ועוד איך טבעת חנק

פסיקת בג"ץ השבוע לגבי תוואי גדר ההפרדה בכפר וולג'ה נותנת למערכת הביטחון יד חופשית להמשיך ולכתר את הכפר בחומת בטון. זה נעשה בשמנו, אך לא למען ביטחוננו (רמז: ההתנחלות הר גילה)
אודי גור

אל-וולג'ה, כפר פלסטיני ובו 2,300 תושבים, נמצא בגבולה הדרומי של ירושלים, סמוך לגן החיות התנכ"י ולהתנחלות הר גילה. השבוע דחה הרכב של שלושה שופטי בג את עתירתם (pdf) של תושבי הכפר כנגד תוואי גדר ההפרדה סביב כפרם, ובכך סתמו את הגולל על תקוותם של התושבים לקבל סעד ממערכת המשפט הישראלית. השופטים כתבו: "אין לקבל את טענת העותרים כאילו נוצרה סביב הכפר וולג'ה טבעת חנק" (פסקה 16). המציאות, מסתבר, מוכיחה אחרת.

על פניו, יש משהו מאוד מרגיע בקריאת פסק דין של שופטי בג"ץ. הטקסט מאפשר להאמין שמישהו יושב ללא משוא פנים, ובוחן את הנושא בשיקול דעת ואחריות, מבלי להיכנע ללחצים של גורמים אינטרסנטיים מימין או משמאל. הרי לכם שני משפטים מאוזנים להפליא: "גדר הביטחון נועדה לחצוץ בינם לבין שטח ישראל ועל-ידי כך להגן על חייהם של אזרחי המדינה ותושביה. יחד עם זאת, הגדר אינה נבנית בחלל ריק והקמתה כרוכה בפגיעה, כפי שיתואר להלן, בתושבים הפלסטינים אשר באדמתם היא מוקמת" (פסקה 1).

בפועל, השופטים קיבלו כמעט בעיניים עצומות את עמדתה של המדינה בעניין התוואי, תוך הסתמכות על שיקולים תמוהים ונימוקים קלושים. הם לא הביאו בחשבון כמעט את הפגיעה העצומה בתושבי הכפר: תוואי הגדר עתיד להקיף את הכפר כולו במרחק מטרים ספורים מבתיו, רוב האדמות המעטות שעוד נותרו להם יוותרו מעבר לגדר, וכשיפתחו את החלון בבוקר, יעמוד שם קיר בטון בגובה שמונה מטרים.

החומה בוולג'ה. נוף קסום. צילום: אן פאק / activestills.org

בכל הנוגע להיבט הביטחוני, הפסיקה מסתמכת על נתונים וטיעונים לא נכונים או שהוצגו בצורה מטעה. למשל, השופטים מעניקים חשיבות ביטחונית עליונה לגדר באזור, וקובעים כי הקטע הוא "אחד ממקטעיה האחרונים של גדר הביטחון" (באזור ירושלים), ושהוא "מחבר את תוואי הגדר באזור הכפר וולג'ה עם התוואי באזור הכפר בתיר" (פסקה 1). זה לא נכון: כל תוואי גדר ההפרדה דרומית לירושלים, כולל זה שבאזור בתיר, לא בנוי עדיין, כך שכל אחד מתושבי הכפרים שבאזור – בתיר, חוסאן, ואדי-פוקין, נחלין, אל-ג'בעה ואפילו וולג'ה – יכול ברגע זה לעבור בקלות אל שטח ישראל, וכך עתיד להיות המצב עוד זמן רב. העובדה כי למרות שהתוואי פרוץ הייתה ירידה דרמטית בפיגועים בירושלים מאז 2005 מוכיחה, כי הגדר אינה הגורם העיקרי לעצירת הטרור באזור. כמו במקומות רבים, גם כאן תפריד הגדר בין ישראלים לישראלים, ובין פלסטינים לאדמותיהם, לא בין פלסטינים לישראלים.

תושבי וולג'ה לא התנגדו להקמת הגדר, אלא לתוואי המתוכנן שלה. הם הציעו תוואי חלופי לתוואי הנוכחי, שעובר בסמוך לקו הירוק. אך בית המשפט קבע כי "התוואי שהציעו – תחת מבחן המשנה השני של המידתיות – לא נתמך כלל בחוות דעת מומחה התומכת בעמדתם מבחינה עובדתית" (פסקה 14). השופטים התעלמו מחוות הדעת שהוגשה לבית-המשפט על-ידי אל"מ במיל' יובל דביר מהמועצה לשלום וביטחון כאילו מעולם לא הייתה, למרות שאותם שופטים הסתמכו עליה בצו-הביניים לעצירת העבודות, שהוציאו ביולי 2010.

וולג'ה. התושבים הציעו תוואי חלופי, השופטים דחו. צילום: אן פאק / activestills.org

אך גם אם שכנעה המדינה את בית המשפט כי זהו התוואי העדיף באזור, הרי החלטת השופטים לא נותנת כל משקל לשיקולים האחרים: של פגיעה באנשי הכפר, בחופש התנועה, העיסוק והקניין שלהם, וביכולתם לחיות בכבוד על מה שנותר מאדמתם. כבוד. מילה שכבר שכחנו שהיא חלה גם על החלשים. בימים אלה יוצאים מאות אלפים בישראל לרחובות להעיר את הממשלה ששכחה את כבודם של אזרחיה, האם נזכור גם את כבודם של בני האדם תחת שליטתנו, שאינם אזרחי מדינה כלשהי?

קל לגלוש אל מקח וממכר הפורט את חייהם של אנשים לטיעונים משפטיים. אבל לשאלה הגדולה, המשמעותית ביותר, שופטי בג"ץ כמעט ולא התייחסו: האם מדינת ישראל מוכרחה להקיף את וולג'ה בגדר? אם מטרת הגדר היא להפריד את וולג'ה מירושלים, מדוע לא לבנות אותה בקרבת הקו הירוק, כפי שעשתה ישראל ברוב קטעי הגדר? מדוע בחרה המדינה להציב את הגדר בעומק השטח וכה קרוב לבתי הכפר, כך שכל מי שיעמוד על גגותיהם יוכל לראות (ולירות, חס וחלילה) אל מעבר לגדר בקלות?

שאלות אלה, שנותרו ללא מענה, עלולות להוביל אותנו למסקנות בלתי נמנעות: שתוואי הגדר באזור וולג'ה מטרתו סיפוח עוד מאדמות הכפר, ושהוא נועד לאפשר חיבור קל ובטוח בין ירושלים וההתנחלות הר גילה, ש-65% ממנה בנויה על קרקע פרטית פלסטינית. אך יותר מכל, תוואי הגדר נועד "לחנוק" את הכפר ולאלץ את תושביו לעזוב את אדמותיהם ולעבור לגור בבית-לחם. כך יהפכו אנשי וולג'ה פליטי 48', המביטים כיום מנגד על מושב עמינדב שעל אדמתו שכן פעם כפרם, לפליטים בפעם השנייה.

אלה ההשלכות העתידיות של תוואי הגדר בטווח הקרוב, אך לאורך זמן תהיה לו השפעה אחרת: מעשים אלה ושכמותם מטילים צל כבד על דמותה של החברה הישראלית, והם שיולידו את דור השנאה הבא, וידחפו אנשים אל עבר ייאוש ואלימות. הניסיון בעזה מראה, שגם גדר לא יכולה להעניק ביטחון מבלי שמשני צידיה יתקיים אינטרס הדדי ברגיעה. לכן אין יסוד לטענה כי ביטחונם של תושבי ירושלים יושג בהכנסתם של 2,300 אנשים מאחורי חומות בטון.

כנגד האיוולת הזאת, אליה הצטרפו עכשיו גם שופטי בג"ץ, נמשיך להפגין ולהזמין ישראלים לסיורים בהם יוכלו לראות את המציאות בעיניים. לראות את מה שנעשה בשמנו, אך לא למעננו.

הכותב הוא חבר בקבוצת ירושלים-בית לחם של לוחמים לשלום

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. Great piece kol hakavod

    kol hakavod for showing the brutality and insanity of the zionist high court

  2. חן

    מאמר מעולה, איך הצלחת אודי לכתוב את כל התיאור המדויק הזה, מבלי להזכיר את המילה גטו? בכתיבה וירטאוזית את מצליח לתאר ביושר, אומץ ויושרה את המציאות שאתה נאבק בה יום יום בזמן האחרון.עבורי לכל אורך הקריאה הדהד המושג – שעד לא מזמן היה שייך לעברנו כעם- הגטו היהודי.

  3. אבנר

    ואת מקבלי ההחלטות אל השטח. בהחלטת בג"ץ, כמו באופן שבו מדברים רבים ממובילי דעת הקהל בישראל, ניכר ניתוק מהנעשה בפעל בשטח[ים]. שוב ושוב אנחנו נתקלים באנשים, לעתים משכילים ומעורים בנושאים אחרים, שלא היו מעולם בשטחים ושאינם מכירים את התנאים הבסיסיים שם. התוצאה היא דיונים תיאורטיים, ערטילאיים כמעט, באיזו טריטוריה שהממשות שלה מוטלת בספק, שאנשיה צללים, ניצבים על בהצגה ששחקניה המרכזיים הם לעולם, אבל לעולם, ישראלים. לפיכך, המאמץ שעושה תנועת לוחמים לשלום לחשוף עוד ועוד אנשים למציאות בשטחים הוא חשוב מאין כמוהו.

  4. נפתלי אור-נר

    ובראשם גזל הקרקעות של הפלשתינאים ודחיקתם מאדמתם. לשופטי בג"צ אין אומץ לב אזרחי ואינם אמונים על שמירת ערכים בסיסיים אנושים ודמוקראטים. ובאומרי "דמוקראטים" איני מתכוון לדמוקרטיה הפורמלית (המתבטאת בתפקוד הנוהלים) אלא לדמוקראטיה מהותית (האמונה על זכויות המיעוט, האדם, וערכי אנוש אוניברסלים)

  5. אביב טטרסקי

    אל"מ יובל דביר לא רק שלח חוות דעת לבית המשפט אלא אף העיד בפני השופטים בדיון ב 8/11/2010. בעדותו הוא לא רק הסביר למה התוואי החלופי מוצלח מבחינה בטחונית אלא אף מנה נקודות תורפה רציניות בתוואי שהמדינה מתעקשת עליו.
    פסק הדין של השופטים מלא בטענות נוספות שהן בין המופרך ללא רלבנטי. כך למשל בהסבירם את הכורח הבטחוני בחומה, מזכירים השופטים פיגוע ירי שבוצע על כביש עוקף וולאג'ה בסתיו האחרון. האזכור הזה תמוה ביותר: לא רק שהמפגע הגיע מבית לחם (ולא היה תושב הכפר) אלא שהחומה אינה מונעת גישה אל הכביש ולא תהיה לה שום השפעה על האפשרות לפגוע בנוסעים עליו.