המחאה בין עם ללאום

על עיוותה הלאומי של מדינת ישראל
יוסי ברנע

"העם רוצה צדק חברתי", מכריזים שלטי המוחים. אך זוהי סיסמה ריקה. ראשית, "צדק חברתי" אינו אומר דבר על מהותו. ברור לכאורה שאינו צדק "כלכלי" או "פוליטי", אבל למעשה גם זה אינו נכון משום שהחברה האזרחית אינה מנותקת מהמדינה ומהכלכלה. כל שינוי חברתי משמעותי דורש מעורבות פוליטית בדמות שינוי מדיניות הממשלה.

"צדק חברתי" יכול להיות צדק של שווים, צדק של המוכשרים, צדק של החזקים, כי אינו מכיל קריטריונים לשיפוטו. הכוונה היא ככל הנראה לצדק שוויוני שיושג על ידי צמצום הפערים בחברה, כיוון שערך השוויון הינו ערך מרכזי בדמוקרטיה לצד ערך החירות. אך על איזו חברה מדובר? ואם לחזור לסיסמה "העם דורש צדק חברתי", מיהו העם? כלל היהודים בארץ? בעולם? כל האזרחים? אלו הן שאלות מרכזיות להבנת עיוותה הלאומי של מדינת ישראל כפי שהתפתחה עד עצם היום הזה.

ניקח למשל את תחום המקרקעין, ללא ספק תחום מרכזי במחאה. 93% מאדמות האדמה הן אדמות מינהל מקרקעי ישראל, ומתנהלות כפי שמתנהלות אדמות קק"ל – האחראית על שמירת "אדמות הלאום". אולם לאום זה אינו לאום טריטוריאלי, ואין הוא כפוף לשלטונה הריבוני של מדינה דמוקרטית. חבריו הם בני "הלאום  היהודי" לדורותיהם. קק"ל, שנוסדה בתחילת דרכה של הציונות המדינית ועסקה ב"גאולת האדמות" ממי שאינם יהודים, המשיכה להתקיים גם לאחר הקמת המדינה, כמו גם מוסדות ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית שמילאו תפקידים מעין ממשלתיים (עלייה, התיישבות).

Independence 48 JNF Stamp. צילום: cc by- zeeveez

על אדמות קק"ל יכולים לשבת רק יהודים, ואסור למוכרן. אין זה ראוי שיתקיים דבר כזה במדינה דמוקרטית. כמו כן, במדינה דמוקרטית לא צריך להיות מצב בו היא שולטת על 93% מהאדמות. מכאן, שיש צורך בהפרטה המונית של אדמות המדינה למעט אדמות חקלאיות-ירוקות ואדמות לשימוש הצבא ומערכת הביטחון. ספסור המדינה באדמות כיום הוא שמייקר אותן, הפרטתן לטובת כלל האזרחים תוזיל את הבנייה. כשמדובר על בנייה צריך לזכור גם את האוכלוסייה החלשה והמנוחשלת ביותר במדינה, הבדואים שבנגב. במקום ללכת לקראתם ולהגיע להסדר על הקרקעות שהם דורשים, פועלת המדינה באמצעות מוסדותיה בצורה כוחנית ולעתים אף עבריינית בהרס צריפים על תכולת הפנים בהם.

אם העם רוצה צדק חברתי, אז צריך קודם כל להגדיר מיהו העם. מאחר שעם אינו מושג חד-משמעי (שהרי קיים גם המושג "עם הסוחרים"), מן הראוי להגדיר מיהו הלאום. אם חפצים אנו לחיות במדינה דמוקרטית, היא צריכה להיות מדינת לאום של כלל אזרחיה הישראלים – כל האזרחים יהיו שווים בפני החוק ולכולם תהיינה זכויות פוליטיות מלאות ושוות. במדינה שכזו, יוכלו ערך השוויון וערך החירות להיות ערכים משמעותיים יותר מאשר הנם כיום וזאת לכלל אזרחי ישראל.

הכותב הוא סטודנט לתואר שני באו"פ

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נפתלי אור-נר

    למעשה המחאה אינה אלא מחאתם של האנשים הנהנים משיויון זכויות אזרחי מלא, הטוענים, ובצדק, לקבלת חלק גדול יותר מה"עוגה" הכלכלית.
    אין זו מחאה הנושאת מסר של שינוי שעניינו שויון זכויות מלא לאזרחי המדינה וחתירה לשלום עם שכנינו שתאפשר העברת מיליארדים של דולרים מ"אחזקת הכיבוש וההתנחלויות" לצורכי הפנים של מדינת ישראל

  2. עפרה

    הגיע הזמן להגיד את הדברים האלה, תודה

  3. עוזי אורנן

    המאבק חייב להתנהל במסגרת החברה הרלבנטית, והיא איננה "הלאום היהודי" אלא החברה הישראלית כולה, היא המהווה את "לאום המדינה של העם הישראלי". אחי המוחים, אל תתעלמו מהחברה שאתם חלק מרכזי בה, כל אזרחי ישראל, ולא זולתם בארצות נכר.

  4. ד"ר חן יחזקאלי

    גל המחאה הנוכחי פתוח, וזה כוחו. כל מי שבא עם מחאתו הפרטית או המגזרית – מתקבל בחיבוק. זו יכולה להיות תחליתה של תודעה לאומית ישראלית: וזה יכול גם להיגמר בכלום. אין ספק שזהו רגע של "משק כנפי ההיסטוריה", והיא זקוקה לכל העזרה שנוכל לתת לה.

    חןיחזקאלי
    http://benefitofthedoubt.co.il/