• logo-1
    מוות שקוף
    החברה הערבית ביפו מופקרת לגורלה
  • logo-1
    שמם הטוב
    מדוע הגנה על שמו הטוב של גבר אלים עדיין רלוונטית?

השינוי לא יבוא בשקט

ראובן אברג'יל על הפנתרים, חצרות אחוריות וקדמיות והסולידריות המאיימת על השלטון. רשמים ממפגש ב"בית העם"
רועי בל

איזה ערב היה בבית העם ברוטשילד 69 ביום רביעי האחרון (21.9). סרטים של אבי מוגרבי וריקודים של תנועה ציבורית על הגג, וראובן אברג'יל – פעיל בתנועת התחברות-תראבוט וממנהיגי הפנתרים השחורים – בהרצאה מרתקת, סוחפת ומאוד אישית, בסלון המאולתר שתי קומות מתחת.

ראובן פתח עם האפליה והדיכוי של המזרחים והגזענות הטבועה בממסד ובציונות; המשיך למאבק הפנתרים ולניסיונות של הממסד לפלג, לדכא באלימות, ולהשתלט על המאבק או חלקים ממנו, וכך הגיע ישירות למאבק הנוכחי, לחשיבות שלו ולניסיונות לדכא ולפלג אותו. למי שלא הגיע/ה – כדאי לראות, כטעימה קטנה, סרטון קצר ומרגש של ברק היימן שמלווה את ראובן בשתי הפגנות, בתל אביב ובירושלים, בתחילת אוגוסט. בראשונה החצר האחורית מגיעה לחצר הקדמית במרכז תל אביב, ובשנייה החצר האחורית מפגינה מול חומות הממסד (משרדי עמידר) בירושלים.

החלוקה בין "חצר אחורית" ו"חצר קדמית" נוכחת כל הזמן בדברים של ראובן, גם כשהמילים אחרות לגמרי (כמו פה למשל). בחצר האחורית אנשים צועקים כל הזמן, נלחמים על הפרנסה, על הבית, על מילוי המקרר הריק, אבל רק כשאנשים בחצר הקדמית משתמשים בפריבילגיות המובנות שלהם כדי להיאבק בשיטה, בממסד, נפתח מרחב של מחאה גם לאנשי החצר האחורית, לפחות לזמן קצר – שבמהלכו צריך לבנות את הסולידריות, את השותפות ואת האמון בין קבוצות מדוכאות ומוחלשות ומופלות בחצר האחרות, ובינן לבין קבוצות בחצר הקדמית. אך זהו בדיוק הפחד של השלטון: "המחאה היא איום אסטרטגי על השלטון, כי היא מאחדת ולא מפלגת, וזה הכוח שלה. הסולידריות בין אנשים ובין קבוצות היא מה שמפחיד יותר מכל את השלטון, והוא יילחם בכל הכוח – בעיקר נגד החלשים".

ראובן אברג'יל. צילום: קרן מנור / activestills.org

ראובן גם הצביע על כך שיש הרבה אסטרטגיות של דיכוי, שראינו גם במהלך הקיץ הזה: לפעמים הן אלימות מאוד, כמו בפשיטה המשטרתית על שכונת מוסררה בירושלים לאחר ההפגנה הגדולה של הפנתרים נגד גולדה מאיר, או כמו בפינוי של המאהל בשכונת ג'סי כהן בחולון, ולפעמים הן מתוחכמות הרבה יותר: משתפי-פעולה, מסיתים, פונקציונרים שמציעים כסף "רק" תמורת לבישת חולצות של פוליטיקאי זה או אחר, וכל מיני "נציגים" שאף אחד לא בחר בהם או רוצה אותם, אבל הם נמצאים בעמדת כוח יחסית כמתווכים מול הממסד ודואגים "להרגיע את השטח" ולעשות הון פוליטי בדרך כלשהי. לפעמים מועלה המחזה הקרוי "סולחה", בו המוחים המדוכאים מתבקשים לחזור ולהיות נחמדים ולשתוק, בתמורה לקצת כבוד מזויף ועוד פירורים. זה בעיקר אמור לעבוד על ערבים ומזרחים, עניין תרבותי כנראה.

ראובן הדגיש בכמה אופנים את החשיבות של השפה במאבק. השפה שפערים ויחסי-כוח מובנים בה, ושיכולה להפריד ולפלג, להסתיר ולעוות, אבל גם לחבר ולשמש כבסיס להבנה ולפעולה משותפת. הוא דיבר על הדמוקרטיה הזו שמספרים לנו עליה, אותה "דמוקרטיה מזויפת, כוזבת, שקרית", שמאפשרת ונותנת מקום למחאה רק אם היא מתאימה בדיוק לדקה וחצי בין הפרסומות בטלוויזיה, וצבועה בצבע הנכון. אבל מה שבאמת חשוב הוא שיש חיבורים, שיש סולידריות, שיש התעוררות אמיתית, בחצר האחורית ובקדמית.

