שפה, תרבות, הגות... דת

רעיונות שמקורם בטקסטים מקודשים לדתות המונותיאיסטיות הניעו כבר מאבקים גלובליים למען צדק חברתי. זהו בסיס אפשרי לחיבור לא רק בין יהודים, מוסלמים ונוצרים אלא גם בין השמאל לפריפריה החברתית
יוסי לוס

אלמוג בהר מתח בחלק השני של המסה שלו, אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, ביקורת על המפלגות היהודיות הדתיות וההתחברות שלהן לסדר החברתי הניאו-ליברלי, שלטענתו סוטה סטייה חמורה מעקרונות יסוד בדת היהודית. בהר מוצא יסודות סוציאליסטיים חומלים והגונים בדת היהודית ומשלב אותם בביקורת על העיסוק הגזעני המפלה של המפלגות הדתיות היהודיות במעמדם של ערבים ולא-יהודים אחרים בישראל. הוא מחבר בין הבסיס התרבותי של רבים מבין העניים היהודים בישראל, שפעמים רבות הינו דתי יהודי, לבין מעמדם החברתי מבלי לזנוח את האזרחים הפלסטינים ואת הלא-יהודים באופן כללי.

בנוסף על הארגונים שבהר הזכיר – ממזרח שמש ובמעגלי צדק – יש ארגון חשוב נוסף. רבנים לזכויות אדם משלבים סוגיות מגוונות שהמחבר ביניהן הוא אי-צדק ועוול בלי תלות בזהות האתנית, הלאומית, המגדרית, הדתית או אחרת של קורבנות העוולות. הארגון מעורב במאבק לביטול תוכנית ויסקונסין הידועה לשמצה, נגד עוולות המתנחלים והצבא, למען שוויון בחינוך, למען הכרה הגונה בזכויות הבדואים בנגב, למען דיור ציבורי, למען אמהות חד-הוריות, נכים ועוד. יתירה מזאת, בפרשות השבוע שאני מקבל מהם מדי שבוע מזה שנים, הם לא חוסכים במאמצים כדי לנסח התערבויות אלה במסורות יהודיות. הם מנסחים רעיונות שלקוחים מטקסטים יהודיים ולעתים מפרשים אותם מחדש כדי למקם את פעילותם ברצף של מסורת יהודית, לאור עקרונות אנושיים אוניברסליים בני זמננו.

במלים אחרות, אפשר לומר שהם מייצרים תשתית רעיונית ומעשית לדמוקרטיה יהודית, לחיבור בין האוניברסלי לפרטיקולרי, בין הגלובלי למקומי. זאת, בשונה מהביטול המזלזל של הדמוקרטיה בידי מפלגות יהודיות דתיות ומפלגות ימין חילוניות מחד, ובשונה גם מהביקורת משמאל אשר רואה בדמוקרטיה יהודית כביטוי שכולל סתירה פנימית הכרחית ולכן כדבר שלא יכול להתקיים במציאות, מאידך.

לעתים המאמץ שלהם נראה כמופרך. כיצד לטעון במסגרת מסורת יהודית בעד זכויות הפלסטינים אשר ישבו בארץ בעת שהציונים הראשונים החלו להתיישב בה, כאשר אחד המיתוסים המכוננים של היהדות הוא כיבוש הארץ מידי יושביה בשם הבטחה אלוהית? וכיצד לטעון בעד שלום עם הפלסטינים במיוחד ועמי ערב באופן כללי, כאשר מיתוס מכונן אחר הוא השמדתו של עם אויב שלם בשם שליחות האל? אולם אין בשאלות אלה כדי לטעון שהמהלך הוא בלתי אפשרי. נהפוך הוא – הוא אפשרי והוא דרוש מאד.

