השלב הראשון הוא להודות

תגובתו של איתמר הנדלמן סמית מספקת הצצה מצוינת לאופן חשיבתו של אבטיפוס ישראלי חדש יחסית: הגזען שאינו גזען. קווים לדמותו וקריאה לגמילה המונית
יונתן ברזילי

לפני כשבועיים הגיבה כאן שושנה גבאי לטור גזעני במיוחד של איתמר הנדלמן סמית ב"עכבר העיר", שעסק בפרשת מרגול. כמו שקורה לרוב במקרים כאלה, התנהג הנדלמן סמית כמו ילד נזוף קלאסי: הוא צעק בחזרה על המורה בטור תגובה לגבאי ואחרים. אז למה, תשאלו, צריך להמשיך את ההתעסקות הזאת? משום שהנדלמן סמית, מבלי משים, מספק לנו דוגמה מצוינת לאופן חשיבתו של אבטיפוס ישראלי חדש: הגזען שאינו גזען.

כמה מטיעוני הנגד שלו בנאליים. המגיבים סובלים מרגשי נחיתות (בבירור, ההסבר הפסאודו-פרוידיאני מבטל כל טענה מגובה בעדויות אמפיריות על אפליה וקיפוח בחלוקת משאבים כלכליים ותרבותיים); הם ממחזרים טיעון פוסט-קולוניאלי (צודק, באמת נהיה משעמם כל הסיפור הזה. צריך להגיד למזרחים שיעברו נושא, כי המטרה שלהם היא לא למחות על משהו אמיתי אלא לספק עניין לכתבי מקומונים. ובכלל, הוא הרי שולט בחומר – אפילו הכותרת שלו היא רפרנס לספרו של טאהר בן ג'לון "הגזענות, כפי שהסברתי לבתי"); המזרחים הם אלה שבמוקדי הכוח, כי הימין בשלטון (ואכן, כל מנהיגי מפלגות השלטון שלהם מצביעים אמנם מזרחים רבים, הם מזרחים. שימו לב לביבי, ליברמן, שטייניץ ועוד). עם כל זאת, כמה מטיעוניו פורשים בפנינו את הנחות היסוד של הגזענות בעידן הבאקלאש לפוליטקלי קורקט ולרב-תרבותיות, ולכן ראויים לבחינה מדוקדקת:

1. נגד ביקורת השפה: ערס זה לא מילה גסה

הדבר הראשון שניתן להבחין בו הוא שבניגוד לקודמיו, שעדיין גמגמו אל מול הביקורתיות המזרחית, הגזען 2.0 כבר לא מפחד לומר "ערס". במקום לקבור את המילה הזאת, הוא פשוט מנטרל אותה לכאורה וטוען שהיא לא קשורה למזרחים ("מזרחים או אשכנזים… ערסים בדיוק כמו כל השאר"). היא בסך הכל מסמנת התנהגות גסה וולגרית, שלא קשורה לשום עדה. הנדלמן סמית אפילו מגדיל ומייחס אותה לביבי וליברמן, שהם בהחלט לא מזרחים.

ההיפוך משיג את נצחונו בכך שכעת, מי שיטען ש"ערס" הוא כינוי גנאי למזרחים יהיה הוא עצמו עצמו זה שמייחס את הוולגריות למזרחים ויתויג כגזען. ההיפוך אמנם מבריק מבחינה רטורית, אך בסופו של דבר משולל יסוד. הדבר דומה לשימוש במילה "כושי": רבים טוענים כי זו אינה מילה גזענית, אלא בסך הכל מילה תנ"כית שהשימוש בה הורחב כדי לסמן את כל שחורי העור. עובדה, בשנותיה הראשונות של ישראל אף אחד לא ראה בה כינוי גנאי. אולם להוציא מבוגרים מסוימים, שעבורם השימוש במילה הוא אכן ניטראלי, המילה היא בבירור גזענית. זאת מהסיבה הפשוטה, שהיא הפכה כזאת ברגע שהחל השימוש בה כתרגום של הקללה "nigger".

למילים אין משמעות קבועה. כמו ש"faggot" היא מילת גנאי להומואים, למרות שבמקור היא מתייחסת לחתיכת גחל, כך "כושי" היא מילת גנאי משום שזאת המשמעות המקובלת שלה, בלי קשר לשימוש המקורי. עשו ניסוי: האם באמת תרגישו בסדר לקרוא לחבר/ה שחור/ה שלכם "כושי/ת"? אני חושב שלא. באותה מידה, "ערס" מתכוונת למזרחים משום שזהו השימוש המקובל בה. כך השתמש בה הנדלמן סמית במאמרו הראשון, כשלא חשש מביקורת. הוא "ניטרל" אותה רק כשהיה כבר בעמדת מגננה.

כמובן שאם מילים הן משהו שמשמעותו אינה יציבה, אפשר לטעון שמותר לשנות את משמעותן. לפי ניתוח זה, הגזען בעידן שאחרי הרב-תרבותיות לא מיתמם באשר להקשר של המילה "ערס", אלא עושה מעשה אמיץ ומשנה אותו. גם אם אתעלם מכך שבהקשר של מאמרו של הנדלמן סמית זוהי העלמת עין ברורה, הטיעון עדיין לא תקף. זאת מכיוון ששינוי משמעותה של מילה פוגענית הוא אכן מעשה אמיץ, אבל כשהוא נעשה על ידי הנפגע – לא על ידי הפוגע. הדגמה על השחורים באמריקה שוב תעזור: כמו שברור לרובנו למה מותר לשחור לקרוא לשחור אחר "ניגר" ככינוי חיבה, אבל ללבן אסור, כך צריך להיות ברור לנו למה מותר להוגים מזרחים להפוך את המילים "ערס" ו"פרחה" למקור של גאווה, אבל להנדלמן סמית אסור.

