• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

כמו מאפיונר נאמן

לישראל נוח מאוד עם העובדה שאסד מחולל טבח בבני עמו, משום שזה משמר את אותו סדר שנבנה ביסודיות על ידי האימפריאליזם האמריקאי, אשר היא משענתו הראשית. בכך היא מצטרפת לאיראן, רוסיה, סין, צפון קוריאה, חיזבאללה וחמאס
אלי אמינוב

עיתון "הארץ" בישר לקוראיו בשבוע שעבר, כי נשיא סוריה בשאר אסד ממשיך לטבוח באזרחיו בגיבוי רוסיה. הרוסים גינו את הצהרת ארה"ב כי על אסד להתפטר, וממשיכים לספק למשטר הרצחני בדמשק לא רק גיבוי מדיני אלא אף נשק. רוסיה אינה לבד. סין, ברזיל, איראן וחלק מהמדינות הערביות נוקטות עמדה דומה. לעומתן טורקיה, מי שהיתה בת בריתו ופטרוניתו של אסד במשך תקופה ארוכה, עשתה תפנית של 180 מעלות. כיום, ממשלת טורקיה דורשת מאסד להפסיק מיד את טבח האזרחים ומאיימת באופן צבאי גלוי על סוריה. היא למעשה מצהירה, כי היא מוכנה לפלוש לסוריה כדי להפסיק את טבח האזרחים.

עבודה של המאייר Carlos Latuff - carlosslatuff @ twitpic

על רקע זה מעניין לבדוק את עמדתה של ישראל. למהלך הטורקי מול סוריה יש השלכה ישירה על מעמדה של ישראל באזור. טורקיה מצהירה למעשה כי בכוונתה להיכנס למועדון הסגור שבו מכהנת ישראל, בחסות ארה"ב, כמעצמה האזורית החזקה ביותר במזרח התיכון. מאחר שגם איראן חולמת על חברות באותו מועדון מיוחס, היוזמה הטורקית המאתגרת את האיראנים מתאימה למטרותיו של הממשל האמריקני, שהססנותו הארוכה ביחס לממשל הסורי החלישה את מעמדו באזור. האינטרס האמריקני בשותפות ישראלית-טורקית הוא ברור, ואכן האמריקנים פנו לישראל מפורשות בבקשה להתנצל בפני טורקיה על טבח אזרחיה בספינה מרמרה ולאחד איתה שורות נגד סוריה ואיראן.

מפגינים בסוריה. צילום: ערוץ 2

אולם ישראל מסרבת לרעיון ההתנצלות, בתואנה הרשמית היא שמדובר בפגיעה קשה ביוקרתה. אולם ברור לחלוטין שמה שמפריע לישראל הוא התחממות היחסים בין האמריקאים לטורקים. מה גם שלמעשה, נוח לישראל מאוד עם המצב שבו אסד מחולל טבח בעמו. זאת, לא רק משום שמצב זה מסייע לתעמולה בדבר "טבעם של משטרים ערבים", אלא בשל העניין הישראלי האסטרגי בהמשך הסדר הקיים, שמשטרו של אסד הוא אחת האושיות החשובות שלו.

כאשר בשאר אל-אסד מבצע מזה ארבעה חדשים טבח המוני בנתיניו המתקוממים נגד הדיכוי, הוא אינו מגן רק על המשפחה השלטת בארצו ועל זכויות היתר שלה. צבאו, יחידות שכירי החרב שלו והמטוסים, הטנקים והטילים המופעלים כדי לעצור את המחאה משרתים מטרת-על שהיא בלימת התפוררות הסדר האזורי. זהו אותו סדר שנבנה ביסודיות על ידי האימפריאליזם האמריקני ואשר משענתו הראשית היא ישראל. הדיקטטורה הסורית, אחרי הכל, היא עוד אחד משרשרת משטרים דומים המתקיימים בעולם הערבי המפוצל מאז שלהי מלחמת העולם השנייה.

פיצול העולם הערבי ומסירת חלקיו לידי גורמים הנאמנים לאימפריאליזם היתה פעילותו העקבית של האימפריאליזם הבריטי. עם החלשותו והכפפתו לאימפריאליזם האמריקני, נטל האחרון את משימת פיצול המזרח הערבי לידיו, תוך המשך האסטרטגיה של תמיכה במדינת מהגרים יהודית שתפריד את מצרים מהמשרק ותמנע איחוד העולם הערבי לקראת תיעוש ופיתוח ודמוקרטיזציה לטובת ההמונים באזור.

ראוי לציין כי ארצות הברית לא פעלה לבדה. בן בריתה אז, המשטר הסטליניסטי שקיבל בהסכמי יאלטה ופוטסדאם את מדינות מזרח אירופה לשליטתו תמורת סיוע למניעת מהפכה באירופה, היה שותף מלא לתוכניות השליטה האימפריאליסטית האזורית. לאחר שמילא את חלקו במשימת ייצוב המצב העולמי, כדי לבלום כל נסיון לשינוי חברתי, נתן סטלין הוראות למפלגות הקומוניסטיות הגדולות, הצרפתית והאיטלקית, שחבריהן עדין היו חמושים, לפרוק את הנשק שבו לחמו נגד הנאצים ונגד הבורגנות ששיתפה פעולה עם הנאצים, והורה להם לתמוך בשיקום מדינותיהם בידי אותה בורגנות עצמה.

