עקרונות למדיניות חברתית

מסמך המומחים בצוותי ספיבק-יונה בנושאי מדיניות כלכלית, חקיקה, דיור, חינוך, רווחה, תעסוקה, מנהל ציבורי ובריאות
צוותי ספיבק-יונה

צוותי המומחים מהווים גוף עצמאי ובלתי תלוי שנועד להציע לציבור הרחב, ליושבי המאהלים ולגופים הלוקחים חלק במחאה חלופות לביסוסה של מדיניות כלכלית-חברתית המושתתת על עקרונות של צדק חברתי. כל אחד מששת הצוותים הייעודיים עוסק באחד מעמודי התווך של מדינת הרווחה אשר נשחקו לאורך רבע המאה האחרונה: דיור –  אשר הצית את המחאה, בריאות, חינוך, תעסוקה, בטחון סוציאלי ושירות המדינה. לששה צוותים אלה נלווים שלושת הצוותים הבאים: צוות העוסק בקידומה של תחיקה חברתית, צוות העוסק במדיניות כלכלית, וצוות המורכב מאנשי רוח ומאישי ציבור הדן בעקרונות הצדק הראויים לעמוד בבסיס המדיניות הממשלתית. הצוותים פועלים בשקיפות מלאה ובשיתוף הציבור. אנו מודעים לגודל האחריות המוטלת על כתפנו, ומבטיחים לפעול ביושרה מקצועית וללא משוא פנים.

מבוא

במפגן חסר תקדים נטו אלפים את אוהליהם ברחובות הערים ומאות אלפים צעדו בהם בקריאה לצדק חברתי. בעודו נוטל חלק במחאה החברתית הגדולה ביותר בתולדות המדינה, הציג העם בישראל תביעה לכינונה מחדש של האמנה החברתית בין השלטון לבין אזרחיו. עקרונות המדיניות, המוגשים לעיונו של הציבור, נכתבו במטרה לסייע בניסוח אמנה זו.

הצוותים, שתוצרים ראשונים של עבודתם מוצגים במסמך העקרונות, כוללים מומחים מהטובים בתחומם. עבודתם מתבססת על היכרות מעמיקה וארוכה בשנים עם מגוון התחומים המרכיבים יחדיו את מכלול חיינו כחברה. למרות השוני בין התחומים, עולה בכולם תמונה דומה להבהיל: משבר חברתי-כלכלי עמוק.

רבע מאה שבה שלטה כאן ללא מצרים תפיסת עולם הרואה בשוק ובכוחותיו הנעלמים פתרון קסם לכל בעיה. בהתאם לכך, גוזרת תפיסה זו על המדינה לתפקד כמי שאמונה על הפקרתם הפעילה של האזרחים (ובמיוחד העניים שבהם) בידי כוחות השוק. תוצאותיה של מדיניות זו היא פגיעה חסרת תקדים בחברה בישראל. מדיניות זו הביאה לכך שבישראל מתקיימים פערים מהגדולים בעולם המערבי ושיעור האזרחים החיים מתחת לקו העוני אף הוא מהגבוהים בו. תוצאתה היא שבעשור האחרון הולכת ומתפתחת בקרבנו התופעה המבישה של אנשים עובדים שהכנסתם אינה מאפשרת להם קיום בכבוד, ורכישת דירה הופכת עבור רבים למשאלת לב שאינה ניתנת למימוש. מדיניות החברתית-כלכלית זו לא רק שהעמיקה את הפערים והשסעים בישראל, אלא אף שחקה את המבנים החברתיים והקהילתיים והחלישה את האזרחים.