2. פסאודו-הומניזם נגד הביקורתיות: עצם השיח המזרחי הוא שלא מאפשר למזרחים לעבור הלאה

בהמשך, עובר הנדלמן סמית לטיעון המחץ, האקסקליבר של הליברליזם במלחמתו בתיאוריה הביקורתית: הפטרונות. כמו עם הפמיניסטיות-יימח-שמן, האקדמאים המזרחים מנכיחים להמון המזרחי את היותו מזרחי, ונוטעים בו תחושות קיפוח חיצוניות שלא היו קיימות בו אחרת (לפחות לא בשנות האלפיים הנאורות). תחושות אלה מרפות את ידיהם של המזרחים וגורמות להם לחוסר אונים ולתלות באותם אקדמאים.

במקום להתרכז במאמץ האינדיבידואלי לקדם באמת את מצבם, מפנים המזרחים התמימים את כוחותיהם להתבכיינות ותחושות קורבניות, מה שפועל לטובת האקדמאים, שמתפרנסים יפה מכל הסיפור הזה. "ואנשים כמו גבאי וסער (הכוונה לכתבת "הארץ" צפי סער)? הם שמנציחים את תחושות הקורבנות והמסכנות המזרחית יותר מכל", טוען הנדלמן סמית. הטיעון הזה שגוי מכמה סיבות: ראשית, כי המביעים אותו אינם קוהרנטיים. כאשר הוגים רדיקליים ידברו על שינוי שיח כמפתח לשינוי המציאות, יזלזל בהם הליברל, על פי רוב. מנגד, במקרה הזה, שינוי השיח הופך להיות מרכיב דומיננטי, ומשנה לחלוטין את התנהגותו של ה"המון המזרחי התמים".

שנית, הוא שגוי מפני שהוא צבוע. ניתן לדוגמה, למצוא בנקל נשים חרדיות שיטענו שהן מרוצות ממקומן הלא-שווה לגבר, שכן זהו מקומה הטבעי של האישה. התגובה הליברלית לכך תהיה שהן לא נחשפו לחיים אחרים, ולכן לא יודעות מה טוב בשבילן. אז למה חשיפת אישה חרדית למקומה בחברה היא מצווה, בעוד שחשיפת מזרחים למקומם בחברה היא פטרונות? לבסוף, הבעיה הכי גדולה בטיעון היא המסוכנות שלו. קיים פער אמפירי בין מזרחים לאשכנזים בשכר, בחינוך ובקידום בשוק העבודה (חצי שעה באתר של מרכז אדוה אמורה לספק הוכחה).

אם הנדלמן סמית צודק, והקיפוח והאפליה הן רק אשליות שהאקדמאים מטפחים במזרחים תמימים, אז הפערים נובעים ממשהו במזרחים עצמם. אם כך הדבר, אזי שזהו כנראה סדר טבעי שאין לפעול כדי לשנותו. אם זה נשמע קונספירטיבי, אעיד רק מנסיוני האישי שישנם ילדים מזרחים רבים בשכונות מצוקה שחושבים שאין סיבה להתאמץ לשנות את מצבם כי "הם דפוקים".

3. הפרד ומשול: דווקא מי שהכי מדכאים את הפלסטינים, מתלוננים על גזענות

הטיעון הזה של הנדלמן סמית מזכיר לי את התגובה המחליאה של רן אורן לאסנת סקובלינסקי, שעשתה לפני כמה שנים אאוטינג בפייסבוק להיותו מטריד מינית. אורן השתמש בטיעון האווילי-אם-לא-מחריד שאסור לתקוף אותו, כי הוא מתנגד לכיבוש. הנדלמן סמית עושה משהו יותר גרוע: הוא לא משתמש בכיבוש ובפלסטינים כדי להגן על עצמו, אלא כדי לתקוף את מתנגדיו. הוא מגדיל ואומר כי על רוב הזמרים המזרחים ש"האופי שבו הם מטמטמים את העם עוזר לשלטון להשאיר את הכיבוש על כנו". אם נתעלם לרגע מהביזאריות של ההצהרה האחרונה (אולי המיליארדים החסויים בתקציב הביטחון הולכים לסעיף "טמטום העם והנצחת הכיבוש"?), הטיעון חזק מאוד משום שכנראה שיש בו מן האמת.

זה לא בדוק, אבל אני מאמין שאם ייערך סקר יעלה ממנו שהעמדות של מזרחים כלפי פלסטינים אכן יותר שליליות משל אשכנזים. הטיעון מאבד מכוחו כשחושבים על הסיבה לכך: כאשר יש מדרג בין קבוצות אשר חולקות אותה עוגת משאבים, נטייתן של הקבוצות החלשות תהיה להילחם זו בזו על הפירורים, ולא בקבוצה השלטת על השליטה. תושבי דרום תל אביב יאבקו במבקשי המקלט, יוצאי אתיופיה בלוד יאבקו באזרחים הפלסטינים, ובאופן כללי – מזרחים יאבקו בערבים. הקבוצות יאבקו אחת בשנייה, למרות שסביר להניח שמאבק משותף יהיה יעיל יותר, כי זו הדינמיקה שנוצרה – פעמים רבות בעידוד הקבוצה ההגמונית. אני לא טוען שאין למזרחים סיבות אמיתיות להיאבק בפלסטינים, ולהיפך; מנגד, אין להם שום סיבה לשנוא פלסטינים יותר ממה שהאשכנזים שונאים אותם. כבן לקבוצה ההגמונית, שתורמת לשימור ההפרדה עליה הוא קובל, ונהנית מפירותיה, הנדלמן סמית לא רק רותם בטיעון הזה את העגלה לפני הסוסים; הוא בונה ומפעיל את העגלה ואז מתלונן על כך שהיא נוסעת.

