אף אחד לא מספר לכם

שמערכת הבריאות לא על סף קריסה, היא קרסה מזמן. וההסכם שנחתם רק הופך את הכל לגרוע יותר. מכתב מסטודנט לרפואה
נועם אולשינקה

שמי נועם ואני סטודנט לרפואה. הרגשתי צורך לכתוב מכתב זה בעקבות הרגשת התסכול שמפעמת בי בחודשים האחרונים, בהם מתנהלת מחאת הרופאים במדינה. מחאה שקטה, אחראית שנולדה מצורך אמיתי וכואב. עכשיו, עם חתימת ההסכם שהוגדר "היסטורי" ביו ההסתדרות הרפואית לאוצר, הדברים אפילו דחופים יותר.

מערכת הבריאות הישראלית הייתה אות ומופת לעולם כולו בשנות החמישים. ידעה להמציא את עצמה יש מאין, הנגישה עצמה לכלל אזרחי המדינה וידעה לא רק לרפא ולסעוד אלא גם למנוע מחלות ולחנך לבריאות. אותה מערכת שידעה לתת בריאות טובה לכל אזרחיה, העשירים והעניים, שהיתה מקור לגאווה לאזרחי ורופאי ישראל הפכה אט-אט, תוך ניצול ציני של מסירות הרופאים העובדים בה, למערכת חולה ומנוונת.

ליאוניד אידלמן, יו"ר ההסתדרות הרפואית. צילום מסך

במקום בו הכל נמדד על פי שורת הרווח וההפסד, מדינת ישראל החליטה שמערכת בריאות ציבורית זה לא דבר רווחי, שחולים זה לא דבר רווחי והמסקנה היתה ברורה. המדינה החליטה לצמצם את הפניית הכספים למערכת הבריאות הציבורית, והיא לא הפסיקה לקחת מאיתנו כסף על המערכת הזאת, להיפך. היום אזרח ישראלי משלם הרבה יותר על בריאות ממה ששילם לפני עשרים שנה, אבל מקבל הרבה הרבה פחות.

שנים מספרים לנו שמערכת הבריאות על סף קריסה. רק שלאף אחד אין את האומץ להודות ולספר את האמת, שמערכת הבריאות כבר קרסה מזמן. אף אחד לא מספר שהסיבה שמחכים בתור במיון יותר מארבע שעות עד שזוכים לראות רופא, זה בגלל שאותו רופא אחראי גם על חולים בעוד שני מקומות שונים בו זמנית. אף אחד לא מספר, שהסיבה שלוקח כמה חודשים כדי להגיע לרופא מומחה או לניתוח זה פשוט כי אין מספיק רופאים מומחים בארץ.

אף אחד לא מספר, שכשהתינוק שלכם חוטף זיהום בפגייה, זה פשוט בגלל שיש צפיפות יתר של תינוקות ומיעוט באחיות ורופאים שיטפלו בהם. אף אחד לא מספר, שהסיבה שכל שנה "מופתעים" מחדש ממספר החולים בשפעת ואת חלקם משכנים במסדרונות המחלקות הפנימיות, זה בגלל שמדינת ישראל כבר עשרות שנים לא ביצעה תיכנון של צרכי מערכת הבריאות של מדינת ישראל. אף אחד לא מספר שהכל ידוע כבר שנים ארוכות, רק שאף אחד לא מספר.

מאבק הרופאים הוא מאבק לא רק על כסף, לא רק על שיפור תנאי העבודה של הרופאים אלא בעיקר על שיפור תנאי החולים. זה כמו שעובדי חברת חשמל ישבתו בגלל שהחשמל שהם מספקים הוא יקר מדי. או כמו שעובדי הנמלים ישבתו בגלל שחסר להם אנשים כדי לפרוק מכולות במהירות מספקת. קצת הזוי, אבל במדינה בה שר הבריאות וסגנו מנהלים מאבק נגד הרופאים והחולים אז כנראה שזה הגיוני.

זה לא רק הכסף שלא מוכנים להעביר למערכת הבריאות, זאת ההשפלה שראש הממשלה ושר הבריאות לא מצא לנכון להביע עמדה ולהתערב. עמד בשתיקתו כאילו הדבר לא נוגע לו, לא מזיז לו. אולי זה באמת לא מזיז לו, כי הוא, אפילו לא צריך לשלם כסף כדי לקבל יחס מועדף. מה שהוא לא מבין זה שבעוד כמה שנים, גם רפואה פרטית טובה לא תהיה בארץ. פשוט בגלל שלא בכל התחומים יהיו פה רופאים מומחים.

כלכלת ישראל מתגאה שנים ביצוא הטכנולוגי שלה, אבל מה שלא כל כך מתגאים בו ולא כל כך מספרים עליו זה ענף יצוא הרופאים המצליח של ישראל. ישראל מייצאת באופן סיטונאי רופאים ישראלים, רופאים טובים שהם מצרך מבוקש בכל העולם, שעובדים ומנהלים את מיטב המחלקות בבתי החולים בעולם. שם הם מקבלים לא רק יחס מכובד ומשכורת נאה אלא גם את הכלים המקצועיים להיטיב עם המטופלים ואת הזמן להתייחס אליהם.

כשמחלקות נראות כל יום כמו אחרי פיגוע המוני

במחילה, אני רוצה לספר קצת על עצמי. בן שלושים, נשוי מזה שנה. אשתי, המדהימה שתחיה, מתמחה בגינקולוגיה באחד מבתי החולים בירושלים. מכיתה י' התנדבתי בהדרכת ילדים בשכונות מצוקה בנוער העובד והלומד, במקביל התנדבתי במד"א. כשסיימתי את התיכון, עשיתי שנת שירות והמשכתי בהדרכה בשכונות מצוקה. אחר כך התנדבתי ליחידה מובחרת ושם שירתתי שלוש שנים כלוחם ובתפקיד פיקודי. כשסיימתי צבא חשבתי ללכת וללמוד רפואה, חלום ילדות שהחלטתי לנסות לממש. לקח לי שנתיים של שיפור בגרויות, פסיכומטריים אין ספור ומכינה קדם אקדמית אחת ובסוף התקבלתי ללימודים בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית.

היום אני עובד כאח, במרכז גמילה מסמים ואלכוהול לבני נוער. סיימתי שש שנות לימודים, שלוש שנים עיוניות ושלוש קליניות במחלקות בתי החולים. נשאר לי רק עוד חצי שנה של בחינות ושנת סטאז' להשלמת חובותי האקדמיים לפני שאתחיל התמחות במקצוע שאבחר. בזמן שהשתלמנו, חבריי ואני, במחלקות השונות ונחשפנו לאנשים, מחלותיהם ומצוקותיהם, נחשפנו גם למצוקות מערכת הבריאות הציבורית. ציוד מיושן לעתים, חוסר בזמינות בדיקות וטיפולים לחולים ובעיקר עומס רב מדי על הרופאים. היינו היחידים שהיה להם זמן כדי באמת להקשיב ולדבר עם החולים, לא היה לנו הרבה ידע רפואי אבל היתה לנו הסבלנות והרצון להסביר ולהרגיע.

כשרק נכנסנו למחלקות, אמרתי לעצמי שכשאני אהיה רופא תמיד אקדיש זמן לחולים שלי כדי להסביר את כל הנדרש, הרי לפעמים זה יותר חשוב מהתרופה שרושמים. לא הבנתי אז למה הרופא המתמחה לא מטריח את עצמו למספר דקות על מנת לשבת עם החולה ולענות לו על שאלותיו ואני עושה זאת במקומו. היום אני מבין. היום אני יודע שגם אני אהיה בדיוק כזה מתמחה, כי פשוט אין ברירה. זה לא שלא רוצים, זה פשוט לא אפשרי כשהמערכת בקריסה.

