חגיגה, לא מלחמה

הדרך לצדק חברתי עוברת בתמיכה בהקמתה של מדינת פלסטין – כי אנחנו לא רוצים רק לגמור את החודש בכבוד, אלא גם לחיות בתחושה של חופש וחירות
חנה ספרן

כל אחת ואחד מאיתנו שלקחו חלק במהפכה של הקיץ האחרון, יודעים היטב שהקריאה לצדק חברתי לא יכולה להסתיים בגבולות מעמד הביניים היהודי. כל מי שהקריאה לצדק מהדהדת עדיין באוזניהם, מודעים לכך שהדרישה לצדק חברתי חייבת לכלול את כל בני האדם. על כן תמיכה בהכרזה על הקמתה של מדינת פלסטין בדיוק עכשיו היא הזדמנות שכדאי לנצלה לטובת כולנו.

זה הזמן לחגיגה ולחלוקה חדשה של משאבי שתי המדינות שיהיו מחר בין הים והירדן. במרחב הזה יש המוני נשים וגברים שיודעים היטב למה הם/ן מתכוונים/ות במילים צדק חברתי: צדק שאינו מיועד רק למי שיש להם כוח וכסף, צדק חברתי ליהודים וערבים שרוצים לא רק לגמור את החודש בכבוד אלא גם לחיות בתחושה של חופש וחירות.

צעדת תמיכה במדינה פלסטינית, תל אביב 24.09.11. צילום: אורן זיו / activestills.org

תארו לעצמכם לרגע את הכרזת העצמאות של מדינת פלסטין לפני 63 שנה, במקביל ויחד עם הכרזת העצמאות של ישראל. אז היינו יכולים לדמיין את ההיסטוריה של המקום הזה ללא מלחמות. לדמיון הזה דרושה יכולת מהפכנית שהקיץ הזה מספק לנו בשפע. החופש לתבוע מן המדינה את מה שראוי להיות שייך לאזרחים כולם, את הבריאות, הרווחה, הדיור. החופש הזה יכול לאפשר לנו לראות מעבר לתעמולה של המדינה שהכזיבה. באותה דרך שהמדינה מכרה את הרכוש המשותף של כולנו היא מוכרת יום-יום את הביטחון שלנו, ללא יכולת לראות שחיים ללא מלחמה הם האפשרות היחידה לביטחון של ממש. הכלים לחשיבה אחרת ולהתבוננות חדשה בחיים שלנו כאן קוראים לנו לשמוח לקראת הקמתה של מדינת פלסטין במקום להכין את הרובים.

באופן אישי, אני ממש לא בטוחה שאני חייבת מדינה. על המדינה שלי אני מאד כועסת. אבל אם הדרך להתפייסות עוברת בהקמתה של מדינה לפלסטינים, כדאי לנסות דרך חדשה. וכדאי לנסות אותה עכשו, ומתוך שמחה. מציאות של חופש וחירות לפלסטינים שבתוך ישראל הישנה וישראל הכובשת תהיה ההישג המוחשי והראשוני של התביעה לצדק חברתי. היא גם תאפשר אותו.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שאול סלע

    הבעיה בארץ ישראל פלסטינה תיפטר בסופו של דבר, רק ממקום אחד, אריזת שפתו של אליעזר בן יהודה, ותרבותו של הרצל, והיד עוד נטויה , בחזרה לארץ מוצאה.

    שום ערבי לא יקבל לאורך זמן, שלטון ואצולה המושתתים על תרבות "נאורה" אירופית, זו אדמה ערבית, ובמוקדם או במאוחר היא תשוב להיות כזאת.

    ולדעתי העברית צריכה לחזור לבית כנסת ! העברית היא תרבות, והיא תרבות זרה למרחב.

  2. נפתלי אור-נר

    מדיניותה הבסיסית של ישראל הינה העדפת השליטה בשטחים וטיפוח ההתנחלויות. אלה חשובים לה הרבה יותר מהשגת שלום עם כל העולם המוסלמי, כל מדינות ערב, והפלשתינאים, שלום ונורמליזציה המובטחים בהצעת השלום הסעודית שהממשלה מעולם לא דנה בה. התוצאה: מדינה החיה על חרבה, משקיעה את מיטב משאביה ב"ביטחון" ובהתנחלויות, וממשיכה להזין את העם בשקרים כאילו "אין ברירה" ו" העולם כולו נגדנו"

  3. פריץ היקה(הצפונבוני)

    תודה לך ובהוקרה יהושע.

  4. מ

    "כל אחת ואחד מאיתנו… יודעים היטב…"

    מלבד הרתיעה הטבעית מניסוח בסגנון פאשיסטי כזה ("כולנו חושבים אותו דבר"), אז לעצם הענין:

    אני, לדוגמא, לקחתי חלק במחאה והשתתפתי בכל הפגנות מוצאי השבת, ובכל זאת אני לא "תומך בהכרזה על הקמתה של מדינת פלסטין".