4. פריבילגיית הבינוניות: אבל אני שומע מוזיקה ערבית איכותית כל הזמן

דומה שהטיעון הזה הפך לטיעון האולטימטיבי בוויכוח על מוזיקה מזרחית. מי שמשתמש בו, כמו הנדלמן סמית שכותב "העובדה שכתבתי באותו מאמר כמה אני אוהב מוזיקה ערבית-מזרחית מעולה … לא שינתה דבר למצקצקים 'גזען'", בעצם טוען שאין לו שום דבר נגד מוזיקה מזרחית, אלא רק נגד מוזיקה מזרחית גרועה. טיעון המחץ הזה משרת שלוש מטרות: בראש ובראשונה, הוא הופך את הדיון מהפרדה בין מוזיקה מזרחית ל"ישראלית" (אשכנזית), להפרדה בין מוזיקה טובה למוזיקה רעה, ובכך מנטרל אותו. בהמשך, הוא מחזק את טענת הפטרונות, שכן להגיד ששיר גרוע הוא טוב רק בגלל מוצאו של הזמר, זוהי פטרונות לשמה. לבסוף, הוא מצליח לכאורה להפוך את טיעון ההתנשאות המקורי. זאת, משום שבציינו דווקא את המוזיקה הערבית, הוא טוען במובלע שהמוזיקה המזרחית היא גרועה משום שהתרחקה מהערביות שבה. כך, מי שלא תומך בחלוקה הזאת בעצם מעדיף מוזיקה מזרחית שהיא פחות ערבית, וכידוע, גזענות נגד ערבים גרועה מגזענות נגד מזרחים.

כדי לסתור את הטיעון הזה, לא אעשה לעצמי חיים קלים ואטען שאין כזה דבר מוזיקה טובה או רעה; אני דווקא מקבל את החלוקה למוזיקה טובה, בינונית ורעה, למוזיקה קלאסית ופופולרית. מתוך כך אני רוצה לטעון שמה שהופך את התייחסותו של הנדלמן סמית למוזיקה המזרחית לגזענית, היא העובדה שהוא לא מאפשר לה את פריבילגיית הבינוניות. הבינוניות הפכה לפריבילגיה של המעמדות הגבוהים עם עליית השיטה הקפיטליסטית. בעולם הפיאודלי, ניעות חברתית כלל לא היתה אפשרית: מי שנולד במעמד מסוים נשאר באותו מעמד, וכך גם צאצאיו. השיטה הקפיטליסטית הביאה עמה הבטחה נפלאה: אמנם עדיין יהיו מעמדות חברתיים, אך מי שיתאמץ וישקיע מספיק, יוכל לנוע ביניהם בחופשיות. בסופו של דבר, הבשורה התגלתה כחלקית מאוד: באופן מובנה, רק בודדים יכלו לבצע את המעבר הבין-מעמדי. כדי שימשיכו להיות אנשים שיהוו את הידיים העובדות של המשק, לא ניתנה אפשרות אמיתית למעבר המוני למעמד הגבוה.

מי שבא משכונת מצוקה ויש לו אינטליגנציה בלתי רגילה, מוטיבציה גבוהה והמון מזל, כנראה שיצליח. עם זאת, הרוב המוחלט עדיין מסיימים את חייהם באותו מעמד בו הם התחילו אותם. באופן מתוחכם ואכזרי במיוחד, ההצלחה של אותם מעטים משמשת ככלי לדיכוי האחרים. אם מי שגר לידך הצליח, משודר להם, כנראה שזה אפשרי. אם זה אפשרי ונכשלת בכך, כנראה שמשהו בך פגום. אם משהו בך פגום, כנראה שאתה לא מדוכא, אלא רק ממלא את תפקידך הטבעי. ואם כך, למה שתרצה לשנות משהו? לאדם בינוני משכבה סוציו-אקונומית נמוכה כמעט אין סיכוי. לאדם בינוני משכבה גבוהה, לעומת זאת, ההצלחה היחסית כמעט מובטחת. הבינוניות היא למעשה פריבילגיה של המעמדות שיכולים להרשות אותה לעצמם.

אם במוזיקה המזרחית השאלה היא של מוזיקה קלאסית טובה מול מוזיקה פופולרית רעה, אם שם מותר לאהוב רק את המוזיקה הטובה, הרי שבמוזיקה המערבית הכל הולך. בעוונותי, קראתי רבים מטוריו הקודמים של הנדלמן סמית. ברבים מהם הוא משתפך על להקות פופ מערביות, בעיקר בריטיות ואמריקאיות. אפשר לאהוב את אותן להקות, אבל מוזיקה "איכותית" בהגדרה הקלאסית הן לא. חטאו של הנדלמן סמית הוא שהוא לא מאפשר למוזיקה המזרחית את הבינוניות. המוזיקה הערבית ה"גבוהה" היא אותם מעטים המצליחים לעבור למעמד של מוזיקה שמותר לאהוב, בעוד שבמוזיקה המערבית גם המוזיקה ה"נמוכה" מקבלת כרטיס כניסה.

* * *

למרות שגזענותו של הגזען-שאינו-גזען מתוחכמת יותר, ונראה שנבנתה כתגובה לתיאוריה הביקורתית, מבט חד יותר חושף את חולשותיה. אז מה הנדלמן סמית כן יכול היה לעשות נוכח התגובות למאמרו? כמו עם כל הפרעה אחרת, השלב הראשון הוא להודות. רענן שקד עשה זאת בצורה אמיצה ואנושית מאוד לפני כמה שנים בטורו בידיעות אחרונות (מועתק בהודעה השלישית, לא מצאתי לינק יותר טוב). למרות שמצבי לא גרוע כמו זה של שקד, אני רוצה להפעיל את השיטה על עצמי ולהתוודות: אני יונתן, ובאיזשהו מקום אני מרגיש שמזרחים פחות טובים ממני. אם אני כבר כאן, אז גם שחורים, ערבים ונשים. המצב שלי היה הרבה יותר גרוע לפני כמה שנים, עת טענתי בתוקף שאין בי שמץ גזענות או שוביניזם. היום, רגשות העליונות כבר הרבה יותר מתונים.

חשוב להודות בכך שרוב בני הקבוצה ההגמונית (ויסלחו לי שני הקדושים על העלבון) הם גזענים ושוביניסטים. זה חשוב, כי רק אם נכיר בכך יוכל לבוא השינוי. אם נמשיך להעמיד פנים שכולנו נאורים וליברלים, ושגזענות ושוביניזם הם מין דברים כאלה ששייכים לעבר או לחברות לא מערביות, נישאר תקועים בגזענות שלנו. מתוחכמת ומעודנת ככל שתהיה, לי בא להפסיק עם זה. בסופו של יום הגזען-שאינו גזען, זה שממשיך בגזענותו אבל מכחיש אותה, הוא זה שישאר תקוע איתה, לרעתו ולרעת סובביו.

הכותב הוא סטודנט באוניברסיטה העברית

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. גרי רשף

    קראתי את הפוסט של יונתן ברזילי, ואת שני אלו של איתמר הנדלמן סמית; ואני תוהה מה אפשר לכתוב בלי להיות "גזען":

    1. אם אני (טוקבקיסט זוטר ב"העוקץ") אכתוב שמרגול נהדרת – אני גזען כי אני עושה לה הנחות בשל היותה מזרחית, לדודו טופז בטוח לא הייתי עושה הנחות כאלו, והעובדה שאני חושב שלהגיד "מחלואה" הופך את מרגול למגניבה ואמיתית מלמדת שבעיני רוחי המזרחים נחותים והתרבות שלהם אינה עולה על גובה הסלנג הנמוך.

    2. אם אכתוב שאני לא אוהב את השפה שלה, את הפוזה העממית, את שפת הגוף והיד הנשלחת בתנועה סיבובית ("למה מה?") אז אני שוב גזען כי ממרום שבתי במגדל השן הפלצני אני חושב שיש רק תרבות אשכנזית וכל מי ששונה ממני – נחות בעיני.

    3. אם אקדים רפואה למכה (שני הסעיפים הנ"ל) ואציין שרבדים מסויימים בתרבות המזרחית מוכרים לי ואף מדברים עלי (רפואה לסעיף 2 הנ"ל) – כל זאת כדי להמחיש שאני כן יודע שמזרחיות אינה מתחילה ונגמרת ב"לחרטט" (רפואה לסעיף 1 הנ"ל); שוב יוצא שאני גזען שכן אני אומר את מה שנכון (כולנו בני אדם) כדי להסתיר את מה שאני חושב ("אנחנו" שווים יותר מ"הם").

    וכך הלאה וכך הלאה (כולל כמתבקש טוקבק זה שאינו אלא גזענות מתוחכמת באיצטלא תמימה שנועדה להכשיר את הגזענות על ידי הגחכת הביקורת עליה).

    אגב- אולי יונתן ברזילי יכול לומר מה דעתו על מרגול (ולא על אלו שאמרו מה דעתם על מרגול), ונשפוט בעצמנו אם הוא גזעני או לא?..

  2. גזען בגמילה

    מצאתי בתגובתך יותר עניין ותוכן מבשלושת הפוסטים הקודמים יחד.

  3. אסף דרעי

    פוסט מעולה, שמפרק לגורמים הקטנים את הגזענות הקטנה של הנדלמן סמית.
    אני די בטוח שהוא בעצמו באמת ובתמים לא הבין למה קוראים לו גזען.
    אם יקרא את הפוסט הזה, אולי יבין.

  4. מתגסס מעת לעת ולא מחשבן למשטרת השפה

    ברשותכם עמדת כפירה: הטרמינולוגיה והביטויים שמאזכר הכותב, אין בהם כשלעצמם להצביע על עמדה גזענית של המשתמש בהן.

    דומני שהשאלה המרכזית לצורך הדיון היא מי הוא ומהו הדובר ובעיקר מה המוטיבציה שלו.

    התקינות הפוליטית מצמצמת את השיח, זורעת בו צביעות והתחסדות למכביר ולבסוף היא משתקת אותו.

    אנחנו חיים במציאות שבה יותר מדי אנשים כבר לא אומרים את מה שהם חושבים ולא חושבים את מה שהם אומרים. הם מסרסים עצמם באמצעות סטיריליזצייה אינסופית וא-אותנטית של השפה. זה לא טוב לנפש. זה לא טוב לסוגרים.

    מי שמתכון לטוב ועושה טוב, ראוי לקבל שיחרור מהקישקוש שהיה לטרור ושמו פוליטיקלי קורקט. אם השחור הוא כאח לי – מותר לי בהסכמתו לקרוא לו כושי.

    ואם אני בדלן מגעיל, אז מה זה עוזר שאכנה אותו שחור (מחר זה הרי יהיה לבן). ישועותנו לא תבוא מפלצנות והינדוסים של השפה, אלא מהבנתנו שכולנו בני -אדם.

  5. אבו-כביר

    שפתה מעוררת שאט נפש וכל נוכחותה גסות ואלימות (ועכשיו אנחנו גם יודעים מי המילייה שלה), ואתם מוזמנים לצלוב אותי בגין גזענות, אנטי מזרחיות, אנטי-תקינות ואנטי טטנוס.

    יאללה חלאס. הגיע הזמן לשחרר מהקישקוש הזה. יש אנשים טובים ויש אנשים רעים (כל השאר זה פסוודו-תיאוריות שמחזיקות מים עכורים).

  6. יונתן

    http://en.wikipedia.org/wiki/White_privilege

    דיברו איתי על הנושא בסדנא שהעבירו לי בקולג' אמריקאי לגבי שיוויון בין התלמידים. אני חושב שככל שאנשים שנמצאים בהגמוניה הישראלית יבינו יותר את הפריבילגיות שניתנות להן בזכות זה, ויודו בהן, המצב יתחיל לנוע לכיוון פתרון.
    סתם מחשבה.

  7. מאיר עמור

    כאשר הפריבלגיה גדולה ועצומה היא מסתירה לגמלים רבים את הדבשת. גמלים רבים אז נוטים להסתכל במראה ו"ממש" לראות עצמם כאיילות זכות. לעיתים הם רואים עצמם אפילו כאיילות זכות האוהבות לשמוע מוזיקה ערבית קלסית.

    הדרך הקצרה ביותר להגדיר גזענות היא לומר כי היא ההגנה הכי יעילה על פריבלגיה חברתית שנחמסה בכוח ומוגנת באלימות (מילולית אם אפשר ופיזית אם צריך). כל מי שיעיז לומר לגמל כי הוא בסך הכל גמל יועמד לדין על ידי הגמלים האחרים שחושבים שהם איילות והם מפקחים על בארות המים. הדרך לשנות את התפיסה המעוותת של הגמלים היא להפוך את בארות המים לנשלטים באופן דמוקרטי. כך לגמלים החושבים עצמם לאיילות לא תהיה אלה האפשרות לראות את היתרון שיש בדבשת שלהם ולהיות בפעם הראשונה בחייהם לגמל "אותנטי" מן השורה.

    להמשיך ולטעון היום כי אין חפיפה בין מוצא ומעמד בישראל למרות הכמות, העומק והחדות של האינפורמציה הקיימת לכל מי שמעוניין לראות, חייב להיות חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. ההסבר הכי משכנע אינו להגן אוטומטית על מרגלית צנעני אלא להקים מוסד כלכלי פוליטי שיויוני או למצער לכתוב מאמר נוסף ב"העוקץ". התרופה הכי ישירה לגזענות היא יתר שיויון חברתי במציאות ובחוק.

  8. גילה

    לאחרונה מקמת את השיח הזה נסיכה אשכנזית שגדלה עם כפית זהב בפה: ג'ודי ניר מוזס שלום והיא מציגה בפחות תחכום ובסגנונה הפרחי (פרחה זה שם מרוקאי) את מה שהכותב המלומד כותב בלשון אקדמאית אולם שניהם מציגים את אותו הדבר:חוסר הרצון לאפשר לאנשים להיות אנשים באשר הם. העובדה כי בעלה של מוזס שלום משמש בתפקידים בכירים ומובילים משחר ימיו בממשלת ישראל ובציבוריות שלה לא מפריעה למוזס ללחום ולפלס את דרכו לראשות הממשלה מתוך נקודת הקיפוח שנשחקה כבר קשות על ידי אבות המפלגה אליה משתייך התוניסאי המקופח סילבן שלום. בהעלותה את קיפוח המזרחיות בבית ספר אשכנשי שמטה ג'ודי את הקרקע מתחת לטיעוניה כי מדובר באוכלוסיה חרדית שבהגדרה וללא שום בושה מייצרת הפרדה גזעית ומוצאית רק שאותה אוכלוסיה משום מה מועדפת לרוב על ידי המפלגה שקידמה את העלבון המזרחי יותר מכולם כחרב חדה ומתנופפת מול ההגמוניה האשכנזית של ההתיישבות העובדת. אני מכירה את כל הציטוטים שמובאים כדי לחזק את טיענוי הגזענו תאולם במציאות בה אנשים מתחתנים ללא שאלות חטטניות במקורות אבותיהם של בני ובנות הזוג שלהם, במציאות בה מתקיימים גילויי גזענות כנגד אוכלוסיות אחרות מוחלשות או חדשות יותר שחלקן ממש לא מרימות את הכפפה כמו האוכלוסיה הרוסית שמביטה בזלזול על מי שמנסה להוריד את דימויה ארצה לבור תחתיות ומייצרת את הגאוה שלה בהתמדה ובעבודה קשה ולרוב שחורה ואפורה, האתיופים שסובלים מנחת זרועם של מזרחים מקופחים אחרים כמוחברי ש"ס בחדרה ובכנסת שחברו כנגד קופאית חניון שהועפה על טמבון מכוניתו שלבן הרב המקומי וחברי ש"ס התגייסו להכפישה כדי להוציאו זך ונקי וכל זאת בשיתוף שופט אשכנזי צר אופקים.אז הנה כשיש מישהו יותר שחור הרי שהכוחות צרי האופקים והגזענים מתאחדים ובא לציון גואל. מזל שהיו ברקע כמה אשכנזים ואולי הם בכלל מעורבים ואולי יש ביניהם גם מזרחים, מי יודע? שחברו להגן על אותה כושית מאתיופיה ולהציג את המערכת האליטיסטית בקלונה.
    לסיכום, מי מהמזרחים שמעקש על השיח הזה יבושם לו. המפלגה המזרחית שקמה לשם קידום רעיון זה ושומרת בקנאות על התבדלותה הגזעית כמו שאף מפלגה אחרת לא עושה, מייצרת את הגזענות הגדולה והבוטה ביותר בלי לעפעף אולם לא מתבליישת ליילל תלונות על גזענות כנגד מזרחים.
    אולם המציאות ממשיכה לדהור קדימה: אלו שלא מתעכבים על חיפוש מתמיד של סיבות להעלב לא נעלבים וחשים מקופחים ואלו שכן, ימשיכו להעלב ולחוש מקופחים גם אם יומלכו למלכי תבל וכולנו נזחל למרגלותיהם. הלא תמיד יהיה מי שהעניין לא ממש ימצא חן בעיניו אוז יצרח אותו מקופח: אה, זה בגלל שסבתא שלי הגיעה ממרוקו.נכון?
    וכאן טמונה הנקודה, מי שחש מקופח לנצח יחפש את אישורו של הזולת ולא ישקוד לייצר את דימויו העצמי בכוחות עצמו לפיו בחירתו, ומי שלא עושה זאת, לנצח ישכון במי אפסיים.

    ולמען הסדר הטוב, אני ממוצא אשכנזי, נשואה לבן זוג ממוצא היברידי וילדי ובני זוגם היברידים לחלוטין במיזוג של מזרח ומערב. המשמעות האמיתית של כל אלו היא כלום. כולנו בני אדם שמשתדלים ככל יכולתנו למצות ולהגשים את הפוטנציאל שלנו באופן שתלוי בעצמנו ככל האפשר.

  9. נתן.

    החלק החשוב בו הוא הסיפא שבה אומר הכותב בגילוי לב:
    "ובאיזשהו מקום אני מרגיש שמזרחים פחות טובים ממני. אם אני כבר כאן, אז גם שחורים, ערבים ונשים".

    היה מעניין לשמוע למה יונתן חושב שכל אלו הם פחות טובים ממנו , אבל לא זאת הנקודה.

    לא צריך תואר ראשון בפסיכולוגיה בגרוש בשביל לדעת שההתנפלות האובססיבית של חלק גדול מכותבי המאמרים ב"העוקץ" כנגד הגזענות האשכנזית היא בעצם סוג של בריחה מהתמודדות עצמית – במקום להודות שלהם יש בעיה ולטפל בה, הם מבצעים "השלכה" של הבעיה שלהם על כלל החברה(במקרה הזה על כלל האשכנזים החילונים) ובכך בעצם מנקים את מצפונם.

    כדאי גם לשים לב שביטוי כמו "ערס" מתורגם אטוטמטית אצל הכותב ל"מיזרחי"( אצלי למשל המילה "ערס" מעלה בדימיון את איל ברקוביץ) דבר המעיד כאלף עדים שמדובר אכן בגזען כפי שהוא מעיד על עצמו ובצדק.

  10. סמולן

    נדמה שיש כאן אי הבנה. ראשית, החבר הנדלמן סמית הוא כידוע אשכנזי-ערבי, עם חותמת כשרות משמואלוף (http://alturl.com/zvc89). כלומר, נראה שהוא מנסח את האשכנזיות שלו במונחים ובכלים של הניו-מזרחיזם, רואה אותו כשיח שליט, ושמח מאד לריב במסגרתו.

    שנית, על הערסיות ובכלל: בעולם של פעם, קראו למישהו "כושי" כאפיון שלא ניסה להעליב. נכון שבביטוי הזה היו כרוכים כל מיני הנחות יסוד והקשרים תרבותיים שלא עשו טוב לאלו שכונו "ניגר" (באותה תקופה היו בארץ מעט מאד אנשים עם צבע עור ממש כהה, ורובם היו בדואים), אבל הכוונה הייתה לאפיון בסגנון "הבלונדינית" או "הג'ינג'י". והיה לנו פעם ראש ממשלה נערץ שהג'ינג'יות שלו הוזכרה מדי פעם. הביטוי נעלם כאשר הסתבר שהוא נחשב לתרגום ישיר של "ניגר", ושאף אחד מהניגרים לא אוהב שהלא-ניגרים קורא לו ניגר.

    אולם ברם, "ערס" הוא כינוי שמטרתו היא להעליב, ולא לאפיין. אף אחד לא משתמש בו בצורה אחרת. זה שהמכונה ערס יעלב לא עושה שום דבר למכנה אותו ערס: הוא רצה לפגוע. זו היתה הסיבה שהוא בחר את הכינוי הזה (להשוואה, נסו לחשוב על "כוזרי"). לכן, נדמה לי שההשוואה בין ניגר לערס היא ככה, סוג של חלקית.

  11. לא תקין פוליטית, אבל מאוד פוליטי, אבל כאמור לא תקין, לא מותקן ולא חפץ בתיקון פוסט-מודרני, פוליטיקלי קורקט. מעדיף לשמור על קורקטיות על הקורקטים

    מדובר במבנים סמי-אקדמאים המודבקים ברוק וסופם להתפרק. זה פשוט גורנישט הדבר הזה, אלא שזהו כלום מסוכן.

    מי שחשב ש"ניקיון השפה" משנה מציאות, קיבל מציאות חורבנית יותר ושפה משותקת, מסורסת, נכה ושקרית.

    הקישקוש הזה צריך לעבור מן העולם

  12. רונן מרגלית

    יש אכן מזרחיים מקצועיים, שמה שלא נעשה או נאמר יעיד עלינו שאנו גזענים. אבל הבעיה היא שלהם. אני לא סובל את המוסיקה של "מרגול" ולא את סגנון הדיבור שלה. האם אני גזען, או שמא הטעם שלי וסגנון החיים שלי שונים?

  13. יונתן ברזילי

    סתם.

    דבר ראשון, אם אפשר שאנשים יגיבו בשמותיהם זה יהיה נחמד. אני כותב בשמי, ואני חושב שזה בסיס לדיון. לתשובותיי:

    1. גילה, נתן: קראו שוב. כתבתי מראש על הנקודות שאתם מעלים (מי שטוען ש"ערס" מתייחס למזרחים, זה כי הוא גזען, והשיח המזרחי משמר קיפוח) והגבתם כאילו לא כתבתי את זה בכלל. אני מרגיש שרפרפתם ולא קראתם לעומק.

    2. סמולן – אני מקווה שגם לך ברור למה מוצאו של הנדלמן-סמית' לא באמת רלוונטי. לגבי "כושי" – הטענה היתה שמשמעות של מילה היא לפי איך שהיא נתפסת – אם הרבה אנשים מייחסים ל"ערס" קשר למזרחים, ואני יודע את זה, אם אני משתמש במילה הזאת אני כן מתייחס (גםע"י מחדל)למזרחים.

    3. "מתגסס מעת לעת" – הפתרון שלך קל מדי. זה כמו לטעון שהפמיניזם הביא לכך שנשים עובדות גם בבית וגםמחוצה לו, אז בואו נבטל את הפמיניזם. לפוליטיקלי קורקט יש הרבה בעיות, אבל אני לפחות לא רוצה לחזור למצב לפניו. לא אני, ואני מניח שלא אתה, חשנו את העלבון הצורב של כינוי משפיל על בסיס גזע, לאום וכו'. אם הפוליטיקלי קורקט מנע מאדם אחד לחוש את העלבון הזה, הרי שיש בו משהו. האתגר הוא להתמודד עם הבעיות, לא להתחמק מהן.

    4. גרי – תגובה מעולה. עלית על האתגר העיקרי במה שאני אומר, והוא שאלת ההפרכה. גם אני שאלתי את עצמי מהו מבחן ההפרכה, כלומר מה אדם צריך להגיד או לעשות כדי שאחשוב שהוא לא גזען. התשובה קשה מאוד, ובאמת יש לי אמונה (שאין לי את הכלים לבדוק אמפירית) שכמעט כולנו גזענים ברמה זו או אחרת. הנקודה היא שאיתמר הנדלמן בכלל לא קרוב לנקודה הזאת, מה שלא תהיה. אני ממש לא רואה את הטקסט המקורי שלו כטקסט "נייטרלי", כזה שצריך להתאמץ לחפש בו גזענות בעזרת פינצטה של דה-קונסטרוקציה. קרא אותו שוב. הגזענות בו ברורה ובוטה גם למי שלא רדיקלי. הוא יכול היה, לדוגמה, להגיד שמרגול זמרת מזרחית ואשה וולגרית לדעתו, ולא להכליל מסקנות על המוזיקה המזרחית. מוזיקה זה לא דבר אלים, אלא אם היא מטיפה ישירות לאלימות. בתשובה לשאלת מבחן ההפרכה, לא מצאתי אחד שיגרום לי להגיד על מישהו "הוא לא גזען". אני יודע שזאת בעיה מבחינת התזה, אבל אני מאמין באמת ובתמים שמי שלא גר במערה מבודדת נושא עמו מטען גזעני / שוביניסטי וכו'. במקום זאת, אני רוצה להציע מבחן שמי שעובר אותו, אגיד עליו שהוא "בסדר", או "גזען במידה מינמלית, ועומד בחובתו להתנגד לגזענות". המבחן הוא לעשות את רובם המכריע של מעשיך מתוך ידיעה שהם חשודים בגזענות, ולנסות לשכך אותה. אני יודע שלי זה עוזר, ואני לא מלקה את עצמי על הגזענות שיש בי. המודעות העצמית והרצון הכן שלא להיות גזען, בנוסף ל"גרף התקדמות" (כן, לכל החיים), יספקו אותי.

    * בשלב זה אני רוצה להודות לעורכת האתר על עריכה מצוינת. אם משהו ממה שכתבתי היה קוהרנטי, הרבה מהקרדיט מגיע לה.

  14. סמולן

    מוצאו הרעיוני של אה"ס רלוונטי ועוד איך. היותו אשכנזי-ערבי היא בכל רעיון של שמואלוף ולא שלי.
    באותה רוח של לא-קראת-לפני-שהקלדת, מה שכתבתי היה ש"ערס" הוא ביטוי מעליב ולא מאפיין, הוא ביטוי שאין לו שום נגזרת חיובית שהיא. נכון, הוא בא להעליב מזרחים, אבל שום דבר בהיותו מעליב לא יגרום לפחות שימוש בו. זו המטרה שלו – להעליב (אפשר לחזור על זה שוב ושוב). על כן, אה"ס עושה בו שימוש מדויק: זהו עלבון-המופנה-כלפי-גברים-מזרחים. כעלבון, הוא פועל בשדה שבו השיקול של לא-להעליב אינו רלוונטי. ולהשוואה, מי שקורא לציונים נאצים, בדרך כלל לא נסוג בגלל שאומרים לו שזה נורא פוגע. הוא או היא יודעים את זה, וזו הסיבה שהם בחרו את הבחירה המילולית הזו.

  15. אבישי

    אינני מכיר את את איתמר הנדלמן סמית, ואולי הוא איש נבון ורחב אופקים, אבל אני לא הצלחתי לצלוח את המאמר של יונתן ונותרתי משתהה לנוכח מורכבות הטיעונים הסיבוביים.
    אחטא בגזענות, אבל אשמח אם יפורסם פוסט שמתרגם את הנאמר לשפה שגם מרגול תוכל להבין.

  16. גולה

    המאמר הזה ודומיו הביא להגירה אשכנזית- אגרסיבית מאסיבית לאתר העוקץ, שהיה למעבדה חיה, ולכן משרת מטרה חשובה. חוץ מזה אהבתי את מה שכתבת על פריבילגיית הבינוניות. אני חושבת שהנדלמן על כתיבתו הוא דוגמה מצויינת לכך. לצערי אני בתור אישה "מזרחית" נמצאת לגמרי מחוץ לגבולות הדיון הזה, אני בכל זאת מתפעלת ומאחלת לכולכם בהצלחה.

  17. שפרה פרץ

    תודה רבה לך יונתן על המודעות לגיזענות החייה ונושמת ביישראל..הצעד שנקטת..הוא פתח לשינויי..יישר כח שנה טובה

  18. Sam

    Why does it seem so clear to me that every collective which was forced by the ashkenazis to live with them:
    1. Got looked-down-upon, swindled and abused by them.
    2. Was accused by them of being ABSOLUTELY CRAZY! ABSOLUTELY LAZY! ABSOLUTELY INFERIOR! ABSOLUTELY VIOLENT! when exposing them while self-defending itself. (live examples are right here on the comments section. And actually everywhere you turn..)

    Who the hell needs that people?
    Who the hell needs this-kind-of-thing=them stuck in his/her life?
    And we are still talking to them as if they were some part of a civilized culture! Sweating ourselves to 'explain' to them the elementary obvious! As if this collective is some kind of a humanistic entity! As if they were a developed society!
    Did we loose our mind?

  19. אהוביה

    תודה יונתן על פוסט שופע תובנות. רציתי להצביע על היבט שנעדר מהדיון: במאמר התשובה הגזעני שלו, משתמש הכותב בעוד טיעון מהופך. מתוך נאורות מגלה הנדלמן שבכוחו לכבוש ולזרוק בחורות בלי הבדל דת וגזע (על גיל הוא לא מדבר), ועל כן הוא לא גזען. "מה אספר… שהיו לי בנות זוג מעדות ישראליות שונות? שחייתי עם נוצריות, מוסלמיות, ערביות, שחורות וכו'? שאני נשוי לאנגלייה?" בכך הוא אכן מספר – מספר לחבר'ה על עלילותיו, ויותר מזה: הוא מתפאר במה שכביכול הוא חלומו של כל גבר, בעיקר קולוניאליסט לבן – לכבוש ולנצל נשים שאינן מהקהילה שלו, וכאן משמע נוצרייה, מוסלמית, ערבייה, שחורה, ו"מכל עדות ישראל", משמע מזרחית. אשמח אם תיתן כותרת לנושא הזה, ברוח 4 הכותרות המצויינות במאמרך.

  20. ג. אביבי

    אכן מאמץ כנה לטפל במארת הגזענות האשכנזית הפתולוגית (בהנחה שנכתב ע"י אשכנזי) בישראל. אחת מהתופעות המאפיינות את השיח על הגזענות האשכנזית בישראל, היא הנוכחות הדומיננטית של מכחישי הפשעים – פשעי הגזענות האשכנזית נגד הציבור המזרחי והפלסטיני. זאת בנוסף לסטנדרטים הכפולים עליהם כתב ברזילי. הדבר המתמיה לא פחות הוא העדרם הכמעט מוחלט של מגיבים אשכנזים המגנים את תופעת הגזענות האשכנזית נגד המזרחים בישראל. גם אלה המגנים את פשעי הכיבוש, הדיכוי והגזענות נגד הפלסטינים, יעדיפו להפנות אצבע בעיקר כלפי חיילי מג"ב שרובם מזרחים, דרוזים ורוסים או ישירות למזרחים. זאת, תוך אי-התייחסות (בהרבה מקרים) לכך שהמעשים נעשים בשם מדיניות כיבוש שמחולליה הם אנשי האליטה האשכנזית, על שלל המפלגות הפוליטיות בהן הם שולטים. מכאן אפשר לשער שמשקלם של הגזענים בין האשכנזים הוא מכריע. מתוך הנחה שנשארו "כמה" אשכנזים שאינם גזעניים, הרי שהם פוחדים להיראות כמי שלא מצייתים לרוח השבט. כך אפשר לראות גם כאן בתגובות של חבורת הרפש הגזענית. הדפוס ההתנהגותי הזה מזכיר את התנהגות הגרמנים בין 33 ל-45, אלא ששם כדי להשיג "אחדות דעים" כזאת, המשטר חיסל בשיטתיות עשרות אלפי אנשי רוח שהתנגדו לנאציזם ולגזענות בכלל. בישראל של ראשית האלף השלישי נראה שאליטת "אנשי הרוח" האשכנזית לא זקוקה להמחשות בסגנון גרמניה של אז.
    האוכלוסייה האשכנזית בישראל, המיוצגת כאן ע"י מגיבי הרפש, מהווה דוגמה למודל של הקורבן המקרבן – קורבן לדיכוי הופך לעת שחרורו / בגרותו למקרבן סוטה ואטום ממש כמו מי שהתעלל בו בעבר.

  21. נתן.

    הכי טוב יהיה אם תתיחס לאנשים לפי דעותיהם מעשיהם תרבותם וערכיהם ולא לפי ארץ מוצאם של הוריהם או שלהם.

    "אשכנזים" הם לא גוף אמיתי שיש לו רצונות מאפיינים תכונות או שאיפות משותפות שניתן להתיחס אליו כמכלול ,ו"מזרחיות" היא לא סוג של אקונומיקה שמלבינה כהרף עיין כל מי שחטא.

    נכון שכאיש "שמאל" יהיה קשה לך בתחילה להסתדר בלי המנטרות הרגילות שהורגלת לחשוב בהם אבל מצד שני תתחיל להיות איש שמאל אמיתי.

  22. עידו לם

    האיש עושה כול הזמן הבחנות מופרעות וחסרות בסיס בין אשכנזים לגרמנים נאצים, זה חולני לחלוטין.

  23. דוד גולנזר

    אני אשכנזי, אני מודע לקיפוח, אני מודע לכך שאני יותר טוב מחלק מהאנשים ופחות טוב מאחרים בלי קשר למוצאם. אני גם רואה את ההגמוניה במדינה ואת הכוח של האשכנזיות (לא כמוצא, כקבוצה חברתית כפי שרואה אותה קימרלינג).

    נדמה לי שאם הכותב המכובד מעיד על עצמו שהוא גזען, זה הופך אותו לפחות טוב. לא כי הוא אשכנזי, אלא כי הוא דרעק, כמו שאומרים אצלנו בפולניה.

    ואגב, ערס זה כבר מזמן לא מזרחי. הגיע הזמן שהכותב המכובד יתוודע לחברה הישראלית. זה יעשה לו רק טוב.