מחאה מחפשת זהות

קווים לדמותה
גלעד פדבה

אומץ לבם של ההמונים לצאת נגד כוחות ההון האדירים ומשרתיהם בצמרת השלטון, כמו גם תחושת חוסר-האונים שהפכה לעוצמה, הנם כוח אדיר שעלול לדעוך ולנחול תבוסה אם המחאה לא תדאג להגדיר עצמה באופן חד וברור, לנסח עקרונותיה בקפידה ולכלכל צעדיה בתבונה. הגיע הזמן להגיד בקול רם:

זו מחאה פוליטית אך לא מפלגתית, אנטי-קפיטליסטית אך לא אנרכיסטית, פלורליסטית אך אנטי-פאשיסטית.

זו מחאה אידיאליסטית אך מציאותית, עממית אך לא פופוליסטית, ספונטנית אך לא מתחנפת לשום אספסוף.

זו מחאה שאינה יוצאת רק נגד מחדל-הדיור המקומם אלא גם נגד מחדלי הרפואה, החינוך, הפנסיה והחקלאות, התרבות והאמנות והסביבה.

זו מחאה המתנגדת לפולחן-ההפרטה חסר-רחמים אך לא מצדדת בהלאמה בולשביקית של המשק בכללותו.

זו מחאה המתנגדת להזרמה בלתי-נלאית של תמריצים לתעשיינים להוטים, אך אינה מבקשת להוביל לסגירתם של מאות-אלפי מקומות עבודה חיוניים במגזר הפרטי.

זו מחאה שאינה סופגת השראה ממשטרים קומוניסטים אפלים אלא ממדינות רווחה נפלאות כמו שוודיה, נורבגיה, פינלנד ודנמרק.

זו מחאה המתנגדת למכירת החיסול המתלהמת של נכסי התשתית, התרבות והקרקעות הציבוריות, אך אינה מתנגדת לתחרות הגיונית על כיסו של הצרכן.

זו מחאה המתנגדת לניצולם המחפיר של פועלים וסטודנטים המשתכרים פרוטות, אך אינה מעוניינת שהמדינה תהפוך למעסיקה היחידה במשק.

זו מחאה המתנערת בגלוי מתומכי טרנספר, גירוש ואפרטהייד, אך אינה פוסלת איש בשל השתייכותו לשמאל, למרכז או לימין המתון.

זו מחאה המעוניינת בגלוי בהחלפתם של בנימין נתניהו והאוצר המוזהב שלו, יובל שטייניץ, אך אינה מתנהלת בשום אופן מטעמו/ה או מיוזמתו/ה של איזשהו/י מתחרה ספציפי/ת של נתניהו.

זו מחאה שאינה מתעלמת מהאיוולת שבסלילת כבישים בשטחים בעשרות מיליוני שקלים עבור ארבעה או חמישה מתנחלים ביום, אך מקבלת בזרועות פתוחות מתנחלים המבקשים לחזור משטחי זרים.

זו מחאה המתנערת מפולחני גורו ובאבא, אך מקבלת בעין יפה דתיים מתונים הדוגלים ב"ואהבת לרעך כמוך", "כולנו נבראנו בצלם" ו"עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם, וְאַלְמָנָה; וְאֹהֵב גֵּר, לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה".

זו מחאה המתנגדת לשלטון-הלכה אך מקבלת בעין יפה מאמינים שיש אלוהים בלבם וחמלה במעשיהם.

זו מחאה המתנערת מכוחות בריוניים שוביניסטיים והומופובים ואינה מפנה עורף למצוקה אמיתית של כל מי שחשים כי נפגעו והושפלו בשל גזעם, מינם או מיניותם.

זו מחאה שאינה רוצה להתמסחר ולהפוך למותג מניב-רווחים, אך אינה מתנגדת להתעניינות התקשורתית המוגברת אודותיה ולסוכני המידע המסייעים לה להישאר על סדר היום הציבורי.

