ז'אן דארק אמיצה

האם לא הגיע הזמן להפיל את השלטון, להכניס קצת פוליטיקה למחאה, להחזיר לחברה היהודית בישראל את צלם האנוש שאבד לה? מכתב לדפני ליף לקראת ההפגנה הערב
אילנה ברנשטיין

דפני יקרה,

אני פונה אלייך כאזרחית לאזרחית, כאשה לאשה, כאם לבתה (יש לי שתי בנות בְּנות גילך), כמי שמתגוררת במרכז ישראל אל מי שמתגוררת במרכז ישראל, ומן הבחינה הזאת שתינו בנות מזל. בישראל הכובשת יש מיליוני בני אדם שאינם אזרחים, ביניהם פלסטינים, פליטים ומהגרי עבודה הנרדפים מדי יום ביומו. מיליוני בני אדם שאינם יכולים להגיע להפגנה הערב אף כי מרבית הנושאים שהמחאה נלחמת עבורם נוגעים להם עשרות מונים. אני מתארת לעצמי שאת מכירה את תמונת המצב ואין לך צורך בהרצאה ממני, הגם שכל דכפין מייעץ לך בימים אלה מה נכון לעשות.

ואף על פי כן אני פונה אלייך.

אני סבורה שיש בידייך כוח רב, שאת נמצאת בצומת היסטורי ולא נקלעת אליו במקרה. סללת אותו, הקמת אותו, עשית את הבלתי אפשרי. במו ידייך הוצאת לרחוב קומץ חברים, צעירים כמוך שלא רק עתידם במקום הזה אינו בטוח אלא גם ובעיקר ההווה שלהם. והקומץ הלך וגדל ותפס ממדים שאיש לא שיער ואיש לא חזה. כן, כן, את חוללת את כל זה ואין אלא להוקיר את מאבקך ולשבח את זקיפות קומתך ועמידותך – גם כאשר זורקים לעברך בוץ. כמו רבים אחרים אני עוקבת מקרוב אחר המלעיזים, אלה שיודעים טוב יותר, אלה שמבקשים לעצמם נתח מן המעשה שלך, אלה שיש להם מה לומר על הופעתך החיצונית, על כישורייך, על הכריזמה שלך.

אני מניחה שמאז פרצת במחאה – שהחלה כמחאת יחידה והתגברה למחאת מאות-אלפים – למדת להכיר את החברה בישראל על כל שדרותיה. לעתים רבות מדי היא לא נחמדה. אך האם חברה כובשת יכולה להיות חברה נחמדה? האם היא יכולה להיות בלתי אם חברה סקסיסטית, גברית, שוביניסטית, פטריארכאלית, עושקת? האם אין זה אך טבעי לחברה כובשת לעשות יד אחת עם בעלי ההון? האם הכובש יכול לשרוד כבן אנוש במשך יותר משישים שנה?  האם ניתן לחשוב שמעשיו הנפשעים כלפי האחר לא יופנו בסופו של דבר כלפי עצמו? כלפי נתיניו, האזרחים והאזרחיות? האם אין זה מה שקרה? האם לא בשם הפניית העורף של השלטון לצורכי אזרחיו יצאתם לרחובות?

דפני ליף. נמצאת בצומת היסטורי ולא במקרה. צילום מסך: ערוץ 2

הקשבתי לך השבוע במסיבת העיתונאים. ז'אן דארק אמיצה ובוטחת, מוקפת במבינים ובמבינים מטעם. לא במקרה אני מציינת דווקא את ז'אן דארק. שמה עלה בראשי בעיקר בגלל האופן שבו סיימה את חייה. גיבורה לאומית שפיקדה בצבא המלך ולזכותה הישג מרשים בתבוסת הצבא האנגלי, אשר נשפטה בסופו של דבר על ידי האינקוויזיציה בעוון כישוף, קשרים עם השטן ופשעים נוספים, נמצאה אשמה במשפט מפוברק והועלתה על המוקד. השלטון בכל מקום ומאז ומעולם לא אוהב גיבורות לאומיות. הן מערערות על עצם קיומו. הן שומטות את כוחו, הן חושפות את שחיתותו, הן מציגות אותו במערומיו.

השלטון, מה לעשות, נתון בידיים גבריות ברובו. הוא אינו ער לצרכים של נשים, של ילדים, של חלשים. עליו לבסס את כוחו, לְשַפּוֹת את התומכים בו כדי שיוכל להמשיך ולאחוז ברסן. על כן תמהתי כאשר פנית לראש הממשלה בתביעה לעמוד בראש הוועדה שתפתור את המצוקות השונות שהולכות ומצטברות מאז פרצת במחאה, ולא ניצלת את המומנטום וקראת לו להתפטר מתפקידו ולפזר את הכנסת. האם לא הגיע הזמן להפיל את השלטון? לתבוע צדק במובן הרחב של המילה, להחזיר לחברה היהודית בישראל את צלם האנוש שאבד לה? כשאת פונה אל ראש הממשלה ואומרת: "יש לנו ראש ועדה שמבין מצוין בכלכלה שאנחנו בחרנו בעצמנו – זהו אתה", את מסרבת לראות שראש הממשלה הנבחר ממלא בדיוק אחר מה שהבטיח לבוחריו במצע שעל פיו נבחר. ייאמר לזכותו של ראש הממשלה שהוא יציב בדעותיו.