כחלק מהעבודה של תנועת תראבוט-התחברות בשנה האחרונה, מחוסרי הדיור ונפגעות עמידר מכל הארץ מתאגדות ומתחברות. יפו, בית שאן, לוד, שכונת התקווה, הקטמונים, פרדס כץ ועוד. החצר האחורית מתאגדת, יהודיות וערביות, מזרחיות וערביות, שוברות את חומות ההפרדה שבנה השלטון, ואיתן רבים מהחצר הקדמית, שמבינים שיש גם חצר אחורית, וזהו ההבדל הגדול לעומת מחאות קודמות. נכון, השינוי לא יבוא בשקט. הוא יבוא ברעש, הרבה מאוד רעש ולאורך הרבה זמן. זה היה נכון תמיד, אבל היום יש כל-כך הרבה יותר אנשים שנחושים להביא אותו, ביחד.

אינפורמציה חשובה לסיום:

מאבק הדיור הציבורי: מזה כשנה פועל פורום ארצי ביוזמת תנועת תראבוט בנושא מאבק הדיור הציבורי, בו לוקחים חלק פעילות/ים רבים, בהם אברג'יל. הפורום פועל לחבר בין נפגעי הדיור הציבורי מאזורים שונים ולמען תיקון מערכתי של מערכת הדיור הציבורי בישראל (ראו הסבר מפורט). אנו זקוקות וזקוקים לכל עזרה אפשרית בפעילות – גם חצי שעה בשבוע עוזרת. יש גם צורך במשאבים כדי לתחזק פעילות ארצית גדלה וכדי לאפשר לפעילות לפעול ללא קשר למצבן הכלכלי. לתרומה ו/או להצטרפות לפעילות: פנו למיכל בטל' 052-6886867 או במייל tarabut@gmail.com.

הפגנה: ביום ראשון הקרוב תתקיים עצרת מחאה למען קורת גג לכולם/ן. לפרטים

למידע נוסף: הנה לינק לסיפורו של ראובן על דרכו האישית והפוליטית, באתר תראבוט. וכאן, באתר מאהל נודד, ניתן למצוא לא רק הרבה מפעילויותיהם של ראובן ושל זוגתו מרסל אדרעי לאורך השנים, כולל קטעי עיתונות ומסמכים, אלא גם עדכונים שוטפים על פעילותם ביחד ולחוד במאבקים המתרחשים כעת.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נתן.

    האשכנזים הם גזעניים אבל לא ניתן לממסד לשבור את הסולידריות ביננו.

    אני בטוח שרק חדי העיין ישימו לב שיש כאן בלבול מסוים….

  2. עננה

    תראו מה אומר כוכבי שמש:

    יום אחד, מישהו במשטרה הגה רעיון מבריק, לדעתי, שכמעט הצליח לחסל אותנו.

    הרעיון היה לקחת מישהו מהיותר מוכרים בתנועת הפנתרים השחורים ולהציע לו שייקח איתו עוד 6-7 צעירים ויחד ילכו ללמוד חינוך גופני במכון וינגייט, על חשבון העירייה. ואכן, ראובן אברג'יל (גם עליו אספר בסיי נפרד) נרתם למשימה ולקח איתו 6 צעירים, מיטב הנוער שלנו. הם הלכו ללמוד חינוך גופני למשך שנה. בתום השנה, כמעט כולם, קיבלו משרות במסגרות השונות של עיריית ירושלים.

    הרעיון הזה של המשטרה גרם לנו נזקים אדירים וכמעט וחיסל את התנועה. לא הצלחנו להרים אפילו הפגנה אחת. הצעירים שאברג'יל לקח איתו היו חוד המחץ בכל התארגנות שלנו להפגנה. מיום ההפגנה ב-18/5/71 ועד להפגנה ב-28/8/72 לא התקיימו הפגנות של הפנתרים השחורים, זמן ארוך, שלא כהרגלינו. היינו שבורים.

  3. Diogenes

    The Regime is used to buy out 'trouble makers'

    Remember the Shurat Hamitnadvim movement ???

    The leaders were all bought – one got professorship with the Tel Aviv University, one got the Hebron Rabbinate and so on and so forth.

    Nothing is new under the sun, but we tend to forget and thus allow such 'buy-outs' to happen time and again.

  4. רועי בל

    כפי שאפשר להבין מהמאמר, לא אני ולא ראובן אברג'יל טוענים שהאשכנזים הם גזענים. הטענה היא שהממסד הוא אשכנזי וגזעני, וזה גם אם יש בו מזרחים שנאלצו לשם כך לקבל על עצמם לפחות חלק מהתפישות הפוליטיות והתרבותיות ההגמוניות.