צדק גם מאחורי הסורגים

חברה הנמצאת בעיצומו של מהלך תיקון מוכרחה לבחון מחדש את נהלי השב"ס, לאור ההתעללות וההשפלה המהוות את מנת חלקם של אסירים בישראל. בעקבות דו"ח הסנגוריה הציבורית
ניב מיכאלי

תמונת מצב קודרת ומטרידה של התעללות בכלואים עולה מדו"ח הסנגוריה הציבורית על תנאי המעצר והמאסר אשר התפרסם לאחרונה. תיאורים אלו חוזרים על עצמם מדי שנה כאשר מתפרסם הדו"ח ועל אף כותרות זועקות בכל כלי התקשורת וחרף דיונים דחופים בוועדות הכנסת, המציאות מאחורי החומות נותרת כפי שהייתה שנה אחר שנה.

מצב זה ממחיש את אחת הבעיות העיקריות הקיימות במערכת הכליאה בישראל – חוסר השקיפות בה מתנהל שירות בתי הסוהר, ללא מערכות בקרה עצמאיות ואפקטיביות אשר יובילו לטיפול בכשלים הקיימים במערכת. סיורי הסנגוריה הציבורית אינם מספיקים, מאחר שאינם מהווים לכלואים כתובת אליה יוכלו לפנות בזמן אמת כאשר זכויותיהם מופרות, והם נותרים חשופים לפגיעות ולהתנהלות שירורתית מצד המערכת.

שירות בתי הסוהר מתנהל בחוסר שקיפות. צילום: cc by-DaR

השנה עומד במרכז דו"ח הסנגוריה נושא כבילתם של כלואים לשעות ארוכות למיטתם. העדויות המופיעות בדו"ח הסנגוריה בנוגע לכבילתם הממושכת והאכזרית של כלואים, בייחוד אלו הסובלים מבעיות בתחום בריאות הנפש, מצטרפת לעדויות אשר נאספו על-ידי ארגון רופאים לזכויות אדם (רל"א) במהלך השנה האחרונה. מזה כשנה מנהל הארגון תכתובת עם שב"ס על הצורך בשינוי הנהלים המאפשרים כבילתם של כלואים לפרקי זמן ממושכים היכולים להגיע עד ל-96 שעות לפני שתבוצע להם הערכה פסיכיאטרית.

נהלי שב"ס אינם מבצעים כל אבחנה בין כבילה של אסיר אשר ביצע עבירת משמעת לבין אסיר אשר ניסה לפגוע בעצמו בשל מצוקה נפשית. בשני המקרים כבילתם הבלתי מידתית של אסירים פסולה, במיוחד כאשר שב"ס מחליף את הצורך במתן טיפול נפשי באמצעיים מניעתיים.

מאחר שכבילה מוגדרת כאמצעי פוגעני, נהלי משרד הבריאות וכללי האתיקה הרפואית מורים כי כבילה של חולה המנסה לפגוע בעצמו, חייבת להיות מוגבלת בזמן, להיבחן אחת לארבע שעות כאשר ההחלטה על כך מתקבלת על-ידי מומחה לבריאות נפש אשר סובר כי הכבילה הכרחית. זאת בניגוד למדיניות מערך הרפואה בשב"ס, לפיה הכבילה היא הנורמה והחריג הוא מקרים בהם אין לכבול אדם מפאת מצבו.

בתשובת שב"ס לפניותינו נאמר במפורש כי אין הוא רואה בעצמו כפוף לנורמות של מערכת הבריאות האזרחית ולנהלים של משרד הבריאות. את תוצאותיה של תפיסה זו ניתן לראות בבירור במקרים המטרידים המוצגים בדו"ח הסנגוריה.

כאשר ניסה נ' להתאבד באמצעות תלייה, הפתרון של שב"ס היה לכבול אותו למיטה, זאת על סמך הנחיות טלפוניות של העובדת הסוציאלית ורופא הכלא שכלל לא שוחחו איתו או בדקו אותו. במסמך שימוע אשר נערך לו לאחר הכבילה, לאחר יותר משש עשרה שעות כבילה הוא מצוטט – "יש לי בעיה בראש וכאבים בבטן ואני רוצה לראות רופא, לא רוצה למות". רופא הכלא שבדק אותו שעה מאוחר יותר סיכם את בדיקתו בכך שהוא כשיר מבחינה רפואית להמשך הכבילה. נ' היה כבול למעלה מ-96 שעות מחשש שיפגע בעצמו פעם נוספת אך ללא כל טיפול או בדיקה פסיכיאטרית. אך הבעיה בשב"ס אינה מסתכמת בכבילה, כפי שלמד א', אסיר בכלא בב"ש, אשר נאלץ להמתין כחצי שנה לבדיקת ביופסיה לגידול שנמצא אצלו ואף התברר בהמשך כממאיר.

הכלוא אבנר הררי פנה זה מכבר אל פרופ' מנואל טרכטנברג כדי להעלות את סוגיית תנאי הכליאה במסגרת הוועדה שהוקמה. כאשר אנו דנים בצדק חברתי, אל לנו לשכוח את אלו הכלואים ונמצאים מאחורי החומות. את המוחזקים במתקני הכליאה שזוכים לטיפול רפואי הנופל לאין שעור באיכותו ובזמינותו מהטיפול המקובל בישראל, טיפול הניתן על-ידי מערכת ארגונית ומקצועית נפרדת ממערכת הבריאות הציבורית וללא פיקוח וכפיפות למשרד הבריאות ולנהליו.

כשאנו דנים בצדק חברתי אל לנו לשכוח כי אלו הנמצאים כיום בבתי הכלא ואינם מקבלים מענה הולם לבעיותיהם הפיזיות והנפשיות עתידים לחזור לחברה. בימים אלו אנו חייבים לשאול את עצמנו איזה אופי של חברה עומדת לנגד עינינו: חברה צודקת המציבה כערך עליון את הערבות החברתית או חברה בה כלוא משתחרר לחברה לאחר שנכבל והושפל במקום לזכות לטיפול המאפשר לו לשוב ולקחת חלק בחיי הקהילה.

ניב מיכאלי הוא רכז פניות כלואים בארגון רופאים לזכויות אדם

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. עמירם ברוטמן

    בתי כלא
    אם תרבותה של מדינה נמדדת לפי בתי הכלא שלה, פרסום הסנגוריה הציבורית על מצב בתי הכלא בארץ, מציב אותנו בכיוון 'אקספרס של חצות' יותר מאשר למדינה מערבית. מאחר והתפיסה הציבורית שאסירים מבלים את חייהם בתנאי דה לוקס, חובה לקרוא לפחות את תקציר הדו"ח בעיתונים היומיים. מאחר והדברים נעשים במקום שבו החוק הוא שם הסיפור, שווה לנסות לתבוע תביעות פליליות את האנשים המאפשרים לכלוא בני אדם בתנאים האלה.

    פורסם לפני כשבועיים ב-
    http://www.monitin.org.il