זה לא אפשרי כשמחלקות נראות כל יום כמו מיון אחרי פיגוע המוני, עם יותר מדי חולים והרבה פחות מדי רופאים. זה לא אפשרי כשמתמחה צריך לעשות עבודה של מזכירה, פשוט כי זה יותר זול לתת לו לעשות את זה. זה לא אפשרי כשלא ישנים עשרים ושש שעות ולמחרת צריך לעבוד עשרים ושש נוספות. כשאשתי, שהיא אחד מהאנשים הסבלניים ואוהבי האדם שאני מכיר, מספרת לי בתסכול שבשתיים עשרה בצהרים אחרי 28 שעות עבודה בלי שינה היא ענתה בחוסר סבלנות לגברת שהתעקשה לשאול, עכשיו, שאלה, אני מבין שזה לא אפשרי ושאין לי סיכוי.

ב-4 בספטמבר הולכים להתפטר מאות רופאים מתמחים ומומחים ממערכת הבריאות. יכול להיות שאתם לא יודעים על זה, אולי אתם לא מאמינים שזה יקרה אבל אני דיברתי עם חלקם ואני יודע שהם במערכת הזאת לא הולכים יותר לעבוד. המשמעות היא שמאותו יום, בית החולים הקרוב למקום מגוריכם יכול להיות סגור. והרופאים, חלקם יבחר במקצוע אחר, חלקם ילך לעסוק במחקר בחברות ביוטק פרטיות וחלקם ימשיכו לעבוד כרופאים אבל בחו"ל. אני יודע את זה בגלל שכבר היום זה מה שאחוז לא מבוטל מבוגרי הרפואה בארץ עושים. במדגם שפורסם בירחון "הרפואה" (העיתון של ההסטדרות הרפואית בישראל, הר"י) באפריל 2011 נמצא למשל, שכעשרה אחוז מבוגרי מחזור 2002 כבר לא עוסקים במקצוע הרפואה וזה לא כולל את אלה שעוסקים במקצוע אבל לא בארץ.

ההסכם שנחתם בין הר"י לאוצר לא רק שלא שיפר את תנאי הרופאים והחולים במערכת הבריאות הציבורית, אלא אף החמיר אותם. הנסיון של האוצר להציג את המתמחים כחמדנים ואת ההסכם שנחתם כבשורה גדולה למערכת הבריאות הוא לא פחות ממעליב, צבוע ושקרי. אף אחד מבכירי או נערי האוצר לא היה יוצא מביתו ומסכים להכנס לדלת משרדו בשכר ובתנאי העבודה שהם מציעים לרופאים. אף אחד מבכירי או נערי האוצר לא אחראי על חיי אדם על בסיס יומי ואף אחד מהם לא ישא על מצפונו טעות שנעשתה באמצע הלילה ברגע של עייפות וחוסר ריכוז.

אלף התקנים היחידים הנוספים למערכת עד שנת 2020, במידה שאכן יינתנו (במערכת הבריאות עוד מחכים לתקנים מההסכם של שנת 2000) הם בדיחה ולעג לרש ולא יצליחו לעולם להוריד את מספר תורנויות המתמחים לשש ולשפר את השירות שמקבל הציבור. עלייה בשכר של 30% על פני 9 שנים לא רק שלא משפרת את משכורת הרופאים אלא שוחקת אותה אל מול המדד. כפיית תורנויות על מומחים צעירים לא קיימת בשום מקום אחר בעולם ולא תשאיר אותם בבתי החולים בשעות אחר הצהרים אלא רק תבריח אותם מהרפואה הציבורית, במקרה הטוב לרפואה הפרטית ובמקרה הרע פשוט לחו"ל.

אני מתבייש לחיות במדינה שמשמיצה קבוצת אנשים מהמצטיינות ומהמסורות ביותר בתוכה. מתבייש לחיות במדינה שגורמת לרופאים לוותר על חלום חייהם. מתבייש במדינה שנטשה את בריאות אזרחיה ואת רופאיה והפקירה אותם למרבה במחיר. מתבייש במדינה שלא משמיעה קול צעקה על שנים ארוכות בהן רופאיה נוטשים את מערכת הבריאות הציבורית. מתבייש במדינה שאומרת לרופאיה שהם מיותרים ובעלי תחליף זול וזמין ובו בעת שולחת אותם לסתום חורים כי פשוט אין מישהו אחר.

