בין מוסר לצרכים קיומיים

סולידאריות בין עובדים מאורגנים חוצה גבולות בצפון אמריקה: שיפור תנאיהם של כורים מקסיקנים מקטין את העברת המשרות למקסיקו ומשפר את תנאי ההעסקה של עובדי פלדה אמריקאים וקנדים
קארי לידרסן (תרגם: יוסי לוס)

ארה"ב ידועה בעשורים האחרונים כחממה ידועה לשמצה של קפיטליזם קיצוני וחסר מגבלות והאמריקאים כצרכנים תאוותנים ואנוכיים. כמו כל דימוי סטריאוטיפי, גם זה כולל הרבה מן המעוות. יש גם אמריקה אחרת. אחת הראיות לכך היא סולידאריות שצמחה בין עובדים אמריקאים, קנדים ומקסיקנים. משלושת צידי הגבול הם הבינו שכדי לעמוד מול תאוות הבצע של התאגידים הרב-לאומיים, גם הם חייבים לחצות את הגבולות ולשתף פעולה. למרות שלכאורה על פי ההיגיון של השוק החופשי העובדים האמריקאים והעובדים המקסיקנים נמצאים בתחרות אלה עם אלה, הם הבינו ששיתוף פעולה ביניהם אינו רק מעשה מוסרי ואנושי – אלא גם משרת את האינטרסים הכלכליים של שני הצדדים. אין מתח בין מוסר לבין צרכים קיומיים.

הסכם סולידאריות צפון אמריקאי (NASA): עובדי פלדה בארה"ב ובקנדה טווים קשרים עם כורים במקסיקו

מאת: קארי לידרסן, In These Times

הזמנים הקשים עבור מכרות מקומיים ועבור התעשייה בגארי, אינדיאנה, לא הזיזו את משרד האיגוד של עובדי הפלדה המאוחדים (USW) של מחוז 7 שכולל את אינדיאנה ואילינוי ממקומו. הוא עדיין שוכן בקצהו של רחוב ללא מוצא – רחוב טקסס. בעוד אמריקאים רבים חשו מרירות ביחס להסכם הסחר החופשי הצפון אמריקאי (NAFTA) שנכנס לתוקף ב-1994 והביא לעליית מספר המשרות שעברו למקסיקו ולהורדת השכר בארה"ב, USW קידם את יחסיו עם איגוד עובדי הפלדה והכורים של מקסיקו, לוס מינרוס (Los Mineros). בשש השנים האחרונות, עובדים בארה"ב הבינו שמאבק למען שכר גבוה יותר ותנאי העסקה טובים יותר במקסיקו אינו רק ביטוי של סולידאריות מצדם, אלא יכול לתרום להגנה על משרות בארה"ב על ידי גישור מעל התהום שמפרידה בין הוצאות העסקה בשתי המדינות השכנות ולהקל את הלחץ של הגירה צפונה.

"היחסים בינינו, לבין העובדים בקנדה ובמקסיקו מוחשיים מאד," אומר ג'ים רובינזון, מנהל USW במחוז 7. "הפער בסטנדרטים בין מקסיקו לארה"ב מוריד את רמת השכר ואת תנאי ההעסקה בארה"ב. לפי הלשכה לסטטיסטיקה של עבודה, ב-2009 עובדים יצרניים במקסיקו השתכרו 3.93 דולר לשעה בממוצע בלבד ואילו עובדים במשרות מקבילות בארה"ב השתכרו 23.03 דולר לשעה בממוצע. לכן, אנו זקוקים לתמיכתם של העובדים המקסיקנים."

"גל הסולידאריות העכשווי", כפי שבן דייויס, מנהל היחסים הבינלאומיים של USW, מכנה זאת, הוצת על ידי התמיכה של עובדים מקסיקנים במועסקים האמריקאים של אסארקו (ASARCO) ששבתו באריזונה ב- 2005. מקסיקנים רבים מועסקים במכרות ובמפעלים אחרים בבעלות החברה המקושרת פוליטית גרופו מקסיקו (Grupo Mexico) אשר נמצאת בבעלות אסארקו. הסכם סולידאריות בין שני האיגודים נחתם באותה שנה. מאז, בכל פעם שבה יש סכסוך בין המעסיק לבין אחד האיגודים, חברי האיגוד מצידו השני של הגבול מפעילים את כוחם דרך כתיבת מכתבים, הפגנות מול קונסוליות, ובאמצעות קמפיינים להעלאת מודעות ציבורית.

ביוני 2010 שני האיגודים עשו צעד נוסף זה לקראת זה והודיעו על כינונה של ועדה משותפת לבחינת אפשרות הקמה של "ארגון צפון אמריקאי מאוחד" שיקיף את מקסיקו, ארה"ב, קנדה והקריביים. אם האיחוד יתממש הוא ייצג למעלה ממיליון עובדים – 850,000 אמריקאים, ו-180,000 מקסיקנים. "חשוב לנו מאד לקיים קשרים חזקים בין איגודי עובדים בתעשיות ובחברות בהן אנו עובדים," אומר דייויס.

חברי USW אמריקאים וחברי לוס מינרוס ערכו ביקורים הדדיים מספר פעמים. משלחת גדולה של עובדים אמריקאים צעדו באפריל השנה לצד עמיתים מקסיקנים בלאזארו קרדנאס (Lazaro Cardenas) במדינת מיצ'אוקאן (Michoacan) לזכר השנה החמישית לעימותים שהותירו ב-2006 שני עובדים הרוגים ורבים נוספים פצועים, במהלך שביתה מרה במפעל שהיה אז בבעלות משותפת של תאגיד מקסיקני מקושר פוליטית ו-ArcelorMittal (אשר מחזיק בבעלותו מפעל נוסף במזרח שיקגו, עיר סמוכה לגארי). איש לא נעצר באשמת הרג העובדים, ו"גם לא באשמת פשעים רבים נוספים שבוצעו נגד הכורים המקסיקנים," כפי שנכתב בתלונה שהוגשה לפדרציה הבינלאומית של עובדי הפלדה על ידי USW, שהוא חבר מרכזי בפרדציה.

צעדה משותפת לאמריקאים ומקסיקנים. איחוד בקרוב?

סולידאריות נגד גרופו מקסיקו

בשנים האחרונות, הסולידאריות האמריקאית-מקסיקנית מורגשת בעיקר בנוגע לסכסוך העבודה הארוך, הברוטאלי והמבעבע במכרה הנחושת הפתוח שמוחזק על ידי גרופו מקסיקו בקאנאנאה (Cananea) מדרום לגבול עם אריזונה. התקוממות עובדים במכרה זה לפני מאה שנה תרמה להצתת המהפכה המקסיקנית ומאז כורים נקטו בפעולות מיליטנטיות מגוונות. ב-2007 הם שבתו במחאה על תנאי עבודה גרועים במיוחד וסוגיות נוספות, וביניהן סגירת מרפאה ששימשה את הכורים ומשפחותיהם.

החוק המקסיקני אוסר הפעלת חברה שעובדיה שובתים, אולם הממשלה המקסיקנית קבעה שהשביתה בקאנאנאה "אינה קיימת," כדי לאפשר לגרופו מקסיקו לחדש את פעילות המכרה. בינתיים השביתה נמשכת. המשטרה פשטה על העיירה מספר פעמים ותקפה באלימות את השובתים ומשפחותיהם. כורים שובתים נתונים בקביעות לאיומים, הכאות, ומעצרים בלתי חוקיים. משלחות של חברי USW מכל רחבי ארה"ב ביקרו מספר פעמים בקאנאנאה, כולל בקיץ האחרון.

השביתה בקאנאנאה קשורה באופן הדוק לרדיפתו של נפוליאון גומז אורוטיה, המנהיג הנבחר של איגוד העובדים המקסיקני, על ידי גרופו מקסיקו וממשלת מקסיקו. גומז אורוטייה חי בגלות בקנדה מאז שברח בעקבות האשמות בשחיתות. לפי תומכיו, האשמות אלה הן שקריות והן חלק מרדיפת הממשלה את האיגוד. כיום, הוא עובד ממשרד של ה-USW בקולומביה הבריטית ולעתים קרובות נואם באירועים של ה-USW. באפריל שוחח רובינזון, מה-USW, בטלפון עם גומז אורוטייה על השחרור של חואן לינארז – מנהיג של לוס מינרוס במכרה של גרופו מקסיקו בסאן לואיס פוטוסי (San Luis Potosi). חואן לינארז נכלא בהאשמות שווא מאז דצמבר 2008 ושוחרר ימים ספורים בלבד אחרי אירועי תמיכה בינלאומיים שאורגנו בפברואר על ידי USW. גומז אורוטייה מספר ל-In These Times, ש"הלחץ הבינלאומי שהופעל על ידי ה-USW סייע מאד."

לוס מינרוס הוא אחד האיגודים העצמאיים היחידים במקסיקו. לכן, מעסיקים גדולים כמו גם פקידי ממשל ידועים לשמצה בשחיתותם שתומכים במעסיקים אלה רואים בלוס מינרוס איום ישיר. גומז אורוטיה מציין שבמהלך חמש השנים האחרונות, 12 חברי לוס מינרוס נהרגו וכמאה נפצעו מיריות. "ככל הנראה, אנו אחד האיגודים הגדולים במקסיקו. אנחנו מאד דמוקרטיים ועצמאיים," אומר גומז אורוטייה. "לכן, הממשלה שמה אותנו על הכוונת ומנסה להרוס אותנו כדי לעבור אחרי כן לשאר האיגודים שהיא מתנגדת לקיומם."

הממשלה ביקשה לעצור את גומז אורוטיה לאחר שהוא תבע חקירה של גרופו מקסיקו ושל פקידי ממשל בעקבות הפיצוץ שהרג 65 עובדים ב-2006 במכרה הפחם פסטה דה-קונשוס (Pasta de Conchos). גומז אורוטיה אומר שהאיגוד התלונן במשך שנים על תנאי בטיחות ירודים במכרה. "זהו מקרה שבו הממשלה אומרת: אנחנו מתכוונים לסלק מנהיג נבחר של האיגוד," אומר דייויס מה-USW על גומז אורוטיה. "זהו עימות ישיר, שבו הממשלה מסכימה עם הניתוח שלנו ולפיו אם היא תצליח לשבור את איגוד הכורים, היא תיצור תגובת שרשרת שתחסל את כל האיגודים במגזר הפרטי."

דייויס אומר שרק אחוז אחד מכוח העבודה המקסיקני מאוגד ב"איגודים שאפשר לראות בהם דמוקרטים." מרבית האיגודים המקסיקנים, מסביר דייויס, "הם ארגוני עובדים אבל הם אינם ארגונים שמיוצגים על ידי העובדים ואינם נאבקים למען שכר גבוה יותר." איגודים אלה הם בדרך כלל "איגודי הגנה"; גרופו מקסיקו הקימה איגוד כזה בקאנאנאה לאחר שהביאה עובדים חדשים כדי להחליף את חברי לוס מינרוס ששבתו. "לממשלת מקסיקו יש מדיניות ברורה של שמירה על רמת שכר נמוך כדי לשווק את מקסיקו כמדינת שכר נמוך שמאפשרת יצוא זול לארה"ב," מוסיף דייויס, "אנו סבורים שזוהי מדיניות הרסנית עבור עובדים מקסיקנים, אמריקאים, וקנדים. הדרך היחידה שבה אפשר להיאבק נגד מדיניות זו היא לבנות איגודים שמייצגים את העובדים ומסוגלים לעמוד מול המעסיקים והממשלה במקסיקו".

עובדי תעשיית המתכת בארה"ב, 1887

נשות פלדה

בתחילת המאה ה-20 כורים בדרום מערב ארה"ב היו עובדים לסירוגין במכרות במקסיקו ובארה"ב. התוצאה היא שכיום יש קשרי משפחה וקשרים תרבותיים עמוקים בין כורים באריזונה, ניו מקסיקו ומקסיקו. כמו כן, מכיוון שצפון מערב אינדיאנה ואזור שיקגו הם יעדים מועדפים בעיני מהגרים מקסיקנים, יש לחברי USW רבים קשרים קרובים עם כורים ממקסיקו. למשל, בעת הביקור בלאזארו קרדנאס באפריל, אחד מחברי המשלחת של עובדי הפלדה מאינדיאנה נתקל בדוד שלו שעובד במפעל מקסיקני. בלנקה מוראלס (Blanca Morales) נולדה במונטריי (Monterrey), מקסיקו, והגיעה לצפון מערב אינדיאנה בגיל חמש, כאשר אביה נפח הזכוכית קיבל עבודה במפעל פלדה. עד שפוטרה ב-1997 היא עבדה במשך 25 שנים ב-Inland Steel שכיום נקראת ArcelorMittal. לאחר מכן, היא החלה לעבוד כעוזרת אדמיניסטרטיבית במשרד של ה-USW בגארי.

ב-2008 היא וחברות נוספות בקבוצת "נשות הפלדה" יצאו כמשלחת לקאנאנאה כדי להיפגש עם "חזית הנשים" – נשות המינרוס אשר מילאו תפקיד מפתח בהמשך השביתה והמאבק. גרופו מקסיקו שולטת באספקת החשמל והמים של העיירה ומנתקת אותם מעת לעת באופן לא סדיר כחלק מהלחץ שהיא מפעילה על המינרוס. אחת הבעיות הייתה שלנשים לא היו מים לכיבוס החיתולים. הקשר בין הקבוצות החל לאחר ש"נשות הפלדה" גייסו כסף לרכישת חיתולים חד פעמיים. מוראלס וחברותיה האמריקאיות החלו למכור חולצות סולידאריות כאמצעי לגיוס כספים בועידה הבינלאומית של USW ב-2008 ומאז המשיכו לעשות זאת במספר רב של כנסים ואירועים נוספים.

"אלמלא אותן חולצות, לעובדי הפלדה לא היה מה ללבוש," מתבדחת מוראלס. היא מתכתבת על בסיס יומיומי עם נשיאת חזית הנשים, מריה רוזה גואיאנה גרסיה (Maria Rosa Guayane Garcia) אשר נאלצה לעזוב את ביתה לאחר שהוצא נגדה צו מעצר בשנה שעברה. "זוהי אחוות נשים," אומרת מוראלס. "תראו כמה חזקות הן. זה סיפור כה יפה בכל כך הרבה מובנים."

———

Kari Lydersen, an In These Times contributing editor, is a Chicago-based journalist whose works has appeared in The New York Times, the Washington Post, the Chicago Reader and The Progressive, among other publications. Her most recent book is Revolt on Goose Island. In 2011, she was awarded a Studs Terkel Community Media Award for her work. She can be reached at kari.lydersen@gmail.com.

למאמר המקורי באנגלית

פורסם בבלוג החדש והמומלץ של יוסי לוס – מקום גלובלי

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. לפני למעלה ממאה ועשר שנים

    מתחיל להדהד ולהפציע, בתודעת פועל "הגרעין הקשה" של הצוארון הכחול,רק כעת.
    כמה ארוכה הדרך להכרה של האחד בכלל ושל הכלל כאחד.
    אולי עוד מאה או מאתיים שנה?