הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
שדה קוצים
לפני כשבוע עשה לנו ערוץ 10 שירות טוב והקרין את התוכנית "הצבר", שבה יוצא ירון לונדון למסע בארץ כדי לבדוק אם אנחנו עם אחד, או ליתר דיוק מי שותף למיתוס של עם אחד. לזכותו יאמר שהוא בדק גם במקומות הפחות צפויים: הוא ביקר בשדה התעופה ופגש אתיופים שהצליחו אחרי שנים להתאחד עם קרוביהם, מהגרים רוסים באשדוד, משפחה חרדית במודיעין עילית, משפחה פלסטינית מהמשולש, פלסטינים בדווים מהנגב, מזרחים מירוחם וילדים של מהגרי עבודה בתל אביב. אולם לצד הניסיון של לונדון לשנות את הפרדיגמה הצרה ולפגוש גם את אלו שאמם איננה יהודייה, נחשף היחס של ההגמוניה הלבנה ל"אחר".
לונדון בחן בהתרסה מעודנת אם האתיופים אכן יהודים ועל כך הושב לו בנימה דומה, כי לא ייתכן שחובת הוכחת היהדות נופלת תמיד רק על השחורים שבינינו. על כך הגיב בחיוך. הרוסים הציגו את עצמם כלא-יהודים ושרטטו דמות של ישראלי אחר, הם עניינו אותו אך לא דרשו ממנו דבר. מול החרדים הוא התרפס, רק אצלם הוא ביקר בבית ואכל "אוכל יהודי". הוא ניסה לאתגר ושאל את השאלה השחוקה של בני המעמד הבינוני: מדוע אנחנו צריכים להילחם ולעבוד בשבילכם? אך מול התשובות הצפויות והמוכרות, הנמיך קומה ונשאר בעיקר מוקסם ומנומס.
על הפלסטינים הוא צעק ונזף בדרמטיות, כשהוא יורה לכל הכיוונים, את הבדווים האשים בפיקסציה בגלל שהם מתעקשים לחיות על אדמתם. הפלסטינים שדרשו הכרה הואשמו שהם פלסטינים-לייט כי הם דואגים לחינוך טוב לילדיהם. היה קשה לעקוב אחר הנימוקים שלו: מחד, האחיזה באדמה נראתה לו פרימיטיבית, ומאידך, מי שרוכש את הכלים של המודרנה הואשם בחוסר אותנטיות. במפגש הזה הוא החל לאבד עשתונות, המאבק על הקרקע ולא פחות מכך המאבק על הנרטיב הציוני ערערו את צדקת הדרך ואת שביעות הרצון העצמית.
כך היה גם בירוחם. הבמאי דוד דרעי הפגיש את לונדון עם אמו ועם מייסדות נוספות מהעיירה, כולן סיפרו על ההונאה הגדולה של שנות החמישים, כאשר ביקשו להגיע לבאר שבע והפקידים הביאו אותם לירוחם. מה שנשאר מאותו מפגש הוא הזלזול של לונדון באותן נשים. הוא הטיח בהן שהן לא מודרניות. וההוכחה לכך? הן רוצות את ילדיהן קרוב לבית, בעוד שהאשכנזים שולחים את ילדיהם להצליח בעולם. הוא האשים אותן שהן עסוקות במשפחתיות ובחום ובכלל מדברות בערבית כשהן מתעצבנות (?!). הן לפחות כיבדו את האורח ולא רצו לומר עליו דברי תוכחה בשפתו. גם כאן נראה שעוולות העבר רובצות על כתפיו של לונדון – לונדון האיש, אך בעיקר לונדון כמייצג של עדה ומעמד, אותו מעמד חסר בושה.
אולי טוב שתרבות הפוליטיקלי קורקט עדיין לא השתרשה בארץ ואנחנו יכולים להיחשף בנקל להתנהגות מתנשאת, וכך בבוא היום גם להילחם בה. לקראת סיום הסרט לונדון שוחח עם ילדי מהגרי העבודה, הוקסם מהם וראה בהם את חלום כור ההיתוך הבן גוריוני. נראה שמי שאסיר תודה וקטין, לא מאיים ומקבל מקום על שולחנם של אדוני הארץ.
