מה כל כך נורא?

איראן וטורקייה עברו את ישראל במדע ! שלטון החמולות באוניברסיטאות הדינוזאוריות של ישראליסטאן, מהווה סיכון קיומי חמור ביותר. הבנים והבנות של מסעודה משדרות, טאלב מרהט, ומהרטה מרמלה, שהם רוב אוכלוסייה, סולקו מהכת הסגורה של החוקרים בישראל. לכן ההון האנושי של ישראל, שדרומית לאלנבי, וצפונית להרצליה, מצוי במצב של תת-ניצול. הפרופסורים טרכטנברג וספיבק-יונה, ימשיכו לסגור את הכת שלהם בפני רוב העם. http://www.themarker.com/career/1.1485561?=

סיקור ממצה של מהות התשקורת הישראלית, על מחולליה וכתבלביה הנרצעים.

אילנה דיין התכוונה ללחץ האימתני ומסע האיימים שניהל נגדה מוזי ורטהיים, מבעלי קוקה-קולה, בנק מזרחי והבכירה שבזכייניות המסחריות, בבואה לשדר תחקיר על "ישראייר" – חברת תעופה בבעלות נוחי דנקנר שהתגלה כציפור נפש של מוזי.

ה"הדה-מרקר" אכן מנהל מאבק שיטתי כנגד ההון המופלג ובעליו, בעיקר בהקשר של הריכוזיות.

ההערה של מרב מיכאלי בעניין האי-שיוויון המגדרי, קצת פבלובית במקרה שלה. מדוע?
מכיון שעיתונות היא אחד התחומים שבהם ההגמונייה הגברית הכי פחות ניכרת.

ההנחה שהמצב לא ישתפר, מעציבה, אבל לא מופרכת.

למרות הכל, צריך לקוות (ובעיקר לעמוד על-המשמר ולהיות אקטיבים ולקוות לטוב. המדינה והחברה זה אנחנו).

שנה טובה

"פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום"

את חיים יבין, גיבור ילדות, פגשתי פעם אחת פנים אל פנים, בראיונות למועמדות לקורס שדרנים ועורכים יוקרתי של הערוץ שעדיין היה הערוץ היחידי. אינני יודע אם הייתי מתאים אז באמת לעבודה כזאת (השכלה וקול לא חסרו לי, דברים אחרים אולי כן) אבל חיים יבין (אז קצת צעיר מ80, וגם אני הייתי צעיר יותר) שפתח את הראיון באותה שאלה ששרון גל שאל את דפני ליף נתן לי להבין שהעובדה שהושמטתי משירות בצה"ל יש לה רלוונטיות לגבי הסיכוי שלי להתקבל או לא. ואכן לא התקבלתי, והמחשבה שלי שלשירות הצבאי יש קשר להתקבלות לרדיו אושרה בהמשך גם על ידי אנשי רדיו אחרים. רשות השידור לא מקבלת מושמטים לעבודה, כך היה ואינני יודע, אולי כך גם עדיין.
ועכשיו, כמו נסגר (?) מעגל, חיים יבין עושה סדרת תחקירים על הצבא, והדבר מוצג אפילו כאן כנועז. ואני דווקא מאמין שחיים יבין יגע בסדרה בדברים שהם נועזים לפי הסטנדרטים שלו, של הדור שלו ולא רק.
אבל מסופקני אם הוא יגע בנושאים כמו מדיניות ההשמטה של צה"ל ותפקידה המכונן של ההשמטה הצה"לים במנגנונים הכלליים של הדרה חברתית במדינת ישראל, המיישמים קודים גזעניים (הדרת ערבים), מיניים (נשים הן פחות חשובות באופן כולל כי הן לא מפקדות קרביות), כלכלים-קפיטליסטים (הדרת חלשים) ומשהו שאפשר לקרוא לו "בריאותניים" (הדרת רגישים ו'חולים' וסיווג 'נפשי' שהוא לעצמו סוג של מכת מוות בחברה הישראלית גם בלי ההקשר הבטחוני) כדי להמשיך את רעיון ה"צבר הטהור, המושלם והחזק" (אם כי קצת פחות כחול עיניים) ב"מדינת כל בריאיה-חזקיה והם בלבד" (רעיון שביבי לא המציא, רק מיישם בצורה פחות צבועה. הבסיס הוא כבר ב1948).
ובמלים פשוטות: הצבא היה לפחות במשך רוב השנים כרטיס הכניסה הראשי, אם לא הבלעדי, לחברה הישראלית. כששללו ממישהו את הכרטיס, בגלל שנעדרו באפסנאות איזשהם תקנים שיכילו אותו, עשו זאת בידיעה מלאה ששוללים ממנו הרבה אפשרויות להמשך החיים. ההשמטה היתה קוד מערכתי בין הצבא לבין הרשויות האחרות, כביכול: "לא להעביר הלאה". כך קבעו במערכת, המרושתת כולה על צבא, את גורלו של אדם מגיל 18. לא היה שירות לאומי (ועדיין אין כל כך), לא היה ואין פיצוי. חיים יבין כאיש תקשורת ותיק היה צריך לדעת את זה, חיים יבין, כפי שהמפגש שלו איתי הוכיח, הוא שותף. האם נראה על כך ולו וידוי קטן בסדרת התחקירים שלו? שוב, כאמור, מסופקני.
ובוודאי שלא יופיע בתחקיר, כמו שלא מופיע במודעותם של רבים ממצדדי ואפילו פעילי המאבק החברתי, תפקידו של הצבא בקשר שהוא משולש שווה קודקודים: הון-שלטון-בטחון, וכל מי שאומר 'הון-שלטון' ולא אמר את הקודקוד השלישי, עדיין לא הבין את מה שצריך להבין כאן כדי לחולל שינוי חברתי מלא או אפילו כדי לדעת מה דרוש לשם יישומו.
ולא מדובר כאן רק על תקציב הבטחון. מדובר כאן על תפקידו של צה"ל כאלוהים האחרון של השבט, מכשף השבט ומוסר 'האמת העליונה' דרך כתביו ודוברריו. הנסיון לשלול את הלגיטימיות של דפני ליף בשל העובדה שהושמטה מצה"ל ורק בשל כך, שב ומעיד שעד שהמאבק החברתי לא יטפל במעמדו של מקום העבודה-כלי המלחמה ששמו צה"ל כקובע קריטריונים כלל-אזרחיים כלשהם, הרי שכל הנלחמים נגד הון-שלטון כמוהם כרצים מול השור עם עין אחת מכוסה. האם חיים יבין בתחקיר יזרוק משהו בנושא הזה של תפקיד ההון-שלטון-בטחון בחברה הישראלית? סיכוי כמעט אפסי. האם שאלו אותו על כך משהו בפאנל החברתי? מדוע לא? אולי זאת השאלה.

