• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

אח שלו, יופי של עבודה

נאום אובמה היה מפגן כוח וולגרי של המעצמה הגדולה בעולם ושל משרתיה, או שמא אדוניה היהודים והישראלים. אבל כל עכבה (כאילו 63 שנים זה לא זמן) לטובה: אם אתם לא רוצים שתי מדינות, סופכם שתקבלו מדינה אחת דו-לאומית
אילנה ברנשטיין

למעשה אין מה לומר על נאום אובמה. די היה להקשיב לו על מנת לחוש בזרמים התת-קרקעיים של הבחירות לנשיאות הממשמשות ובאות, של עוצמתו של הלובי היהודי – לכל מי שמיהרו להספיד אותו – ושל הברית הבלתי מעורערת בין ישראל לארצות הברית. חיכיתי לרגע שבו נתניהו ישלוף סכין גילוח ויציע לאובמה לכרות ברית דמים (מטפורית זה קרה), או לכל הפחות ידביק לו נשיקה על המצח – "אח שלו, עשית יופי של עבודה. החבר'ה בבית מזה יעריכו אותך".

ציפיות גדולות ממילא לא היו מן הנאום הזה, אך גם מראית עין לא היתה בו. לא שמץ של תקווה לעם הפלסטיני שעל זכותו להגדרה עצמית ולמדינה כבר אין מערערים, אפילו באו"ם שמוּם. תחת זאת, צפינו במפגן כוח וולגרי, אינטרסנטי וחסר רגישות מדינית וחברתית של המעצמה הגדולה בעולם ושל משרתיה, או שמא אדוניה היהודים והישראלים הבלתי מוכתרים. נאום שבו כל משפט מסיג את הפלסטינים לימי טרום האינתיפאדה הראשונה.

לא אתפלא אם ההשתחוויה המאומצת שהפגין אובמה – פדחתו נגעה ממש בקרשי הבמה – גרמה לו לפריצת דיסק.

מה שבטוח הוא שישראל ממשיכה לטפח את החמס, שבראשית דרכו היה בשולי הזירה הפוליטית, וכמו בשוליית הקוסם, ברגע שהמטאטא נחתך לשניים לא ניתן לעצור את הסחף. כל אחד מהחלקים קם לתחייה וממשיך להביא מים עד להצפה מוחלטת ולכאוס גמור. עם זאת, נדמה שאביב העמים הערבי והדרישה הפלסטינית למדינה ויהי מה, שהחלו בין השאר בנאום קהיר של אובמה, לא יגוועו עם הנאום המתרפס אמש שאותו היטיבה לתאר אילה חסון כ"התאבדות אמריקנית למען ישראל". אין תמה אפוא כי ליברמן העיד שהוא "מברך וחותם על הנאום בשתי ידיים", אמירתה המטיבה לסכם את הנאום יותר מכל פרשנות.

בין כך ובין כך את הזרקורים שהופנו ל"סוגיה הפלסטינית" בעצרת האו"ם לא ניתן עוד לכבות, למרות מדיניות "הקונפדרציה" – מבית היוצר של אובמה וביבי – שבבסיסה דחייה אינסופית של פתרון הסכסוך ואחזקתם של שלושה וחצי מיליון בני אדם תחת כיבוש. לא נותר אלא להצטער שבין העם הפלסטיני לבין העם היהודי בישראל לא יכול להיווצר "איחוד", אם לשאול את המושגים ממלחמת האזרחים האמריקנית, ולהכריע את הכף אחת ולתמיד בין חיים יחד לחיי אפרטהייד. שכן בסופו של דבר כך נראה, לאחר שהפלסטינים יזכו לטבילת האש הלאומית שלהם (ולשם כך די להם אולי במדינה פלסטינית במעמד של "משקיפה"), לא יהיה מנוס ממדינה אחת בין הירדן לים.

לתוכנית החלוקה לא ניתן לחזור עוד, קווי 67' במקרה הטוב הנם פשרה של שני הצדדים, "מדינת המתנחלים" תיכון לעד, וכפי שהיטיב לנסח זאת יהודה שנהב בספרו במלכודת הקו הירוק – מוטב להימנע מגרימת עוול לצד הפוגע על מנת לתקן את העוול של הצד הנפגע. כמו כן הסוגיות שמשא ומתן עתידי אמור לדון בהן אינן ניתנות לפתרון במסגרת של שתי מדינות וגם לשם הבנת הסוגיות הללו מוטב יעשו הקוראים אם יפנו לספרו של שנהב. אז אולי כמו שהסבתא אומרת: כל עכבה לטובה. אתם לא רוצים שתי מדינות – סופכם שתקבלו מדינה אחת דו-לאומית.

לרוע המזל, עם ישראל עסוק עכשיו בטבח הקרפיונים לקראת החג – בין זפזופ אחד למשנהו במטרה למצוא את ההבדלים בין ועדת טרכטנברג לוועדת ספיבק-יונה, ומאמצים להבין את מסקנותיה של ועדת הריכוזיות; באמת שאין פנאי להתעסק בזה. וכאילו לא די בכך הודות למחאה החברתית "הקונצנזואלית", המבקשת לא לקפח אף אחד, זולת פלסטינים ובדווים, הרי נושא השליטה בעם אחר, וזכותו להגדרה עצמית ולמדינה יכולים להמתין עד אחרי החגים, כמו שאומרים במחוזותינו. מובן שאין צורך להתחייב לחגי הסתיו או לחגי האביב וגם לא לשנה אזרחית או יהודית כלשהי. מה זה משנה – הם חיכו כל כך הרבה זמן, הם יכולים להמשיך ולחכות עוד קצת. 63 שנים זה לא זמן, העבדים בארצות הברית חיכו יותר.

תהליך השלום, כפי שהסביר אובמה, הוא תהליך ארוך וממושך ואין קיצורי דרך ("דא?! אח שלו, את זה אפילו הם מבינים"). אבל למה לדבר על צמד המילים הזה, שלא ברור מדוע ממשיכים להשתמש בו? מי צריך שלום? צריך ללמוד לחיות יחד זה לצד זה בחברה אזרחית שבה הכול שווים, ברצף טריטוריאלי, שכן איך שלא מסתכלים על זה ממילא זה כך.

ולסיכום – תמונתם של נתניהו ואובמה בהצהרתם המשותפת באחד החדרים באו"ם, כשמאחוריהם מתנוססים בגאון דגלי ארצות הברית בישראל בהרמוניה צבעונית מושלמת, הזכירה לי את תמונת הניצחון של החתולה שלי לאחר שהיא צדה פרפר, יושבת זקופה כלביאה, כשלמרגלותיה מוטלת גופתו המפרפרת והרמוסה של הניצוד. אין ספק מי כאן המלך. בנימין נתניהו יחזור לישראל ובפיו ברכת שנה טובה ומאושרת לעמישראל, אך ספק אם יוכל להבטיח שנת שלום וביטחון.

כנראה שיעניין אותך גם: