ימים קשים לנשיא ולאומה

אני קורא שנתניהו הצהיר שהוא מגיע לאו"ם "על מנת לומר להם את האמת", קשה לחשוב על צמד מוזר ועוין יותר מהצמד נתניהו והאמת. בינתיים כאן בניו יורק, הדבר האחרון שהנשיא אובמה זקוק לו זו התסבוכת המזרח-תיכונית. הטלת וטו על בקשת הפלסטינים למדינה לא תשפר במיוחד את מצבה של ארצות הברית בעולם הערבי. אני כבר שומע את הדי ההתלהבות מהאנגלית של נתניהו בנאומו השבוע, אבל כאן אפילו אוהדי ישראל מובהקים התייאשו ממנו וחדלו להאמין לו.

הבחירות הבאות לנשיאות ארצות הברית יתקיימו בעוד כ-14 חודשים ושיעור התמיכה באובמה בקרב הבוחרים האמריקאים הולך ומצטמק, המצב הכלכלי עגום ומספר האמריקאים המובטלים הולך וגדל. פרסום נתוני העוני השבוע לא מצביע על כך שעומד לחול שיפור במצבם של מיליוני אמריקאים בעתיד הקרוב. בארה"ב חיים כיום 46.2 מיליון עניים (קו העוני עבור משפחה בעלת ארבע נפשות הוא 22,314 דולר לשנה), והאוכלוסייה הזו כוללת 2.6 מיליון עניים חדשים שנוספו השנה. שיעור העוני מגיע ל-15.1% – הגבוה ביותר בארצות הברית מאז 1993. בניתוח קצת יותר מפורט מתגלה שאם לא כוללים את אוכלוסיית הילדים והקשישים ומתייחסים רק לאוכלוסייה בגיל העבודה, זו שבין הגילאים 18-64, התמונה אפילו עגומה יותר.

שיעור העניים בקרב קבוצה זו גדול יותר משיעורם בשנת 1964, השנה שבה הכריז הנשיא לינדון ג'ונסון על "מלחמה בעוני". שלושה מתוך אלה הנמצאים מתחת לקו העוני עובדים, כך שהטענה של המחנה הרפובליקני שהמובטלים הם בטלנים – חסרת בסיס. חצי מהעניים מועסקים במשרה מליאה, רבע במשרה חלקית ורק רבע מן העניים חסרי תעסוקה. לאוכלוסיית העניים מצטרפים יותר ויותר משפחות מהמעמד הבינוני, ומומחים מכנים את העשור האחרון בארצות הברית העשור האבוד. זה גם מתאפיין בפער הולך ומתרחב בין אלה הנמצאים בתחתית הסולם לבין אלה הנמצאים בקצהו העליון: הכנסת העשירון התחתון ירדה ב-2.3% בין 2009 ל-2010 והיא קטנה יותר ב-7% מהכנסתם בשנת 1999; הקיצוצים בתכניות הרווחה בתקציבי הערים והמדינות בארצות הברית לא עומדים לשפר את מצבם.

פעולת מחאה בוול סטריט, אתמול:

Created with flickr slideshow.

המשבר הכלכלי והמיתון לא מכים את כולם באופן שווה: בקרב השחורים שיעור העוני הגיע ל-27%, בקרב ההיספנים ל-26%, בקרב אמריקאים ממוצא אסיאתי שיעור העוני הוא 12.1%. המיתוס האמריקאי לפיו עבודה קשה היא הדרך להצלחה מופרך עבור חלק לא קטן מהאמריקאים. אפרופו המחנה הרפובליקני, אלה רק הופכים פנטייים ומטורללים יותר. בסקר שנערך באחרונה הגדירו את עצמם שלושת-רבעי מהמצביעים הרפובליקנים כשמרנים ורק רבע הגדירו עצמם כמתונים, "מסיבת התה" השתלטה לחלוטין על המפלגה.

בעימות שנערך השבוע בין המועמדים לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית, התגאה מושל טקסס ריק פרי, המועמד המוביל, שמדינתו האהובה הוציאה להורג מעל 200 בני אדם. הקהל פרץ בתשואות רמות. הקהל גם פרץ בתשואות כאשר המועמד הליברטריאן הימני, רון פול, אמר שלדעתו יש להניח לחולה שמגיע לבית חולים ואינו מבוטח למות. על פי ההיגיון המעוות הזה, מדובר בפטרנליזם מצידה של המדינה לכפות על אנשים ביטוח רפואי אבל אין שום בעיה להוציאם להורג, גם כאשר מתברר שחלק מהנדונים למוות נמצאו בדיעבד זכאים.

אתמול גם נעשה ניסיון להקים את עיר האוהלים האמריקאית. כמה מאות פעילים התארגנו באמצעות הרשתות החברתיות כאשר מטרתם להתנחל בכמה רחובות באזור וול סטריט בניו יורק ולמחות נגד העושק והניצול של תעשיית הפיננסים. המשטרה נערכה בכוחות מוגברים מאד למחאה הזאת – היא אסרה על כניסה לאזורים אלו, עצרה מספר מפגינים ומחצה את המחאה. הדיווחים בחדשות על המחאה שודרו בין תחזית מזג האוויר לניצחון קבוצת הבייסבול המקומית. אמריקה היא מקדש חופש הביטוי כל עוד הוא אינו פוגע בזכות הקניין, בסטטוס-קוו ובבעלי הפריבילגיות, וכך הסתיימה מחאת האוהלים האמריקאית.