פעולת צוותי המומחים הונחתה על ידי מטרה ברורה: שרטוט עקרונות ישימים למדיניות חברתית-כלכלית אשר תענה על הקריאה לצדק חברתי. הם נסמכים כולם על התובנה כי הגיעה העת לשינוי התפיסה העומדת בבסיס המדיניות הממשלתית. עקרונות המדיניות מציגים מתווים הניתנים ליישום, ואף מיושמים, ברבות מן המדינות המתוקנות בעולם. השפעתם של חלקם תורגש מחר בבוקר, בעוד שלהשפעתם של אחרים יידרשו שנים אחדות בטרם נחוש בהם. הצורך למציאת האיזון הנכון בין התפקיד של השוק ומעורבות המדינה אינה גורסת מעבר לכלכלה מתוכננת אלא לשימוש מושכל ומבוקר בשוק להשגת המטרות הכלכליות-חברתיות.

כדי להוציא מן הכוח אל הפועל את עקרונות המדיניות, נדרש יישומם של שלושה עקרונות מסגרת. בלא יישומם המיידי לא ייתכן שום שינוי במדיניות הכלכלית-חברתית, והתביעה לכינונן של חברה וכלכלה המושתתות על עקרונות של צדק דינה אחד: להיוותר בלא מענה. יישומם של עקרונות מסגרת אלה מהווה, אם כן, תנאי מקדמי ליישומו של כל אחד ואחד מעקרונות המדיניות המוצגים במסמך:

1. ביטול חוק ההסדרים: חוק זה אינו מאפשר שינוי של ממש בסדרי העדיפויות של המדיניות הכלכלית-חברתית, משום שהוא מפקיע מן הציבור ונבחריו את הסמכות לקבוע את דמותן של החברה והכלכלה.

2. מעבר מתקציב דו-שנתי לתקציב חד שנתי החל בשנת 2012: ביטולו של התקציב הדו-שנתי הכרחי כדי לערוך שינוי יסודי ומיידי במדיניות הממשלתית.

3. ביטול כלל ההוצאה: ללא ביטולו של כלל זה, הגוזר הורדה הדרגתית של משקל הממשלה בתוצר, לא ייתכן שינוי אמיתי במדיניות החברתית והכלכלית של ישראל.

עקרונות מדיניות

חזון

•    כינונה של אמנה חברתית חדשה שבה האזרחים והממשלה נוטלים יחדיו אחריות על התנהלות החברה והכלכלה.

•    מצד האזרחים – שימור מעורבות הציבור שהתגלתה במחאה בקביעת המדיניות החברתית-כלכלית.

•    מצד הממשלה – מחויבות לבניית תשתיות לשמירת הדמוקרטיה ההשתתפותית שצמחה כאן בד בבד עם הגברת מעורבותה בניהול הכלכלה והחברה תוך הפגנת אחריותה לרווחת האזרחים.

מדיניות כלכלית

•    צמצום ממדי אי-השוויון והעוני במדינת ישראל: חתירה להגיע לרמת השוויון במתקדמות שבארצות מערב אירופה. צמצום זה מצריך את שיקום השירותים הציבוריים וכן רפורמה מעמיקה בשוק העבודה שעיקרה צמצום ההעסקה הקבלנית באופן ניכר.

•    הגדלת חלקה של הממשלה בתוצר הלאומי הגולמי: הגדלת סל השירותים שמספקת המדינה לאזרחיה ושיפור איכותם בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, הדיור והתחבורה.

•    מימון ההוצאות הקבועות על ידי מיסים: העלאת המיסוי הישיר, בעיקר על ההון ועל בעלי ההכנסות הגבוהות. מימון ההוצאות הקבועות ייעשה על ידי מיסוי – הן מתוך אחריות תקציבית והן כדי לבטא מחויבות חברתית לאספקה ציבורית של שירותים אלו.

•    השקעה גדולה בדיור ציבורי: בשל ההזנחה רבת השנים של הדיור הציבורי, פתרון מצוקת הדיור מחייב השקעה גדולה וחד-פעמית בדיור ציבורי. בשל חד-פעמיות זו ניתן לממן השקעה זו על ידי חוב, ולכן ניתן לבצעה מיד.

חקיקה
•    חקיקת חוק יסוד זכויות חברתיות: ניסוח הוראת הגנה מהותית על הזכויות בחוק היסוד; קביעת סעיף שריון לחוק; הגדרת חובת הממשלה למסור דיווח שנתי לכנסת על פעולותיה ליישום הזכויות החברתיות.

•    הקמת נציבות זכויות חברתיות: הנציבות תפקח על משרדי הממשלה בכל הנוגע ליישום הזכויות החברתיות שנקבעו בחוק היסוד. הנציבות, חובותיה וסמכויותיה ייקבעו בחוק.

דיור ותחבורה

•    תפנית לאומית בתכנון: התקנת תכנית לאומית להשקעה בשיפור הערים שבהן מרוכזת תשעים אחוז מן האוכלוסייה, וזאת במקום השקעות בבניית יישובים חדשים המכלים את מעט השטחים הפתוחים שנותרו; הפסקת פעילות ועדות הדיור הלאומיות (וד"לים).

•    מימוש הזכות לדיור נאות: הבטחת הזכות לדיור נאות בחקיקה; שיקום מערך הסיוע הממשלתי בשכ"ד ובמשכנתאות; תוספת  משמעותית של דיור בר-השגה בשילוב עם דיור במחירי השוק; ייעוד שיעור ניכר מהדיור בר-ההשגה באזורי הביקוש לזכאי הדיור הציבורי.

•    שינוי סדרי העדיפויות בתחבורה – מהשקעה בניידות להשקעה בנגישות: השקעה בעידוד הליכה ברגל ונסיעה באופניים; פיתוח מואץ של  התחבורה הציבורית; הקמת איגודי ערים לתחבורה.

•    מדיניות תכנון חדשה: ביטול רפורמת הקרקעות; עצירת הפרטת הקרקעות ובחינה מחודשת של הפרטות העבר; הקמת שטחי שיפוט משותפים למועצות האזוריות ולערים השכנות, שיכללו את אזורי התעשייה והמסחר.

חינוך

•    הקצאה מחודשת ומוגדלת של משאבים לחינוך הציבורי: הגדלת ההוצאה הציבורית על חינוך במטרה להביא לביטול הפער בין ישראל לבין הנהוג במדינות ה-OECD בהוצאה לתלמיד וביחס בין מספר התלמידים למורה; השגת שוויון ברמת החינוך באמצעות העדפה מתקנת לתלמידים בפריפריה החברתית; ביטול מסלולי החינוך המקצועי הנמוך ותוספת מסלולים עיוניים בבתי הספר באזורים אלה.

•    שאיפה לחינוך חינם מהגיל הרך ועד סוף התיכון: עיגון בחוק של סל לתלמיד, המבטיח לצד שעות ההוראה גם את מכלול השירותים לתלמיד לרבות תשתיות, מנהלה, ייעוץ, טיפול רפואי וספרי לימוד; החלת חוק יום חינוך ארוך בכל מערכת החינוך.

•    השבת השליטה והאחריות על מדיניות החינוך ואספקתו לידי הציבור: הקמת נציבות חינוך ממלכתית, שתייצג את כלל המגזרים ותתווה חזון חינוכי ארוך-טווח לישראל; הסדרת מעמדו של החינוך הציבורי אל מול החינוך הפרטי בחוק; עצירת תהליכי השוק וההפרטה בחינוך; איסור גביית תשלומי הורים בחינוך הציבורי וביטול המימון הציבורי בבתי הספר הפרטיים; חיזוק בית הספר הציבורי כמוסד חינוכי על ידי צמצום בחינות הבגרות והרחבת החינוך לצדק חברתי; איחוד משאבי הטיפול והחינוך בגיל הרך תחת סמכות אחת של משרד החינוך.

מדיניות רווחה

•    שיקום רשת הביטחון הסוציאלי: העלאת גובה קצבאות ביטוח אבטלה, הבטחת הכנסה, קצבאות ילדים, מס הכנסה שלילי וקצבת זקנה; הנגשת קצבאות אלה וביצוע רפורמה במנגנון העדכון שלהן; הנהגת מענק העצמה המיועד לחיסכון ארוך-טווח לילדים.

•    חקיקת חוק שירותי רווחה אישיים שעליהם נסמכים חמישית ממשקי הבית בישראל הנתונים בעוני ועוד רבים אחרים המתמודדים עם מצוקות: הגדלת התקצוב לשירותים אלה במטרה להרחיב ולהנגיש את המענות לצרכים האישיים והקהילתיים; הגדלה ניכרת במספר העובדים הסוציאליים; תגבור מערך שירותי הרווחה ביישובים הנמצאים בתחתית המדרג הכלכלי-חברתי.

•    נטילת אחריות מחודשת של המדינה על השירותים החברתיים: עצירת הפרטת שירותי הרווחה ובחינה מחודשת של ההפרטות שנעשו; נטילת אחריות מחודשת של המדינה על השירותים החברתיים; איסור על הפרטת סמכויות הליבה השלטוניות.

•    צמצום ממדי העוני בישראל באמצעות חקיקה ותכנית לאומית למיגור העוני: התכנית תביא בחשבון את הבעיות הקשות בתחומי הדיור, התעסוקה, הבריאות והחינוך, ותיושם באופן מידי.

תעסוקה

•    רפורמה מקיפה לתיקון הכשל הגדול בשוק העבודה: יצירת כלים אפקטיביים להתמודדות עם כשל השוק שגרם לכך שבשנות האלפיים גדל התוצר לנפש ב-15 אחוזים בעוד השכר הריאלי ירד ב-6 אחוזים: עידוד התאגדות עובדים; אכיפת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה; פיתוח תכניות ייעודיות להסרת חסמים להשתלבות בתעסוקה של אוכלוסיות מודרות; יישום תכנית לצמצום פערים מגדריים בתעסוקה.

•    ביטול ההעסקה הלא-ישירה באמצעות חברות כוח אדם: ביטול מדורג של ההעסקה הלא ישירה במגזר הפרטי; ביטול מיידי של העסקה זו במגזר הציבורי; צמצום של דפוסי העסקה לפי שעות.

•    אכיפת חוק שכר מינימום והעלאתו: הגדלה משמעותית של גופי הפיקוח; העלאת שכר המינימום; עדכון השכר בהתאם ליוקר המחיה והרחבת התכניות הפנסיוניות.

מנהל ציבורי

•    עצירה מיידית של תהליכי ההפרטה: הליכי הפרטה/הלאמה יוסדרו בחקיקה: יוגדרו  מוצרים ושירותים שאינם ניתנים להפרטה; הפרטות והלאמות ייעשו תוך הצגת חלופות בפני הציבור, שיהיה שותף מלא בקבלת החלטות אלה.

•    הסדרת תהליך התקצוב וביזורו: ביטול המונופול של אגף התקציבים במשרד האוצר על תהליך התקצוב: שיתוף מלא של משרדי הממשלה בהחלטות הנוגעות לתחומיהם; הצגת מספר חלופות תקציב בהירות בפני הכנסת.

•    העצמת השלטון המקומי על חשבון השלטון המרכזי: חיזוק מעמדו של השלטון המקומי כנדבך מרכזי במערכת הדמוקרטית; מתן עצמאות לשלטון המקומי באספקת שירותים המותאמים לצרכי התושבים; הקמת מגנוני ביקורת ופיקוח בידי השלטון המרכזי להבטחת שוויון באספקת השירותים לאזרחים בלא תלות במקום מגוריהם.