מעולם לא חיפשתי להיות עשיר גדול ואני כנראה מטומטם, כי את כל חיי הקדשתי ואקדיש למען המדינה ולמען אנשים הזקוקים לטיפול. אבל, כשמוכנים לשלם לי 30 ש"ח לשעה זה לא רק אומר שזה מה שהמדינה חושבת שאני שווה אלא בעיקר מה שהמדינה חושבת שבריאות הציבור שווה. אני חושב שאני שווה יותר, כי כל בייביסיטר, בארמן, עוזרת בית או סטודנט שנותן שיעורים פרטיים מרוויח יותר. בעיקר אני חושב שהבריאות של הציבור שווה יותר. כי כשמישהו חולה או כואב, הוא רוצה לקבל טיפול מרופא רענן, שמרוכז רק בו למשך כל זמן הטיפול הנדרש. במיוחד כשהוא משלם למדינה מאות שקלים בחודש על השירות הזה.

אני רוצה לגור ולגדל ילדים במדינה שיודעת להעריך השקעה ונתינה. אני רוצה להיות רופא במדינה שנותנת לחולים ולחלשים הזדמנות שווה. אני רוצה שזאת תהיה המדינה שבה אני חי. הייתי רוצה שזאת תהיה מדינת ישראל.

הכותב הוא סטודנט לרפואה, שנה ו'

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מיכאל

    נועם, כל מילה שלך במקום. הרופאים הם לא היחידים שמזלזלים בהם.
    ראה איך טיפלו בעובדים הסוצאלים, ההפרטות ובעובדי הקבלן. גם אנשים שעובדים שלא יכולים להתקיים.
    הכל פוליטי. בחרנו בליברליזם נאור והפרטה מורחבת של השירותים הציבוריים וזה מה שקבלנו.

    העם מקבל את מה שהוא רצה.
    היתר הם שמאלנים קיצונים או סמול פוסט ציוני שרק מעונין להפיל את ביבי.
    נקווה לקבל קצת תקווה ביום שבת הקרוב בהפגנת המיליון. 

  2. פרידמנית

    אני זוכרת עוד את החבר שלי בשנת 1983 נדמה לי, שובת רעב כסטודנט לרפואה, בדיוק על אותם הדברים.
    יכול להיות גם שאתה חושב שאם מישהו כמוך שעשה צבא ועבד עם נוער במצוקה, כלומר "מלח הארץ", אומר את זה, אז עכשיו מישהו ידע משהו אחר.
    המידע הזה קיים ופתוח לכל, הבעיה היא שאנשים לא רוצים לדעת, כמו שאולי גם אתה לא רוצה לדעת מה קורה עם הפלסטינים, שאתה משרת בצבא שמדכא אותם. ואם אספר לך, אז תדע? ואם תדע, מה זה אומר לדעת?
    מערכת הרפואה, כמו כל המערכות הציבוריות האחרות בישראל, היא חלק מהחברה הישראלית, שלא רוצה לדעת הרבה דברים.

  3. מגדל עשן

    הכותב הוא איש מקסים שמטרותיו טובות. אמממה, הוא תמים לחשוב שבמערכה אחת ניתן לפתור פגיעה רב מערכתית של שנים.
    וגם- בסופו של חודש אני לא בטוח שהתגמול כל כך נורא. הגיע הזמן לצניעות גם באיגודים הגדולים.

