כמו מאפיונר נאמן

לישראל נוח מאוד עם העובדה שאסד מחולל טבח בבני עמו, משום שזה משמר את אותו סדר שנבנה ביסודיות על ידי האימפריאליזם האמריקאי, אשר היא משענתו הראשית. בכך היא מצטרפת לאיראן, רוסיה, סין, צפון קוריאה, חיזבאללה וחמאס
אלי אמינוב

עיתון "הארץ" בישר לקוראיו בשבוע שעבר, כי נשיא סוריה בשאר אסד ממשיך לטבוח באזרחיו בגיבוי רוסיה. הרוסים גינו את הצהרת ארה"ב כי על אסד להתפטר, וממשיכים לספק למשטר הרצחני בדמשק לא רק גיבוי מדיני אלא אף נשק. רוסיה אינה לבד. סין, ברזיל, איראן וחלק מהמדינות הערביות נוקטות עמדה דומה. לעומתן טורקיה, מי שהיתה בת בריתו ופטרוניתו של אסד במשך תקופה ארוכה, עשתה תפנית של 180 מעלות. כיום, ממשלת טורקיה דורשת מאסד להפסיק מיד את טבח האזרחים ומאיימת באופן צבאי גלוי על סוריה. היא למעשה מצהירה, כי היא מוכנה לפלוש לסוריה כדי להפסיק את טבח האזרחים.

עבודה של המאייר Carlos Latuff - carlosslatuff @ twitpic

על רקע זה מעניין לבדוק את עמדתה של ישראל. למהלך הטורקי מול סוריה יש השלכה ישירה על מעמדה של ישראל באזור. טורקיה מצהירה למעשה כי בכוונתה להיכנס למועדון הסגור שבו מכהנת ישראל, בחסות ארה"ב, כמעצמה האזורית החזקה ביותר במזרח התיכון. מאחר שגם איראן חולמת על חברות באותו מועדון מיוחס, היוזמה הטורקית המאתגרת את האיראנים מתאימה למטרותיו של הממשל האמריקני, שהססנותו הארוכה ביחס לממשל הסורי החלישה את מעמדו באזור. האינטרס האמריקני בשותפות ישראלית-טורקית הוא ברור, ואכן האמריקנים פנו לישראל מפורשות בבקשה להתנצל בפני טורקיה על טבח אזרחיה בספינה מרמרה ולאחד איתה שורות נגד סוריה ואיראן.

מפגינים בסוריה. צילום: ערוץ 2

אולם ישראל מסרבת לרעיון ההתנצלות, בתואנה הרשמית היא שמדובר בפגיעה קשה ביוקרתה. אולם ברור לחלוטין שמה שמפריע לישראל הוא התחממות היחסים בין האמריקאים לטורקים. מה גם שלמעשה, נוח לישראל מאוד עם המצב שבו אסד מחולל טבח בעמו. זאת, לא רק משום שמצב זה מסייע לתעמולה בדבר "טבעם של משטרים ערבים", אלא בשל העניין הישראלי האסטרגי בהמשך הסדר הקיים, שמשטרו של אסד הוא אחת האושיות החשובות שלו.

כאשר בשאר אל-אסד מבצע מזה ארבעה חדשים טבח המוני בנתיניו המתקוממים נגד הדיכוי, הוא אינו מגן רק על המשפחה השלטת בארצו ועל זכויות היתר שלה. צבאו, יחידות שכירי החרב שלו והמטוסים, הטנקים והטילים המופעלים כדי לעצור את המחאה משרתים מטרת-על שהיא בלימת התפוררות הסדר האזורי. זהו אותו סדר שנבנה ביסודיות על ידי האימפריאליזם האמריקני ואשר משענתו הראשית היא ישראל. הדיקטטורה הסורית, אחרי הכל, היא עוד אחד משרשרת משטרים דומים המתקיימים בעולם הערבי המפוצל מאז שלהי מלחמת העולם השנייה.

פיצול העולם הערבי ומסירת חלקיו לידי גורמים הנאמנים לאימפריאליזם היתה פעילותו העקבית של האימפריאליזם הבריטי. עם החלשותו והכפפתו לאימפריאליזם האמריקני, נטל האחרון את משימת פיצול המזרח הערבי לידיו, תוך המשך האסטרטגיה של תמיכה במדינת מהגרים יהודית שתפריד את מצרים מהמשרק ותמנע איחוד העולם הערבי לקראת תיעוש ופיתוח ודמוקרטיזציה לטובת ההמונים באזור.

