• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

מה כל כך נורא?

שאל חיים יבין כשהוא מתעלם מהרשלנות של התקשורת, שכמעט ולא התעסקה בתהליכים ארוכי הטווח שהובילו את דפני ליף להקים אוהל. טלי גולדרינג היתה בפאנל "הון שלטון עיתון" בקונגרס החברתי הראשון, וחזרה כועסת
טלי גולדרינג

בקונגרס החברתי הראשון שהתקיים ביום שישי האחרון (23.9) במכללה הכלכלית-חברתית, נערך פאנל בשם "הון שלטון עיתון". נכחו בו אילנה דיין, חיים יבין, גיא רולניק, מירב מיכאלי, שוקי טאוסיג, ומודי בר-און שהנחה אותו. אחד אחרי השני הסבירו כל המשתתפים את עמדתם לגבי הקשר בין ההון לתקשורת: טאוסיג הסביר ש"המצב חרא והולך להיות עוד יותר חרא" (הלוואי והיה מרחיב); דיין דיברה בקודים על מקרה בו היתה צריכה להתכופף ולוותר בגלל התערבות של בעל הון (הלוואי והיתה חושפת אותו); רולניק דיבר על ההתערבות העקיפה והישירה של בעלי הון בתכני העיתונים (אגב, לפי הפאנל הזה מסתבר, אם לא ידעתם, ש"דה מרקר" הוא בכלל עיתון שיוצא נגד בעלי הון באומץ רב. "סוס טרויאני", כינה אותו בר-און); מיכאלי דיברה על ההתדרדרות של מעמד העיתונאים וגלשה להרצאה על אי-שוויון מגדרי (שזה מעניין מאוד אבל שוב, הלוואי וטאוסיג היה מרחיב); וכשהגיע תורו של יבין, הוא הסביר לכל הנוכחים באולם שהוא לא מבין מה הוא עושה פה.

פאנל "הון, עיתון, שלטון" במכללה החברתית-כלכלית 23.09. צילום: דפנה טלמון

"מה כל כך נורא?" שאל יבין, והסביר שסבל שנים מהפיקוח הנוקשה תחת ערוץ ציבורי ממלכתי. "מה אתם מעדיפים – הון-שלטון או שלטון-שלטון?" שאל, מניח שהתשובה ברורה ושאלו שתי האופציות היחידות בעולם. תוך כדי שהוא מסביר לנו על מאבקו הארוך למען חופש ביטוי הוא חזר על צמד המילים "הרע במיעוטו" כמה וכמה פעמים, כדי לתאר את המצב הקיים בו התקשורת נשלטת על ידי בעלי הון, מה שהחזיר אותי לדבריו של יובל שטייניץ לגבי הקפיטליזם כ"הרס התרבות" אך בכל זאת "הרע במיעוטו".

יבין הכריז שבקרוב יסיים סדרה בת שלושה פרקים שעוסקת בצה"ל ובמתנחלים, אותה יכול היה לעשות רק בערוץ מסחרי בבעלות פרטית. הוא הסביר שהוא מרגיש תחושת הישג, כאשר לאחר שנים רבות של מאבק למען חופש הביטוי הוא יכול סוף-סוף לעסוק בנושאים שבעבר היו סגורים בפניו ולבקר את הצבא בגלוי. בתגובה שאל אותו רגב קונטס אם יסכים לבצע סדרת תחקירים על בעלי הון כפי שביצע על הצבא, וביקש את התייחסותו לסרטים ידועים שנפסלו לשידור משום שעסקו בקשרי הון-שלטון. יבין לא ממש התייחס לסרטים שנפסלו לשידור, ובסופו של דבר אמר שיסכים לעשות סדרה כזאת, מה שעורר לא מעט צקצוקי ספקנות בקרב הקהל. לאחר ההתבטאויות של יבין והתגובה של קונטס החלו רחשושים בקהל. בר-און ביקש מהקהל "לא לכעוס" ולשאול שאלות גם על נושאים אחרים.

