גזענות עם תירוץ טוב

טענות מסוג "הם חיים על חשבוננו" המופנות לעבר חרדים הינן התכחשות לזכות לתרבות, שהיא בעצם התכחשות לזכות לקהילה. ואיזה צדק חברתי יש בהתנגדות למימון מוסדות חרדיים, בעוד שמימון מוסדות האחוס"לים עובר כשקוף ואוניברסלי?
יריב מוהר

המחאה החברתית הבטיחה להיות של כולם, אבל קולות רבים שעלו במסגרתה כיוונו אשם רב אל החרדים. את האשם הזה צריך להבין לעומק. הטענות שעלו בשיח הציבורי היו לרוב מזן ה"אנחנו מממנים אותם", "הם חיים על חשבון הקופה הציבורית" או אפילו "הם טפילים". אני מבקש להראות איך טבועות בטענות הללו עקבות של גזענות תרבותית, שאין בה לא צדק ולא חברתי.

הטענות הללו נגד מימון חרדים הן טענות עקרוניות על הדברים הראויים לחלוקה של משאבים ציבוריים. בנבכי המניפסטים של אלו היוצאים נגד החרדים – ממרצ ועד עמותות שונות הנושאות את דגל המלחמה בכפייה הדתית – אפשר לשמוע גם טענות של מידה. למשל, החרדים מקבלים מעל שיעורם באוכלוסייה, כאשר בכך הם מכירים בזכותם העקרונית לתמיכה ציבורית. אבל בשיח הציבורי הפופולרי של האנטי-חרדים טענות אלו כמעט ולא נוכחות, בוודאי שלא מובלטות, והשיח נסוב על דה-לגיטימציה למימון מוסדות לימוד חרדים ועל החרדיות כאיום. נכון שההבחנה בין שני סוגי הטענות – טענות עקרוניות וטענות של מידה – איננה מושלמת וחדה, אבל זה בדיוק מה שהופך את הרטוריקה המעומעמת הזאת המשחקת משחק כפול, למשהו שמשרת גזענות תרבותית באקלים של שנאת חרדים רווחת.

צילום: premasagar, cc by-nc

נעשה תרגיל מחשבתי: חישבו שאתם אמריקאים נוצריים שרוצים לדבר נגד הכוח הלא-פרופורציונלי של הלובי היהודי-האמריקאי המכונה אייפא"ק (טענה עניינית), מבלי לתרום לאנטישמיות הרווחת בחברה. כדי לפעול באמת באחריות מוסרית, כשאתם יודעים כי תיאוריות קונספירציות אנטישמיות עודן רווחות, עליכם להשקיע מאמץ רטורי רב להבהיר כי הלוביזם של קבוצת אינטרס הוא לגיטימי כשלעצמו, שקבוצות רבות נוהגות כך, ושאין לכם טענה כלפי יהודים בשל הצלחתם הארגונית אלא כלפי הממשל. זהו, בהמשלה, מבחן הלקמוס של האחריות הרטורית-מוסרית של מי שרוצה באמת ובתמים לצאת נגד עיוותי הקצאת משאבים במדינה, ולא נגד החרדים כקבוצה. כך ניתן לחשוף שהעניין פה עמוק יותר מזעם חלוקתי.

הליברליזם הוולגרי שמכיר, כביכול, רק בפרטים ולא בקהילות, נוטה גם להיות מלווה בשנאה לתרבויות קהילתניות. זו גזענות תרבותית המתבססת על פרשנות מיתממת של המושג "גזענות". אומר הגזען התרבותי האמריקאי: "אין לי בעיה עם שחורים כגזע, אני רק שונא את תרבות ההיפ-הופ והמבטא האפרו-אמריקאי ואת הבגדים שלהם". בארץ גרסה זו רווחת ביחס למזרחים משתכנזים שלאיש "אין בעיה איתם". למעשה, כיום מרבית סוגי הגזענות קרובים יותר לצורה של גזענות תרבותית. אבל מהי הגזענות התרבותית? ההתכחשות לזכות לתרבות שהיא בעצם ההתכחשות לזכות לקהילה. השחור שגר בשכונה לבנה ונוהג כיאפי הוא בדיוק מי שיצא מהקהילה וספק רב עם התקבל כראוי בקהילה הלבנה החלופית. הוא אדם תלוש, מנותק מקהילת התרבות שלרוב בתוכה גדל ולמולה התגבשה עצמיותו. הגזענות התרבותית היא תביעה להתנער מהקהילה-תרבות שלך ולחיות, בפועל, במצב של ניכור ומשבר זהות.

החרדים הם אך ורק קהילה תרבותית (והרי דת היא סוג סדור מאוד של תרבות). אין אפשרות לומר "אין לי בעיה עם חרדים כל עוד הם לא חרדים", כי אז אנחנו באבסורד. גזע ואתניות לא מעורבים פה מלכתחילה – הלוא אפילו בתוך העולם החרדי יש אפליה איומה על רקע אתני כנגד מזרחים. לכן נוצרת התחושה שאין פה כלל עניין של גזענות. אבל גזענות תרבותית – במובן של התכחשות לזכות לקהילה – היא הבסיס לטענות העקרוניות נגד מימון חרדים.

התמיכה הציבורית בתרבות חילונית, לרוב באוריינטציה אירופוצנטרית, כמו אופרה ותיאטרון, נתפשת כלגיטימית ושקופה. במקרה הרע מבקרים אותה על היותה בזבוז, כמעט ולא ניתן לשמוע טענות שהחילונים האשכנזים הליברלים חיים על חשבון הקופה הציבורית. המוסדות הללו רחוקים מלהיות "אוניברסליים", הם משרתים לרוב קהילה מסויימת – שזה עניין לגיטימי כמובן, אבל צריך לראות אותו כמות שהוא. זה לא אומר שמי שאינם נמנים על הקהילה האחוס"לית לא יכולים להינות מהתובנות והמתח הדראמטי הגלומים במחזות קאנוניים, ממש כפי שאתאיסטים מושבעים יכולים להינות מהגות קהלת, הרבני נחמן או הרמב"ם. ובכל זאת, בניגוד להיות התוצרים התרבותיים שלנו בעלי פוטנציאל אוניברסלי, הזיהוי הסוציולוגי קושר בין מוסד תרבותי קונקרטי לקהילה בצורה ברורה. ואם כך הדבר איזה צדק חברתי יש בהתכחשות לזכות של הקהילה החרדית למימון תרבותי של מוסודתיה, בעוד שמימון מוסדות האחוס"לים עובר כשקוף ואוניברסלי?

לה-טרוויאטה. מוסדות שרחוקים מלהיות אוניברסליים. צילום מתוך דף הפייסבוק של האופרה הישראלית

כמובן, ניתן לטעון שמוסדות התרבות החרדיים מתוקצבים באופן לא פרופורציונלי, אבל זו כבר טענה של מידה – טענה חשבונאית במובן מסוים. וכאמור, זו הכרה מובלעת בלגיטימיות העקרונית של תמיכה ציבורית בחרדים על בסיס עקרוני של תמיכה בקהילות תרבות. עיקרון זה מבטיח שנחייה במדינה רווחה מקיפה, הדואגת לקהילותיה הגדולות ולתרבותן ולא רק נמצאת שם כשלד ניאו-ליברלי, כ"מדינת שומר הלילה", המצמצמת עצמה רק להגנת חופש הטייקונים והביטחון מאויב חיצוני מדומיין או אמיתי. ואם יש הכרח לצמצם את תקציב התרבות, הוא אמור להיות מצומצם לכל הקהילות. כאן, אולי, ניתן לבוא בטענות מוצדקות מאוד למבנה הפוליטי המאפשר לתקציב של קבוצות כוח בחברה הישראלית להיות נידון בנפרד, ולא ביחס לקריטריונים אוניברסליים של הקצאת משאבים.

אבל אם לקהילה יש זכות לתרבות (כולל דת), האם משתמע מכך שאין זכות מוסרית לבקר תרבות? ובכן, גם אם אפשר – ולעתים ראוי – לצאת נגד אלמנט תרבותי מסוים, שלילת מכלול התרבות של קהילה היא פשוט שלילת הקהילה; כלומר היא גזענות תרבותית עם תירוץ טוב. התנגדות למילת נשים לא חופפת לשלילה של תרבויות אפריקאיות שלמות, ובהתאמה התנגדות ליחס החרדים לדמוקרטיה אינה מחייבת שלילת התרבות החרדית כמכלול (בניגוד לאמונה הרווחת, אין סתירה אינהרנטית מחייבת בין התפישה החרדית-דתית לדמוקרטיה החילונית, אלו שני מישורים שונים של סמכות).

בין היחסיות התרבותית המוחלטת המקבלת הכל לנאורות האירופאית המציעה סט של מספר אידיאות למוסר מוחלט, ישנו עיקרון בסיסי בהרבה: הציווי, הפרגמטי באופיו, ההומני במוטיווציה שלו, למזער את הסבל בעולם. בראייה זו הנאורות מביאה לשלילה של תרבויות קהילתניות כמכלול, ולפיכך לסבל ולגזענות תרבותית. המחאה החברתית האחרונה נושאת אופי אחר, של מזעור הסבל, ומכאן מתחייבת קבלה של האחר. הפיכת החרדים לשורש קולקטיבי של אי-הצדק החברתי רעה וחוטאת בשלוש מובנים מצטלבים: היא עיוורת למצוקתם של החרדים עצמם, היא גזענית והיא מרבה סבל.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סיגל

    אז זהו שלא כ"כ. כשמדובר "בדת" שהפרקסיס בה הוא בעיקרו הכפפת הפרט להלכות / ציוויים של [ר]בנים; כשהלכות אלו ענינן בשרטוט גבולות מדומינים, חציצות חברתיות ושאר אבזרי אפליה לשמם; כשהמונח 'תרבות' משמש בה במשמעות 'יציאה לתרבות רעה' בלבד … יוצא שלהכללה הגזענית יש על מה לסמוך, מבחינה מוסרית.

  2. אריה הרשקוביץ

    חלק גדול יותר של משאבים ציבוריים ניתן ל"התיישבות העובדת" ולחברה להגנת הטבע. בכסף, קרקע, תשתיות, מבנים, מורות חיילות ועוד. אבל הם משלנו.

  3. שירלי

    המאמר הזה מתעלם באופן מוחלט מהטענה העיקרית של מי שמתקומם נגד אפליית חרדים לטובה בחלוקת משאבי המדינה, טענה שלפיה הם אינם תורמים דבר להכנסותיה של אותה קופה שמחלקים ממנה הם נהנים. הטענה, שמופנית כלפי מנהיגי הקהילה החרדית, וגורסת שמנהיגים אלה מעדיפים את קהילותיהם בלי לימודי ליבה ובמצוקה כלכלית, כי כך, כמובן, הרבה יותר קל להנהיג אותם, גורסת שקהילה שמתעקשת לבודד את עצמה מבחינה תעסוקתית, חינוכית וגם תרבותית, צריכה גם ללמוד לכלכל את עצמה ולא להישען על כספי האוכלוסייה שהיא מתנערת ממנה. לצד ניתוחים מעמיקים של המושג "גזענות תרבותית" אין במאמר שום התמודדות עם הטיעונים הענייניים האלה. חבל.

  4. אשר עידן

    כל הקומפלקס האוחסל"י של עיתון-אקדמון-מוזיאון-תיאטרון (שמשרת את ההון-שלטון) מדברים על אחוז ההשתתפות הנמוך של החרדים והערבים, בשוק העבודה הישראלי. המאמר של יריב מוהר הוא בסיס מעולה לבדיקה אמפירית של בעייה יותר גדולה, האבטלה הסמוייה ואי ההשתתפות בכוח העבודה של המעמד הבינוני והאוחסל"ים. כל התיאטרונים, המוזיאונים והאוניברסיטאות, הן חממות לסידור עבודה למקורבים בשיטות נפוטיסטיות של אנשים שעושים כמעט כלום.

  5. נפתלי אור-נר

    לפחות בפעם הראשונה מן הראוי היה שכותב המאמר יכתוב המילה בפירוט ולא בקיצור.

  6. איריס חפץ

    מה ההבדל בין לימודים של פילוסופיה יהודית בישיבה לבין לימודים של פילוסופיה גרמנית בגילמן? למה מישהו אמור להתלהב מהשני יותר ויחד עם זה לתמוך בפרדוקס של "מדינה יהודית ודמוקרטית"? ההבדל הוא בהחלט של אפליה על רקע שבכל מקום בעולם קוראים לו גזענות: בראשונה לומדים חרדים אשכנזים לרוב, ובשניה לומדים אחו"סלים, כלומר אשכנזים חילונים לרוב.
    זה מה שהכי מגוחך: אותם אלו שתומכים בשתי מדינות, כדי להיפטר מיותר ערבים, מתנגדים למימון מוסדות דת, אבל רוצים מדינה יהודית (מה יהודי בה?) ודמוקרטית (טוב, לא אשאל יותר שאלות…)

  7. דווקא

    לא חושב שיש 750 ומשהו אלף זמרי אופרה ואוצרי מוזיאונים בישראל. או שמא??

  8. שאול סלע

    המדינה דואגת יפה מאוד לקשישים העולים. כמו קבוצות אחרות בקרב העולים הם מקבלים קצבאות מהביטוח הלאומי [זקנה, נכות, שר"מ=שירותים מיוחדים בגובה קצבת הנכות, השלמת או הבטחת הכנסה, אבטלה, קצבאות לחד הוריות] בסכומים לא נמוכים מכל קשיש, נכה, חד הורית אחרים שבמשך עשרות שנים שילמו מס הכנסה וביטוח לאומי. בגלל הסדרים שונים [תשאלו את שרנסקי] חלקם מקבלים קצבאות גבוהות יותר מהוותיקים. כל המבוגרים שאינם עובדים, הקשישים והישישים סמוכים על שולחן מערכת הרווחה והבריאות לכל דבר ועניין. חלק מהקשישים העולים מקבלים פנסיה על חשבון הפנסיה של הוותיקים שעבדו ושילמו עשרות שנים. המדינה בנתה רק עבורם בתי אבות והוסטלים. המדינה בנתה בכל הארץ לקשישי העולים ולעולים רבים נוספים דיור זול=מקבצי דיור, 2-3 חדרים, בשכד של 100-180שח לחודש. אף סקטור אחר במדינה לא זוכה לכך בחיים! הוותיקים היו חולמים לזכות לדיור חדש בשכד כזה.

    כל הדיור הציבורי שהיה פנוי בכל הארץ חולק לעולים בשכד חודשי זול מאוד מאוד! ותיקים שזכאים לדיור ציבור בגלל מצבם הכלכלי והבריאותי מקבלים קדחת ונותרו מאחור. הם משלמים את רוב הכנסתם העלובה ממילא, לשכד פרטי.

    העולים נהנים ממשכנתאות משרד השיכון גבוהות פי שלושה מכל אזרח אחר, שחלקו הופך למענק.

  9. עמית

    לכן יש להם גם יכולת להשפיע על החלטות הממשלה ועל הקצבות הכספים – וכל זאת במידה העולה על חלקם באוכלוסייה. לכן אי אפשר להתייחס אליהם כאל קבוצות מקופחות אחרות – ערבים, אתיופים, מהגרי עבודה ופליטים.
    לגבי המזרחים – הרי שכאן הנושא הרבה יותר מסובך.

  10. נתן.

    מישהו מעלה בדעתו שאיש שמאל באירופה יתמוך בכנסיה הקתולית ובזכותה להשתית את ערכייה?

    ודאי שלא.

    תמימים עלולים לחשוב שגם בשמאל הישראלי הרדיקלי תהיה דוקא הזדהות עם קורבנות התרבות הדתית החשוכה והקנאית.
    עם ילדות ספרדיות שאינן יכולות ללמוד עם שכונותיהן האשכנזיות ,עם נשים שחטפו מכות בגלל שהלכו עם מכנסיים, עם ערבים שהותקפו בסכינים לאחר שניסו לשכור דירה בשכונה חרדית בגלל שהם "עלולים לטמא את בנותינו", עם נערים מתבגרים שעומדים על זהותם המינית ובטוחים שמשהו מפלצתי קורה בתוכם.

    אבל לא.

    השמאל הרדיקלי במדינת ישראל נהנה מכל החופש שיש ליברליזים להעניק אבל משיקולים של שנאת הציונות יתמוך בכל מי שנראה לו שותף לאנטי ציונות.
    יש כאן סוג של פינוק מחשבתי ורעיוני , תוך שימוש אוטמטי בקלישאות ומנטרות חסרות ערך.

  11. אלי

    המאמר מציג בצורה יפה ומקורית את הפירוד והשנאה שיש בנו כלפי אוכלוסיה אחת. התגובות למאמר מציגות ומרחיבות עוד כמה דוגמאות של אותה תופעה. השאלה שאני שואל את עצמי – מתי כל זה ייגמר סוף סוף? מתי נוכל להרגיש שווים בלי לבדוק האם הוא חרדי, אשכנזי, רוסי מזרחי או עוד משהו.
    לי זה כבר ממש נמאס. מתי נהיה עם אחד?
    ושאלה עוד יותר טובה – סביב מה נוכל להתאחד?
    איך נמצא את הדבר הזה? ושאלת השאלות – איך נממש את זה?
    מה שבטוח זה שאם נמשיך בדרך שאנחנו נמצאים בה כרגע – פירוד, גזענות, שנאה הדדית – לא נגיע רחוק.
    אנחנו חייבים למצוא את היסוד של עם ישראל שמשותף לכולם מעל כל ההבדלים. ובלי למחוק תרבויות והבדלים להתחבר לאותו היסוד המשותף לכולנו.
    ואולי על זה נאמר, כלל גדול בתורה – אהבת לרעך כמוך,שזה היסוד שכולל את הכול.
    ואם כן אז בטוח שיש לנו את כל התנאים שבעולם, שהם שנאה ופירוד והבדלים רבים, כדי לממש מעל אותם ההבדלים את הדבר שכולנו משתוקקים אליו – חיבור וערבות הדדית. בואו נשתדל.
    איך ? קודם כל להכיר בתופעה ולהתחיל לדבר עליה. אחרי זה נראה.

  12. חנן

    יש המון דברים גרועים בגזענות ,סנוביזם,והשפלת הזולת נוסח רבדים שונים בצפון ת"א רחביה ואם תרצו גם ברחבי ההתישבות העובדת או כפי שהשמאל הקדוש (מה בדיוק שמאל אמיתי באדם שלא נמנה מעודו על "פרולטריון" לאלוהי החשיבה הרעיונית הישראלית וה"סאלון סוציאליסאים" האירופאים פתרונים)אבל גרועים מהם ובהרבה הם כל אותם פרזיטים (מכל סוג ומין) שחוץ מלקלל בכל מיני צורות את הביצוע והנרטיב הציוני של עד 67 ,לא עשו דבר.לגבי המשך ובעיקר הסטיה המשיחית ,לא רק להם הביקורת והמאבק,כך שסוג כזה של מאמרים ששוב מנסים להוכיח כי :הציונות הסטדרטית =גזענות ודיכוי מובנה של כל "המזרח" הינה פשוט דמגוגיה גם אם היא עטופה בחלוק השבת של החרדים מישיבת סאטמר.

