על קדושה ואחריות

אנשי האוצר ניכסו לעצמם את המושג "אחריות", אולם השימוש היחיד שהם עושים בו קשור לשמירה על מסגרת התקציב – ולא חלילה להשגת יעדים חברתיים
רון גולדרינג

אל מול הדרישות הכלכליות שמציבה המחאה, מציבה הממשלה עקרון קדוש: "אי-פריצת מסגרת התקציב", אליו נלווית הקביעה שכל הגדלה של מסגרת התקציב היא בגדר חוסר אחריות. ראש הממשלה אומר זאת תוך הפניית הציבור לתרחישי אימים של התמוטטות וקריסה. כך גם שטייניץ. וכך גם מנואל טרכטנברג. הקביעה הנחרצת שלא תשתנה מסגרת התקציב ראויה לבחינה מחודשת. כלכלה היא תחום עיסוק כמותי: רוב ההחלטות הכלכליות אינן עוסקות בשאלות של "כן ולא", אלא  בשאלות של "כמה".

תקציב המדינה איננו אומר "הממשלה תוציא כסף על בריאות", אלא "הממשלה תוציא X שקלים על בריאות במהלך שנת התקציב". באופן דומה, יש לעסוק בנושא פריצת מסגרת התקציב באופן כמותי. מה יקרה אם מסגרת התקציב תוגדל ב-10 מיליארד שקל? ב-100 מיליארד שקל? אם קיימת הסכמה בין כלכלנים מקצועיים שהוספת 100 מיליארד שקל עלולה לגרום לאינפלציה בלתי מרוסנת – יהיה זה חוסר אחריות לעשות זאת. אם יש הסכמה שהוספת 10 מיליארד שקל איננה עלולה ליצור אפקט כזה – יהיה זה לא נכון להימנע מהגדלת הגירעון בתקציב בסכום זה.

רוב ההחלטות הכלכליות אינן עוסקות בשאלות של "כן ולא", אלא בשאלות של "כמה". צילום: cc by Michael Plump

הקדושה המיוחסת למסגרת התקציב איננה מוצדקת. המועצה הלאומית לכלכלה, בשיתוף האוצר ובנק ישראל, קבעו את גודל הגירעון בתקציב באמצעות "הכלל הפיסקאלי החדש" שאומץ על ידי הממשלה באפריל 2010. במסגרת הכלל נקבע גודל הגרעון על פי היחס בין יעד היחס חוב-תוצר לבין יחס חוב-תוצר בפועל. הפרמטר היחיד שאיננו תוצאה של מדידה סטטיסטית של המשק הישראלי הוא יעד היחס חוב-תוצר – יעד זה נקבע ללא כל התייחסות למצב הכלכלה והחברה הישראלייםף, אלא כממוצע הפרמטר הזה עבור מדינות ה-OECD. מדהים לראות שישראל היא המדינה היחידה בארגון המכווננת את תקציבה על פי מדינות זרות. ממוצע ה-OECD הוא 60%. יחס החוב-תוצר (2009) של יפן הוא 180%. של איטליה – 107%. של בריטניה – 75%. של לוקסמבורג – 8.5%.

מה היה קורה אם היתה מצטרפת ל-OECD עוד מדינה מן הזן של לוקסמבורג – האם זה היה מחייב את הממשלה לערוך קיצוצים בבשר החי? ואם היתה מצטרפת מדינה נוספת דמוית יפן – האם זה היה מחייב אותנו "להתפרע"? אולי במקום חישוב פשטני ובלתי קשור לחלוטין למצבה הספציפי של החברה הישראלית, ישבו הכלכלנים ויצביעו על גודל גירעון מעודכן, שיאפשר שיפור בכיוון של צדק חברתי ללא גלישה לאינפלציה מסוכנת?

אנשי האוצר ניכסו לעצמם את מושג ה"אחריות", כאשר השימוש היחיד שהם עושים בו קשור לשמירה על מסגרת התקציב. אין שום קשר בשיח האוצרי בין אחריות למתן שירותי חינוך ובריאות ברמה ראויה. אין קשר בין אחריות לתשתיות כיבוי אש. אין אחריות להשגת יעדים חברתיים – ואפילו לא להגדרתם. שיח זה לא השתנה כהוא זה מאז החלה המחאה. מנתניהו ושטייניץ  ועד טרכטנברג – מושג האחריות משויך באופן בלעדי לשמירה על מסגרת התקציב.

