אבל הוא אשם

המחאה החברתית תצליח דווקא אם תתעלם מהמלצות שונות להעביר תקציבים ממגזר זה או אחר, ודווקא משום שהיא מהפכה "של כולם". תגובה למאמרו של יזהר אופלטקה בוויינט, שהפך את החרדים לשעיר לעזאזל
יואב קפשוק

ביטויי הגזענות קיימים בחברה הישראלית גם במאה ה-21, ודוגמה מובהקת לכך נמצאת במאמרו של יזהר אופלטקה (ynet, 17.09), הרואה בחרדים את האשמים במצוקה הכלכלית והחברתית של אזרחי ישראל. דבריו של אופלטקה מסיטים את תשומת הלב מהבעייה המרכזית שהביאה לפרוץ המחאה החברתית: אי-השוויון והפערים החברתיים-כלכליים ההולכים ומתרחבים בחברה הישראלית ונובעים ממדיניות כלכלית ניאו-ליברלית.

אופלטקה טוען כי המחאה החברתית נועדה לכשלון מהרגע הראשון, משום שהמוחים, צאצאיהם של מייסדי המדינה (או כפי שהגדיר זאת ברוך קימרלינג – אחוס"לים, ולאחרונה אורן יפתחאל הוסיף – אחוס"דים), כשלו להבין כי החברה הישראלית איננה ממלכתית עוד כי אם שבטית, וכי שבט צאצאי המייסדים הוא שבט מקופח "שלקחו לו את המדינה". הקבוצה שעליה אופלטקה מטיל את האשמה על "לקיחת המדינה" מידי האליטה האשכנזית היא החרדים. לטענתו, החרדים נהנים מתקציבי ענק שמגיעים מהקבוצה שמשלמת "מס הכנסה גבוה, ביטוח לאומי גבוה, ביטוח בריאות גבוה…", וכי המהפכה (הבאה) תוכל להצליח רק כאשר הקבוצות התורמות למדינה יבינו שהאיום האמיתי עליהם הוא התחזקות החרדיות. בסיכומו של דבר טוען אופלקטה, וכאן לב העניין, בצטטו את שר האוצר, כי מהפכה שהיא למען כולם – סופה להיעלם כלא-היתה.

לא מקרה הוא, לדעתי, שאופלטקה מצטט את שר האוצר. כל מאמרו של אופלטקה מצוי עמוק בתוך השיח הניאו-ליברלי שפקידי משרד האוצר ואנשי ההון מובילים את ישראל בשלושים השנים האחרונות. המדיניות הניאו-ליברלית שדוגלת בהפרטות ובשוק "החופשי" מצליחה לפרוח על ידי ה"הפרד ומשול" שהיא יוצרת בין קבוצות חברתיות שונות.

המדיניות הניאו-ליברלית מצליחה לפרוח על ידי הפרד ומשול בין קבוצות חברתיות שונות. צילום: ygurvitz, cc by-nc-nd

הטקטיקה בה נוקט אופלקטה בתליית האשם בחרדים, היא בדיוק אותה פרקטיקה בה פעל נתניהו כשניסה להמית את המחאה החברתית כאשר הודיע על מתן הטבות לקבוצה סקטוריאלית אחת, קבוצת הסטודנטים. כך גם הטיעון שהועלה שנים רבות על ידי תומכי שלום עכשיו, מרצ, ושאר "השמאל" הציוני, לפיו הכסף שהולך להתנחלויות בא על חשבון הכסף שהיה יכול להגיע לשכונות ולפריפריה (סיסמה שכפי שטען דני גוטווין מספקת ל"שמאל" הציוני לגיטימציה להמשך המדיניות הניאו-ליברלית ולהמשך הפקרת השכונות והפריפריה). וכך גם מסתמן מהמסקנות הצפויות של ועדת טרכטנברג, לפיהן יש לקצץ בתקציב הבטחון כדי לממן את הדרישות החברתיות של מחאת האוהלים.

כל אלה הם נסיונות, מוצלחים למדי לצערי, להסיט את תשומת הלב מהבעיה המרכזית: המדיניות הכלכלית הליברלית הקיצונית של ממשלות ישראל בשלושים השנים האחרונות – מדיניות שהפכה רבים לעניים, שהביאה להתרחבות הפערים החברתיים-כלכליים ולהתרכזות של ההון בקרב קבוצה הולכת וקטנה של אנשים.

לגבי החרדים, שבהם כאמור תולה אופלטקה את האשמה במצב החברתי, מדובר באחת משתי הקבוצות העניות ביותר בחברה הישראלית ולתאר אותה כמי שנהנית על חשבון אחרים זה בעייתי. עם כל הביקורת שיש גם לי על תופעות שונות בחברה החרדית (כמו גם ביקורת שיש לי על תופעות שונות בחברה החילונית), לחיות בעוני אינו תענוג גדול בלשון המעטה. במקום הדרך בה נוקט אופלקטה, שהיא גזענית, מדירה והרסנית, והופכת את החרדים לשעיר לעזאזל של החברה הישראלית, ניתן לחשוב כיצד לשלב את החרדים בשוק העבודה, למשל על ידי השקעה במקומות עבודה חדשים בכמות האפשרית. כפי שכתב כאן לאחרונה שלמה סבירסקי, ההשקעה של מדינת ישראל בייצור מקומות עבודה חדשים נמוכה הן בהשוואה לעבר והן בהשוואה למדינות ה-oecd, וגם אם כל החרדים (והערבים) יצטרפו בבת אחת לשוק העבודה לא יהיה במה להעסיק אותם.

המחאה החברתית תצליח דווקא אם תתעלם מהמלצותיו של אופלטקה, מתכסיסיו של ראש הממשלה וממסקנות של ועדות שונות שממליצות להעביר תקציבים ממגזר זה או אחר. רק סולידריות חברתית-כלכלית שבבסיסה השקעה כספית ארוכת-טווח באוכלוסיות העניות ביותר, תוביל לצמצום הפערים החברתיים-כלכליים ולשינוי יסודי בחברה הישראלית.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אלי

    חייבים להתחיל לחנך את עצמנו לערכים חדשים, התחשבות הדדית, דאגה לזולת ובמקביל טיפול בשכבות העניות – כל השאר במקרה הטוב יהיה טיפול נקודתי בבעיות מקומיות או סתם כיסוי תחת…

  2. עמית

    "אסור שנעשה את זה כי זה מה שהקפיטליסטים החזירים היו רוצים שנעשה" זה לא באמת טיעון לוגי. השאלה היא אחת: האם הדרך לפתרון בעיותיה החברתיות-כלכליות של ישראל עוברת דרך התמודדות עם השאלה החרדית או לא.

    לדעתי, התשובה היא: בהחלט כן.

    הכותב מדבר על עוני ואי-שוויון. אבל זה ממש לא בא בסתירה עם התמודדות עם השאלה החרדית, בדיוק ההפך. פתרון השאלה החרדית הוא פתרון חלק משמעותי מבעית העוני ואי השוויון במדינת ישראל.

    הפער בין לא-חרדים לחרדים הוא יותר גדול מהפער בין תל אביב לעיירות הפיתוח. מבחינת שיעור העוני, הוא אפילו יותר גדול מהפער בין יהודים לערבים (60 אחוז מהחרדים עניים, לעומת 50 אחוז מהערבים).

    לא לשווא כ-21 אחוז מאוכלוסיית ישראל עניים, אבל כמעט 30 אחוז מהילדים עניים. האוכלוסייה החרדית היא בעלת שיעורי ילודה עצומים (מהגדולים בעולם) ולכן העוני שבו היא שרויה משתמר, והדורות הבאים עניים אף בהיקפים גדולים יותר. העוני ימשיך לגדול ולצמוח אלא אם נעצור את המגמה.

    זה דיי ברור, נראה לי, עד כמה המצב הנוכחי חמור. עכשיו נותרה רק השאלה איך צריך להתמודד איתו. בניגוד לכותב, אני לא חושב שיצירת מקומות עבודה הייתה פותרת את הבעיה. הבעיה היא לא חוסר היצע, שכן גם אם אין איך לקלוט בבת אחת 200 אלף איש לשוק העבודה, בטח שהיה אפשר לקלוט 20 אלף חרדים בשנה במהלך העשור האחרון. שוק העבודה הוא מחזורי ויש בכל זמן פנוי עשרות אלפי משרות פנויות שמתחלפות על בסיס של כמה שבועות. מי שהיה מחפש עבודה, היה מוצא אותה. זה לא קרה לא כי אין היצע, אלא כי אין ביקוש.

    המציאות היא שגם אם החרדים היו מצטרפים למעגל העבודה, זה לא באמת היה פותר את בעית העוני. קוו העוני הוא 2200 ש"ח לנפש, וגם שני הורים עובדים במשכורת של 5000 שקל לחודש לא יספיקו כדי להעלות משפחה של 8 נפשות (מס' הילדים הממוצע במשפחה חרדית הוא כ6) מעל קוו העוני.

    הבעיה, איך שלא נתחמק מזה, היא בעיה תרבותית, והבעיה התרבותית משתמרת בעקבות תמריצים כלכלים שמאפשרים לה זאת.

    בניגוד לרוב החרדים, ובניגוד לרוב מתנגדי החרדים, אני לא חושב שהחרדים הם מעין סופר-אנשים. החרדים פועלים בדיוק כמו כל בן אדם אחר, בהתאם לשאיפותיהם ובהתאם לתמריצים הכלכלים השונים שניתנים אליהם.
    יש לרובם שאיפה דתית-תרבותית למספר ילדים רב ככל האפשר, ובמקרה של מדינת ישראל, ניתנים להם מספיק תמריצים וסבסודים כלכליים שונים כך שהם יכולים לשרוד כלכלית על אף דרך החיים הזו.

    אם הכסף המדינתי לא יספיק (וצריך להפחית ממנו בתהליך מדורג, כך שלא יביא לקריסה של משפחות) כדי לשמר את דרך החיים, אז גם דרך החיים תשתנה, וחלק משמעותי מבעיית העוני והאי שוויון בישראל יפתרו.

    אחרי שזה יקרה, ישארו לנו רק הבעיות הקשות באמת, כמו עיירות פיתוח ושכונות מצוקה. בניגוד לבעיה עם המגזר החרדי, אלה הן בעיות כלכליות אמיתיות שקשה יהיה לפתור אותן.

  3. יונתן

    קראתי בעיון את מאמרך ואת מאמרו של אופלטקה ועדיין אני תמה כיצד יכולה להיות סולידריות בחברה הישראלית בה החרדים מתבדלים מרצון מכל מה שהמדינה שלמענה ילדיי משרתים כעת בצבא מייצגת? ראה למשל תגובותיהם ליום העצמאות ואני לא מדבר רק על נטורי כרתה. למה שהמיסים שלי ילכו לצעיר בן 18 שלא מתכוון לעבוד בחייו כפי שאביו וסביו היו? אתה לא מבין שמה שהמחאה תשיג למען מדינת הרווחה יגיע קודם כל לחרדים שאינם רוצים בהמשך הדמוקרטיה הציונית שבה אנו חיים? איך אתה מגשר על כך?
    תודה וחג שמח.