מי אחראי פה?

הדרך לגן עדן רצופה כוונות רעות – תשובות למבקרי המאבק
אורי שרמן

לפני הכל, אכתוב את השורה התחתונה. אני יודע שרבים יחשבו אותי לנאיבי, רומנטיקן או כל מילת גנאי אחרת. לא משנים כל הטיעונים, הרעיונות, ההשמצות והתשבוחות, מה שקרה בחודשיים האחרונים הוא מ-ד-ה-י-ם. העובדה שמאות-אלפי ישראלים יצאו מהבית יותר מפעם אחת וצעקו יחד "העם דורש צדק חברתי" היא יוצאת דופן ומשמעותית. ולא משנה מה, מי או הכסף של מי עומדים מאחורי זה.

עכשיו, כמה הערות על השיח שנוצר סביב קיץ 2011:

1. האם המאבק הוא פוליטי/לא פוליטי. האם מדובר באנרכיסטים, שמאלנים, הקרן החדשה, פעילים בתשלום, כן דתיים לא דתיים וכו'? זהו דיון כל כך מטופש ולא רלוונטי, שמפתיע כי הצליח לשרוד עד עכשיו (באחרונה עם פרשיית הרזומה הצבאי של דפני ליף, למשל). הוא מעיד קודם כל על הפרובינציאליות שלנו, כי רק בישראל המונח "פוליטיקה" כל-כך צר ומשמעו הדעה שלך בנושא תהליך השלום והשטחים. רבים וטובים (כשימבורסקה בשירה הגאוני) אמרו לפני שהכל פוליטי; הלוא ברור שחלוקת המשאבים, מדיניות המיסוי, שוק חופשי מול סוציאליזם – כל אלה הם נושאים פוליטיים, ולכן המאבק הוא פוליטי. ההתעסקות המוגזמת והאובססיבית בשאלה האם זה מאבק של שמאל מדיני ולא של ימין מדיני, היא דרך אחת להסיט את הדיון מהשאלות האמיתיות – האם המדיניות הכלכלית-חברתית של השלטון בשנים האחרונות טובה לאזרחי המדינה או לא (אגב, לפי המפה הפוליטית הנוכחית גם אם כל מצביעי השמאל המדיני יצאו יחד לרחוב לא בטוח שיהיו 300 אלף, ככה שחייבים להיות שם ימני או שניים).

2. "בסוף צריך מבוגר אחראי", "האוצר נוהג בצורה אחראית", "אסור לפעול בצורה לא אחראית". ג'ורג' אורוול לא היה מצליח לנסח את זה טוב יותר במילון ה"שיחדש" שלו. זוהי דוגמה מופלאה לשימוש במילה מסוימת כדי להתנער מהמשמעות שלה. מהי הנחת היסוד בבסיס טיעון זה? אנשי האוצר הם אלו שמבינים בכלכלה ולכן הם היחידים שיכולים לומר משהו על חלוקת הכסף במדינה. כל המפגינים הם חבורה של ילדים חסרי אחריות, שאין להם שיקול דעת מינימלי ולכן הם רק צועקים בלי לחשוב. יש כמה בעיות בהנחה זו: המבקרים שוכחים לציין שכלכלה אינה מדע מדויק, ושכפי שאנו רואים בארה"ב ובשאר העולם – גם לכלכנים לפעמים אין מושג; כי מה הכלכלנים יודעים? כלכלה, נקודה. מה עם מצוקה, עוני, פגיעות נפשית, חרדה, התמכרות, אלימות, חולי ועוד אלף ואחד דברים שעליהם המפגינים מדברים ואינם "כלכלה" במובנה הצר? אז נציגי האוצר, תפנימו שאתם צריכים לחלוק את האחריות עם אלה שמבינים.

ומה שבאמת מדהים בטיעון "האחריות", זה שהוא משמש את נציגי האוצר בכדי להסיר אחריות. המפגינים צועקים בכל כיכר שהמדינה צריכה לקחת אחריות על אזרחיה, ואילו נציגי האוצר הם אלו שאומרים שהמדינה אינה אחראית על גורל אזרחיה – הכלל הבסיסי של מדיניות השוק החופשי. אז מי הוא המבוגר האחראי פה? נציגי האוצר – אם אתם המבוגר האחראי אז קחו אחריות על אלו שאינם מסוגלים/מצליחים להסתדר בשוק החופשי שאתם כל כך מאמינים בו.

3. "זה המעמד הבינוני/סטודנטים שאין להם מה לעשות -איפה המעמד הנמוך?!". האמת, זה נכון, רוב המוחים הם סטודנטים או אנשים מהמעמד הבינוני. אתם יודעים למה? כי רק הם אלו שיכולים להרשות לעצמם. אנשים שאינם סטודנטים חופשיים או ממעמד הביניים, פשוט עובדים כדי לפרנס את עצמם, ולרוב אין להם זמן וכוח לצאת לרחוב ולצעוק. בכדי להפגין צריך פנאי, ולכן מזל שיש סטודנטים שיש להם זמן פנוי. יותר מזה – מזל שהם קמו ועשו את זה, כי שנים שאף אחד אחר לא עשה זאת.

4. זו חבורה של סטודנטים מחוסרי תעסוקה, סתם ליין של מסיבות, הם רק רוצים להפיל את ביבי". קיץ. לאנשים יש זמן פנוי. יש שרוצים להפיל את ביבי, יש שסתם רוצים פאן ויש שרוצים קריירה פוליטית. So What? אנחנו תמיד משתמשים בביטוי הנדוש "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות", אבל חשבתם פעם להפוך את המשפט? "הדרך לגן עדן רצופה כוונות רעות" – משפט הרבה יותר טוב. אז יכול להיות שכל אחד פה מחפש רק ליהנות, או להפיל את השלטון, או להיכנס לפוליטיקה. אבל אם הוא עושה זאת תחת סיסמאות של צדק חברתי, שחותרות לחברה טובה יותר – כזאת שלוקחת אחריות על המקומות שבהם היא חלשה, על האנשים שבהם היא פוגעת, על אלו שבאמת זקוקים לה – זה עדיף ממישהו שבאמת רוצה שיהיה פה טוב יותר, אבל הדרך שבה הוא בוחר רק מייצרת פערים חברתיים, ניכור, בדידות ודיכאון במסווה של צמיחה מטורפת.

השינוי המשמעותי בקיץ הזה הוא שאנשים מוכנים לצאת החוצה ולקחת אחריות על החיים של עצמם ושל אחרים. זה הניצחון הגדול של המאבק הזה.

הכותב הוא עו"ס בעמותת "רעות", בריאות הנפש, תושב קיבוץ כפר עציון

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. עמנואל

    משפט מצויין!

    ובאמת הגיע הזמן לראייה מפוקחת על הפוליטיקה והפוליטיקאים. להפסיק לחפש את דמויות המופת המושלמות רק בשביל להתאכזב שוב ושוב, ולדעת לנצל אותם, את תכונותיהם, את כוונותיהם ואת יצריהם הפוליטים האישיים בשביל להשיג פה משהו יותר טוב.

  2. עמוס

    הערה 3 נכונה וחשובה. אימרה מפורסמת אומרת שהמעמדות הנמוכים באמת מתקשים בד"כ אפילו לזהות מי מהכוחות הפוליטיים לצידם ומי נגדם.
    תומכי דיקטטורים פופוליסטים כמו פרון היו "העם הפשוט" . ברומא מי שיזם את שיפור המעמדות הפלבאים היו פטריקים. המעמד הנמוך מאד, במובן מסויים הוא אפילו אינו מוסרי במיוחד (כמו שג'ו ברנרד שו שם בפיו של אלפרד דוליטל את המשפט בן האלמוות: "מוסר? אני לא יכול להרשות לעצמי דבר כזה..").
    רק אחרי הגעה למינימום של "תודעה" בני המעמד הזה נרתמים לשינויים אמיתיים.