ואני כעסתי.

בשאלתו מה כל כך נורא מתעלם יבין מהאחריות של התקשורת ומהרשלנות שבה פעלה כשלא ביקרה, לא הזהירה ולמעשה כמעט ולא התעסקה בירידה באיכות החיים ובצמיחת הפערים החברתים בארץ. דברים שלא קרו בבת אחת ביום בו דפני ליף החליטה להקים אוהל, להפתעתה הגמורה של העיתונות, אלא כתהליכים ארוכי טווח ממש לנגד עיני העיתונאים.

מה כל כך נורא, היא שאלה שבעבר היתה משתקת אותי ואת בני דורי, גורמת לנו לחשוב שאנחנו מפונקים ושתהליך ההתדרדרות שאנו חווים בכל תחום במדינה הוא רק בראש שלנו. היום השאלה הזאת צריכה לעשות רק דבר אחד – להכעיס אותנו.

מה כל כך נורא בזה שהעיתונאים שלנו הם פרילאנסרים שמקבלים שכר נמוך ולא יציב, צייתנים וממושמעים, ושכוחם של הבכירים ביותר הולך ופוחת – כך שגיא זהר הבא אולי כבר לא יוכל להרשות לעצמו להתפטר?

מה כל כך נורא בזה שמסריו של העיתון-ביטאון "ישראל היום" מודפסים ומחולקים לעניים בחינם, בעוד הם "קהל שבוי" באוטובוסים ורכבות?

מה כל כך נורא בזה שבעלים של נכסי נדל"ן משמעותיים אומרים לציבור אם לקנות או למכור דרך דפי העיתון?

מה כל כך נורא בזה שמאבקי עובדים כמעט וכלל לא מסוקרים, וכשהם מסוקרים זה בצורה מגמתית על גבול הגיחוך? (למשל הכותרת "ירדו מהפסים" לכתבה על מאבק עובדי הרכבת ב"ידיעות אחרונות" בימים האחרונים, או ההתעלמות כמעט מוחלטת ממאבקם הארוך של עובדי חיפה כימיקלים)

מה כל כך נורא בזה שכל פעם שמדברים על המשכורת שלנו מדברים על ממוצע במקום על חציון, ושמשתמשים בטבלאות ותרשימים כלכליים חלקיים, לא בהקשרם, מיושנים ומטעים?

מה כל כך נורא בזה שסרטים וכתבות שעוסקים בשחיתויות ומחדלים נגנזים ואף גרוע מכך, היוצרים נרתעים מלבצעם מראש?

מה כל כך נורא בזה שהבידור הולך ומשתלט על כל סוגי התוכן?

יבין. רטוריקה קבועה של הסתפקות ב"רע במיעוטו"

מדבריו של חיים יבין עולה טון מוכר, אותה רטוריקה קפיטליסטית קבועה: האופציות היחידות הן או תקשורת תחת מעורבות שלטונית ביורוקרטית מושחתת שחונקת את חופש הביטוי, או ערוץ מסחרי "חופשי" בחסות בעלי הון שאמנם מגבילה "טיפ-טיפונת" את חופש הביטוי, אבל היי, לפחות אפשר לבקר את השלטון והצבא. עלינו, הציבור, להבין שבכל מקרה טוב לא יהיה פה, זה כנראה מה שיש אז עדיף להסתפק ב"רע במיעוטו".

אם יבין חושב שהוא ראה את הגרוע מכל כשעבד באותה מפלצת מנוונת שנקראת רשות השידור, אני ממליצה לו להסתכל קצת לצדדים אל עבר ערוצי התקשורת בארצות הברית ולבדוק מה קורה כאשר הטייקונים משתלטים על המדיה. אפשר לראות זאת בערוצי התקשורת של רופרט מרדוק, שם (ולא באיראן) לא מדברים על הפלות והומואים, אבל כן מדברים על ישו ומשתמשים במונחים כמו "כוחות הרשע" לעומת "כוחות האור" במהדורות החדשות (תבדקו אותי).