זו מחאה המסמנת בראש ובראשונה אומץ – אומץ אישי, חברתי, קהילתי ולאומי. האומץ לשאול שאלות קשות, נוקבות, עוכרות שלווה, לצאת כנגד הסדר הטוב שהוא בעצם סדר רע מאוד, להשבית שמחה נצלנית ולהעיר שמחה אמיתית. אך חשוב לזכור שאומץ הוא לעתים קרובות ייאוש גדול. ייאוש הוא הדלק המניע מהפכות חברתיות, כלכליות ומיניות, אך אסור לו לצאת מכלל שליטה. אסור למחאה לאבד עצמה לדעת, לעקוד עצמה על מזבח הפופוליזם הזול וה"אחדות הלאומית" המדומה והמעוותת תוך שיתוף-פעולה ממאיר עם רודפי-פליטים, לוכדי-זרים, מבחיני-צבעים, מפרידי-גזעים ומסכסכי-עדות.

זו מחאה שאינה משקפת רק מגזר אחד או מפלגה אחת או שכונה אחת אלא עם גדול ורב. אסור למחאה הזאת לאזוק עצמה אל הקונצנזוס ולהתרפס למרגלותיה של "הסכמה לאומית" מזויפת המיטיבה רק עם ציניקנים עתירי-ממון שהצליחו (מעשה ניסים!) ממשכורת ציבורית צנועה להקים לעצמם ארמונות, דירות שרד וטירות גולף מאחורי חומות, הרחק מההמון הזועם.

המחאה צריכה להתייצב מולם בקול חד, ברור, תקיף, הגיוני וצלול. הרבה יותר צלול.

הכותב הוא חוקר תקשורת, תרבות, קולנוע ומגדר באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה הפתוחה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מוטי רנד

    מחאה מעצם טבעה היא נגד משהו או מישהו.המחאה הזאת היא נגד השיטה הכלכלית הקיימת בארץ ואשר תמציתה- שוק חופשילחלוטין עם מעורבות ממשלתית מינימלית, תוך הפרטת מקסימום נכסים ושירותים ותוך העדפת בעלי ההון והמגזר העסקיעל פניצרכי יתר האוכלוסיה.
    המחאה היא נגד הממשלה הנוכחית המפעילה את המדיניות הנ"ל ובדגש על רה"מ ושר האוצר חסידי השיטה הנ"ל.בתור שכזו זו בהכרח מחאה פוליטית, לא מטעם מפלגה, אבל נגד המפלגות המהוות את הממשלה.
    אין סיכוי שהממשלה תשנה את מדיניותה באופן משמעותי ועקרוני ותקים מדינת רווחה סבירה, למעט הענות נקודתית לחלק מתביעות המוחים.
    לפיכך ההגדרה הכי ברורה של המחאה היא להחליף את השלטון.החלפת השלטון בדמוקרטיה היא דרך הקלפי.
    לכן המחאה צריכה להפסיק לרדת למכנה משותף נמוך, ע"מ שכולם יוכלו להכלל בתוכה כולל תומכי ממשלה מובהקים, ועליה לפעול להפלת הממשלה והקדמת בחירות.מתוך המחאה צריכה לדעתי לצמוח בסופו של דבר מפלגה שתתחייב לבצע את ערכי המחאה המוכרים.
    העם דורש בחירות!!!

  2. צופה מהצד

    אהבתי מאוד.