בריאות

•    צמצום הפערים במצב הבריאות ובשירותי הבריאות בין מגזרי החברה ובין מרכז ופריפריה: גיבוש תכנית לאומית לצמצום הפערים בבריאות שתכלול משתנים חברתיים וכלכליים המשפיעים על בריאות האוכלוסייה – כגון תזונה, חינוך, דיור וסביבה בריאה – וקביעת לוח זמנים להקטנת הפערים במדדים העיקריים: תמותת תינוקות, תוחלת חיים ותחלואה.

•    שיקום מערכת הבריאות הציבורית בישראל: הרחבת השירותים הניתנים במסגרת הסל; שימור ופיתוח של תשתיות וכוח אדם במערכת הבריאות הציבורית; פיתוח ממוקד של הרפואה הקהילתית, הרפואה המונעת ובריאות הציבור.

•    ביטול הדרגתי של ההפרטה הזוחלת של שירותי בריאות בחמש-עשרה השנים האחרונות: ביטול הדרגתי של התשלומים על שירותי בריאות ותרופות הכלולות בסל הציבורי; ביטול שירות רפואי פרטי (שר"פ) ושירותי בריאות נוספים תמורת תשלום (שב"ן).

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מתן בורד

    הרחבת הקריטריונים חייבת להיות אחת הדרישות, אם לא הדרישה המרכזית.

  2. עומר

    סביבה וזכויות בעלי חיים. מגיעה להם נציבות ממלכתית משלהם.

  3. אסף

    האם זה מקרה שתעסוקה מופיע אחרי כמעט כל הסעיפים? הרי אם הסעיף הזה לבדו יתממש לא יהיה צריך כמעט להוסיף כלום לסעיף הרווחה.

    אבל זו הערה קטנה. הלוואי שימצאו המנהיגים להוביל שינויים כאלה.

    עכשיו נראה מה יגיד טכטנברג והיכן הפערים. האם תקום מפלגה שמצעה יתבסס על זה?

  4. דן גולדנבלט

    מסמך מרשים, מקיף ומלא חשיבה רק ששכח שני דברים. האחד הוזכר בתגובה של עומר והיא סביבה. השני שלא הוזכר הם זכויות הפלסטינים תושבי ישראל. 20% מהאוכלוסייה שמאז קום המדינה לא זכתה להקמת ישוב אחד נוסף, לא יכולה לקבל משכנתאות מהבנקים לרכישת דירות, נגדה קיימת אפלייה גזענית ממסדית בגופים רבים ובראשם מנהל מקרקעי ישראל.

    לא יתכן צדק חברתי רק לחלק מהחברה. מבלי להכנס לנושא הסכסוך, על העובדה כי יש אי צדק כזה, למיעוט גדול של האוכלוסייה, אי אפשר לעבור לסדר היום. יתכן שזה נושא טעון אבל המחאה הזו תדע להתמודד עם זה והצוות הנכבד לא יכול לסיים את תפקידו מבלי להתייחס לכך.

    אוניברסליות, במקרה הזה, לא יכולה להתקבל והיא לא פחות מהשתפנות. אז אנא מכם, השלימו את המלאכה ותביאו לנו מסמך שכולל התייחסות גם לפלסטינים הישראלים (וגם לסביבה).

    תודה

  5. שי כנעני

    מסמך מקיף וחשוב.
    השימוש בביטוי "חינוך ציבורי" הוא תרגום לא מוצלח מאנגלית.
    בארץ בתי ספר רשמיים (ממלכתיים או ממלכתיים דתיים), בתי ספר לא רשמיים (רובם חרדים אך גם לחרדיים) ובתי ספר פטור (הלומדים בהם פטורים מקיום חוק לימוד חובה). אין אצלנו בית ספר ציבורי. מונח זה הופיע לראשונה בדוח דברת, שבו אלמנטים רבים של הפרטה. הוא חוזר על עצמו בהצעת החוק של "הכול חינוך" וגם שם יש אלמנטים של הפרטה.