החיבור בין המקומי לגלובלי אינו מובן מאליו ופשוט אלא דורש עבודה פרשנית מתמדת וביקורת עצמית מתמשכת. בהר הצביע על מרכזיותו של ההקשר הפוליטי בניסוח של פסיקות דתיות בעבר ובפרשנות של מסורות מן העבר, ועל הצורך להכיר בהקשר הפוליטי השונה כיום כדי להבין אילו פסיקות רלבנטיות ואילו לא. פסיקות וחוקים יש למכביר. כל אחד וכל אחת בוחרים מהם את מה שנראה להם מתאים כיום בהתאם לתנאים, הערכים והאינטרסים העכשוויים. היהדות בת ימינו יכולה להיות גזענית ורצחנית והיא יכולה להיות חומלת, אנושית ואוניברסאלית. תלוי בהעדפות שלנו היום.

האנתרופולוג טלאל אסד. חילוניות היא אחד המאפיינים המרכזיים של המשטר המדכא

סדר יום זה רלבנטי לא רק למפלגות היהודיות הדתיות, אלא גם ובאופן שונה לשמאל היהודי בישראל ששמר על מרחק בטוח מכל מה שנוגע בזהות דתית יהודית ובכך תרם לריחוקו ממזרחים, שעבור רבים מהם הדת היהודית היא מרכיב זהותי מכריע. הניסיון השמאלי שמתרחש בשנים האחרונות לחבר בין אוכלוסיות מנושלות מזרחיות לבין  אוכלוסיות נרדפות פלסטיניות בישראל כנגד המשטר הניאו-ליברלי שפוגע בהן הוא חיובי ומעצים עבור שתי הקבוצות. אולם, ביסוסו על היות שתי הקבוצות נרדפות הוא ביסוס על מאפיין שלילי, כלומר על מה ששתיהן חסרות – כוח פוליטי – ולא על מה ששתיהן מחזיקות בו. חיבור על בסיס תרבותי חיובי יכול להיות מעצים עוד יותר, ארוך טווח יותר ובעיקר לייצר תשתית חיובית ובונה מבפנים ולא רק מתנגדת לחיצוני.

התרבות המשותפת אינה רק שפה, מוזיקה, ספרות, הגות… אלא גם דת. אפשר לראות בדת גורם מפריד אבל אפשר למצוא בה, אם רוצים, לא מעט גורמים משותפים ומאחדים. במיוחד בין דתות ותרבויות כה קרובות זו לזו – היהודית והמוסלמית.

טלאל אסד, אנתרופולוג חשוב בן ימינו ובנו של יהודי שהתאסלם, ותלמידיו מראים מזה שנים במחקרים שונים שהחלוקה הבינארית בין חילוניות לדתיות כהתפתחות היסטורית אירופאית בתקופה הקולוניאלית אינה רלבנטית באותו אופן לשאר העולם. זאת מכיוון שבעוד שבאירופה החילוניות הייתה מרכיב מרכזי בשחרור מהכנסייה, עבור קורבנות הקולוניאליזם האירופאי, החילוניות היא אחד המאפיינים המרכזיים של המשטר המדכא. לעומת זאת, המסורת המקומית הייתה עבורם משאב תרבותי מלכד, מחזק ומגן.

בעוד שהשמאל היהודי בישראל נזהר מזה שנים מלהתקרב לרעיונות דתיים יהודיים או אחרים ונשען על רעיונות חילוניים שרואים את עצמם כאוניברסליים, אבל למעשה הם אירופוצנטריים, המאבק נגד דיכוי פוליטי וכלכלי ניזון מזה שנים רבות מרעיונות דתיים. בדרום אמריקה התיאולוגיה הנוצרית המשחררת הניעה מאבקים מאז שנות ה-1950. מספר שנים לפני המאבק בסיאטל שרבים רואים בו בטעות את תחילת התנועה למען גלובליזציה אחרת, נפתח קמפיין לביטול החוב של מדינות העולם השלישי לבנקים ולממשלות מערביות.

קמפיין לביטול החוב. מבוסס על הרעיון התנ"כי בדבר שמיטת חובות

לא אייגע אתכם כאן בסוגיית התהוות משבר החוב, ואסתפק בלומר שאין מרכזי ממנו בהפצת הניאו-ליברליזם בעולם מאז שנות ה-80' ואילך. מאבק זה נקרא באנגלית  "ג'ובילי 2000" ובתרגום לעברית "יובל 2000" (למעשה המקור הוא עברי והתרגום הוא אנגלי). המטרה היתה להגיע לביטול החוב במלאת 50 שנים להסכמי ברטון וודס, אשר הסדירו את היחסים הכלכליים הגלובליים לאחר מלחמת העולם השנייה וקריסתם בתחילת שנות ה-1970 הייתה נקודת מפתח בהופעת הסדר הניאו-ליברלי. המאבק מבוסס על הרעיון התנ"כי שבהר מזכיר בדבר שמיטת חובות אשר מונעים מבני אדם לחיות במקום משלהם מדי חמישים שנה. אגב, גם בקשת הדמוקרטית המזרחית הזכרנו אותו, כאשר דיברנו על כך שאחרי חמישים שנות מדינה הגיע הזמן להבטיח שלכל אזרח, גם אם הוא דור שני ושלישי לזכאים לדיור ציבורי, יהיה מקום מגורים בטוח ומוגן.

המאבק הגלובלי טרם השיג את מטרתו המלאה והחוב טרם בוטל במלואו, אולם המאבק הצליח להעלות על פני השטח את בעיית משבר החוב שמנע התפתחות של מדינות רבות ותקע אותן בחוב בלתי אפשרי שצומח ללא הרף כמו זה של מי שלוקח הלוואה בשוק האפור. המאבק הגלובלי לביטול החוב לא נע רק ברשתות שמאל אלא גם, ואולי בעיקר, דרך כנסיות ורשתות דתיות נוצריות. מה שקהילות נוצריות היו מסוגלות לעשות למען צדק חברתי בכל העולם, גם קהילות יהודיות ומוסלמיות שנשענות על אותם טקסטים תנכ"יים וחולקות פעמים רבות מקורות משותפים לרעיונות מוסריים של צדק ושוויון יכולות לעשות בטריטוריה הקטנה שמכונה ישראל.

הפוסט פורסם בבלוג החדש והמומלץ של הכותב – מקום גלובלי

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שרגא

    עם כל הכבוד לטלאל אסד ואלמוג בהר, כל הדיונים על הכאילו-מהפיכה המתחוללת בישראל שוכחים שלא יהיה כאן שום שינוי כל עוד ישראל תופשת את עצמה במצב מצור. הצורה לסיים את המצור הזה היא ע"י מדינה אחת לישראל ולפלסטין. אפילו יחימוביץ' קולטת שאי אפשר לפנות את ההתנחלויות הגדולות בפיתרון של שתי מדינות. הפלסטינים לא יסכימו לפחות מזה עבור פיתרון כולל. במדינה כזאת הרוב יהיה מוסלמי. אז עם כל הכבוד לדת בעולם השלישי כחלק מהתרבות, הדת הזו תדכא את האזרחים היהודים של המדינה. כתבו כאן בעבר שהאשכנזים יהגרו לאיפה שרק אפשר בחו"ל כי יש להם את האמצעים. המזרחים יחזרו להיות בני חסות. עדיף כבר מדינה אחת חילונית.

  2. דברים לשמאל היהודי

    לא כל מה שנכתב אי-פעם צריך לפסול. ברור שאת 10 הדיברות צריך לשמור, ולהרחיב.

    גם רבנים חייבים להודות שעבר הכלח על המושג "שלום" כפי שהוא מופיע בתורה. עבר זמנו – בטל קורבנו… כי "שלום" בתורה ובנביאים מופיע רק בהקשר של נצחון על האויבים והשמדתם. בעוד שבספרים מאוחרים יותר, ובברית החדשה המושג שלום צודק, וזכויות החל לפעפע להכרת האדם.

    לכן, אם רבנים רוצים להיות כנים עם כוונתם ללחום ולהיאבק לשמירת זכויות האדם באשר הוא אדם – הם חייבים לדאוג שיימחקו
    מ ה כ ר ת נ ו המיתוסים המכוננים של היהדות על כיבוש הארץ מידי יושביה בשם "ההבטחה האלוהית". גם את המיתוס המכונן על השמדת העם הפלסטיני, אנו חייבים להשמיד, כי עם העם הזה אנו חייבים להשלים.

    נכון שזה כתוב בתורה. אבל היום הדבר מנוגד לאינטרס הקיומי.