הסיבוב של מרגול בלימוזינה

פניה הכעורים של החברה הישראלית המקדשת וולגאריות הם פני ההגמוניה, ומפעילי המדיניות האלימה שוכנים דווקא בבתי מידות בתל אביב ובקיסריה ולא בבת ים. אבל למה להכיר במציאות אם אפשר פשוט להאשים את המוזיקה המזרחית? תגובה להנדלמן סמית
שושנה גבאישושנה גבאי

עיתונאית, עורכת תוכניות בטלוויזיה, תסריטאית ויוצרת הסדרה הדוקומנטרית "ים של דמעות". ממייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית

עיתון הארץ פרסם ביום שישי האחרון מאמר פרי עטו של כתב אחד, איתמר הנדלמן סמית, תחת הכותרת "שמור אותי ממרגול: הסינדרלה התימניה מסוכנת. לכולנו." בכותרת המשנה נכתב "החיבור החזק בין המוזיקה המזרחית (האלימה), לריאליטי (הרדוד) ולעולם התחתון (העברייני) מגולם כולו בדמותה של מרגלית צנעני".

טקסט זה  פורסם בעיתון ממסדי בישראל, המחשיב עצמו כמייצג המעמד הבינוני- גבוה, משיא עצות לבעלי השררה וממליך מלכים. הוא עבר תחת עיניהם של עורכ/ת בעיתון הארץ שמצא/ה לנכון לפרסם אותו, כך שהוא מייצג תפיסה תרבותית-פוליטית חברתית המקובלת על העיתון.

פסלו של אונורה דה בלזק, אוגוסט רודן. איזה פשע מסתתר מאחורי העושר?

את מאמרו קישט הנדלמן סמית, מעשה אדם תרבותי, בציטוטים של אונורה דה בלזק כמו "מאחורי כל עושר רב יש פשע". ואכן  הסופר הצרפתי מתאר בכתביו תמונה של חברה וולגארית ומושחתת ממש כמו החברה הישראלית ותרבותה בימים אלה. חברה בה שולטים תאוות הבצע, אלימות ורדידות. אם נוסיף את חלקה של התקשורת הישראלית נוכל למנות עוד כניעה לבעלי הסמכות, רפיסות מחשבתית, עדריות וצייתנות.

נשאלת השאלה מי בדיוק אחראי לכך שברוב שנות קיומה אלו הם פני החברה הישראלית. מבחינה סוציולוגית, התשובה לא מסובכת:  כמו בכל חברה אנושית, האחראים הם בעלי הכוח, כלומר השכבה ההגמונית בחברה הישראלית.

אם כך, מדוע אצל הכותב, כמו בקרב רבים מכותבי הארץ ועיתונים אחרים, ולמעשה כמו אצל רוב רובו של הממסד הישראלי, חוזר ונשנה המוטיב בו מואשמים המעמדות הנמוכים בחוליי החברה? גם כאן התשובה היא פשוטה להפליא: הפנים הדוחות הנשקפות בראי מדי בוקר יוצרים אי נוחות אסתטית בליבה של ההגמוניה הישראלית, וכמו שליטים לאורך ההיסטוריה, גם היא רוצה להיות  לא רק חזקה ועשירה אלא גם יפה וצודקת.

דוגמא מאלפת מהווה, למשל, ההיסטוריה האנגלית. משהו שמצוי מעבר להבלים על חינוך מושלם, נימוסים וספלי חרסינה שמפיצים כתבי תרבות בעיתוני ישראל, המתהדרים בהתמצאות בנעשה בתרבות הסלבריטיז במדינות המערב כדי למלט עצמם ללא הצלחה מקרתנותם. תיאורים היסטוריים מסמרי שיער מעידים על מעשי השליטים האנגלים באירלנד ובהודו במאות ה-18 וה-19 ואחר כך רק בהודו עד מחצית המאה ה-20.