הגיע הזמן לשנות את השיח הזה. "אחריות" איננה נחלתם של הבלעדית של קפוצי היד באוצר. איש מן הדורשים צדק חברתי איננו מעוניין בהיפר-אינפלציה ובפשיטת רגל של המדינה. כלכלנים מן השורה הראשונה מייעצים לאנשי האוהלים – וגישתם איננה אחראית פחות מזו של אנשי האוצר. הגיע הזמן לשיח פתוח, בגובה העיניים, ללא ייחוס קדושה למסגרת התקציב וללא התנשאות בשם בלעדיות על ה"אחריות".

לבלוג של הכותב

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. קבעון-ה קבעוני

    התפיסה השמרנית מבטאת את האינטרס של המעסיקים העתידיים שלהם, ופחות, הרבה פחות, של הציבור הרחב.

    הנה לקט שמי קטן ואקראי של אנשים שהיו כביכול אמונים על הקופה הציבורית (שורת תפקידים באוצר והופ-סע לשוק הפרטי ולשכר השחקים.

    אלי יונס מילא שורה של תפקידים באוצר החל מ-1974 עד 1993 ואח"כ מנכ"ל בנק כללי, מנכ"ל בנק הפועלים (פיטר מאות עובדים באחת השנים הכי ריווחיות של הבנק), וכיום מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות עם שכר ואופציות שמגיעים אף לעיתים לעשרות מיליונים בשנה.

    ליאורה מרידור עבדה שנים רבות במחלקת המחקר (האולטרא-שמרנית), של בנק ישראל והיתה אף שותפה לתכנית הדולריזציה שהגה יורם ארידור. לימים עברה לשוק הפרטי ושימשה יו"ר אגף האשראי בבנק הבינלאומי, יו"ר בזק בינלאומי, וכן חברה בדירקטורים למכביר (אסם, דלתא-גליל, טבע, נייס ומה לא).

    ניר גלעד, בעבר החשב הכללי ומייד אח"כ – ללא צינון – מנכ"ל החברה לישראל של מש' עופר ששנייה לפני ייצג את המדינה מולם.ב2010 קיבל שכר רעב של כ-23 מיליון ש"ח ע"פ כלכליסט.

    ואפשר להמשיך..

    הקיצר, יש עניין של תפיסה ויש אינטרס אישי-תעסקותי-עתידי של כל "האחראיים" הללו והם מצטלבים.

  2. ארז

    המסר כלפי האחריות נכון מאוד

    לאחר בדיקה, נראה שטעית בנתונים
    יחס חוב/ תוצר אמיתי בOECD הוא 90% ולא 60.

    ייתכן שהלכת שולל בעקבות משרד האוצר ועשית ממוצע של כלל המדינות – כעושים ממוצע משוכלל – סך החוב חלקי סך התוצר מגיעים ל90%.
    אין שום הגיון בלתת ללוקסמבורג אותו משקל חישובי כמו לגרמניה או יפן.

    מה שיחס החוב/תוצר לא מראה זה את בריאות החוב.
    כמו שיש כולסטרול טוב וכולסטרול רע החוב של ישראל מורכב מחובות בריאים בצורה יוצאת דופן. הוא כמעט כולו חוב פנימי, לא מדורג בשווקים העולמיים, פרוס לטווח ארוך, וכעת יש גם הזדמנויות למחזרו בריביות עוד יותר נמוכות בגלל המשבר במדינות אחרות, ישראל היא "אי של יציבות". בלי קשר לכך נכון להגדיל אותו כעת בכמה עשרות מיליארדים לטובת השקעה בעתיד שלנו באמצעות בניין תשתיות תחבורה, מדע, חינוך ודיור.

    חפש את נייר הלקמוס בפייסבוק לעוד הסברים בנושא

  3. רון גולדרינג

    תודה על הערתך.
    המספר 60% הופיע במקור בהסבר על "הכלל הפיננסי החדש" שאותו מצאתי באתר משרד ראש הממשלה. זהו, אכן, הממוצע הלא משוקלל של ה-OECD כפי שהיה בעת גיבוש "הכלל הפיננסי".
    אתה מצביע על חוסר ההיגיון בשימוש בכלל זה, ומציע לשקללו. לפי מה? לפי גודל האוכלוסיה? מספר בתי החולים הקורסים לאלף נפש? שיעור האנשים הפונים לעמותות לבקש אוכל? מספר המיליונרים? מספר הרופאים העוזבים את הארץ כדי לעבוד במקום שבו גם יוכלו לראות את ילדיהם בערב? מספר העובדות הסוציאליות המחליטות לא לעבור למקצוע אחר שבו יוכלו להתפרנס? ברור, שכל קביעה של גודל הגירעון ללא התיחסות כוללת למצב הכלכלי-חברתי במדינה היא לא רצינית – ולעניות דעתי רשלנית. אבל לדבקות בתוצאות של עבודה כזאת קוראים במקומותינו "אחריות".