משם יצאה אותה עיתונות כלכלית אמריקאית ששיתפה פעולה ברצון עם המשבר שהרס את חייהם של לפחות שליש מהתושבים, מבלי להרתיע, מבלי לאותת ומבלי להזכיר את הסכנות הקרבות.

מה שמעניין במחאה הזאת היא שכל יום מגלים אנשים חדשים ומפתיעים שעמלים על שימור המצב הקיים ומתנגדים לשינוי. לא רק זהבית כהן נהנתה מ"ביקוש קשיח" (אותה מחלה שהסימפטומים שלה הם ייאוש, חוסר מוטיבציה קיצוני ואמונה שאי אפשר לשנות שלקו בה תושבי ישראל) עליו בנתה כשהרקיעה את מחירי הקוטג'. לא מדובר רק בטייקונים וביחצנים שלהם. מדובר גם במנחה טלוויזיה אהוב, עיתונאי שהכתיבה הקולחת שלו הנעימה את זמננו, אמנים, זמרים אהובים, פוליטיקאים שהיינו בטוחים שהם "מהמחנה שלנו".

כולנו מדברים על כך שהמחאה גורמת לרגעים יפים של התחברות בין ימנים ושמאלנים, ערבים ויהודים ועוד. אך במחאה הזאת יש גם רגעים יפים של התנתקות. בין שמאלנים לשמאלנים, ימנים לימנים וכו', חיים יבין שתמיד עורר בי תחושה נעימה של ביטחון התגלה רחוק ממני בהשקפותיו לפחות כמו המתנחלים עליהם הוא עורך סדרות. טאוסיג האשים את הציבור שנכשל בתפקידו בכך שהסכים לצרוך ריאליטי וזבל טלוויזיוני. אך האמת היא שהרבה לפני שהציבור אמור להתקומם, אמורה להתקומם התקשורת. הרבה לפני שאדם שעובד שעות רבות בשכר מינימום אמור לחזור הביתה אחרי יום ארוך ולהגיד לעצמו "היום אני לא אראה 'כוכב נולד' אלא אקח שלט ואצא להפגין בשעות הפנאי שלי", אמור לשאת את השלט הזה עיתונאי, שמקבל כסף על נשיאת שלטים. וכפי ש"הביקוש הקשיח" מתרכך עד כדי כך שהוא מתפרץ בזעם כלבה רותחת בפניה של זהבית כהן, עליו להתפרץ באותה עצמה בפניה של התקשורת.

עלינו לעשות בדיוק הפוך ממה שמודי בר-און ביקש מאיתנו לעשות – לא להיות מנומסים, לכעוס, וכן להתפרץ לדיון. דור העיתונאים הישן נכשל, בורותו מסוכנת וכוונותיו לא ברורות. על העיתונאים החדשים יהיה לעמוד מראש בסטנדרט גבוה יותר וכפי שציין אחד מהקהל באולם – כנראה שהדרך היחידה תהיה האינטרנט.

הכותבת היא עורכת וידאו

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אשר עידן

    איראן וטורקייה עברו את ישראל במדע ! שלטון החמולות באוניברסיטאות הדינוזאוריות של ישראליסטאן, מהווה סיכון קיומי חמור ביותר. הבנים והבנות של מסעודה משדרות, טאלב מרהט, ומהרטה מרמלה, שהם רוב אוכלוסייה, סולקו מהכת הסגורה של החוקרים בישראל. לכן ההון האנושי של ישראל, שדרומית לאלנבי, וצפונית להרצליה, מצוי במצב של תת-ניצול. הפרופסורים טרכטנברג וספיבק-יונה, ימשיכו לסגור את הכת שלהם בפני רוב העם. http://www.themarker.com/career/1.1485561?=

  2. בני יעקבי

    כל מילה בסלע מוזהב. אבל וכאן האבל החשוב. תחילה חיים יבין הוא בן שמונים ומותר לו לא להיות מהפכן מה שהוא עושה עכשיו זה די והותר והסדרה על צהל כפי שכולם רואים היא חשובה מאין כמוה ועבודה עיתונאית נפלאה. חיים יבין הסקופ הגדול של חייו הילדה מבית שאן בשנת 1966 שאמרה ביומן החדשות (רדיו ריטינג של 98%) "אני רעבה" תחת הפיקוח הישיר של ראש הממשלה? היה האחריות שלו. אתם צעירים אתם תעלו על בריקדות יבין מותר לו לראות את העולם דרף הגרוש שלו.

    אבל ישנה עוד נקודה. צריך לזכור מאיפה יבין בא. הוא בא מגרמניה של היטלר ששם כל התקשורת היתה בידים של אחד גבלס ומתר לו לפחד יותר מצנזורה ממשלתית מאשר משלדון , למען האמת גם אני ואת צריכים לחשוש מזה יותר. והוא (לטעמי וניחוש אישי פראי שלי) שאל את השאלה כפרובוקציה ולא כי זאת דעתו. הוא רוצה לעורר מחלוקת ומחשבה . אם הדיון היה בצעירי הליכוד בהתנחלות צפיר עיזים עם כל שונאי דפני לייף בפאנל סביר שהית שומעת ממנו דברים אחרים לחלוטין. אני בטוח שהקישקס שלו מתהפכים שהוא רואה בבוקר את הכותרת בישראל איום.

    עדיין הפוסט שלך נפלא ואין בררה צריכים לחזור על הדברים הללו פעם אחר כי זה ברור רק לך ולי ולעוד כמה מאות אלפי אנשים רוב האנשים . רק חיים יבין הוא לא בהכרח הכתובת. רולניק למשל? יכול לספר באמת כמה סיפורים שאם היו מספרים אותם היית שוכחת מיבין.
    עוד נקודה קטנה לסיום גם את כמו כולם שטופת זעם נגד הערוץ הראשון , זעם שמקורו בשטיפת מוח שכל עם ישראל עבר ע"י ערוץ שתים. והנה רק בחודשים האחרונים ראינו איך הערוץ הראשון שהיה בעצם כלי התקשורת האחרון ששווה משהו הופך לאסקופה נמעכת בידי הפוליטרוקים של שרה נתניהו. אז אולי יבין גם צודק בזה…

  3. ג. אביבי

    סיקור ממצה של מהות התשקורת הישראלית, על מחולליה וכתבלביה הנרצעים.

  4. שירי צור

    שלום טלי
    המאמר שלך מדוייק להפליא. לידיעתך, התקשורת לא רק התעלמה אלא גם חסמה במין צנזורה עצמית תכנים שדומים להפליא למה שאומרים היום דפני רגב סתיו ושאר המוחים. אני זוכרת נסיונות לפני יותר מ10 שנים של תמר גוזנסקי לדבר על חברה וכלכלה. ישר אמרו ״קומוניסטית״ ולא ניתנה לה במה אפילו לא ב״העיר״. לפני בחירות 2000 בשנת 1999 (כשסופסוף נאותו לראיין אותה לא על מדינה פלשתינית) כמצופה אלא על כלכלה כפי שרצתה, היא השתמשה לראשונה במונח ״כלכלת חמשת המשפחות״, אמרו שהיא הזוייה. לא שטייניץ ונתניהו אלא כל יושבי מערכות העיתונים הגדולים, אנשים שהטמיעו בעצמם את האידאולוגיה של מי שמדכא גם אותם!

  5. דב יודקובסקי וגרשום שוקן ושלמה זלמן(ז"ל)

    אילנה דיין התכוונה ללחץ האימתני ומסע האיימים שניהל נגדה מוזי ורטהיים, מבעלי קוקה-קולה, בנק מזרחי והבכירה שבזכייניות המסחריות, בבואה לשדר תחקיר על "ישראייר" – חברת תעופה בבעלות נוחי דנקנר שהתגלה כציפור נפש של מוזי.

    ה"הדה-מרקר" אכן מנהל מאבק שיטתי כנגד ההון המופלג ובעליו, בעיקר בהקשר של הריכוזיות.