תיאורים אלה מדגימים כיצד הם עסקו בסחיטת לשד עצמותיהם של  האירים וההודים, אך נהגו להסיר מעצמם את האחריות על מעשים אלו. בהתחלה האשימו את האירים וההודים בעצלנות ובפרימיטיביות וכאשר לא ניתן עוד להתחמק מאחריותה של העלית האנגלית לאכיפת שיטה כלכלית שנישלה עמים אלה וגרמה להם לגווע ברעב, החלו המעמדות העליונים באנגליה להאשים באכזריות ישירה את סוכניה בשטח, בעלי הקרקעות האנגלים – ה"לנד-לורדס" המתגוררים באירלנד או את שדרת הפקידות בהודו. התרבות האנגלית גדושה בייצוגים של סוכנים אלה כמוצצי דם ונבערים. גם אז, אף אחד מאנשי העט לא האשים חלילה את השכבה שהשליטה את האימפריאליזם לסוגיו וגרפה את מירב הרווחים.

האוחזים בנבוט והווילה בג'ונגל

המתבונן במצב בישראל מבחין באותו מנגנון: השולטים בלהבות האלימות שהמדינה מפעילה כלפי הפלסטינים שוכנים דווקא בבתים מפוארים בתל אביב ובקיסריה ולא בשכונת התקווה. אמנם כדי לשמור על הווילה בג'ונגל, הם מחזיקים בצורה ישירה הרבה סוכני משנה עם נבוט ביד, רבים מהם מזרחים ודרוזים, ובעשרים השנה האחרונות נחשבים הרוסים באופן מובהק לאלו המתעללים בפלסטינים.

מג"ב בסילוואן. סוכני המשנה האוחזים בנבוט. צילום: אקטיבסטילס

אם לחזור לקשר בין אלימות בתרבות הישראלית, מוזיקה מזרחית ותוכניות הריאליטי, נגלה כי תפקידה של מרגלית צנעני מאז פרוץ הטלוויזיה המסחרית ב-1993 מתמצה בעיקר בהיותה אישה מאוד מפורסמת, מגישת תוכניות טלוויזיה ואורחת רצויה המשמשת גם כשופטת בתוכניות ריאליטי, שם היא מכונה בעיקר "מרגול". צנעני כבר מזמן לא סמל של מוזיקה מזרחית ולא בטוח שמרבית בני הנוער הצופים בתוכנית מכירים כלל את שיריה. בזאת אפשר להיווכח בקלות ב"יוטיוב" על פי מספר המאזינים, וקשה לראות שם הצלחה כמו לדוגמא זו של עומר אדם או של שאר הזמרים המזרחים הצעירים.

הכותב מצקצק ומזדעזע ממסיבה שנערכה בביתו של עומר אדם, ומשווה אותה לסצינות בסרט "הסנדק". אני, לעומת זאת, זכיתי לראות בטלוויזיה קטעים ממסיבות של עשירי ישראל בהן מסתודדים אנשים כמו רם כספי, נוחי דנקנר אליעזר פישמן ודומיהם, אנשים בעלי מהלכים משמעותיים בתקשורת ובפוליטיקה, ולי הן הזכירו יותר סצינות מ"הסנדק".  אפשר לגבות טענה זאת בצורה מספרית: כמה גורלות של אזרחי ישראל נגזרו במסיבות אלו לעומת המסיבה של עומר אדם.

כל מי שעבד בכלי התקשורת בארץ, יודע היטב כמה היא קונפורמיסטית, עצלנית ומושחתת ועד כמה היא נשלטת על-ידי ההון הגדול. ואם נקח שוב דוגמא מאנגליה הנערצת על-ידי הבורגנות הישראלית, הרי שפרשת "ניוז אוף דה וורלד" של רופרט מרדוק, בה אנשי תקשורת מושחתים הלכו יד ביד עם ההון הגדול וטמטמו את הציבור בעיתונות צהובה, אינה רחוקה מתמונת המצב בישראל.