  13. חווה

    לכותב הנכבד קרא את דברי עדות של אשה שחיה שם – ואחר כך תלין על גזענות מסוות –
    אני שהיתי עדה לביזוי והשפלת בנות מזרחיות ובנות אשכנזיות למשפחות בעלי תשובה,החל בהשמה בכיתת לימודי התפירה למרות שהיו בניהן בנות מבריקות יותר מבנות ראשי ישיבה אשכנזים,כיצד אבות ואמהות עומדים כעניים בפתח מושפלים ושפופים ליד חדר המנהל האשכנזי האטום והשמן. ספירת ראשי המזרחיות פר כיתה (חמש אחוז בכחות "האליטה" ועשר אחוז בכיתות שאר אשכנזיות) בעידוד נערות רכות לשקר במצח נחושה לפקחי משרד החינוך על תכני הלימוד שלא נלמדו, מותר לשקר למערכת החילונית. בהכאת נערים סוררים עד כדי אישפוז, הכתמת בגדיהן ועורן של נערות סוררות ושליחתן לפנמיות בשוויץ ואנגליה. בהוראת שואה שהקשר שלה לטרגדיה היהודית היתה מקרית לחלוטין,כולו הוקדש לשנאת הציוני שעמד מהצד וחכך את ידיו בהנאה, היה החרמות ונדוים של משפחות שאחד מבניהן נתפס עם עיתון חילוני,עקירת ספסלים שנשים לא תשבנה עליו ועוד ועוד.
    אין טעם שאמשיך לתאר את הצד המכוער של התרבות שגדלתי בתוכה.
    ואני לא מדברת על המחיר שנאלצתי לשלם כי עזבתי את הקהילה נשים עם ילדים משלמות מחיר אכזרי, אם הנך חושב שעוני זה נחלת מזרחים הסתובב בקהילת היוצאים הרבה מהם עניים מרודים,חסרי יכולת להשתלב במערכת הבורגנית,נדחקו לעבדות דחק אינם זכאים להפליה מתקנת חות שרבים מהם לא ראו משוואה עד גיל עשרים. -קשה לדבר על תרבות שיש דיכוי כה קשה של הפרטים החיים בתוכם.
    ורע מאד להיות סובלנים כלפי התופעות הללו-את המחיר אני משלמת לא אתה ,לא אחרים שכותבים בשבח הרב תרבתיות.
    נ.ב חרדים מקבלים הרבה יותר -אחי ואחותי בני ה20 ו ה22 קיבלו דירות חדשות ויפות ברמת בית שמש במחיר של 60 אלף דולר. חברותי קיבלו דירות במחיר אפסי בפרוקטים למניהם -כנראה שהקצף לא יצא חינם.

  14. אמיר פכר-אריה

    חיפוש זריז מצא בויקיפדיה
    "[ברוך] קימרלינג כינה את חברי הקבוצה אחוס"לים, ראשי תיבות של אשכנזים, חילונים, ותיקים,
    סוציאליסטים, לאומיים)…"

    ותעשו טובה אל תתרגמו סוציאליסטים, לאומיים לשום שפה ארופיאית. זה לא נשמע טוב.

  15. אדם

    בכתבה הנוכחית הטענה היא- שהביקורת כנגד הטבות לחרדים היא גזענות. בכתבה אחרת נטען שחרדים אשכנזים הם מטען גנטי אלן ירון לונדון התחנף אליהם. נותרתי מבולבלת

  16. צדקן

    השימוש במושג אחוס"לים ללא פירוט ממחיש את פנייתו של הכותב לקהל בעל רקע (תרבותי) מסויים.

  17. עידו לם

    מה ההבדל בין לימודים של פילוסופיה יהודית בישיבה לבין לימודים של פילוסופיה גרמנית בגילמן שואלת הגברת הנכבדת, אז ככה גברת חפץ: העניין הוא לא במה יותר טוב אלא בכך שאנחנו ממנים את הלימודים של החרדים שלא עובדים ולא יעבדו בניגוד לסטודנט שבעתיד כן יעבוד.

  18. נחמן

    עידו – למה בעתיד יעבוד? עובד תוך כדי! סטודנט שלומד פילוסופיה גרמנית משלם כעשרת אלפים שקל בשנה לאוניברסיטה (לפחות לפני 6 שנים בערך) אלא אם זכה באחת מהמלגות הספורות, ובנוסף למימון תורתו צריך לממן גם את לחמו ואת קורת גגו. זאת בניגוד לאברך. אז נכון שקורת הגג ותנאי החיים של סטודנט ממוצע טובים מאלה של חרדי ממוצע, אבל כאמור, הוא עובד או נעזר במקורות פרטיים (=הורים) בשביל להשיג את זה. גם אם היה רוצה לחיות כמו אברך לא היה יכול כי הוא לא שייך לפלח השוק שמקבל דירות במבצע (יעידו תושבים בחריש שנאלצו להתחפש לחרדים). בנוסף, מקומות שמלמדים פילוסופיה גרמנית אין בכל יישוב, זאת בניגוד לישיבות, כך שהסטודנט לא יכול להסתפק בדירה בבית-שמש, אלא חייב לדאוג לעצמו למגורים קרובים או לשלם גם על תחבורה לאחת מהאוניברסיטאות הספורות בארצנו, שנמצאות בערים מרכזיות ויקרות.

  19. עידו לם

    מודה ועוזב ירוחם.