  3. צ'ארלס ארתור ג'יימס

    ד"ר פדבה, מצחיק אותי שאני מהלילה הראשון (14.7) ברוטשילד, עושה טלפונים, מביא אנשים, מסייע בארגון הפגנות, מתרים ועוד… ובסוף אתה אומר שאין לי מקום במחאה הזו.
    אני בעוונותי קומוניסט. ולא סתם קומוניסט, אלא מרקסיסט-לניניסט רחמנא לצלן. וכן, אני מגיע למחאה הזו עם מסר שהוא שונה לחלוטין מזה שאתה מציע. אני מסביר אותו לאנשים ומנסה לשכנע ולהיאבק עליו. האנרכיסטים מנסים לשכנע אותנו בדברים אחרים. וזה בסדר וזה מותר. כשאני מדבר על הלאמה של התעשיות הגדולות ושל המגזר הפיננסי יש כאלו במאהל שכמעט ומתפלצים, וכשהם אומרים שהם בעד לפרק את ההסתדרות ואת וועדי העובדים הגדולים תורי להשתולל.
    אבל מה שלא בסדר זה לומר לאנשים שהמחאה היא "לא אנרכיסטית" או "לא מצדדת בהלאמה" או דברים מן הסוג הזה. כל אחד מוזמן להגיע ולפרוש את משנתו ומרכולתו בכל אחד מהמאהלים ברחבי המדינה ולנסות לעצב את פני המחאה הזו.

  4. ליאור

    גלעד, אתה מוכר כמפא"יניק ותיק, אך מרוב המפא"ינקיות הוצאת קבוצות גדולות מהמחאה והיום המפא"י שלך עם שלי יחימוביץ ומצנע בקושי מגרדים את ה-8 מנדטים, נגמרו הימים של בנגוריון שמפא"י הייתה "העם" .

    אז לפני שאתה מוציא את הקומוניסטים ו"האספסוף" תחשוב איך אתה מצרף אנשים , ומחבק אותם עם סמליהם ודגליהם תחת מחנה משותף רחב.
    אחדות היא לא למחוק את הזהויות של קבוצות אלה להכיל אותם עם השונות של האחד מהשני.

  5. יואב אטיאס

    ד"ר פדבה,
    הדרישה שלך "להתנער מפולחני באבא" משמעה מבחינתי להתנער מאמא שלי,מסעודה [ולא משדרות].
    צר לי, זו דרישה בורגנית-אשכנזית-משתכנזת, שמחבלת במשמעות המורכבת של מחאה חברתית.

  6. גלעד פדבה

    הצעתי כאן מתווה למהפכת רווחה צודקת והוגנת, לא קומוניסטית כוחנית, לא אנרכיסטית ניהיליסטית, לא לניניסטית ולא טרוצקיסטית ולא לניניסטית. אין חולק על זכותם של בעלי דעות שונות (חוץ מגזענים פאשיסטים!) להמנות עם המחאה הזאת, אך יש בהחלט מקום לדיון וויכוח מכובד סביב מטרותיה – לקדם את הרעיון של הפיכת ישראל לצפון-קוריאה – או לצפון-אירופה? אני מעדיף את האופציה השניה. ושלי יחימוביץ לצערי ימינוביץ מאז הכרזתה על תמיכתה ב"גושי ההתנחלויות". וחוץ מזה, אני מחבב אישית את סיר צ'ארלס ואת ליאור והם יודעים את זה 🙂

  7. גלעד פדבה

    התכוונתי בדבריי לפסטיבל הנצלני סביב הבאבות, אותה תעשיית משומנת שחולבת את כספם של המאמינים התמימים. לא מפריע לי שאדם נהנה לתלות תמונה של באבא, גורו או רב על הקיר, ובתנאי שאותו מאמין נלהב יכבד גם את אמונותיו, מוצאו, מינו ומיניותו של הזולת המסתייג מפולחן הבאבות. משום מה, לעיתים קרובות מדי מאמיני באבא מצפים לסובלנות אדירה כלפיהם, אך מתבטאים בגסות כלפי מיעוטים אתניים, חברתיים ומיניים אחרים, וחבל.