  4. יואש

    לבי אתך נועם ואני תקוה שתסיים לימודיך ותהיה רופא מומחה בישראל בלי לשכוח את ייעודך ואת התובנות החשובות שרשמת כאן.
    החולי של החברה הישראלית הוא עמוק ונוגע בכולנו גם כשאיננו מודים בכך בפה מלא.
    זה לא התחיל בממשלה כושלת ומשחיתה ולא בביבי אלא קודם לכן. סולם הערכים הישראלי השתנה בצורה קיצונית. הסגידה לכסף, לעושר שיסנוור עיני אחרים, תאוות פרסום אישי, תחרותיות ללא כללי משחק וללא חמלה,זלזול בסולידריות חברתית, השתעבדות למשיחיות הבזה ושונאת את האחר, הזר, הגוי ועוד. הצורך להיות גדול וחשוב מאחרים הוליד את "מדינת הקומבינות", התככים וה"סידורים". מדינה שבה חברים במשפחות פשע נחשבים "סלבים" ומפילים חיתיתם על כלל הציבור ועל משטרה חסרת משאבים.
    גם ההסכם של שביתת הרופאים הקודמת הסתיים בכשלים מובנים שלא פתרו בעיות רק דחו את החמרתן.
    הרופאים הבכירים נפלו לאותו חור שחור של הסתגלות לקומבינות ה"ישראבלוף": לקחת כסף מהצד מציבור הנזקקים לשירותם הייחודי, לצאת מבתי החולים לאחר מספר שעות מוגבל לשם עבודות פרטיות רווחיות יותר, קבלת חולים במחלקותיהם בבתי החולים ב"דמי קבלה",
    ועוד. לתלמידי הרפואה לא סיפרו על כך אבל זה עבד בשטח ונתגלה לתלמידי הרפואה רק כשנכנסו ולמדו את רזי המערכת. הרופאים הבכירים ראו עצמם מוכשרים יותר מרוב בעלי המקצועות האחרים במשק ואולי בצדק. הם הסתגלו בהדרגה לעשות לביתם ולא רק למען הציבור. היו ביניהם שהגדילו לעשות ברדיפת ממון ויוקרה אישית. המציאות הזו דירדרה את כל מערכת הרפואה הציבורית המפוארת של ישראל וממשיכה לגמד אותה גם כיום.
    לממשלת ביבי הניאו-ליברלית זה התאים ככפפה ליד, היא רק המשיכה והעצימה את תהליכי הדרדור והקריסה המתמשכת של מערכת הבריאות הציבורית והציניות שלה הרקיעה שחקים במינוי "סגן השר ליצמן" סגן לרה"מ ביבי.
    גורמי המימשל הנהנים משירות בריאות ללא תשלום, כלומר במימון המדינה, אינם מתרגשים משביתה כזו או אחרת בידעם כי בסופה של השביתה יוכלו להמשיך בתהליך ההרסני שהחלו בו תוך מכירתו לציבור המודר ממידע כ"הצלחה שלטונית מרשימה".
    נציגי ההסתדרות הרפואית כיום אינם גרועים מקודמיהם ושוחרים את טובת הרופאים אך הם חלק סתגלני ממדינת הקומבינה שלרוב הרופאים הבכירים נוח בה כי הם כבר מצאו את השיטות והדרכים לעשות לביתם.
    והצדיקים שבין הרופאים רואים בעיניים כלות איך מערכת הרפואה הציבורית החיונית "משמידה את עצמה" בהעדר חזון.

  5. מישי

    אנחנו יחד באותה סירה טובעת, מטפלים ומטופלים.

  6. נתן.

    מערכת הבריאות מענינית את המתמחים כמו השלג בשבדיה.

    כל מטרתם של "לוחמי הצדק" האלה הוא להכנסי שר"פ לבתי החולים הציבוריים , על מנת לאפשר להם להרויח סכומי עתק על גבה של המערכת הציבורית ששמנה הם כמובן ימשיכו לרכוש את הידע, הניסיון, ההתמחויות הציוד הקורסים וכל מה שמלמי המיסים מממנים בכספם , אבל את השרות הם יוכלו לתת רק למי שיש לו כסף לשלם להם.

  7. נפתלי אור-נר

    הממשלה אינה יכולה לטפל, באופן רציני ויסודי, בבעיות הפנים של החברה הישראלית, ובכללם נושא הרפואה הציבורית, ובד בבד, להוציא סכומי עתק על שימור הכיבוש וטיפוח ההתנחלויות.
    במסגרת סולם העדיפויות של הוצאות המדינה היא בוחרת להשקיע הכיבוש ובהתנחלויות על חשבון ההשקעה בעניינינו שלנו, ובתוכם הבריאות. זו המציאות העגומה ועד שלא יהא כאן רוב שיסלק ממשלה כזו מכהונתה לא יהא סיכוי לשינוי יסודי

  8. שרית

    את כל המערכת. הרי כולם סובלים. לא ברור מה עבר על אידלמן וזיו נר שמכרו את נשמתם. האגן הנחה אותם כי לנהל מו"מ הם לא יודעים. רופאים בכירים מוכנים להרתם עבורכם (כמו רופאי אברבנאל), אל תפחדו. תהפכו את המדינה, שרפו את המועדון. יש לכם כוח לעשות זאת. הפחד של שאר העדר גרם להסכם המביש. קומו וקחו דוגמא מנוער האוהלים. הציבור לא טיפש.