המזרח התיכון היה אז יורה רותחת. ההמונים שאפו לחירות לאחר החלשות השלטון הקולוניאלי, שביתות המוניות שהחלו בבוקר בקהיר נתלקחו בערב בדמשק ובבגדד. היתה אפשרות סבירה שמאבק ההמונים בקולוניאליזם יגאה ויהפוך למהפכה חברתית. בדיוק את ה"סכנה" הזאת ניסה הסטליניזם למנוע. הקמת מדינת חיץ המשמרת את חלוקת האזור היתה הפתרון המועדף גם בעיניו. זו הסיבה שברה"מ סיפקה נשק לארגון ההגנה באפריל 1947, ותמכה בכל כוחה בשליטה ישראלית על כל הנגב. כרגיל בכל סטיותיה, לא זכתה ברה"מ בבת-ברית אלא בגורם אנטי-סובייטי נוסף.

כשם שהיא מנסה לחזק את מעמדו של מלך ירדן, וכשם שניסתה למנוע את סילוקו של מובארק, ישראל ממשיכה למנוע את נפילת המשטר הסורי. צילום: oliverlauman, cc by-nc

המפעל הציוני מהווה את האבן הראשה בסדר האימפריאליסטי באזור. כל המדינות המהוות חלק מהסדר הזה דבקות במדינת היהודים ואמונות על שלומה וביטחונה. יש להזכיר שאף מלחמת 1948, בניגוד לאגדות, לא נועדה להרוס את המדינה החדשה שבאה לממש את הצהרת בלפור. מטרתה הייתה להשתלט על השטח שהוקצה ל"מדינה הערבית בפלסטין" על פי החלטת האו"ם, כדי להבטיח שלא תוקם חלילה כל המדינות השכנות השתתפו בחלוקת הטרף : ישראל בראש ואיתה עבר הירדן, מצרים, סוריה, ועיראק ההאשמית.

על תפקידה של ישראל באזור כתב גרשום שוקן כבר בשנותיה הראשונות:

לישראל נועד תפקיד של מעין כלב שמירה. אין לחשוש שהיא תפעיל מדיניות תוקפנית כלפי מדינות ערב, אם דבר זה יעמוד בניגוד ברור לרצונן של אמריקה ובריטניה. אך אם מעצמות המערב יעדיפו פעם… אפשר יהיה לסמוך על כך שישראל תהיה מסוגלת להעניש כראוי אחת או כמה מהמדינות השכנות שלה, שחוסר הנימוס שלהן כלפי המערב עבר את גבולות המותר". (הארץ, 30.9.51)

במשך שישים השנים שחלפו מאז נכתבו דברים אלה לא השתנה באופן עקרוני תפקידה של ישראל ורק הורחב במידת מה. תפקיד זה נשאר יציב גם לאחר חזרתה של מצרים לחיק האימפריאליזם האמריקני בעקבות מלחמת אוקטובר 1973, ונותר כשהיה גם לאחר קריסת הסטליניזם (ראה להלן). תיאור מוסמך וברור של העקרונות השולטים באסטרטגיה זאת נתן האלוף (במילואים) שלמה גזית, לשעבר מפקד אגף המודיעין בצבא. על פי גזית:

משימתה העיקרית של ישראל לא השתנתה כלל [מאז נפילת ברית המועצות] ונשארה בעלת חשיבות עליונה. המיקום הגיאוגרפי של ישראל בתוככי המזרח התיכון הערבי-מוסלמי קבע שגורלה של ישראל הוא להיות השומרת הנאמנה של היציבות של כל המדינות שמסביב לה. [תפקידה] להגן על המשטרים הקיימים: למנוע או לעצור את התהליכים של רדיקליזציה, ולבלום את התפשטותה של הקנאות הדתית הפונדמנטליסטית.

למטרה זו תמנע ישראל שינויים שיתרחשו מעבר לגבולותיה [אשר] ייתפסו כבלתי נסבלים, עד לנקודה שבה [עשויה ישראל] לחוש נאלצת להשתמש בכל כוחה הצבאי למטרת מניעה או עקירה של שינויים אלה" (ידיעות אחרונות, 27.4.1992)

על מעמד בכורה זה של ישראל למול האימפריאליזם אף משטר מהמשטרים הערביים אינו מעז לערער. כולם מקבלים ללא ניד עפעף את המצב בו ישראל היא המעצמה האזורית המובילה – והערובה להמשך קיומם. ישראל , כמו מאפיונר מן הדור הקשיש הנשאר נאמן למשפחות הפשע שאיתן קשר את קשריו העקובים מדם, ממשיכה במניעת שינויים במשטרים הערביים. כשם שהיא מנסה לחזק את מעמדו של מלך ירדן, וכשם שניסתה למנוע את סילוקו של מובארק, היא ממשיכה למנוע את נפילת המשטר הסורי. במדיניותה זו היא מצטרפת לאיראן, רוסיה, סין, צפון קוריאה, חיזבאללה וחמאס וכן רוב המפלגות הקומוניסטיות בעולם, כולל בפלסטין. האם תמיכה זו ניתנת להגדרה כציניות או כציונות? ישפטו הקוראים.

כנראה שיעניין אותך גם: