אין נשים, אין בעיות

סגן השר איוב קרא, שעומד להיחקר באזהרה בחשד שהטריד מינית, אומר שזה בלתי אפשרי מכיוון ש"ניקה" את סביבתו מנשים מחשש ל"אי-נעימות". זו מדיניות זו?
צילי פז וולק

בעיתון "הארץ" הופיעו שני ציטוטים מעוררי אימה של סגן השר איוב קרא, שדיבר בגל"צ בעקבות פרשת חקירת ההטרדה המינית:

"בלשכה שלי אין נשים. אחת הסיבות היא שאני לא רוצה, חס וחלילה, להיות במצב שבו אעמוד באי-נעימות. הדימוי שלי הוא ערך עליון מבחינתי. מאז שאני סגן שר לא ישבתי בארבע עיניים עם אשה". ולמען הסר ספק מאשר דוברו בציטוט: "סביב השר לא עובדות נשים כלל".

ננתח לרגע את דבריו של קרא (בהנחה שצוטטו כראוי ולא עוותו או הוצאו מהקשרם). הוא פשוט החליט להקדים תרופה למכה וניקה את סביבתו מנשים. בכך הגן על עצמו, לכאורה, מכל טענה אפשרית מצד נשים בנוגע להתנהגות שאינה הולמת. הסיבה שהוא מספק לכך מדהימה – הוא אינו רוצה להיות במצב שבו יעמוד באי-נעימות. מה מסתתר מאחורי המילים הללו?

אכן, קשה מאוד להיות מואשם בהטרדה ואין לזלזל בכך, אולם הטרדה מינית בסביבת העבודה אינה יוצרת "אי-נעימות" עבור הפוגע, אלא פגיעה קשה עבור הנפגעת. אי לכך, מה שמתחבא בין דבריו של קרא הוא המסר הישן והמוכר – קרא אינו רוצה להיות קורבן לתלונת שווא מצד עובדת שלו. זוהי "אי-הנעימות" ממנה הוא חושש. מהדברים האמורים עולה תמונה מכעיסה. סגן השר בחר, ביודעין, כמדיניות ברורה, להדיר נשים באופן שיטתי ממשרות ציבוריות בסביבתו. לפעולה כזו יש שם, קוראים לה אפליה והיא אסורה על פי חוק. הכעס גובר כאשר מתברר כי האפליה מוצדקת על ידו תוך הישענות על חשיבה סטריאוטיפית ומיושנת כלפי נשים, והצגתן כמי שנוטות להגיש תלונות שווא.

הנה כי כן, מתגשם חזון הבלהות של מי שהתנגדו בשעתו לחוק למניעת הטרדה מינית. אלו טענו, כי אימתו של החוק תוביל לכך שגברים בעמדות כוח יימנעו מנוכחות נשים סביבם בכדי שלא להיות חשופים כלל להאשמות מסוג זה. חשוב לומר – על פי המחקר, תלונות שווא מוגשות בעבירות פליליות רבות, חלקן חמורות מאוד. אין לאיש סיבה לטעון כי דווקא בעבירות המין תלונות כאלה אינן קיימות. יחד עם זאת, אין לאיש יכולת לטעון כי בעבירות המין מוגשות תלונות שווא במספרים גבוהים יותר מבכל עבירה אחרת. טענה כזו מבוססת על עמדות סטריאוטיפיות מיושנות ביחס לנשים, ומחקרים רבים בדקו אותה בניסיון להוכיח כי התופעה קיימת ומסוכנת.

מחקרים ישנים אלו זכו לקיטונות של ביקורת על רקע מתודולוגי והדבר אינו מפתיע. תוצריו של הפוליגרף, אותו מכשיר מדעי לכאורה המבחין בין דוברי אמת לשקרנים, אינם קבילים כראיה בבית המשפט. האומנם יכול אדם אחר, בעל ניסיון ככל שיהיה, להבחין באופן ודאי בין דוברי האמת ודוברי השקר?

מן הידוע לנו על תקיפה מינית, יכולים שני אמצעים לעורר חשד לתלונת שווא – היעדר ראיות, או אמירה מפורשת של המתלוננת כי בדתה את תלונתה. על פי כללי הלוגיקה, היעדר ראיות אין משמעו כי האירוע לא התקיים, משמעותו היחידה היא שלא ניתן להוכיח את קיום האירוע באמצעים משפטיים. גם מתלוננת המושכת את תלונתה אינה מעידה בהכרח על היות התלונה המקורית שקרית. ידועים לנו מקרים רבים, חלקם אף התפרסמו בתקשורת, של נשים שטענו כי בדו את התלונה מלבן, ומאוחר יותר הסתבר כי הדבר התבצע תחת לחץ כבד של מקורבים לנפגעת או אפילו מצד הפוגע עצמו.