    ההערה של מרב מיכאלי בעניין האי-שיוויון המגדרי, קצת פבלובית במקרה שלה. מדוע?
    מכיון שעיתונות היא אחד התחומים שבהם ההגמונייה הגברית הכי פחות ניכרת.

    ההנחה שהמצב לא ישתפר, מעציבה, אבל לא מופרכת.

    למרות הכל, צריך לקוות (ובעיקר לעמוד על-המשמר ולהיות אקטיבים ולקוות לטוב. המדינה והחברה זה אנחנו).

    שנה טובה

    "פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום"

  6. עמית

    עם ע"י השלטון – שזה רע
    עם ע"י בעלי ההון – שגם זה רע…
    אבל היות ואי אפשר אחרת, הפתרון צריך להיות איגודי עתונאים חזקים.
    איגודים השומרים על רמה גבוהה של כתיבה ואתיקה – ומצד שני ילחמו יחד בהשפעות ההון והשלטון.
    זה המפתח לעתונות חופשית.

  7. איל בד

    את חיים יבין, גיבור ילדות, פגשתי פעם אחת פנים אל פנים, בראיונות למועמדות לקורס שדרנים ועורכים יוקרתי של הערוץ שעדיין היה הערוץ היחידי. אינני יודע אם הייתי מתאים אז באמת לעבודה כזאת (השכלה וקול לא חסרו לי, דברים אחרים אולי כן) אבל חיים יבין (אז קצת צעיר מ80, וגם אני הייתי צעיר יותר) שפתח את הראיון באותה שאלה ששרון גל שאל את דפני ליף נתן לי להבין שהעובדה שהושמטתי משירות בצה"ל יש לה רלוונטיות לגבי הסיכוי שלי להתקבל או לא. ואכן לא התקבלתי, והמחשבה שלי שלשירות הצבאי יש קשר להתקבלות לרדיו אושרה בהמשך גם על ידי אנשי רדיו אחרים. רשות השידור לא מקבלת מושמטים לעבודה, כך היה ואינני יודע, אולי כך גם עדיין.
    ועכשיו, כמו נסגר (?) מעגל, חיים יבין עושה סדרת תחקירים על הצבא, והדבר מוצג אפילו כאן כנועז. ואני דווקא מאמין שחיים יבין יגע בסדרה בדברים שהם נועזים לפי הסטנדרטים שלו, של הדור שלו ולא רק.
    אבל מסופקני אם הוא יגע בנושאים כמו מדיניות ההשמטה של צה"ל ותפקידה המכונן של ההשמטה הצה"לים במנגנונים הכלליים של הדרה חברתית במדינת ישראל, המיישמים קודים גזעניים (הדרת ערבים), מיניים (נשים הן פחות חשובות באופן כולל כי הן לא מפקדות קרביות), כלכלים-קפיטליסטים (הדרת חלשים) ומשהו שאפשר לקרוא לו "בריאותניים" (הדרת רגישים ו'חולים' וסיווג 'נפשי' שהוא לעצמו סוג של מכת מוות בחברה הישראלית גם בלי ההקשר הבטחוני) כדי להמשיך את רעיון ה"צבר הטהור, המושלם והחזק" (אם כי קצת פחות כחול עיניים) ב"מדינת כל בריאיה-חזקיה והם בלבד" (רעיון שביבי לא המציא, רק מיישם בצורה פחות צבועה. הבסיס הוא כבר ב1948).
    ובמלים פשוטות: הצבא היה לפחות במשך רוב השנים כרטיס הכניסה הראשי, אם לא הבלעדי, לחברה הישראלית. כששללו ממישהו את הכרטיס, בגלל שנעדרו באפסנאות איזשהם תקנים שיכילו אותו, עשו זאת בידיעה מלאה ששוללים ממנו הרבה אפשרויות להמשך החיים. ההשמטה היתה קוד מערכתי בין הצבא לבין הרשויות האחרות, כביכול: "לא להעביר הלאה". כך קבעו במערכת, המרושתת כולה על צבא, את גורלו של אדם מגיל 18. לא היה שירות לאומי (ועדיין אין כל כך), לא היה ואין פיצוי. חיים יבין כאיש תקשורת ותיק היה צריך לדעת את זה, חיים יבין, כפי שהמפגש שלו איתי הוכיח, הוא שותף. האם נראה על כך ולו וידוי קטן בסדרת התחקירים שלו? שוב, כאמור, מסופקני.
    ובוודאי שלא יופיע בתחקיר, כמו שלא מופיע במודעותם של רבים ממצדדי ואפילו פעילי המאבק החברתי, תפקידו של הצבא בקשר שהוא משולש שווה קודקודים: הון-שלטון-בטחון, וכל מי שאומר 'הון-שלטון' ולא אמר את הקודקוד השלישי, עדיין לא הבין את מה שצריך להבין כאן כדי לחולל שינוי חברתי מלא או אפילו כדי לדעת מה דרוש לשם יישומו.
    ולא מדובר כאן רק על תקציב הבטחון. מדובר כאן על תפקידו של צה"ל כאלוהים האחרון של השבט, מכשף השבט ומוסר 'האמת העליונה' דרך כתביו ודוברריו. הנסיון לשלול את הלגיטימיות של דפני ליף בשל העובדה שהושמטה מצה"ל ורק בשל כך, שב ומעיד שעד שהמאבק החברתי לא יטפל במעמדו של מקום העבודה-כלי המלחמה ששמו צה"ל כקובע קריטריונים כלל-אזרחיים כלשהם, הרי שכל הנלחמים נגד הון-שלטון כמוהם כרצים מול השור עם עין אחת מכוסה. האם חיים יבין בתחקיר יזרוק משהו בנושא הזה של תפקיד ההון-שלטון-בטחון בחברה הישראלית? סיכוי כמעט אפסי. האם שאלו אותו על כך משהו בפאנל החברתי? מדוע לא? אולי זאת השאלה.

  8. טלי גולדרינג

    לצערי לא היה זמן כמעט לשאלות בפאנל.. אני רציתי לשאול את חברי הפאנל בקשר לסיקור המחאה. גיא מרוז בעימות עם שרון גל רמז שערוץ 10 קיבל "שיחת טלפון" שגרמה לו לשנות את אופן סיקור המחאה, לאור העובדה שבאמת היה שינוי דרמטי בסיקור המחאה בערוץ (הדוגמה הכי בולטת היא ההפגנה שהייתה לפני "הפגנת המליון" בה דווח שיש 3000 צועדים בשעה שהיה ברור גם לכל מי שהיה שם וגם לכל מי שצפה בהפגנה ממצלמות הטלויזיה שיש לפחות 10000, חוץ מזה אני די בטוחה שבתחילת המחאה ראיתי את שרון גל מגן בעצמו על דפני מפני טענות דומות לטענת ה"השתמטות") רציתי לראות את תגובת חברי הפאנל לסיקור המחאה אבל לא קיבלתי את ההזדמנות..

  9. שאול סלע

    טלי סיפרה על רדידותם של העיתונאים והעיתונאיות, אייל בד סיפר על הראיון עם חיים יבין בקשר להשמטתו.

    מסתבר שעיתונאים לא יודעים לעשות את מלאכתם והם עצמם נוהגים כאחרון הטוקבקיסטים. טוקבקיסט יכול לקרוא לדפני ליף משתמטת ,עיתונאי חייב להקרין אמינות ,הגינות ומקצועיות.

    בשיחה עוינת שניהלתי עם בן דרור ימיני נדונה תמיכתו של ימיני בשרון גל בנוגע לעזיבתה של דפני ליף את הראיון.