קשה לדעת אם צנעני היא אכן סינדרלה כפי שסבור הכותב, בת מזל שעלתה מהאשפתות ללא כישורים מיוחדים רק בגלל שהנסיך הושיט לה יד. ולא רק בגלל שצנעני היא זמרת מצוינת שללא ספק תקבל הכשר גם אצל אזרחי העולם שאינם מצויים כלל בנפתולי עלילות המעמדות החברתיים בישראל, בין אם הם במדינות ערב או באירופה. השיר "חומות חימר" שהלחינה או הביצוע שלה ל"חביב זכריה" המסורתי הם הישגים תרבותיים שיישארו תמיד, גם אם תיגזר עליה דיאטה טלווזיונית קשה וגם אם תשב בכלא.

אבל מה טיבו של הנסיך המפוקפק? אפילו אם מרגול זכתה לטרמפ בלימוזינה של איל תקשורת זה או אחר, ברגע שתושלך מהמכונית תמשיך הלימוזינה לשייט כשאיל התקשורת מסתתר מאחורי חלונותיה המואפלים. מאז שנות התשעים, נכבשה מוזיקת הפופ המזרחית לחלוטין על-ידי זכייני הטלוויזיה המסחרית ששמו יד חמדנית על הזהב המתגלגל בה, ולכן קשה כבר מזמן להכיר בה את המוזיקה שנוגנה בחפלות הצנועות בשנות השבעים. היא שינתה פניה לפופ מטופש.

הטענה על אלימות מזרחית המטילה טרור כביכול על האינטליגנציה האשכנזית היא טענה ישנה הנשנית פעמים רבות בהארץ ובעיתונים אחרים. מאמנון דנקנר ועד יאיר לפיד שטען פעם כי זה מסוכן להגיד שלא אוהבים את זוהר ארגוב ואביהו מדינה. יש הרבה מאוד מופעים לטענה הזאת ותקצר היריעה מלהכיל את הדוגמאות. אני יכולה רק להיזכר בתגובות ההיסטריות בעיתונות בנוסח גיליון מיוחד של העיר בכותרת "אשכנזים לבונקר", אחרי שהטלוויזיה המסחרית שידרה פעם בשנות התשעים סדרה דוקומנטרית שכתבתי, בשם "ים של דמעות", על תולדות מוזיקת הקסטות.

במדינה בה האידיאולוגיה המרכזית מבוססת מלכתחילה  על כיבוש הארץ בכוח, הדיבור דווקא על האלימות של המוזיקה המזרחית גובל בעיוורון נרקיסיסטי מוחלט. בארץ הזאת בה רועמות תחנות הרדיו שירים עבריים אלימים במשך רוב שעות היום זאת כמעט בדיחה. אסי דיין שמבין דבר או שניים במיליטריזם, תיאר זאת בכישרון רב בסרטו "החיים על פי אגפא", בו השוטר וחבורת החיילים מבצעים את מעשיהם הסאדיסטיים תוך שירה בלתי פוסקת של מה שמכונה שירי מולדת.

"נכון שבאת אליי מרצונך הלאומי?", החיים על פי אגפא לאסי דיין. מעשים סדיסטיים נעשים תוך זמזום שירי מולדת. צילום מסך 

אגב, הקשר בין העולם התחתון לבין עולם הבידור, פוליטיקאים ואנשי הון לא החל עם מרגול. משה דיין והמסיבות שלו במועדוני הלילה של תל אביב יחד אלופי צה"ל וחבריהם מהעולם התחתון היו לשם דבר בשנות השישים והשבעים ואף אחד אפילו לא מצא לנכון התבייש.

גם אם נסכים להערה סרקסטית של אחד המגיבים למאמר הזה בהארץ, שטען כי הנדלמן סמית אינו העיפרון הכי מחודד בקלמר, הרי אין ספק, גם משלל התגובות הנלהבות למאמר, כי הוא עדיין מייצג קול מרכזי של שומרי הנדל"ן התרבותי בישראל. אם לפני שנים רבות, מבקרי תרבות בעיתון הארץ טענו שאום כולתום משמיעה קרקורים של תרנגולת, ואחרי דור טענו המבקרים כי זוהר ארגוב הוא זמר עלוב, הרי שעכשיו הטענה היא שמרגלית צנעני לא זמרת משהו משהו. נו, טוב.

הצמיחה הכלכלית מחלחלת למטה, מתעקשים במשך שנים מומחי הכלכלה של עיתון זה. בתפיסתם הכלכלית הם ככל הנראה טועים, אבל יהיה קשה לטעון כי הוולגריות לא מחלחלת בהצלחה מלמעלה. יש לקוות רק שמשב הרוח הרענן שהביאה מחאת האוהלים על בני העשרים שלה, יוכל לייבש גם את ביצת העובש והריקבון בה שרויה התשתית התרבותית בישראל.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רועי

    למאמר אלים, גזעני ונטול אינטיליגנציה שפורסם על ידי הנדלמן סמית ביום שישי. אני האחרון שלוקח את הנדלמן ברצינות, עברתי כמה מדרכות בחיי כדי לא ליפול קורבן לפטפוטים מעגליים של רפה השכל נטול המודעות עצמית הזה. עדיין, נדהמתי שהשטות הזאת עברה בלי להתבלבל עורך, שתרם כותרות מופתיות. האלמנט השערורייתי ביותר באותו מאמר, לדעתי, הוא החיבור שנעשה בין דעה רכילותית של הכתב על צנעני לעובדה שהיא עצורה. זה רק המחיש את העובדה המסוכנת שפרסונה ציבורית תקשורתית היא פרמטר בולט(אם כי מוכחש) בהליך מעצרי ושיפוטי.מחריד.

  2. נטלי

    מדובר ב"מבקר" מוסיקה שלא יודע איך נראה מפתח סול.
    "תל אביבי" שאף פעם לא באמת חי את העיר. כותב גם הרבה על בנות זוג דמיוניות. מי שמכיר אותו אישית יודע שמדובר בבנאדם בודד, מעורער בנפשו ובסך הכל די מסכן, שכמו הרבה מסכנים אחרים מוצא מפלט בגזענות רדודה. אין צורך להתייחס לדבריו. אפשר רק לרחם.

  3. חנה קים

    נא לשרשר אותו, עוד ועוד פעמים.

  4. סמי

    כמי שמבקר מידי פעם בקנטינה ברוטשילד אני יכול לומר על האיש הפטטי הזה דבר אחד ברור, איתמר הוא אשכנזיסט מקצועי.
    בכל זאת נולד מאמר תגובה חכם שמסביר את המוד התרבותי בישראל, בדבר אחד אני מסוייג, והוא שמזרחיים בישראל לא יכולים להיחשב כ"תינוקות שנישבו" לנצח…תודה.

  5. עניין יחסי

    בשביל המזרחים מדובר באלימות מיותרת. צריך לכבד את התרבות הישראלית האשכנזית הזו, זה חלק ממה שינקו בבית סבא ואין להלין על הנכדים שממשיכים בדרכי הוריהם וסביהם. במיוחד לא בעיתון הארץ שבשנות החמישים פירסם דברי שיטנה כנגד העליה המרוקאית שיכולים לפאר כל מפלגה ניאונאצית גזענית אירופאית.

  6. זה לא חילחל למעלה, זה תמיד היה שם

    לא ברור למה מצפים מהארץ לשנות דרכו, הדרך האנטימזרחית היתה תמיד דרכו, גם כשראש הפירמידה היה כמה שנים מזרחי

  7. בעז ברזלי

    כל הכבוד לשושנה גבאי על תגובה מצויינת שלא עושה הנחות לאיש, אבל ספק בעיני עד כמה נכון עדיין הטיעון שיש יחס ישר בין אשכנזים לוילות ועד כמה נכון לטעון שמזרחים או רוסים או יהא מי אשר יהא פועל כשליח ולא כמי שאחראי למעשיו הוא. ליברמן הוא שר החוץ, נתניהו הוא ראש הממשלה אבל גם מופז שאינו חבר בממשלה הנוכחית (שלא מרצונו) אינו עובר אורח תמים. אפילו הגב' צנעני חשודה (רק חשודה) במעשים חמורים גם אם הם לא קשורים ככל הנראה לכיבוש.

