המחיקה הביסקסואלית

דו"ח המחיקה הביסקסואלית פורסם בינואר 2011 והינו הדו"ח הראשון בנושא ביסקסואליות שנערך במימון גוף ממשלתי בארה"ב. בלי שום ספק, מדובר באחד מהטקסטים החשובים ביותר שאי פעם התפרסמו על ביסקסואליות/ים. לא ניתן לזלזל בחשיבותו, היות וזהו אחד מהטקסטים היחידים שיצאו לאור עד כה אשר מתייחסים להשפעות החומריות (כלומר, המטריאליות) של ביפוביה ומונוסקסיזם על החיים של א/נשים ביסקסואליות/ים. ובדיוק כמו שהדו"ח הזה הוא חשוב, כך הוא גם מדכא ומרתיח.

אספתי כמה מממצאי הדו"ח בתקווה לשפוך מעט אור על התוצאות החומריות האלה. בכך, כוונתי היא לחזק את הטיעון שלי, שמונוסקסיזם הינו מערכת דיכוי נרחבת אשר משפיעה על א/נשים ביסקסואליות/ים בתחומי חיים רבים.

כמה עובדות על בריאות של ביסקסואליות/ים:

– א/נשים ביסקסואליות/ים חוות/ים פערים גדולים בתחום הבריאות בהשוואה לאוכלוסיה הרחבה, כולל סבירות גבוהה יותר לדכאון, חרדות והפרעות מצב רוח אחרות.

– ביסקסואליות/ים מדווחות/ים על אחוזים גבוהים יותר של יתר לחץ דם, בריאות ירודה או בינונית, עישון ושתיה מסוכנת מאשר הטרוסקסואליות/ים, הומואים ולסביות.

– ביסקסואליות/ים רבות/ים – אם לא הרוב – לא יוצאות/ים מהארון בפני הרופא/ה. המשמעות היא שהן/ם מקבלות/ים מידע חסר (למשל בנושא מין בטוח).

– רוב התוכניות למניעת איידס ומחלות מין לא […] מתייחסות לצרכים היחודיים של ביסקסואלים/ות, ועוד פחות מזה לצרכיהן/ם של אלו [שעושות/ים סקס עם א/נשים מיותר ממגדר אחד] ולא מזדהים/ות כביסקסואליות/ים.

– נשים ביסקסואליות במערכות יחסים עם בני/ות זוג מונוסקסואלים/ות חוות אחוז גבוה יותר של אלימות במערכת הזוגית בהשוואה לנשים מקבוצות דמוגרפיות אחרות.

הדו"ח מציין מחקר רחב יריעה שנערך בארה"ב בין השנים 2003-2007, במסגרתו החוקרים/ות בחנו פערים בריאותיים בין נשים לסביות וביסקסואליות. הם מצאו ש:

– אצל נשים ביסקסואליות התגלו אחוזים גבוהים יותר של בריאות כללית ירודה ומצוקה נפשית גבוהה, אפילו אחרי שקלול משתנים נוספים.

– נשים ביסקסואליות היו בסבירות גבוהה ליותר לעישון ושתיה מסוכנת.

כמה עובדות על בריאות נפשית של ביסקסואליות/ים:

החוקרים/ות בסקר הנ"ל גם השווו בין שכיחות מצוקה נפשית אצל נשים לסביות וביסקסואליות בסביבות עירוניות ולא עירוניות. הן/ם מצאו שבעוד ש"באזורים לא עירוניים, רמות המצוקה הנפשית היו דומות אצל לסביות וביסקסואליות, הסיכויים למצוקה נפשית ירדו באופן משמעותי עבור לסביות באיזורים עירוניים, בעוד שאצל ביסקסואליות הסיכויים כמעט הוכפלו" (ההדגשה במקור). החוקרות/ים שיערו שהסיבה לכך היא שקהילות הומו-לסביות הינן מבוססות יותר באיזורים עירוניים, ולכן הינן תורמות לבידוד של א/נשים ביסקסואלים/ות, אשר חוות דחיה בבואן/ם לקבל תמיכה, בעוד שהן/ם רחוקות מהבית ומקהילות המקור שלהן.

עובדה מטרידה נוספת היא שביסקסואלים/ות נמצאות/ים בסבירות גבוהה הרבה יותר לאובדניות מאשר הטרוסקסואלים/ות, הומואים ולסביות. מחקר אחד מקנדה מצא שבעוד ש-9.6% מהנשים ההטרוסקסואליות ו-29.5% מהנשים הלסביות דיווחו על תחושת אובדנות, אחוזי האובדנות אצל נשים ביסקסואליות הגיעו ל-45.4%. לגבי הגברים, בעוד ש-7.4% מהסטרייטים ו-25.2% מההומואים דיווחו על אובדנות, ביסקסואלים שדיווחו על אובדנות הגיעו ל-34.8% מהנבדקים (למרבה הצעד, המחקר לא מבדיל בין סיסג'נדרים/ות לטרנסג'נדרים/ות ואינו כולל א/נשים ממגדרים לא-בינארים).