    הדברים שכתבתי לבן דרור ימיני

    "אתה כתבת שדפני ליף עזבה את האולפן בצורה שחצנית ויהירה, גם אתה וגם שרון גל פשעתם . יש בחורה ששכבה עם 6 או 7 גברים בלילה בגלל הפרעה דו קוטבית ,בחורה אחרת עלולה לחוות הפרעת דחק פוסט טראומטית בגלל תקיפה מינית, חולה אפילפסיה שנתקף עוויתות לעיני כל זו הרגשה נוראה.

    מאין שרון גל ואתה לקחתם את הזכות לערוך שימועים לחולים ולחטט בנפשם הפצועה ? מה זה רלוונטי?

    וכל זה בגלל ספינים שקריים נגד משתמטים"

    מובן שימיני לא ענה לענין ותשובתו היתה מבוססת על שקרים.

    " שכחת רק עובדה אחת. דפני ליף הבהירה אז שהיא סרבנית גיוס, בלי שום קשר לשום מחלה. אלה העובדות. תתמודד איתן בבקשה."

  10. Amir

    שעותרת המשנה שלו: "עיתונאי זה לא מקצוע, זה מצב נפשי".
    הכל נכתב שם, כולל פרק שלם המוקדש לעיתונאי חצר ולשורת העיתונאים המתקרנפים ההולכת וגדלה. אפילו חיים יבין יצליח להבין מה רוצים ממנו.

  11. עלמה אליעז

    חיים יבין אמר עוד משהו באותו פאנל ממש, שהוא מפחד מהמחאה
    מתבקש לומר שזו עוד הוכחה לזה שהוא דינוזאור פחדן ששיך לסדר הישן
    אבל אני רציתי לשאול את משתתפי הפאנל ואת עצמנו – האם הכוונות הטובות מבטיחות כיוון חיובי?
    בעולם שבו הכוח הכי חזק ודומיננטי הוא גלובליזציה, והתכונה של הגלובליזציה היא לפלוש לכל פינה נידחת ולהרוס כל התנגדות או מחסום להשתלטות תאגידים רב לאומיים בכל פינה של הגלובוס, לשמור על מה שיש הופך לעמדה מאתגרת.
    אף אחד לא יודע בוודאות לאן יגיעו כל המהפכות, אבל אנחנו יכולים להיות די בטוחים שבעולם שבו לקבוצות הון ולתאגידים יש תוכניות מגרה מוכנות של איך להרוויח ממלחמה, ואיך להרוויח מצונאמי, ואיך להרוויח מרעידת אדמה, יכולה להיות גם תוכנית איך להרוויח ממהפכה, אפילו אם תהיה זו מהפכה אוטנטית לחלוטין.
    רגב קונטסט אמר ליבין שסדרות על מתנחלים ועל הצבא יכולות להיות טנקים מקרטון, הסחת דעת. הוא צודק. אבל מה שיותר חשוב לזכור זה שגם המאבק שלנו היום יכול להתברר מחר כטנקים מקרטון, או יותר גרוע, הוא יכול ממש לעשות את העבודה של ריסוק כיסי התנגדות שקיימים במערכת הנוכחית, מושחתת ככל שתהיה, והכנת השטח לפלישה.
    ריסוק מוסדות המדינה יכול להוות הכנה להשתלטות של אינטרסנטים זרים על המדינה. את זה כבר הבנו, עכשיו הזמן להבין שאם כרגע המחאה מתמקדת בהחלשת האינטרסנטים המקומיים היא עלולה לפנות את הדרך להשתלטות עוד יותר חזקה של אינטרסנטים ותאגידים בין לאומיים. לדבר רק על הריכוזיות בישראל ולהתעלם מזה שנסטלה קנו את אוסם ושיונילוור קנו את שטראוס ועלית ושאייפקס קנו את תנובה (וגם מחלבות ברומניה) וכו' ולזה קוראים גלובליזציה זה להתעלם מהכוח הכי חזק שפועל כרגע בעולם.

  12. נתן.

    בתמונה רואים ילדה צעירה יושבת בשולחן הדיונים מה היא עשתה שם?

  13. תמי ריקליס

    זו הבת החמודה של מר טאוסיג