כדי שלא יראה כאילו מדובר בהתקפה אישית, נשארתי לצפות גם בתוכניתו של גיא פינס (שמשום מה יושב מאחורי שולחן, בעוד שהמגישה השותפה לירון ויצמן חשופת הרגליים עומדת. אבל זה לפוסט אחר). היה אייטם על אברי גלעד, המואשם בימים אלו בביטויי גזענות כלפי ערבים ברדיו. אני, לתומי, ציפיתי שפינס יגיד שאין מקום לביטויים גזעניים ומכלילים. אך בתום הכתבה הוא הרשה לעצמו לתמוך בגלעד ואמר: "….עדיף לא להגיע למקום האמריקאי הזה שבו כל מילה שאתה אומר מקימה עליך ארגון חברתי זה או אחר. זה אפשרי אולי במעצמה כמו אמריקה אבל לא בחור קטן כמו המזרח התיכון בו אנשים נוסעים אחורה ודורסים את הילדים, או מערבים את המאפייה בכוכב נולד, לא חשוב מאיזה עדה הם בכלל… אולי לא נורא שנאמרים דברי ביקורת כאלה".
התלבטתי אם מדובר בטיפשות, בהתנשאות או בביטוי גזענות. גזענות היא השילוב בין עמדות של עליונות והכוח לדכא את מי שסימנת כנחות, או לחילופין לחלק פריווילגיות לקבוצות העליונות. לאנשי התקשורת שראיתי באותו ערב אין אמנם את הכוח לחוקק חוקים מפלים או להורות למשטרה לעצור שחורים, ערבים או בעלי חזות מזרחית, אך הם מחזיקים בידם את הכוח לעצב דעת קהל. התקשורת בחברה חופשית אינה נשלטת על ידי השלטון, אלא לרוב משקפת את רחשי הלב של בעלי עניין וצרכנים. פני העם כפני התקשורת. הסרט של ירון לונדון משקף את התבנית המחשבתית העמוקה של אדוני הארץ.
התבנית הזו גורסת שכל מי שחי כאן עדיף ורצוי (לטובתו כמובן), שיאמץ את ערכי הקבוצה השלטת, מנהגיה ואורחות חייה. תודה לערוץ 10, לונדון אמנם יצא בתור "העם" לחפש מי שותף להגדרה איתו, אך בעצם יותר משלמדנו על ה"אחרים" של לונדון, למדנו על עמדות ההגמוניה, אותה הגמוניה שתופסת עצמה כמגדירה וממדרת. עם הידע הזה ניתן יהיה להילחם למען חברה צודקת ושיוויונית יותר.
שנתי נדדה באותו לילה ובבוקר שמעתי תגובות. מאשכנזים שמעתי שהם חשבו שהסרט שיקף נכונה את המזרחים המתבכיינים. ומהמזרחים? עליהם לא יעבדו, הם כבר מכירים את השיטה, או כדברי דרעי ללונדון: "לא בא לי להיות המזרחי מחמד שלך".
הכותבת חברת נוה שלום, עובדת במועצה האזורית למען הכפרים הלא מוכרים בנגב וממקימי עמותת אלסווט אלעאלי, שמטרתה השמעת הקול של הקבוצות המוחלשות בישראל
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
כבר שנים שירון לונדון לא מרענן את דעותיו. לדעתי זה מעיד גם על זוקן רוחני.
האם הוא היום מוביל דעה? כמה אנשים כבר בוחרים לצפות בסרט שלו, כשגישתו מוכרת?
ירון לונדון מעולם לא התקרנף . מעולם הוא לא קיבל את התיזה ההזויה של הרב תרבותיות שגורסת שאין תרבות גבוהה ותרבות נמוכה שאין ערכים נכונים וערכים לא נכונים.
מעולם הוא לא התרגש מ"הדיקטטורה של הנעלבים" שבשם כל מיני עוולות מדומינות ניסו לסתום פיות.
דוקא היום כאשר ברור שהרב תרבויות נכשלה לחלוטין בכל העולם, וכולם מסתייגים ממנה אפשר להעריך אותו עוד יותר.