עם כל הקושי שבדבר, חובה עלינו להבין כי לעולם לא יהיה לנו מידע אמיתי אודות היקף התופעה. בהיעדר נתונים מוצקים יכול כל אחד לבחור האם להמשיך ולהחזיק בעמדות בלתי מבוססות הנשענות על סטריאוטיפים ומקדמות הדרת נשים, או להחליף את הדיסקט, להוריד את החשדנות הבסיסית, ולבחון כל מקרה לגופו ללא דעה קדומה.

לשמחתי הרבה, גופים רבים בחרו לנהוג בדרך שונה מזו של סגן השר, לשתף פעולה עם מרכזי הסיוע הקרובים אליהם וליצור ביחד סביבת עבודה שבה נשים וגברים חשים מוגנים. מהלכים כאלה כוללים העלאת הנושא לסדר היום באופן רציף ולא חד פעמי, יצירת תקנון התנהגותי מתאים והבאתו לידיעת העובדים, מימון הכשרות וסדנאות לכל העובדים והעובדות ולכל המנהלות והמנהלים, בחירת ממונה על הטיפול בהטרדות מיניות במקום העבודה ועוד. כל אלו מעבירים מסר חד-משמעי בנוגע להתנהגות הרצויה, מונעים את ההטרדות, ויוצרים מערך טיפול הולם להטרדות שבכל זאת מתרחשות.

מדובר בתהליך ארוך ומורכב אשר מוביל שינוי עמוק לא רק במקומות העבודה הבוחרים בו, אלא גם בסביבות חברתיות אחרות בהן לוקחים חלק אותם עובדים ומנהלים. מי שהבין מהי התנהגות מטרידה במקום העבודה לא יוציא אותה לפועל במפגשי הורים בבית הספר, בחוג או במסעדה.

אודה על האמת, קל יותר לפתור את הבעיה ביצירת סביבה נקייה מנשים, אולם מדובר בפתרון שאינו מוסרי ואינו חוקי.

הכותבת היא דוקטורנטית ומתנדבת במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל אביב

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מוטרד (לא בהקשר של הפוסט בהכרח)

    איוב קרא ושכמותו מוסיפים חטא על פשע. זאת למה? משום שפעם אחת הם מטרידים ופעם שנייה פוגעים בנשים באמצעות עבירה על חוק איסור אפלייה בעבודה על רקע מין.

    אדם, קל וחומר בשירות הציבורי, שיכול "לייצר" תעסוקה (משרות) ושכר, באמצעות הצוות שהוא רשאי להקים סביבו (ועוד במימון ציבורי – שמקורו במיסים שגם נשים משלמות), והוא "מנקה" את סביבתו מנשים – על ראשו בוער הכובע כמטרידן בפוטנצייה והוא כאמור גם עבריין בפועל. איש כזה צריך לעוף מהציבוריות הישראלית.

  2. אוננות אינטלקטואלית

    מעניין מאוד…

  3. ר

    הוא הואשם בעבר על ידי אשה ממוצא דרוזי, שעבדה במשרדו ביישוב דרוזי, בהטרדה מינית ובסופו של דבר האשה משכה את תלונתה.
    בנוסף, מה הפער בין "הדימוי שלו" לבין המציאות? מעניין שבהתבטאותו, בחר במילה דימוי, דימוי למה?

  4. סימה

    אבל למה אף אחד לא מתייחס לבעייתיות של החוק? במצב בו כל מערכת יחסים (גם בהסכמה מלאה)בתוך מקום העבודה שבה הגבר לא בדיוק באותה דרגה של האישה היא עבירה על החוק לא מפתיע שיש אבסורדים.
    קרא מראה צד אחד באבסורד שאליו יכולה הסיטואציהל הגיע. נשים שניהלו רומן במשך שנים עם הבוס (מרצונן, ואף כאלו שמספרות שהן יזמו והן חיזרו אחריו)יכולות לתבוע אותו ואף זוכות.
    אני יודעת שיקומו עלי אלף פמיניסטיות מזועזעות. אינ לא חושבת שאני פמיניסטית פחות. אני חושבת שהחקיקה הקיימת היא זו המנציחה את מצבן של נשים בכל מקרה כקורבנות פסיביים ואינה מאפשרת להן להפוך לסובייקטים שלוקחים אחריות על מעשיהן.

  5. שמוליק

    ואת המתלוננות יש להכניס לכלא.
    רק ככה ניתן יהיה להפריד בין תלונת שווא לתלונת אמת.

    לצערנו גבר שהתלוננו תלונת שווא נגדו בוכה ואינו עושה דבר.
    כי רוב התלונות נסגרות לאחר סבל רב.
    נסגרות לא בחוסר אשמה, למרות שחוסר האשמה ברור.
    נסגרות בחוסר ראיות או ובעיקר חוסר עניין.

    https://www.facebook.com/oneoftwofalsecomplaints