ראוי לציין כי ארצות הברית לא פעלה לבדה. בן בריתה אז, המשטר הסטליניסטי שקיבל בהסכמי יאלטה ופוטסדאם את מדינות מזרח אירופה לשליטתו תמורת סיוע למניעת מהפכה באירופה, היה שותף מלא לתוכניות השליטה האימפריאליסטית האזורית. לאחר שמילא את חלקו במשימת ייצוב המצב העולמי, כדי לבלום כל נסיון לשינוי חברתי, נתן סטלין הוראות למפלגות הקומוניסטיות הגדולות, הצרפתית והאיטלקית, שחבריהן עדין היו חמושים, לפרוק את הנשק שבו לחמו נגד הנאצים ונגד הבורגנות ששיתפה פעולה עם הנאצים, והורה להם לתמוך בשיקום מדינותיהם בידי אותה בורגנות עצמה.

המזרח התיכון היה אז יורה רותחת. ההמונים שאפו לחירות לאחר החלשות השלטון הקולוניאלי, שביתות המוניות שהחלו בבוקר בקהיר נתלקחו בערב בדמשק ובבגדד. היתה אפשרות סבירה שמאבק ההמונים בקולוניאליזם יגאה ויהפוך למהפכה חברתית. בדיוק את ה"סכנה" הזאת ניסה הסטליניזם למנוע. הקמת מדינת חיץ המשמרת את חלוקת האזור היתה הפתרון המועדף גם בעיניו. זו הסיבה שברה"מ סיפקה נשק לארגון ההגנה באפריל 1947, ותמכה בכל כוחה בשליטה ישראלית על כל הנגב. כרגיל בכל סטיותיה, לא זכתה ברה"מ בבת-ברית אלא בגורם אנטי-סובייטי נוסף.

כשם שהיא מנסה לחזק את מעמדו של מלך ירדן, וכשם שניסתה למנוע את סילוקו של מובארק, ישראל ממשיכה למנוע את נפילת המשטר הסורי. צילום: oliverlauman, cc by-nc

המפעל הציוני מהווה את האבן הראשה בסדר האימפריאליסטי באזור. כל המדינות המהוות חלק מהסדר הזה דבקות במדינת היהודים ואמונות על שלומה וביטחונה. יש להזכיר שאף מלחמת 1948, בניגוד לאגדות, לא נועדה להרוס את המדינה החדשה שבאה לממש את הצהרת בלפור. מטרתה הייתה להשתלט על השטח שהוקצה ל"מדינה הערבית בפלסטין" על פי החלטת האו"ם, כדי להבטיח שלא תוקם חלילה כל המדינות השכנות השתתפו בחלוקת הטרף : ישראל בראש ואיתה עבר הירדן, מצרים, סוריה, ועיראק ההאשמית.

על תפקידה של ישראל באזור כתב גרשום שוקן כבר בשנותיה הראשונות:

לישראל נועד תפקיד של מעין כלב שמירה. אין לחשוש שהיא תפעיל מדיניות תוקפנית כלפי מדינות ערב, אם דבר זה יעמוד בניגוד ברור לרצונן של אמריקה ובריטניה. אך אם מעצמות המערב יעדיפו פעם… אפשר יהיה לסמוך על כך שישראל תהיה מסוגלת להעניש כראוי אחת או כמה מהמדינות השכנות שלה, שחוסר הנימוס שלהן כלפי המערב עבר את גבולות המותר". (הארץ, 30.9.51)

במשך שישים השנים שחלפו מאז נכתבו דברים אלה לא השתנה באופן עקרוני תפקידה של ישראל ורק הורחב במידת מה. תפקיד זה נשאר יציב גם לאחר חזרתה של מצרים לחיק האימפריאליזם האמריקני בעקבות מלחמת אוקטובר 1973, ונותר כשהיה גם לאחר קריסת הסטליניזם (ראה להלן). תיאור מוסמך וברור של העקרונות השולטים באסטרטגיה זאת נתן האלוף (במילואים) שלמה גזית, לשעבר מפקד אגף המודיעין בצבא. על פי גזית:

משימתה העיקרית של ישראל לא השתנתה כלל [מאז נפילת ברית המועצות] ונשארה בעלת חשיבות עליונה. המיקום הגיאוגרפי של ישראל בתוככי המזרח התיכון הערבי-מוסלמי קבע שגורלה של ישראל הוא להיות השומרת הנאמנה של היציבות של כל המדינות שמסביב לה. [תפקידה] להגן על המשטרים הקיימים: למנוע או לעצור את התהליכים של רדיקליזציה, ולבלום את התפשטותה של הקנאות הדתית הפונדמנטליסטית.

למטרה זו תמנע ישראל שינויים שיתרחשו מעבר לגבולותיה [אשר] ייתפסו כבלתי נסבלים, עד לנקודה שבה [עשויה ישראל] לחוש נאלצת להשתמש בכל כוחה הצבאי למטרת מניעה או עקירה של שינויים אלה" (ידיעות אחרונות, 27.4.1992)

על מעמד בכורה זה של ישראל למול האימפריאליזם אף משטר מהמשטרים הערביים אינו מעז לערער. כולם מקבלים ללא ניד עפעף את המצב בו ישראל היא המעצמה האזורית המובילה – והערובה להמשך קיומם. ישראל , כמו מאפיונר מן הדור הקשיש הנשאר נאמן למשפחות הפשע שאיתן קשר את קשריו העקובים מדם, ממשיכה במניעת שינויים במשטרים הערביים. כשם שהיא מנסה לחזק את מעמדו של מלך ירדן, וכשם שניסתה למנוע את סילוקו של מובארק, היא ממשיכה למנוע את נפילת המשטר הסורי. במדיניותה זו היא מצטרפת לאיראן, רוסיה, סין, צפון קוריאה, חיזבאללה וחמאס וכן רוב המפלגות הקומוניסטיות בעולם, כולל בפלסטין. האם תמיכה זו ניתנת להגדרה כציניות או כציונות? ישפטו הקוראים.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. גרי רשף

    נו – טוב שכן קרוב מאח רחוק: נכון שהסורים נלחמו בנו במספר מלחמות, ונכון שהם מציידים את החיזבללה שנלחם נגדנו, ונכון שהם בעלי ברית של איראן שרוצה להשמיד אותנו, ונכון שהנשק שלה הוא איראני/רוסי/סיני ולא אמריקאי, ונכון שזו מדינה טוטליטרית בניגוד לישראל וארה"ב הדמוקרטיות; אבל הנה מתברר שמדובר בעוד מזימה ציונית אימפריאליסטית, וישראל אשמה גם בטבח המפגינים המתנהל שם.

    תודה להעוקץ על המידע!

  2. מאור

    אפשר לטעון שישראל היא גרורה קפיטליסטית אימפריאלית. אפשר גם לטעון שהיא פועלת באופן ציני למען מטרותיה האנוכיות, גם בניגוד לצו המצפון ולהנחיות מוושינגטון. אבל איך אפשר לטעון את שתי הטענות ביחד?!

    מעבר לכך, הערובה לקיום המשטר הסורי לא היתה שיתוף-פעולה עם ישראל אלא שנאת ישראל. האשמת ישראל בכך שהיא מושא לשינאה שבתורה מייצבת את אסד זה מעט אנטישמי.

  3. דניאל ב'

    הפיסקה שלהלן אינה מובנת:
    "יש להזכיר שאף מלחמת 1948, בניגוד לאגדות, לא נועדה להרוס את המדינה החדשה שבאה לממש את הצהרת בלפור. מטרתה הייתה להשתלט על השטח שהוקצה ל"מדינה הערבית בפלסטין" על פי החלטת האו"ם, כדי להבטיח שלא תוקם חלילה כל המדינות השכנות השתתפו בחלוקת הטרף: ישראל בראש ואיתה עבר הירדן, מצרים, סוריה, ועיראק ההאשמית."

    אנא כתוב זאת בצורה מובנת. בעיקר לא הבנתי אם בדברך על כוונת המלחמה התכוונת לכוונתם של הערבים שפתחו במלחמה.

    פרט לכך, מאמר מעניין.

  4. עמוס נוי

    דווקא מפני שאני מסכים עם חלק ניכר מהנאמר, בניגוד לכותבים קודמים, אני נאלץ לשאול:הבנתי שישראל מרוצה מהטבח, אבל למה חלקים בשמאל אינם מגנים אותו – ככה, בפה מלא, בלי הסתייגויות ואולי ונדמה-לי?

  5. נתן.

    אם ישראל נמצאת ברשימה של חמאס חיזבאללה איראן רוסיה וסין זה אמור להיות עבורה מחמאה או עלבון(אליבא הכותב כמובן).