  8. שון איגלווד

    מטרות המחאה הנעלות שפדבה פירט בדקדקנות נולדו בדיעבד. המחאה נולדה בגלל שכר דירה. נקודה. שום אומץ לב אינו נדרש כדי למחות בישראל. ישראל אינה מצרים, תוניסיה, בחרין, לוב או סוריה. ישראל אינה דיקטטורה רצחנית (בגבולות הקו הירוק, כמובן). היא דמוקרטיה, ושום רע לא יאונה למי שמפגין או מוחה. יתר על כן, ההרג ההמוני באזרחי דרום לבנון שעוללה ישראל בקיץ 2006 לא הוציא את גיבורי שדרות רוטשילד לרחובות, וגם לא ההרג ההמוני של אזרחים פלסטינים חפים מפשע ברצועת עזה בחורף 2008/9. הגיבורים הללו ("רוטשילד פינת תחריר," עאלק) לא יצאו להפגין על ההתעללות היומיומית בפלסטינים בשטחים הכבושים ועל הגזילה המתמדת של אדמותיהם ורכושם. הם לא עלו על הבריקדות כאשר הכנסת חוקקה חוקים גזעניים ופשיסטיים. הם לא זעקו חמס כאשר קלגסיו של אלי ישי רדפו (ורודפים) עובדים זרים קשי יום, צדו (וצדים) אותם כחיות וגירשו (ומגרשים)אותם מן הארץ – אותם ואת ילדיהם שגדלו כאן כישראלים לכל דבר. כל הדברים האיומים הללו לא הזיזו למהפכנים-העשויים-ללא-חת שהתמקמו בשדרות רוטשילד לפסטיבל הוודסטוק הקיצי ה"מגניב"/"מדהים" שלהם. הם עלו התעוררו למחות רק כאשר שכר הדירה הפרטי שלהם האמיר, ודימו את עצמם ברוב חוצפתם למהפכני כיכר תחריר בקאהיר.
    ודרך אגב, צדק חברתי פירושו גם: לא להשתין בחצרות ולא להרעיש בלילות ולמנוע שינה מהשכנים. מחאת המאהלים היא התגלמות האגואיזם הישראלי במירעו.

  9. חגי נהיר

    חותם על כל מלה בתגובתו של שון. הסיום נוגע בנקודה המכרעת – האנוכיות הישראלית המכוערת.

  10. דניאל בוינדר

    אני מוכרח להודות שקראתי את דברי שון איגלווד כמה וכמה פעמים והתחלתי לחשוב. יש כ"כ הרבה אמת בדבריך, שון!! הדרישה לצדק חברתי מוצדקת ביותר, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהמחאה פרצה רק כאשר הפגיעה בנו היתה ישירה, ושעד אז בחרנו להתעלם מההתנהגות המחפירה של המדינה במה של פוגע בנו ישירות. אתה צודק – זו האגוצנטריות הישראלית המבישה.

  11. מנשה

    כמו ה"באבות", כך השמאל הטהרני מנסה לשווק לנו תרופות אליל אפילו אם הוכח שאין בהם ממש
    "נסיגה תביא שלום" – לא מציאותי יותר מקמיעות וסגולות.

    כמו חלק מהממסד הדתי, רבים ממנהיגי השמאל הטהרני מתפרנסים על חשבון הציבור אבל לא תורמים שום דבר ממשי מלבד רעיונות רוחניים שנויים במחלוקת.

    כמו חלק מהמפלגות החרדיות, השמאל הטהרני מתיימר להיות "סוציאליסטי" בעוד שבפועל בכל מעשיו הוא תומך בקפיטליזם החזירי ושליחיו.

    וכמו חלק מהמפלגות החרדיות, הוא מנסה לבנות את כוחו על ידי זריעת מדון ומחלוקת איפה שאינם קיימים.

    ***

    תנוח דעתך, מר פדבה – המחאה לא מחפשת זהות. אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים ומסתדרים יפה מאוד בלי עצותיך.

