החור השחור בשלטון החוק

כל התביעות שהועלו על-ידי קבוצות המחאה בנושאים של דיור, חינוך, בריאות ועוד – חשובות. אולם אף אחת בפני עצמה אינה מתמודדת עם מנגנון העל שמאפשר לחסום ולרמוס אותן: חוק ההסדרים. על מה שבאמת צריך לדרוש מטרכטנברג
יהודה שנהב

מארגני המחאה הציבורית של קיץ 2011 מתלבטים בשאלה האם יש לשתף פעולה עם ועדת טרכטנברג. יש הגורסים שבעצם הקמת הוועדה קיימת הבטחה מסוימת ושראוי להמתין עד לסיום עבודתה, אחרים חושבים שהוועדה נועדה לעצור את המחאה ולעקר אותה מתוכנה. אחת התשובות להתלבטות זו מצויה בעמדתו של טרכטנברג כלפי חוק ההסדרים, שהמוחים העלו בצדק רב לסדר היום. מארגני המחאה צריכים לדרוש ממנו תשובה ברורה בשאלה זו.

מדוע? מפני שחוק ההסדרים שנחקק לראשונה בשנת 1985 מגלם בתוכו את השיטה אשר הקפיאה את מרבית החקיקה החברתית, ואשר הפכה את כלכלת ישראל לכלכלה ניאו-ליברלית גורפת. כל התביעות שהועלו על-ידי קבוצות המחאה בנושאים של דיור, חינוך, אמהות חד-הוריות, בריאות, תעסוקת עובדי קבלן, פרישת נשים, התאגדות של עובדים – הן חשובות. אולם אף אחת בפני עצמה אינה מתמודדת עם מנגנון העל שמאפשר לחסום ולרמוס אותן. בדיוק כפי שהתביעה "להילחם בעוני" היא אבסורדית כל עוד אינה מתמודדת עם השיטה שמייצרת את העוני. לכן השאלה המקדימה שעל מנהיגי המחאה להציב בפני טרכטנברג היא: מהי עמדתו (האישית) כלפי ביטול חוק ההסדרים והאם יתחייב לבטל אותו. הניסיון מלמד לצערי שוועדות מטעם אינן מעזות לקרוא תיגר על השיטה, ואני מקווה שוועדת טרכטנברג תמצא את העוז ואת התבונה לעשות זאת.

מהו חוק ההסדרים ומדוע הוא עומד בבסיס השיטה? זהו חוק לא דמוקרטי שנחקק ב-85' כחלק מ"תוכנית החירום" לייצב את המשק, והוא מבוסס על תקנות ההגנה לשעת חירום מ-45'. חקיקת חירום, כל חקיקת חירום, מעבירה את מרכז הכובד מן המחוקק אל הרשות המבצעת (הממשלה) על מנת להתמודד עם מצב חירום זמני. ממשלת ישראל עשתה בחקיקת חירום שימוש מסיבי (ולא רק בזירה הכלכלית-חברתית) לזמן בלתי מוגבל. הוא משמש את הממשלה ככלי שלטוני מזה 26 שנה, כמעט ללא הפרעה, והפך את "הזמני" לקבוע.

מצב חירום בלתי מוגבל. צילום: kayaker1204, cc by-nc-nd

לחוק ההסדרים שתי זרועות פעולה משולבות:

הזרוע הראשונה מקפיאה חוקים לגיטימיים (בעיקר חוקים בעלי השלכות כלכליות וחברתיות) במקפיאון שלטוני לזמן בלתי קצוב. כך למשל, הוקפאו בחסות חוק ההסדרים חוקים כמו חוק חינוך חובה לגיל הרך (מגיל 3) משנת 1988; חוק הטבות למשפחות בעלות חמישה ילדים ויותר; חוק יום לימודים ארוך, משנת 1997; חוק הדיור הציבורי משנת 1998; חוק פעוטות בסיכון; חוק חינוך חינם לילדים חולים משנת 2001; או חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח אדם משנת 1996. חלק מחוקים אלו קיים בספר החוקים, אולם יישומם נדחה מתוקף "מצב החירום" חוקים אילו היו מסייעים להקטנת אי-השויון לו יושמו בפועל. בחומצבק ההסדרים אנו יכולים למצוא את הארכיון של הקפאת החקיקה החברתית.

הזרוע השנייה של חוק ההסדרים מגולמת במסלול אדמיניסטרטיבי מהיר להפרטה מסיבית (שמכונה: רפורמות) במשק. כך נוסחה מטרת החוק: "חוק זה בא לתקן חוקים שונים, לדחות את תחילתם של חוקים, לבטל חוקים וכן לקבוע הוראות נוספות, במטרה לאפשר התייעלות מבנית ארוכת טווח של המגזר הציבורי, לבצע רפורמות בענפי המשק, להשיג את יעדי התקציב ולצמצם את הגירעון הממשלתי, ההוצאה הממשלתית והציבורית והחוב הלאומי, והכל במסגרת תכנית להבראת כלכלת ישראל."

בחסות האידיאולוגיה הזאת, מאפשר חוק ההסדרים חקיקת חוקים והתקנת תקנות חדשים בהליכים מזורזים אשר לא עוברים את תהליכי השימוע, התשאול והדיונים הפרלמנטרים המקובלים. בעוד הוא מרחיב את אי-השויון, מציג אותו השלטון כהכרחי ל"הבראת הכלכלה". בעשרים שנות קיומו גדל היקף הקיבול של החוק בצורה מבהילה. החוק הראשון, לפני כ-30 שנה, השתרע על פני 15 עמודים והכיל 103 סעיפים וסעיפי משנה. בשנת 1997 הוא כבר השתרע על פני 30 עמודים והכיל 386 סעיפים וסעיפי משנה; בשנת 2003 הוא השתרע על פני 70 עמודים וכלל 576 סעיפים וסעיפי משנה. בשנת 2004 הוא השתרע על פני 82 עמודים וכלל 1,037 סעיפים וסעיפי משנה.

הרחבת ההיקפים של החוק היא ביטוי להגדלת כוחה של הממשלה באופן לא דמוקרטי. כך נחסמו חוקים חברתיים לגיטימיים (שעל חלק מהם נאבקים עתה מחדש המוחים, כמו למשל חינוך חובה לגיל הרך או חוק הדיור הציבורי) וכך התאפשרו רפורמות של הפרטה במשק, לרבות הפרטה של זכויות ריבוניות מן השלטון לבעלי הון. אחת הדוגמאות הבולטות הייתה הפרטה של בתי סוהר והעברת הזכות הריבונית לניהול אסירים לידי תאגידים למען רווח. למזלנו, תביעה שהוגשה לבג"ץ בעניין זה הצליחה לעצור את התהליך, לא לפני שבעל ההון פוצה על הפרת החוזה עמו.

חוק ההסדרים. מאפשר חקיקת חוקים והתקנת תקנות חדשים בהליכים מזורזים אשר לא עוברים את תהליכי השימוע

אפילו דו"ח מבקר המדינה (53ב) כבר קבע בעבר ש"מבדיקה שעשה משרד מבקר המדינה וכפי שיפורט להלן, עולה, כי לעתים מביא האגף לאישור הממשלה במסגרת דיוני התקציב הצעות החלטה רבות, המתקבלות בממשלה כמקשה אחת, מהן הצעות החלטה לא מעטות לייזום רפורמות ושיישומן כרוך בתיקוני חקיקה, וכל זאת ללא דיון מוקדם או תיאום נאות עם המשרד הרלוונטי, ושלא בהתאם להוראות תקנון הממשלה והחלטת הממשלה כאמור. לעתים, בניגוד להחלטת הממשלה, פרקים שונים בטיוטת הצעת חוק ההסדרים אינם מופצים לשם קבלת הערותיהם של משרדי הממשלה או גופים אחרים זמן סביר מראש טרם הגשתם לוועדת השרים המיוחדת כחלק מהצעת חוק ההסדרים.

במאי 2004 דן בית המשפט העליון בעתירה של האגודה לזכויות האזרח נגד החוק, אולם החליט שלא להתערב בחוק ההסדרים בנימוק: "… המקרה שלפנינו [פסק הדין בבג"ץ 4885/03 ארגון מגדלי העופות בישראל נ' ממשלת ישראל], כמו זה של חוק התכנית הכלכלית, אינו מצדיק התערבות. הפגמים שנפלו בהליך החקיקה אינם מן הסוג או מן העוצמה, המעוררים את בית המשפט לביקורת שיפוטית על תוקפו של החוק. כאמור, הליך החקיקה של חוק המדיניות הכלכלית קִיֵּם את כל הוראות תקנון הכנסת. התקנון אינו קובע משך זמן כלשהו, הראוי לטיפול בחוק בעל היקף כזה או אחר. שיקול דעתה של הכנסת בעניין זה הוא, אפוא, רחב ביותר".