  6. אלי אמינוב

    על פי הגרסה הרשמית בישראל, מלחמת 48 מתחילה כאשר " שבע מדינות ערב פולשות לישראל", אך הנרטיב הציוני כוזב לחלוטין מה שקדם לפלישה הנ"ל הוא הטיהור האתני המסיבי שנערך באוכלוסיה הפלסטינית ובעיקר חיסול הערים הפלסטיניות המרכזיות, יפו חיפה וירושלים המערבית. המלחמה האמיתית החלה כבר בדצמבר 47, וכל שלושת המחתרות היהודיות החלו בינואר 48 בטרור נגד אוכלוסיית הערים, הלח"י בחיפה בבתי הזיקוק, האצ"ל ביפו וההגנה במלון סמירמיס בירושלים . הברית בין ההנהגה הציונית והמלך עבדאללה נרקמה וחוזקה, כולל ההסכם לחלוקת המדינה הערבית. אותו עבדאללה הפך להיות תוך המשך תפקידו כסוכן ישראלי, גם מצביא הכוחות הערבים שפלשו לשטח שהוקצה למדינה הערבית, רק ב15 למאי 48, כאשר הבריטים עזבו. הצבאות הערביים פלשו לפלסטין בעיקר כדי להציל את המשטרים הערביים שחששו מזעם ההמונים שנסערו מהטרנספר שביצעו היהודים. גם מספר חילי הצבאות הערביים נפל מגודל הכוחות היהודיים שכבר חומשו בידי סטאלין. הצבא הרציני היחיד במזרח הערבי היה הלגיון הערבי שביצע בדיוק מה שסוכם עם עבדאללה ומנע מהכוחות הישראלים לכבוש חלקים נוספים בירושלים , בלטרון ובגוש עציון,כלומר בכל המקומות שלא היתה הסכמה ישראלית ירדנית. האסטרטגיה של הצבאות הפולשים היתה דפנסיבית ורק הצבא המצרי ניסה להגיע לערים ההכבושות יפו וירושלים. אותה מדיניות של המשטרים הערבים לגבי פלסטין נמשכת עד היום.

  7. שום בצל

    מאמר הזוי.
    להעצים על ישראל מעמד של "מעצמה איזורית" זה בדיחה. ישראל היא הגורם השנוא ביותר באיזור (אם לא בעולם כולו…), עם חרמות מכאן ועד אמריקה.
    היכולת שלה להיות מעצמה שקול ליכולת של אסאד להקים דמוקרטיה.
    ישראל בקושי מסוגלת להגן על עצמה, ובטח לא להיות גורם צבאי/פוליטי רציני – היא בסה"כ פרונקל בלב המזה"ת, לא יותר מזה, מכל בחינה שהיא (גודל אוכלוסיה, גודל שטח, משאבים והשפעה תרבותית).
    אבל, ליישר את סטאלין עם האימפריאליזם המערבי זה כבר גובל בהזיה של ממש.
    ייתכן שמשטרו של אסאד "משרת את הציונות" בכך שהוא נותן לה חומר תעמולה פוליטי – אבל לומר שהטבח שהוא עושה בעמו (שכנראה טבח קטן בהרבה מהנעשה בלוב, איראן, עיראק או אפגאניסטאן) משרת באופן ישיר את ישראל והמערב זה בדיחה של ממש.
    באיבחת קולמוס אחת, הפכת כל פעולה של אל-קעידה או כל גורם אחר נגד מוסלמים
    למזימה ציונית אימפריאליסטית.
    לא הגזמנו קצת?
    מדבריך – לאחר שיחוסלו הציונים יבוא שלום לעולם, לא?

  8. אלי אמינוב

    מתוך פרסום באתר נענע) היום, 24 בספטמבר 2011, פרסם העיתון הלבנוני "אל-ג'ומהוריה" דוח דיפלומטי שחשף את המגעים החשאיים שמתקיימים בין סוריה לישראל לדבריו, בוושינגטון, פריס ובריסל. על פי הדוח, השלטון בישראל קיבל החלטה לתמוך בהישארותו של המשטר הסורי הנוכחי בשלטון לאחר אירועי יום הנכבה, במהלכם פרצו פליטים פלסטיניים את הגבול, ומכיוון שמדובר ב"אינטרס אסטרטגי של ישראל".

    לפי העיתון, המגעים בין משלחת נתניהו למשלחת אסד החלו לאחר אירועי ה-15 במאי, אז פרצו פליטים פלסטינים את הגבול לישראל. אסד שיגר לאחר מכן מסרים לפיהם חולשת המשטר הסורי הנוכחי והתמקדות צבאו בדיכוי ההפיכה נגדו הם אלו שאפשרו למפגינים לפרוץ את הגבול, שהמצב בו היה יציב בעבר. לאחר פגישות חשאיות שהתקיימו בין הצדדים, הפעילו הישראלים לחץ על וושינגטון שלא לתרגם את המילים הקשות נגד אסד לכדי מציאות בשטח, בטענה כי הישרדות המשטר הסורי הנוכחי היא אינטרס אסטרטגי ישראלי.

    עם זאת, הדוח הצביע על כך שנתניהו נתקל במספר קשיים. ראשית, נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, מסרב לשמוע את השם בשאר אסד ופועל לטובת ההתקוממות בסוריה. זו הסיבה לכך שסרקוזי תקף לאחרונה את נתניהו וטען כי הוא פועל באופן שגוי כלפי אירועי האביב הערבי וכלפי הזירה הפלסטינית.
    (לעתון אל ג'ומהוריה ניתן להגיע דרך נענע).