  8. נתן.

    איתמר הציב מראה מול התרבות הים-מיזרחית וזה שלא מוצא חן בעיני הכותבת מה שנראה שם, זאת בעיה שלה.

    התרבות הזאת היא רדודה ושיטחית,צהובה ומנקרת עיניים, נובורישית,גסה, אלימה,סוגדת לכסף ולחומרנות, חפה מכל ערכים או מוסר, מתענינת במצוקות חברתיות כמו בשלג בשבדיה, בפלתשתינאים כמו בבני ההוטו באפריקה, מעריצה עבריינים, מלחכת פינכה, סוגדת לרבנים, שרלטנים קוראים בקפה ושאר מכשפות , כולה התנשאות ,תאוות בצע הבל ורעות רוח, בוקי וסרוקי קש וגבבה.

    זאת האמת וכולם יודעים את זה , אבל הרבה יותר קל לדקלם כמו תוכי את המנטרות הרגילות על "אשכנזים" מאשר לגלות יושר אינטלקטואלי ולהתמודד עם האמת.

  9. דליה

    רובנו שבויים בנרטיב הדומיננטי. מנסים להיטיב לראות, אבל נופלים במלכודות המוכרות. אפשר לסמוך על שושנה גבאי שתמיד תאיר את הדברים מעמדה שונה ומקורית, תוך הבנה עמוקה ורחבה של תהליכים חברתיים ותרבותיים בהווה ובעבר, ואז לקורא לא נותר אלא להתפלא כיצד נעלמה האמת מעיניו. מאמר באמת מאיר עיניים.

  10. יואב אטיאס

    שושנה גבאי היקרה,
    נכנסת לי ללב עכשיו
    יואב אטיאס.

  11. שושנה גבאי

    למען הסר ספק גם המזרחים וגם רוסים הם חלק בלתי נפרד ממנגנון הדיכוי וגם הם נושאים באחריות. אין לי שום רצון לגונן עליהם. וחלילה לי מלהגן על מעשיה הפלילים או על אישיותה הטלוויזיניות של צנעני .
    אדרבא, חשוב לחשוף בכנות את המנגנונים המפעילים את האלימות הישראלית ובטח לעמוד על הקשר בין אלימות לתרבות, אבל לא בהקשר הילדותי מרושע ושקרי שעלה בעיתון 'הארץ'. חשוב להזכיר כי השכבה המובילה בישראל כאחראית עיקרית מתחמקת כל הזמן מהאחריות שלה לנושא הן בתקופה "האידיאולוגית" , והן בתקופה הקפיטליסטית שלה. נראה לי אידיוטי להטיל את כל הנושא הזה על כתפים של אישה אחת, שלמרות פרסומה הרב, היא רק הטרמפיסטית ולא הנהגת וזה לא אומר שהיא לא שותפה, אבל בינינו, שותפה זוטרה למדי.

  12. סמולן

    הפרח הזה גדל בערוגות הקשת-עוקץ-קדמה. הוא כל דבר חוץ מנמנע מהשיחדש. איך זה לא מתואר בפוסט, אפילו בצורה מינורית ?

    http://alturl.com/9xjnv

  13. אביהו

    העיתון הזה לא מפסיק לפרסם דעות גזעניות כלפי מזרחים.
    ראה היום הביקורת של מורן שריר על אלירז שדה.
    אני מציע שנתארגן ונפיץ מכתב בכל אמצעי תקשורת האפשריים. מכתב שמאשים מפורשות את עיתן הארץ בגזענות. מכתב שקורא לכל מי שיש בו מעט תודעה של צדק חברתי (אשכניזם ומזרחים כאחד) לבטל את המינוי לעיתון ואת הקריאה בו.
    מוכן להוביל את התהליך
    אשמח אם תצטרפו אליי

  14. יניב

    קראתי בפליאה, בזעזוע ובזעם את דברי ההבל והבלע בעכבר הביבים של העיר. תהיתי מה תהיה וכיצד תיראה התגובה, ושיערתי שמאמר ב'העוקץ' יהיה אחד ממרכיביה הבולטים.
    המאמר הוא תשובה יפה, אבל זה פשוט לא מספיק – מאמר כזה כמו שפורסם ב'עכבר העיר' מחייב קריאה ציבורית לפיטורי הכותב.