אולם למרות דברים אלה של הנשיא אהרון ברק, אין לטעות לגבי אופיו של החוק ומקורותיו הפילוסופים. מקורותיו של חוק ההסדרים במשטרים טוטליטאריים. מי שהציע זאת לראשונה היה האידיאולוג הנאצי קרל שמיט, אשר הסביר כי רק באמצעותו הקפאת החוק או עקיפתו יכול הריבון להגן על עצמו מפני אויבי המשטר. בספרו תיאולוגיה פוליטית (1922) הוא ביקר בחריפות את "שלטון החוק" הווימארי (שהחשיב כיהודי), משום שהוא מחליש את הריבון.

שמיט הדגים את טענתו באמצעות הפילוסופיה הדאיסטית שבה החזיקו מדענים פרוטסטנטים בני המאה ה-17. אלו גרסו שחוקי הטבע מתקיימים מתוקף הבריאה האלוהית (למשל ניוטון בפרינקיפיה מתמטיקה) ואין הם זקוקים לקיומה של התגלות אלוהית ביום-יום. אולם אלוהים לא נעלם, אלא נותר ברקע, ויש בכוחו לבצע נס דרך התערבות בחוקי הטבע בכל רגע נתון. הפילוסופיה הפוליטית עברה תהליך שונה מזה של פילוסופיית המדע. אמנם שיח הזכויות ושלטון החוק הליברלי איזנו את כוחו של הריבון, אלא שבניגוד למתרחש במדע, בפוליטיקה אין נקודת התערבות לריבון שבאמצעותה הוא יכול לבצע את המקבילה לנס.

צו להגנה על העם והמדינה. החוקה הוויימארית הושעתה לזמן בלתי מוגבל

מדוע זקוקה הפוליטיקה לנס הזה? לימים יסביר לנו שמיט ש"הפוליטי" הוא היכולת להבחין בין "ידיד" ל"אויב". שלטון החוק הליברלי אינו מסוגל להילחם באויבי החברה. לפי ההגדרה השמיטיאנית, הריבונות אינה מוגדרת באמצעות שלטון החוק, אלא על ידי היכולת להכריז על מצב חירום. למשל ביום שאחרי שריפת הרייכסטאג, הוצא צו "להגנה על העם והמדינה" (28 בפברואר 1933) ובכך הושעתה את החוקה הוויימארית לזמן בלתי מוגבל (שבפועל נמשך 12 שנים). הריבון מממש את ריבונותו (ההתגלות והנס בתיאולוגיה) תוך שהוא נמצא בו בזמן בתוך ומחוץ לשלטון החוק.

כך הצליחו משטרים דיקטטוריים לצמוח בחסות החוק הליברלי. זהו הליך התנהלות אשר מאפשר לשלטון "לגנוב" את הפעולה הדמוקרטית מן הציבור ומן הכנסת ולהעבירה לרשות המבצעת, הפועלת באין מפריע להשליט כלכלה דורסנית. באופן היפותטי ניתן להכניס את כל חוקי המדינה לחוק ההסדרים וליצור דיקטטורה שלטונית מלאה העוקפת את שלטון החוק. "חוק ההסדרים" הופך לחור השחור של שלטון החוק, חריג של החוק הנמצא בה בעת גם בתוך החוק וגם מחוצה לו.

לכן אין לטעות גם באשר לדיאגנוזה. חוק ההסדרים שימש את מדינת ישראל, על כל ממשלותיה, על מנת להילחם במעמדות המוחלשים ולחזק את החזקים. חוק ההסדרים שימש פלטפורמה שעל בסיסה נוסחה כלכלת צד ההיצעים המבוססת על אי-שוויון מבני שמיטיב עם ההון, בהנחה שהוא יביא לצמיחה כלכלית. במלים אחרות, התכנים של חוק ההסדרים מאז 1985 מהווים גם את ארכיון ההתמוססות של מדינת הרווחה ושל הכלכלה הניאו-ליברלית הקיצונית שהשתלטה על ישראל. משום כך, כל ניסיון לתיקון השיטה חייב להתמקד בביטול לאלתר של חוק ההסדרים, וזה צריך להיות תנאי מוקדם לכל שיתוף פעולה עם הוועדה.