  12. יואש

    מהיכן נלקחו הקלישאות שבישראל ניתן להפגין ללא חשש?
    זו שטות מוחלטת לכל מי שיודע מה קורה למפגינים שהממסד אינו חפץ ביקרם ובעיקר על רקע אי-צדק כלפי "אויבינו" הפלשתינאים ו/או על רקע יחס אנושי לעובדים זרים ומהגרי עבודה/מקלט בישראל.
    על אחת כמה וכמה בכל הנוגע להבעת התנגדות להתנהלות הבלתי מוסרית של השלטון וכוחות האכיפה הפועלים בשמו בכל הנופל תחת הגדרת "בטחון המדינה".
    הישראלים המוחים כיום אינם הישראלי המכוער כהגדרת "שון איגלווד" גם כאשר הם משתינים מחוסר ברירה בשדרות ומפריעים לשכנים. המחאה מבטאת כעס מוצדק, על מה שקורה לכולנו.
    "אנו"(הציבור הכועס) שואפים למדינה טובה יותר וחזירית פחות ,ונכון שביבי וממשלתו המושחתת ונהנתנית אינו הדגם הרצוי לרוב הציבור ולמוחים בפרט.לפני השמצת רוב הישראלים קשוט עצמך תחילה מר שון איגלווד.

  13. שון איגלווד

    הואל בטובך להזכיר לי, יואש, מתי פתחה המשטרה באש על מפגינים ישראלים בתחומי ישראל הריבונית? האצבע קלה על ההדק כשמדובר בפלסטינים, אך לא בישראלים. כן, מפגינים ישראלים נעצרו לפעמים (בדרך כלל לשעות ספורות), אך לעולם הם לא עמדו בסכנת חיים כמו מפגינים בדיקטטורות מזרח-תיכוניות. העתונות בישראל חופשית וניתן לפרסם בה ביקורת חריפה על השילטון בלי שיאונה לכותבים כל רע.
    דרך אגב, יש לכם טענות כלפי השילטון בישראל? אתם הרי בחרתם בו! כלכלת השוק החופשי קיימת זה עשורים אחדים, ואתם אלה שבחרתם את הממשלות שנגד מדיניותם אתם מוחים. המדיניות לא מוצאת חן בעיניכם? החליפו את השילטון בבחירות הבאות. זו אופציה שלא היתה קיימת ברוב המכריע של מדינות המזה"ת (ועודנה אינה קיימת).
    מקוממת במיוחד ה"הצטדקות" שגיבורי המחאה משתינים בחצרות הבתים "מחוסר ברירה". אם להמשיך את ההגיון העקום הזה, למה שלא ישדדו כסף ורכוש מהדירות "מחוסר ברירה"? זו בדיוק הגישה האגואיסטית הנפסדת שעליה דיברתי. אם אתה, יואש, ושכמותך אינכם מבינים עד כמה מכוערת ופסולה גישתכם – אולי דרוש מישטר מהסוג שהנהיג מאו בסין, שישלח אתכם למחנות לחינוך מחדש.

  14. יואש

    מותר "לפתוח באש על ערבים (עד עתה לא על יהודים)" –
    מי שמחזיק בתפיסה דמוקרטית כזו בוודאי "מזדעזע" מהשתנה הכרחית בשדרות רוטשילד.
    זו הבעייה שלך שון, לשלוח את כל מי שמקלקלים את תמונת עולמך המעוות לחינוך מחדש בנוסח מאו.
    אנא הצע זאת לפטרונך ביבי ויש לך סיכוי לפרס ישראל.

  15. לינדה פ.

    אם אחרי קריאת דבריו של שון אתה טופל עליו שביבי הוא פטרונו – אתה סובל מכשלים קוגניטיביים חמורים. אדם שמדבר על פשעי המלחמה הישראליים בלבנון ובעזה ועל ההתעללות בפלסטינים יכול להיות שליחו של ביבי? איפה אתה חי, על הירח? או שמא אדי השתן של "ההשתנה ההכרחית" עלו לך לראש? אפרופו "השתנה הכרחית", מה עושות הבחורות – גם הן משתינות בחצרות? ומה עם "חירבון הכרחי"?
    אתה איש מגעיל.

  16. שון איגלווד

    במקרה שלך "השתנה הכרחית" היא אכן צורך קיומי.

  17. בפייסבוק

    שאהנה מהכיבוד שבחברות עמך 🙂
    אבי