סימני השאלה של המחאה

השפה של המחאה מחפשת מילים חדשות ותוכן חדש למושגים ישנים. אל מול סימני הקריאה והוודאות של השיח הממלכתי היא מאפשרת ריבוי קולות, ביקורת וספקנות. אפשר גם לקרוא לזה קול נשי
סיגל אופנהיים-שחר

למרות שכבר הוגדרה בשיח התקשורתי השלישייה ביבי-ברק-ליברמן בשיח התקשרותי כ"אדוני האתמול", לא נוכל לדאבוני למהר להספידם. כפי שראינו בימים האחרונים, את העבר טרם ניתן להשאיר מאחור כאשר הטילים והגראדים מכל צד מזכירים לנו עד כמה נפיץ ומסוכן האזור. כמו כן הם גם מזכירים לנו עד כמה זה נוח ופשוט לכל צד קיצוני להבעיר את האש מחדש, כדי למנוע שינוי; במילים אחרות, כדי להחליש את השפה ה"חדשה" שהחלה לתפוס תאוצה.

שפה זו, שעד כה הייתה חתרנית, מוכנסת בעזרת המחאה עמוק אל לב השיח הציבורי-ממלכתי – שעד כה עשה שימוש בשפה ביטחונית-מדינית כשליטה כמעט בלעדית במרחב. השפה החדשה הנשמעת ומתנהגת כשפת הרחוב, מחפשת מילים חדשות, משמעויות אחרות ותוכן מתאים וחדש למושגים ישנים. לאורם ניתן לבחון, כיצד המחאה משתקפת וכיצד היא מעצבת ומארגנת סדר יום ציבורי, אחר.

את ההבנה שהשיח השולט מחובר לשפה שאת הטרמינולוגיה שלה יש לנכס כדי לקבוע את סדר היום, הגדירו סוציולוגים ופילוסופים כבר בראשית המאה. אולם, ברק-ביבי- ליברמן שהפנימו זאת היטב, יודעים לעשות בעיקרון זה שימוש ציני ומפוכח. שכן הם מבינים שמי ששולט הוא זה שמגדיר ומעצב את תפיסתנו ומחשבתנו. ולכן, קובע את מה שברור מאליו ואת מה שכבר לא.

על כן, לאחר שרשרת הפיגועים האחרונה ניתן היה לאלתר את הקולות המבקשים לבנות גדר, להגדיל את תקציב הביטחון, להרחיב את הפעלתה של כיפת הברזל, ולהמשיך למגן את אשקלון ובאר שבע. כי בזמנים כאלה, של מצוקה, קל לחזור להשתמש בשפה הישנה המוכרת והבטוחה לשימוש. וכך זו זוקפת שוב את ראשה הדומיננטי, ומאפשרת למי שמשתמש בה לנכס לעצמו מחדש את המרחב הציבורי, על תפיסתו, משאביו, מחשבתו והסבריו. שפה ממלכתית זו, העולה בעיקר במצבי משבר (ומלבישה את מתנסחיה בארשת מיידית של חשיבות) נוטה לגבות את עצמה ב"מומחים", מחזיקה בסמכות, ומלאה ודאות של ריבוי סימני קריאה, משום היא רואה בסימני שאלה חולשה, ופגיעה בוודאותה. ובעיקר, כי היא משוכנעת שעומדת מאחוריה רק אמת אחת.

סקווט בתל אביב. צילום: אורן זיו / activestills.org

בניגוד לה, השפה החתרנית, האחרת, מתנסחת בסימני שאלה. היא מהוססת, מלווה בריבוי של קולות, ביקורתית וספקנית ומציגיה לפעמים נרטיבים סותרים וצרכים מתנגשים. ולכן, היא גם מנסה לחפש את המכנה המשותף שמתחת להבדלים, בלי לטייח אותם. היא נשמעת מורכבת, ואפילו מבולבלת ומבלבלת את השומע. כוחה נובע מכך שבמצבים של עימות היא לא מעניקה פתרונות מוגדרים ודאיים וחד-פעמיים. מטרתה לנסות לחבר ולקחת אחריות, כשפניה לעתיד. בניגוד לשפה הממלכתית, אשר נוטה לעשות שימוש בבידול, החרגה והאשמה (במיוחד כאשר ליברמן, או ביבי משתמשים בה).