מחקר נוסף, הפעם בבריטניה, מצא שביסקסואליות/ים צעירות/ים ובגיל העמידה דיווחו על בריאות נפשית נמוכה יותר מאשר כל קבוצות הנטיה המינית שנבדקו. החוקרות/ים אף מציינות ש"יתכן כי מחקרים קודמים הגזימו בהערכת הסיכון לבעיות נפשיות אצל הומואים ולסביות על ידי כך שכללו אותן/ם ביחד עם ביסקסואלים/ות".

כמה עובדות על עוני ודיכוי כלכלי של ביסקסואליות/ים:

אותו מחקר רחב יריעה על בריאות, שהזכרתי קודם, מצא גם מספר נתונים מטרידים לגבי ביסקסואליות בעוני:

– נשים ביסקסואליות סבלו מרמות השכלה נמוכות יותר, היו בסבירות גבוהה יותר לחיות מהכנסה מתחת ל-200% מהגדרת העוני הפדרלית, והיו להן יותר ילדים/ות שחיו בבית.

– נשים ביסקסואליות היו בסבירות נמוכה בהרבה להיות בעלות ביטוח רפואי, ובסבירות גבוהה יותר לחוות קשיים כלכליים בהשגת שירותים רפואיים.

מחקר נוסף, הפעם בקליפורניה, מצא ש"בעוד שגברים הומואים הרוויחו 2-3% פחות מגברים סטרייטים, ולסביות הרוויחו 2.7% פחות, גברים ביסקסואלים הרוויחו 10-15% פחות ונשים ביסקסואליות כמעט 11% פחות".

מחקר אמריקאי על עוני משנת 2009 בחן נתונים משלושה סקרים, ונמצא ש"הסבירות של נשים ביסקסואליות לחיות בעוני היא כפולה מזו של לסביות (17.7% בהשוואה ל-7.8%), והסבירות של גברים ביסקסואלים לחיות בעוני גדולה ב-50% מזו של גברים הומואים (9.7% בהשוואה ל-6.2%)" (ההדגשה במקור).

צורה נוספת של דיכוי כלכלי שהדו"ח מזהה הינה חוסר מימון: בשנים 2008 ו-2009, מתוך מעל ל-200 מליון דולר שנתרמו על ידי מוסדות אמריקאים לארגוני להט"ב כמלגות, אף לא דולר אחד בכל ארה"ב הוזרם לפרוייקטים או ארגונים הפונים לביסקסואלים/ות באופן ספציפי. הכסף "הלהטב"י" הזה גם לא "טיפטף למטה" לביסקסואליות/ים: סקר שביצעו עורכות הדו"ח מצא שרוב ארגוני הלהט"ב בסן פרנסיסקו (שהיו מוכנים לענות על סקר בנושא ביסקסואלים/ות) לא מציעים תוכן ביסקסואלי באופן ספציפי. לכך נוסף ממצא נוסף של הסקר: בעוד שביסקסואליות/ים הן/ם הקבוצה הגדולה ביותר מבין הלהט"ב, "רק 3-20% מהא/נשים הנגשות/ים לשירותים להט"בים הן/ם ביסקסואליות/ים".

מסקנה

כאשר מסתכלות על הנתונים האלה, אין ספק שקיים דיכוי נרחב וחמור נגד ביסקסואליות/ים, אשר מתבטא בדרכים עמוקות ורבות. חלק עצום מן הדיכוי הזה הינו כמובן תוצאה של המחיקה הביסקסואלית ושל מונוסקסיזם – ההנחה החברתית שכולנו מונוסקסואליות/ים, או צריכות/ים להיות כאלה. הנתונים שופכים אור על הענישה החברתית שפועלת על א/נשים שלא מצייתות לחוקי המונוסקסואליות של החברה. המחיקה הביסקסואלית תורמת לדיכוי משום שביסקסואליות לא מוכרת כנטייה מינית, ביסקסואליות/ים לא מוכרות/ים כקבוצה, ונושאים יחודיים לביסקסואליות/ים עוברים מחיקה אף הם. המידע שבדו"ח מצביע על הן החסר (שלא לומר קיפוח) והן על הצורך העמוק בהתייחסות ופעולה בנושאים הקשורים לביסקסואליות/ים באופן ספציפי.

הפוסט התפרסם בבלוג של הכותבת – שחור-סגול