  9. יוסי לוס

    מנין לאזרח מן השורה לדעת כל זאת?
    היחידים שיכלו לספר זאת היו הרופאים. הרופאים מדור א.
    טוב שהתעוררו עכשיו. חבל שמאוחר כל כך אחרי שהנזק כבר נעשה. חבל על העיוורון והתמימות ואולי גם לעתים תאוות הבצע האישית שהתגברה על המוטיבציה הראשונית לרפא אנשים.

    דבר דומה התרחש בתחומים רבים בחברה בישראל. מאבק הרופאים הוא לא רק מאבק של כל אזרחי ישראל למען רפואה ציבורית טובה ואחראית אלא הוא גם אחד הביטויים למחלה החברתית-כלכלית שפגעה במקומות עבודה רבים ובתחומי עיסוק רבים.

    אין מדובר רק בתאוות בצע של בעלי הון, באידיאולוגיה שקרית של פוליטיקאים אלא גם בבגידה של דור שלם של רופאים… בדור הבא. עם כל הצער והכאב צריך להכיר בכך.

  10. tאליקים

    כל מה שהאוצר עשה, זה דבר מאוד פשוט.
    הוא לקח מערכת בריאות, חולה שנמצאת במצב גרוע.
    והפך אותה למערכת בריאות גרועה, רק שהפעם באופן רשמי להרבה שנים קדימה ובשיתוף פעולה מלא של יו"ר ההסתדרות הרפואית, ליאוניד אידלמן, שלחובתו יאמר שהוא אחראי למצב שבו תהיה מערכת הבריאות ב-9 השנים הבאות.
    כנראה שהוא לא היה לטובת הרופאים…
    איך הוא אמר: צריך גם להתחשב במצב של המדינה.
    הוא כנראה לא מבין(ואין פלא שכך…) שמצב המדינה, הוא בין היתר, פועל יוצא של מצב החינוך ומצב הבריאות, או במילים אחרות הוא למעשה אמר: לא אכפת לי מהמדינה…
    האוצר נלחם במערכת הבריאות, כאילו היה האויב של המדינה ונעזר לשם כך ברופא, (פשוט לא יאומן). והאוצר ניצח וכולנו הפסדנו, מדינת חלם כבר אמרנו…

    ולקשקשן בתגובה "די לצביעות" שנכתבה על ידי נתן.
    תגיד, אין לנו מספיק אויבים? שאתה עוזר לאוצר?
    ובכדי למנוע אי הבנה, לדעתי שר"פ בבתי חולים ציבוריים, זה אסון.

  11. מיקי

    אני פשוט לא מבין איך בכל המאבק הזה גם הרופאים וגם המתמחים, שמדברים גבוהה גבוהה על רפואה ציבורית, מתעלמים לחלוטין מהמפתח לרפואה ציבורית ראויה – ביטול תשלום על ביקור רופא, הקטנה, ובמקרים מסוימים ביטול ההשתתפות העצמית על תרופות, פיקוח על ביטוח ממלכתי מספק, בלי זליגת שירותים לביטוחים משלימים, והגדלת סל התרופות.
    מה שאתם מנסים לתקן, בחלקו הגדול, מוצדק לגמרי. אבל גם אם יתקבלו כל הדרישות שלכם, אחת לאחת, הרפואה הציבורית תישאר נכה כל עוד הדברים האמורים לעיל לא ישתנו. 30 אחוז מהתושבים במדינה הזו ימשיכו לא לקנות תרופות שיש עליהן השתתפות, גם עם עוד 3,000 תקנים ומתמחים שעושים התמחות אחת בחודש.