש מלים, שלוש הצעות לעתיד אפשרי לבניין: "דיור, קהילה, תרבות". כמי שכותב לאתר זה על ענייני תרבות, אקח את ההיבט התרבותי כדוגמה להבנת תפישתה של העירייה.

המבנים הציבוריים המופקרים על-ידי עיריית תל אביב יכולים היו לשמש תרבות תל אביבית בצורה לא רגילה. מלבד שיפוץ הגג, אין צורך להשקיע דבר בקריית הטבע כדי לפתוך בה סדנאות לאמנים ולהפוך אותה (ובעקבותיה את העיר כולה) לגן עדן חינמי ליוצרים. הקאץ' הוא במילה "חינמי". כשעיריית תל אביב בוחרת להשקיע בתרבות, זוהי תרבות שמשרתת את הדימוי אותה היא מבקשת לאמץ כעיר זוהרת, כעיר שכסף מתגלגל בה.

כן, יש בעיר חלל משופץ שתרבות מוצגת בו. הוא מצוי במתחם התחנה, המגודר, האנטי-אורבני, הפונה לקהל מן הפרברים. כן, תרבות מוגשת לתושבי תל אביב גם חינם אין כסף באירועים כמו "לילה לבן", אבל תמיד תחת חסות מסחרית כלשהי. תרבות יכולה להתקיים בתל אביב רק אם היא מעלה את ערך הנדל"ן סביבה, ובוודאי שאסור לה להתקיים אם היא תופסת שטח שיכול להפוך לנדל"ן רווחי.

במשך שעות ספורות היה בית העם בדרכו להפוך לסקוואט ענק, מקום שהוא בית חרושת ליצירה ולחיי קהילה עירוניים. בעיר ברלין, שאינה מסונוורת על ידי  אותה אסתטיקה רווחית האהובה על חולדאי אלא מכירה באופיה המיוחד, תומכת העירייה בסקוואטים ומשתפת איתם פעולה. מתוך הסקוואטים נוצרת תרבות שעולה מינימום כסף לצרכניה וליוצריה. היא אותנטית.

מתחם התחנה. אנטי-אורבני זה לא מלה. צילום הדמיה
מרכז האמנות ת'כלס בברלין. העירייה שמה כסף. צילום: cc by-by Lorèn

האותנטיות אינה מעניינת את עיריית תל אביב. מבחינתה, תרבות שאינה עונה לתפיסה שמקורה בכסף, אינה ראויה להתקיים ובוודאי שאינה ראויה להשקעה. הרי לא ניתן לנפנף בה בפני אילי נדל"ן, הרי לא ניתן לתרץ את העובדה שהיא מתקיימת במקום בו יכולים היו אילי הנדל"ן להרוויח. הכסף הוא הפרמטר על פיו מוצעים משאבים לתרבות, קהילה ודיור בתל אביב, ועל פי פרמטר זה ממושטרת הפעילות בעיר בכל תחום.

המילה "ממושטרת" בהחלט אינה מוגזמת. תשאלו את אלה שהורידו אותם בכוח מהגג. אם יפלשו פעילים חמושים במכחולים לבנייני "קריית הטבע" המזמינים כל כך, יפונו כפי הנראה גם הם מיד. הפעם אפשר יהיה לתלות את האשם באזבסט, אבל עצם קיומו של האזבסט הזה, מעל חדרים השייכים לציבור, הוא תעודת עניות איומה לראש העיר ולתומכיו.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוסי ב.

    והעירייה לא תומכת בסקוואטים וכן רוצים לפנות את טאכאלעס שהוא גם ככה לא סקוואט. די לרעות בשדות זרים, הקימו לנו סקוואט עברי על חולות תל אביב בצלם נוף מולדתו ותפסיקו לפנטז על גרמניה. המזג אויר גם ככה לא בר השגה.

  2. אורן

    אם מדובר במבנים ששייכים לעירייה, הם אמורים להופיע ב"רשימת המבנים שכרגע אינם בשימוש וכפי שניתן לראות, כל המבנים הללו מטופלים היטב, חלקם בהליך השמשה וחלקם ישמשו בעתיד" שעיריית ת"א פירסמה אתמול בעמוד הפייסבוק שלה:
    http://t.co/SzLF6PA

    הואיל ולא מצאתי את המבנים המדוברים ברשימה הזו, לא נותר לי אלא להניח שהם לא של העירייה, או לא נטושים, או לא קיימים, או בקצרה שמדובר ב"שקר ועיוות מגמתי של המציאות".

    (ותיקון קטן: במקום רחוב לבנון צריך להיות רחוב לבון).

  3. רמי

    אני כמובן מאחל לרון חולדאי עתיד וסוף טובים ושונים מזה של המטורף הלובי, אבל תראו, שניהם התחילו כקצינים מצטיינים ועל לגדולה ותפסו עוד ועוד כוח והשפעה עד שמשהו עלה להם לראש ועירפל את חוש המציאות. הרצון הטוב עדיין מאפיין את חולדאי וגם עברו כמחנך עומד לזכותו, אבל תפיסת עצמו מעוותת ומנופחת. אם מלך פלוני (ל' ה-4) אמר שהמדינה זה הוא, חולדאי כאילו אומר שתל אביב זה הוא. התוצאה, מגדלים צצים כפטריות אחרי הגשם, תשומת לב מוגזמת לצדדים הפיזיים של העיר ובעיקר האזורים היוקרתיים ומעט מאוד תשומת לב ללב – החינוך, העבודה, התרבות העממית, בני האדם. האכיפה האכזרית היא סמפטום מאפיין ולעומתה, באזורים החלשים מתבצעת בניה פראית בשטחי ציבור והעיריה אינה מעיזה לנגוע בהם וחולדאי יודע ושותק. יש משהו ברעיון האמריקאי (רומאי במקורו) של שתי קדנציות והביתה.