ייתכן כי איני מבינה את שפת המחאה, אך ייתכן גם כי המחאה אינה מבינה את שפתי. על כן אני פונה אלייך כאזרחית לאזרחית – האם לא הגיע הזמן לעלות מדרגה ולהכניס קצת פוליטיקה למחאה? מהן הוועדות הרשמיות והוועדות הלא רשמיות והמשאים והמתנים והיציאה לרחוב והקריאה לצדק חברתי, זולת פוליטיקה. כמה זמן ניתן לפעול במרחב סטרילי ומדומיין שאין בו ימין ושמאל?

לאחרונה ממש, ובזכותך, לצד סיסמאות שאוקסימורון ביסודן כמו "שמאל ציוני" נולדו הסיסמאות מבית היוצר של המהפכה – העם דורש צדק חברתי, הממשלה נגד העם – העם נגד הממשלה. האם כאשר את וחברייך יצאתם עם הסיסמאות היפות הללו לא ראיתם לנגד עיניכם שני עמים? כאן זה לא מצרים, וגם לא יוון, וגם לא ספרד. תחת השמים האלה והשמש הזאת חיים שני עמים. האם העובדה שגם אתם בדיוק כמו בני גילכם הפלסטינים – מעברה השני של החומה –  נולדתם למציאות של כיבוש מעוורת את עיניכם ועל כן אינכם מסוגלים לדמיין מציאות אחרת? מציאות של חברה צודקת שאינה שוללת את זכויותיו של עם אחר כדי להצדיק את קיומה. מציאות שבה החברה אינה חיה על חרבה.

לא נמאס לכם לצאת למילואים? להשפיל מדי יום אלפי בני אדם חפים מפשע במחסומים? להרוג גברים נשים וטף בשם "הביטחון", יציבות השלטון ואחדות העם?  אתם ואני כמו כל אחד אזרח במדינת ישראל נגועים בשחיתות הכיבוש. אבל לכם ולך במיוחד בזכות הישגייך יש את היכולת לשנות. להפוך את הקערה על פיה. אילו רק לא תחששי מ"פילוג העם", אילו רק תציצי ולו לרגע לנעשה מעבר לחומה. המציאות שאני מדברת על אודותיה תזרים את הכספים אליכם, אלינו. מינהלת הכיבוש תובעת מיליארדי דולרים, סכומי עתק ששוב יימצא להם שימוש נכון. כספים היכולים למלא באחת את כל תביעותיכם.

נניח שתזכו בכל שאתם חפצים בו. אגב, הוא גם כל מה שאני חפצה בו כאזרחית סוג אל"ף – שלמרות הכול זכויותיה מופרות כמעט בכל תחום, כאם שאינה מצליחה לעזור די לבנותיה בדיור ובהשכלה, כסופרת שעל שכרה אין טעם אפילו להרחיב את הדיבור. נניח לרגע שנזכה בכל אלה – מה אז? האמנם נמשיך לשלול, לרמוס, לעשוק, לטבוח, לחלל את זכויות האדם היסודיות כמו חופש תנועה, קורת גג, ביטחון אישי, השכלה, בריאות ועוד ועוד של כל אותם מיליונים שדיברתי על אודותיהם בראשית דבריי?

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מפגינה

    המחאה לא נועדה לצבור אוהדים וכוח פוליטי לחד"ש, בל"ד ודומותיהם שנמצאות בספקטרום הפוליטי של גברת ברנשטיין. המחאה מצליחה (בינתיים לפחות) בגלל שאנחנו לא שם בקצה ההזוי השמאל.
    תקימי לך מאהל ומחאה משלך ונראה כמה יצטרפו.

  2. סמולן

    מטפוריקה מערבו-צנטרית מצויינת, כמצוות מסורת ההתנגדות לכיבוש ולמערב בכלל. אבל פרט לכך, מה הקשר? האם הקדושה הצרפתיה לא הובילה גברים למות ולהרוג בשם האומה הצרפתית, ומסר מאלוהים? אולי הבתולין שלה הם שהופך אותה מקבילה למאה"ב ?

  3. רמי

    זו המוסיקה של קריאה גדולה: העם דורש צדקחברתי.
    היכן הקופירייטרים והמתופפים שימציאו קריאה בגנות הכיבוש הממאיר החודר לכל פינה בחיינו ומרעיל את הגוף (כלכלה, רווחה, בטחון פיזי ואפילו מזוני) ואת הנפש (ערכים, סולידריות, אמונה בלתי מתפשרת באדם וברוחו). מתופפים ואנשי רוח לעבודה.

  4. שון איגלווד

    דפני ליף עלתה על הבריקדות בגלל בעיית הדיור הפרטית שלה. כל המטרות הנעלות האחרות ("צדק חברתי") נולדו בדיעבד וכולן נובעות מהאגואיזם הישראלי. היא ו"המהפכנים" מהאוהלים לא רוצים "פוליטיקה" כי סבלם של הפלסטינים ופשעי ישראל לא מעניינים אותם. אילו עניינו אותם, הם היו יוצאים מזמן לרחובות.

  5. דוב

    ההנהגה המקורית של המחאה מגלה תבונה פוליטית בתנאים בלתי אפשריים. רוב העם היהודי בישראל שטוף בתודעה ימנית לאומנית ובכל זאת אנחנו לא שומעים הצהרות לאומניות מליף וחבריה יחד עם עמדות רדיקליות בנושאים חברתיים.
    המאבק הוא שיביא לשידוד מערכות מאחר שהמערכת הקפיטליסטית שהממשלה והמפלגות מבטאות אותה שזורה בכיבוש ובאימפריאליזם. אם המאבק ימשיך תתגלה מלוא ערוותם לנאבקים שלא ממהרים להחליף את השקפת עולמם הפוליטית.
    צריך סבלנות ואורך רוח מהפכני. דפני וחבריה מבטאים אותו נאמנה (בשלב זה).