טלי סיפרה על רדידותם של העיתונאים והעיתונאיות, אייל בד סיפר על הראיון עם חיים יבין בקשר להשמטתו.

מסתבר שעיתונאים לא יודעים לעשות את מלאכתם והם עצמם נוהגים כאחרון הטוקבקיסטים. טוקבקיסט יכול לקרוא לדפני ליף משתמטת ,עיתונאי חייב להקרין אמינות ,הגינות ומקצועיות.

בשיחה עוינת שניהלתי עם בן דרור ימיני נדונה תמיכתו של ימיני בשרון גל בנוגע לעזיבתה של דפני ליף את הראיון.

הדברים שכתבתי לבן דרור ימיני

"אתה כתבת שדפני ליף עזבה את האולפן בצורה שחצנית ויהירה, גם אתה וגם שרון גל פשעתם . יש בחורה ששכבה עם 6 או 7 גברים בלילה בגלל הפרעה דו קוטבית ,בחורה אחרת עלולה לחוות הפרעת דחק פוסט טראומטית בגלל תקיפה מינית, חולה אפילפסיה שנתקף עוויתות לעיני כל זו הרגשה נוראה.

מאין שרון גל ואתה לקחתם את הזכות לערוך שימועים לחולים ולחטט בנפשם הפצועה ? מה זה רלוונטי?

וכל זה בגלל ספינים שקריים נגד משתמטים"

מובן שימיני לא ענה לענין ותשובתו היתה מבוססת על שקרים.

" שכחת רק עובדה אחת. דפני ליף הבהירה אז שהיא סרבנית גיוס, בלי שום קשר לשום מחלה. אלה העובדות. תתמודד איתן בבקשה."

חיים יבין אמר עוד משהו באותו פאנל ממש, שהוא מפחד מהמחאה
מתבקש לומר שזו עוד הוכחה לזה שהוא דינוזאור פחדן ששיך לסדר הישן
אבל אני רציתי לשאול את משתתפי הפאנל ואת עצמנו – האם הכוונות הטובות מבטיחות כיוון חיובי?
בעולם שבו הכוח הכי חזק ודומיננטי הוא גלובליזציה, והתכונה של הגלובליזציה היא לפלוש לכל פינה נידחת ולהרוס כל התנגדות או מחסום להשתלטות תאגידים רב לאומיים בכל פינה של הגלובוס, לשמור על מה שיש הופך לעמדה מאתגרת.
אף אחד לא יודע בוודאות לאן יגיעו כל המהפכות, אבל אנחנו יכולים להיות די בטוחים שבעולם שבו לקבוצות הון ולתאגידים יש תוכניות מגרה מוכנות של איך להרוויח ממלחמה, ואיך להרוויח מצונאמי, ואיך להרוויח מרעידת אדמה, יכולה להיות גם תוכנית איך להרוויח ממהפכה, אפילו אם תהיה זו מהפכה אוטנטית לחלוטין.
רגב קונטסט אמר ליבין שסדרות על מתנחלים ועל הצבא יכולות להיות טנקים מקרטון, הסחת דעת. הוא צודק. אבל מה שיותר חשוב לזכור זה שגם המאבק שלנו היום יכול להתברר מחר כטנקים מקרטון, או יותר גרוע, הוא יכול ממש לעשות את העבודה של ריסוק כיסי התנגדות שקיימים במערכת הנוכחית, מושחתת ככל שתהיה, והכנת השטח לפלישה.
ריסוק מוסדות המדינה יכול להוות הכנה להשתלטות של אינטרסנטים זרים על המדינה. את זה כבר הבנו, עכשיו הזמן להבין שאם כרגע המחאה מתמקדת בהחלשת האינטרסנטים המקומיים היא עלולה לפנות את הדרך להשתלטות עוד יותר חזקה של אינטרסנטים ותאגידים בין לאומיים. לדבר רק על הריכוזיות בישראל ולהתעלם מזה שנסטלה קנו את אוסם ושיונילוור קנו את שטראוס ועלית ושאייפקס קנו את תנובה (וגם מחלבות ברומניה) וכו' ולזה קוראים גלובליזציה זה להתעלם מהכוח הכי חזק שפועל כרגע בעולם.

זו הבת החמודה של מר טאוסיג