ירון לונדון הוא ירון לונדון גירסה שהמציאה את עצמה מין דן בן אמוץ רק הרבה יותר אוטנטי ופחות בהמי. הוא איש תקשורת דבר ראשון וכל מילה שהוא מוציא מהפה מיועדת ליצור פרבוקציה ועניין. הוא הצבר האולטימטיבי ההוא ירון זהבי שאוהב את תמר היפה. ואם היה מדבר אחרת לא היה מי שהוא. אבל החוקים הללו שבהם כל אחד חייב בכללי דיבור תקינים הם דבר ראשון פוגעים בחופש הדיבור. . ג'ורג' אוורול כבר הראה ב1984 לאן הטרור הלשוני יכול להגיע ומי משתמש בו.
אני רואה יחס מתנשא עקרונית בכתבותיו של ירון. הוא מלגלג על 'כ ו ל ם' ממרום שבתו/מקומו, אך בעיני זו תכונה אישיותית שבאה לביטוי בסרטו הנ"ל כלפי כל קבוצה ששוחח איתה. [אולי למעט ילדי החרדים שלגלוגו לא עבד עליהם].
אך חרף זאת את התכנית של ירון ראיתי אחרת לגמרי ממך ובמיוחד בדימונה שם לעניות דעתי הנשים 'עשו לו בי"ס'.
לגבי הקטע של פינס את אני תמימת צפיה איתך- לגבי המגישים ולגבי ההתייחסותו המסכמת של פינס על אברי גלעד.
הזדהיתי עם דברייך ואני רוצה לכתוב לך כמה דברים שאולי ישמעו לך נאיביים. אני מאמינה שאדם באמת אינטליגנט הוא אותו אדם המסוגל לנהל שיח עם האחר, עם השונה בגובה העיניים ולא ממרום מושבו. ירון לונדון אחד מותיקי התקשורת מוכר כאדם מתנשא, ציני ונטול יכולת לנהל שיח מכובד עם השונה ממנו.זה זכור מתכניות רבות שלו בטלויזיה. להזכירך העימות הגדול שהיה לו עם הזמר נסים סרוסי. הציניות וההתנשאות שלו ניכרים אפילו באינטונציה שלו.
באופן אישי איני טלויזיה כמעט ואם כבר אז בוודאי לא ערוץ 10 ולא שיש לי משהו אישי נגד האנשים שם, אלא שבערוץ הזה יותר [בצורה קיצונית] מיתר האחרים יש אוסף יוצא דופן של תכניות רדודות, ללא בקרה או ביקורת תרבותית. אבל לצערי רבים מהציבור הישראלי נוהה אחרי התכניות האלה כי זו שטיפת המוח שעושים לציבור הישראלי. זה חלק מהקרטליזם. לשלוט לא רק על הכיס שלך אלא גם על ההעדפות התרבותיות שלך. על סדר היום המחשבתי שלך, על סדרי העדיפויות שלך ובלי שתרגיש הם מעבירים לך מסרים. וזאת בהתייחס לגיא פינס שחוץ מאשר לקרבתו לציפי פינס, שגם בזה איני רואה יתרון ענק פרט לקשרים, איני מוצאת בו אדם נאור, תרבותי או משהו דומה.
לא ראיתי הכתבה, אבל ירון לונדון הוא לא רק גזען אשכנזי מצוי, הוא גם טורח להפיץ את המסר הגזעני אשכנזי באמצעות כלי התקשורת. מסר לבני עדתו על עליונותם ה"מובנית" והכאילו לגיטימית ובמקביל הוא מעמיק את הדימוי הנחות והקרימינאלי למזרחים ולכל מי שאינו אירופאי או אשכנזי. לחרדים האשכנזים הוא מתחנף, לדעתי, לא כי הוא מעריך את אמונתם, אלא כי הם עבורו מאגר גנטי לאשכנזים טהורי גזע.