גירסה מקוצרת של המאמר פורסמה ב-ynet

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שאול סלע

    המדינה דואגת יפה מאוד לקשישים העולים. כמו קבוצות אחרות בקרב העולים הם מקבלים קצבאות מהביטוח הלאומי [זקנה, נכות, שר"מ=שירותים מיוחדים בגובה קצבת הנכות, השלמת או הבטחת הכנסה, אבטלה, קצבאות לחד הוריות] בסכומים לא נמוכים מכל קשיש, נכה, חד הורית אחרים שבמשך עשרות שנים שילמו מס הכנסה וביטוח לאומי. בגלל הסדרים שונים [תשאלו את שרנסקי] חלקם מקבלים קצבאות גבוהות יותר מהוותיקים. כל המבוגרים שאינם עובדים, הקשישים והישישים סמוכים על שולחן מערכת הרווחה והבריאות לכל דבר ועניין. חלק מהקשישים העולים מקבלים פנסיה על חשבון הפנסיה של הוותיקים שעבדו ושילמו עשרות שנים. המדינה בנתה רק עבורם בתי אבות והוסטלים. המדינה בנתה בכל הארץ לקשישי העולים ולעולים רבים נוספים דיור זול=מקבצי דיור, 2-3 חדרים, בשכד של 100-180שח לחודש. אף סקטור אחר במדינה לא זוכה לכך בחיים! הוותיקים היו חולמים לזכות לדיור חדש בשכד כזה.

    כל הדיור הציבורי שהיה פנוי בכל הארץ חולק לעולים בשכד חודשי זול מאוד מאוד! ותיקים שזכאים לדיור ציבור בגלל מצבם הכלכלי והבריאותי מקבלים קדחת ונותרו מאחור. הם משלמים את רוב הכנסתם העלובה ממילא, לשכד פרטי.

    העולים נהנים ממשכנתאות משרד השיכון גבוהות פי שלושה מכל אזרח אחר, שחלקו הופך למענק.

    אם תהיה התנפלות על תגובה זו, זה יהיה משתי סיבות:1. אין לכם מושג מה אחרים מקבלים או זוכים לקבל, וגם לא מעניין אתכם ממצבם של האחרים, אלא רק חושבים על עצמכם. 2. אתם בטוחים שכל השאר זוכים לאותם התנאים, ואולי אף יותר. אבל זהו שלא וזה בדוק בבנק למשכנתאות!

    במשך שנים יש העדפה בהעסקת עובדים עולים בכל תחומי התעסוקה.

    יותר ממאה ןחמישים אלף צעירים עולים היגרו לאמריקה ולקנדה אחרי שרכשו תארים אקדמאיים על חשבון המדינה. את הוריהם וסביהם כמובן השאירו כאן לטיפולה של מדינת הרווחה לעולה=ישראל.

  2. יואש

    כזכור לרובנו, הנשיא פרס בן ה-88 היה זה שהתקין עם עמיתו מודעי את היצור הקרוי כיום "חוק ההסדרים".
    כל הממשלות מאז הותקן החוק טיפחו אותו בקפדנות וראו בו את הכלי המרכזי לביצוע שינויים העומד לרשות הממשלה.כלי שמאופיין בהליכים מהירים ועוקפי חקיקת הכנסת, כולל דחיית כניסתם של חוקים ותקנות לתוקף.
    הבעייה המרכזית העומדת היום לפתחו של כל ממשל חליפי אפשרי, היא הפחד מפירוק הפצצה המתקתקת, דהיינו ביטול חוק ההסדרים כליל. כל פוליטיקאי שתשאלו היום האם ניתן לבטל את החוק ,יירתע בבעתה מ"הרעיון המהפכני" הזה.
    מנואל טרכטנברג הוא שליחו של ראש הממשלה ששואף לשרוד ושואף להגביר כוח.הזוי לחשוב ששליח המצווה של ביבי לכיבוי הכעס הציבורי יהין למשוך את שטיח השליטה הלא דמוקרטית מתחת לרגליו.
    השאלה היותר רלבנטית היא האם ועדת טרכטנברג תרחיק לכת עד כדי לנטרל חלק מה"נפצים" שבתוך הפצצה המתקתקת של חוק ההסדרים: כמו הלבנת החוקים שהפעלתם נדחתה לימים אחרים(חוק הדיור הציבורי, חינוך חובה מגיל 3, חוק העסקת עובדים ע"י קבלני כח אדם, ועוד).
    נמתין ונראה.

  3. רונית

    מזמן לא קראתי מאמר כל כך בהיר על המחאה. זה מחדד את הכל. הדברים מתחברים באופן טבעי. כך גם מנהלים את הכיבוש נכון? למה לא מדברים על זה. פרופסור שנהב תכתוב עוד מאמרים כאלה.

  4. שושי שמר

    זאת בדיוק הסיבה שמשכנעת אותי על הסף שהקמת הוועדה אינה אלא ניסיון הונאה. לא צריך וועדה בשביל לבטל את חוק ההסדרים – באיחור של עשרות שנים.
    האוצר מצופה למלא את תפקידו ולאפשר ביצוע של חקיקת הכנסת.
    לפני כשנה הצעתי לשמעון פרס, אבי החוק, לקרוא לבטלו. נעניתי שהוא קרא את מכתבי.