  15. בעז ברזלי

    לצערי זה לא אידיוטי להפיל את זה על כתפיה של אשה אחת. זה מרושע. וזה היה מרושע גם לו דובר בגבר וגם בגבר אשכנזי. זו הסחת דעת אולי אפילו מכוונת מהמחאה החברתית והשבתנו שוב אל מול מדורת השבט של ערוץ 2. זהו שבט (שוט) של הבל ששב ומכה בנו כדי שנחזור לתלם הצייתן והרגיל שלנו כולל התלם הזה שסבור שיש רלבנטיות למוצא בהקשר זה. כולנו, מזרחים ומערבים לא יצאנו די לרחובות מזה שנים ועניינה של הגב' צנעני והדיון הבלתי פוסק בו נועד לשוב ולהרחיק אותנו מהם.

  16. פוניו דב

    קשה להביט במראה.זמן רב האפלייה חדלה להיות עדתית- היא הפכה להיות מגזרית. אבל רבים וטובים עדיין מבכים את העבר ומרוב דמעות אינם רואים איך העולם השתנה.
    איך המלכה שהיא "משלנו" השילה ערכים ונשארה ללא כסות.
    זה קרה לדודו טופז , זה קרה למרגלית וזה קרה לאברהם הרשזון ולרבים אחרים. המשותף לכולם: אבוד ערכים.
    בחייכם,אחרי 63 שנות מדינת ישראל מותר כבר להסתכל במראה ולראות את ביבי צוחק עלינו, איך אנו מתקוטטים.

  17. דמוקרט

    מרגלית צנעני היא זמרת טובה, ששרה חומרים טובים ואמיתיים. אין באמת קשר בינה למוזיקה הסינתטית כל-כך של עפיה, גולן ופרץ. והקישור שעשה בן כנען במאמרו היה עדתי-גזעני.
    מעבר לעניין המוזיקלי, היומרה של להרכיב את כל חוליי ישראל על כתפיה היא טיפשית וגזענית. היא עדיין לפני משפט ובחזקת חפה מפשע. אבל אפילו אם כל המיוחס לה נכון, היא עדיין אדם פרטי- צינית, מושחתת, וולגרית ופלילית ככל שתהיה. היא לא מייצגת אף אחד, ובוודאי שלא ציבור שלם.

  18. נועה

    קראתי את המאמר של טמבלמן והוא באמת מפגר אבל גם הביקורת של שושנה גבאי מפוספסת לגמרי.
    איך חזרת מייד למחלוקת הישנה של האשכנזים-מזרחים? אני אשכנזיה אבל האם די בכך כדי להפוך אותי לבת ברית של דנקנר ושות? האם אשכנזיותי מבטיחה לי אחוז מהרווחים שלו?את בעצם עושה את אותו הדבר כמו טמבלמן, לוקחת מקרה פרטי ומשליכה אותו על ציבור שלם. המזרחים לא אחראים על מרגול כמו שהשכנזים לא אחראים על דנקנר וגם לא על דיין.

  19. קולנוען

    זו הדוגמה שאת מביאה נגד גזענות? זה אחד הסרטים היותר גזענים שנוצרו אי-פעם בישראל – גם נגד ערבים, ובמיוחד נגד מזרחיים. על מה את מדברת?

  20. שבתאי לוי

    אינני שופט, ואין בכונתי לשפוט את צנעני. אם צנעני ביצעה המיוחס לה, אין כל קשר למוזיקה המזרחית!!!.

  21. שלמה בת-עין

    תרומתה של שוש גבאי להתעוררות והמודעות למוסיקה והתרבות של ניצוליי השואה הרוחנית בארץ ישראל, ראויה לכל הערכה, אני אישית מודה לה על פועלה בכל ליבי.