    ראוי שהוועדה תדבר על שתי קטגוריות של בתי ספר. בתי ספר רשמיים ובתי ספר פרטיים.

    אגב, באנגליה public school הוא דווקא בית הספר הפרטי, בארה"ב הוא המקבילה של בית הספר הרשמי.

  6. ינאי אלוש

    הרי מדובר במחאת אוהלים משום שהיא התחילה מהזינוק הבלתי נסבל של השנים האחרונות במחירי הדיור לקנייה ולהשכרה- אז לאן נעלמה המטרה הראשונה? בלי זה אין תמיכה במחאה. מדובר בהוצאה העיקרית בכל בית ובשינוי העיקרי שהוביל לחגורת החנק הישראלית. דרוש פיקוח- זה פשוט, יעיל ומיידי.
    ודבר שני, מה עם המפלצת שעונה לשם חוק-ההסדרים? הרי חלק מהפתרונות החברתיים פשוט הוקפאו תחת החוק הזה- אז לא כדאי לנצל את המנוף גם כדי לבטל את הדבר הלא דמוקרטי הזה בדרך הכי דמוקרטית שיש?

  7. אשר עידן

    הפרופסורים באקדמיה, שהעבידו את עבדי ההוראה (מרצים מן החוץ, עאלק) בתנאים משפילים כמו עובדי קבלן. הם הראש של הדג המסריח. פרופסור יונה שעובד באוניברסיטת בן גוריון, שמדכאת את הכשרונות הצעירים מרהט ומנתיבות, הוא הבעייה. מכון ואן ליר, תמיד דיכא את המזרחים והערבים. מאז שלמה בן עמי, ודוד לוי, עלי התאנה ממשיכים להתגנב כיחידים

  8. יונתם

    היום פורסמה כתבה בדה-מרקר מאת אביה ספיבק (ראש הצוות האלטרנטיבי), בה הוא טוען שכחלק ממדיניות הרווחה המוצעת על ידיו, לא יהיה מנוס מהטלת עוד מס על מעמד הביניים.
    ציטוט: "נכון הוא שבשביל זה בסופו של דבר יצטרכו לקחת יותר מסים. בהתחלה מהחברות אבל בסופו של דבר גם ממעמד הביניים".

    אז תודה לכם ולהתראות צוות ספיבק – תתפטרו. אני לא יצאתי למאבק כדי שיטלו עליי עוד מסים כדי להעלות רווחתם של אחרים. מספיק קשה לי גם כך.

  9. ערן חכים

    המסמך כרגע אינו מסדיר את שיקום מנגנון הדיור הציבורי, המנגנון המרכזי שאמור לדאוג לזכותן של הקבוצות המוחלשות ביותר בחברה בישראל לדיור.

    יש להתייחס לשיקום מנגנון הדיור הציבורי כנושא העומד בפני עצמו שכן מדובר במנגנון קריטי לחייהם של מאות אלפי משפחות בישראל ומהשכבות המוחלשות ביותר. לשיקום המנגנון נדרשת סדרת צעדים נרחבת שללא התייחסות מפורשת אליהם אין סיכוי שתבוצע. לא תהיה זו הפרזה לומר שמדובר בדרישה החשובה ביותר מבין הדרישות הנוגעות לדיור בישראל.

    על נושא הסדרת הדיור הציבורי לכלול את הסעיפים הבאים:

    1. יישום רטרואקטיבי של חוק דיור ציבורי משנת 1998 (כלומר, יישם כלפי עתיד והפניית 3 מיליארד ₪ לקניית דירות ציבוריות כפיצוי על הייבוש של עשרים השנים האחרונות).
    2. פיזור הדירות הציבוריות החדשות בשכנות לדירות שאינן בבעלות ציבורית על מנת למנוע גטאות של דיור ציבורי.
    3. קביעת קריטריונים ברורים בחוק לזכאות לדיור ציבורי אשר מתבססים על נחיצות בעזרה מהמדינה ביישום הזכות לדיור.
    4. השמשת כל המבנים שבבעלותן של החברות המשכנות לצורך מגורים של זכאי דיור ציבורי.
    5. הפסקה לאלתר של מכירות דירות ציבוריות למי שאינם דיירי דיור ציבורי.
    6. קביעת זמן מקסימלי להמצאות זכאים ברשימת המתנה לאחריו תחויב החברה המשכנת הרלבנטית לרכוש דירה שתכנס למאגר הדירות הציבוריות ולהקצותה לזכאי\ת לדירה.
    7. שינוי מבנה התקצוב של החברות המשכנות ובפרט ביטול תמריצים לפינוי דיירים ומכירת דירות.
    8. השהיית כל הפינויים מדיור ציבורי עד לניסוח מדיניות ברורה בנושא.
    9. עדכון סל התיקונים על מנת שישקף את הצרכים האמיתיים של הדיירים, והגדלת תקציבי החברות המשכנות לצורך שיפור ושיפוץ דירות.
    10. שיפור הפיקוח על החברות המשכנות, בפרט בנושא שיפוץ דירות ותחזוקתן, והטלת קנסות על החברות אם אלו לא יעמדו ביעדים שמוצבים להן על ידי הממשלה.
    11. ביטול האפשרות לפנות דיירים כיוון ששיפצו דירתם ופיצוי מפונים שפונו על בסיס מדירתם על בסיס כך.
    12. שינוי האופן בו מוצגים חובות הדיירים לחברות המשכנות: בניית מסמך שמציג באופן ברור ושקוף כיצד נקבעו חובות של דיירים, השהיית דרישת חובות מדיירים עד להעברתו של מסמך מסוג זה אליהם.
    13. קביעת מנגנון שקוף והוגן לחישוב סכום שכר הדירה המועבר כסיוע בשכר דירה. הצעה: 85% משכר הדירה הממוצע בשוק לדירה בגודל הבא: שני חדרים (המשמשים כמגורי המבוגר\ת\ים וסלון) + חדר לכל שני ילדים.
    14. קביעת מנגנון שקוף והוגן לקביעת שכר הדירה הנדרש מדיירים בדיור ציבורי. הצעה: 15% משכר הדירה הממוצע בשוק לדירה מקבילה.
    15. ניסוח כללים מחדש למעמד בן\ת ממשיך\ה ובפרט הכלת אשפוז, המצאות בחו"ל, המצאות בכלא, או כל נדידה שאינה מעבר דירה בתוך ישראל ומבחירה כחלק מרצף המגורים בדירה.

  10. רון מוושינגטון

    התביישתי לקרוא!!!!!!! אלה "המומחים? שמציעים "חלופות"? – הכל מעורבב ויוצר
    גיבוב של רעיונות – עקרונות, דרכי פעולה, שאיפות, חזונות, מטרות,הסברים מקוצרים על הסיבות (לדעתם, וללא ביסוס) להצעה. אומנם יש ראשי פרקים אך התכנים מעורבלים.
    הכנסת מוזכרת פעם אחת בלבד, והעיקר הוא האזרחים והממשלה.
    האם מדובר בדמוקרטיה ישירה?
    עבודה בעיניים – תמיכה בדלדול המחאה והמאבקים הבאים עלינו לטובה (אולי).

  11. אריה הרשקוביץ

    המסמך הוא גיבוב של סיסמאות פופוליסטיות. חלק מההצעות מובנות מעליהן ואף מיושמות, חלקן נוסו ללא הצלחה בעבר. בכל מקרה אין שום הסבר ממשי על מקורות המימון. ככלל, למדינת ישראל אין רקורד טוב בשיויון ודמוקרטיה אז למה לתלות כל כך הרבה תקוות בתפקודה בעתיד. על גל הרטרו אפשר להחזיר גם את מפא"י – הם ידעו איך עושים קואופטציה