תודה עבור מאמר מעניין במיוחד. לא ראיתי את כל הסדרה. ראיתי בעבר "הכנות" לשידורה. הבנתי לא מעט. על נושא "ירון לונדון" נכתב רבות. לדעתי צריך לדון בנושא "ירון לונדון" לא באופן אישי ובטח לא בנימה מוסרית. ירון לונדון הוא אישיות תקשרותית שצריך לדון בה ברמה הציבורית ובאמצעות גישה פוליטית. מבחינה ציבורית צריך לשאול איך יתכן שבחברה דינמית כחברה הישראלית אדם מסויים נמצא בעמדת מפתח תקשורתית למעלה מ-50 שנה? איך יתכן כי מעניקים לפרט אחד את היכולת והדומיננטיות לאתר ולתאר את מתווה פניה של התרבות הישראלית המשתנה כל כך הרבה שנים? צריך לשאול: כמה מוכשרים ומוכשרות אחרים, כמה תוכניות ייחודיות וזוייות ראיה שונות חוסם שדרן בלתי מתכלה זה מלהופיע על המירקם? זהו האספקט הציבורי של תופעת "ירון לונדון".
השאלה הפוליטית שצריכה להישאל היא כיצד השמרנות הישראלית מצליחה לקבוע את סדר היום התרבותי למרות שהיא מייצגת מיעוט שבמיעוט מבחינה דמוקרטית? "ירון לונדון" התופעה מלמד הרבה על מבנה הכוח הישראלו-אשכנזי שבה תופעת "ירון לֹונדון" דומה כשתי טיפות מיים לתופעת "שמעון פרס". רק שמרנות ושחיתות, לא זחיחות דעת אישית ושחצנות בוטה, יכולים להסביר תופעות פוליטיות שכאלה. שמעון פרס מנווט את הפוליטיקה הישראלית כבר למעלה מ-65 שנה; ירון לונדון נמצא בעמדת מפתח תרבותית כבר למעלה מ-50 שנה. זוהי הבעיה. זוהי בעיה ציבורית ודמוקרטית. אין לאישים אלה כל חלק בפתרון. הם ביטוי צרוף של הבעיה.
כאשר "לונדון" ו"פרס" יורדו באופן דמוקרטי מחיינו, נדע כי חל שינוי תרבותי במונולוג האשכנזי השולט בחיים הפוליטיים והתרבותיים בישראל.
מאיר עמור
ל"ת
שלום רב,
אני מסכימה עם ההערה הכללית לגבי כך שתוכניתו של ירון לונדון אינה פרצה גבולות ושינתה סדרי עולם.
אך, אני חושבת שבכל זאת לתוכנית יש ערך חשוב ושהיא בהחלט נוגעת בסוגיות רגישות בחברה. התוכנית מציעה לצופה שאלות, חומר למחשבה. לונדון מזמין את הצופה לחשוב עימו. אני מעריכה את לונדון שאינו מכחיש את מוצאו,עברו,חינוכו,תרבותו. הוא לוקח בחשבון את מטען חייו,את מי שהוא כאשר הוא נפגש עם המזרחים,הפלסטינים,האתיופים וכו'.
עצם המפגש לטעמי הוא המעניין ולאו דווקא מסקנותיו. סימני השאלה אשר עולים מתוך הסדרה הם היכולים בסופו של דבר לאתגר את הצופה לחשוב על סוגיות שכאלה, שלצערי הרב לא נמצאות על סדר היום הלאומי והחינוכי.
המשמעות שכל אחד נותן למונח ישראלי הינה מגוונת ביותר. לטעמי הצעד הראשון לפני שפותרים את בעיית הזהות הבאמת מאוד מורכבת בישראל, יהיה לצאת מתוך הבועה האישית של כל אחד וללכת לפגוש את "האחר", את השכן, לדבר עימו ולחלוק (כמו שלונדון עושה) את המחשבות, את הסטיגמות, הסטריאוטיפים, הכעסים,הפערים החינוכיים -תרבותיים.
אני לוקחת בחשבון כמובן שאני בתור אשכנזייה תל אביבית בורגנית אשר יכלה להרשות לעצמה ללכת ללמוד, לטייל וכו' יכולה להזדהות עם לונדון בקלות. לעולם לא אדע מה זה להיות אתיופי עולה חדש, או רוסיה נוצרייה בארצם של יהודים, או בדואי שאת ביתו הרסו יותר מתריסר פעמים. לעולם לא אדע וגם לונדון לא. עלינו להלחם למען ההכרה בין כל אותם גורמים בחברה, לשיווין זכויות ושיוויון הזדמנויות בין הקבוצות, לחנך להכיר ולהוקיר את האחר ממני בחברה ולעודד תקשורת בין אישית.
טליה.