לא בכדי, טוענות מנהיגות המחאה שמדובר במהפכה שמובילות נשים. די להביט בשפה זו שהן מנסות להנכיח, בדרך פעולתה, במושאיה ובתכניה, כדי לראות כיצד הן מאתגרות את השפה הממלכתית, ואת נציגיה. כן, השפה של מנהיגות ומנהיגי המהפכה לעתים מתנסחת באופן שנשמע מהסס, והיא מלווה בסימני שאלה, ובסלנג. זאת מכיוון ששימוש בריבוי משלבים, מעיד על חיבור בין קולות של אנשים בעל סטאטוסים שונים וצרכים שונים, ולכן לא נשמע פה קול אחד ואחיד – ולא לא צריך להתנצל על כך.

השימוש בסימני שאלה, מעיד על העובדה שחלק מהחיפוש אחר מענים, הוא שאילת השאלות. כי ההבנה שלהן היא שאין ולא יכולה היות אמת אחת ולכן דרך אחת לתאר מצב, או להיטיב עימו. הודעתן של מנהיגות המחאה באשמה שהן לא "מומחיות", היכולה להיתפס על ידי מי שמתנסח בשפה של הכוח, כהודעה באשמה וחיסרון. הופכת, בקרב מי שכבר רכשו את השפה החדשה, לביטוי של אמירה בעלת כוח. כי, הם כבר יודעים שרק כך, אפשר ללמוד ולהתחבר לידע נוסף, ואולי אף ללמוד להגדיר צרכים באופן שונה (למשל, מה זה בדיוק ביטחון?!).

שפה זו תצטרך להמשיך לעמוד על שלה, ולא להרכין שוב את ראשה אל מול הניסיונות המפרפרים האחרונים של השפה הכוחנית, העומדת על שתי רגלי הוודאות והסמכות. ולכן, היא לא תוותר על זכותה לקחת חלק בעיצוב ההכרה והתודעה האזרחית בישראל.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. י'

    לא הבנתי – אם נשתמש בשפה חדשה, אז יפסיקו ליפול גראדים/קאסמים?
    אפשר להתווכח על הפתרונות המידיים – האם נכון להגיב או לא, האם להציב כיפת ברזל או לא וכו'.
    אפשר (ויותר חשוב) לדבר על איך הגענו למצב הזה ואיך משנים מגמה – למשל, להפסיק להתעלל בתושבי עזה תוך כל מיני צווים על העברת סחורות ומזון.
    וכנראה הכי חשוב – לא רק לדבר, אלא לנסות באמת לשנות משהו (כמו שהמחאה הזאת באמת עושה).
    אבל כל הדברים הנ"ל הם חלק מ"השפה הישנה". הכותבת מציעה "שפה חדשה" שלא ברור מה החידוש הגדול בה (שילוב משלבים שונים וסלנג אפשר למצוא גם אצל ליברמן, הססנות אפשר למצוא אצל ביבי בכמויות מסחריות).

  2. מאור

    "ארבע אמהות" שינו את השיח הגברי הממלכתי בלי ערפול ובלי סימני שאלה. בעיני (גילוי נאות-גבר שאינו מזדהה עם המחאה), השיח הזה פשוט מכסה על העובדה שלא רק שאין דרך פיתרון אחת למצב, אלא שהמוחים חלוקים ביניהם על הדרך הרצויה: חלקם רוצים דיור ציבורי ואחרים מתנגדים למיסוי שיממן אותו, חלקם מתעבים חרדים ומתנחלים ואחרים מתעבים דוקא שמאלנים, חלק משוועים לשירותים ציבוריים מינימליים ואחרים רק רוצים קוטג' במחיר סביר. השיח המעורפל מאפשר מפלצות לוגיות מסוג "אני עו"ד של טייקונים שבעד תחרות במשק, גזלתי קרקע מהציבור אך אני הגון, אני עוזר לאנשים להימנע מתשלום מס ואני חושב שהמדינה צריכה להוציא יותר על רווחה" וכו'
    http://www.themarker.com/news/tent-protest/1.674395

  3. צילה

    העם דורש!עכשו!- לא כוחני?צדק חברתי , משפט הטומן בחובו עולם שלם ואין ספור פרשנויות ובעידןהפוסט מודרני המשפט מתורגם לא לצורך חברתי אלא לצורך אישי.כן דרוש שינוי ,כןצריך לחלק את התקציב אחרת ,כן,צריך להפסיק להפריט את עצמנו לדעת אך דרושה הידברות לא סיסמאות של כוח ,אין לחדול מההידברות – זו אולי ההצלחה הגדולה של המחאה.
    סיסמאות לא יובילו לשום מקום טוב – אולי לפילוג,ההידברות תביא לשינוי ,לסולידריות.
    גם אנשי המחאה צריכים לשנות שפה.