אל מעבר לבתי הזיקוק

מתחנת המשטרה בקרית ארבע, שם הניסיון לבוא ולהיחקר על עבירה הוביל לביצועה בשנית, ועד לתצפית על אופק משותף הכולל את רמאללה, פרויקט הולילנד ואוהלה של משפחת שליט. מסע בספטמבר: פרק 6 ואחרון
יובל בן-עמי

בבוקר שלאחר הביקור בשכם נגזר עלי לשוב לגדה, הפעם לעברה השני: הדרומי והיהודי. החקירה המשטרתית בקרית ארבע על שהות לא חוקית בשטח A נקבעה ליום ראשון בשעה 12:00.

1.

תחנת המשטרה בקרית ארבע. מי כאן הפולש האמיתי?

תחנת המשטרה בקרית ארבע לא נמצאת בקרית ארבע עצמה, אלא בהתנחלות "גבעת האבות" המצויה בשטח חברון ממש. כשהגעתי אליה מצאתי שהכניסה מן השביל כרוכה בהקשת צירוף מספרים אל המנעול שבשער. מאחר ולא נמסר לי הצירוף בהזמנה לחקירה (1929 לא עבד), שאלתי קבוצת חיילים שהתהלכו בתור היישוב איך אוכל להיכנס.

הם טענו שאם אקיף את גבעת האבות כולה, אגיע לשער המוביל ישירות לתחנה ואמצא לצידו לחצן אינטרקום. טיפסתי לאורך הגדר, על פני שדות בור זנוחים ומעבר לחומות אבן, והגעתי אל השער. כשהתקרבתי, הודיע הש.ג. בקשר שתפס אותי. מסתבר שמישהו הבחין בי מצלם את נוף קרית ארבע ממרומי הגבעה ושעכשיו עלי להמתין לכוח שיטור שיבוא ויברר מי אני ומה אני. כל ניסיונותי להסביר שהגעתי לתחנה על מנת להיחקר לא הועילו. הש.ג. החזיק בתעודת הזהות שלי ולא הניח לי למוש.

השוטרים שהגיעו פנו אלי בתוכחה: "אתה יודע שאתה בשטח A?" לא יאומן, בעצם ניסיוני לבוא ולהיחקר על עבירה, ביצעתי אותה שוב. ניסיתי להסביר שחיילים הפנו אותי לשער הזה, וגם הצלחתי. אבל האבסורד לא הרפה ממני לכל אורך החקירה, הצילומים ונטילת טביעות האצבעות. אני נחקר על ביקור קצר בשטח A בתחנת משטרה המצויה בשטח A כל שעות היום והלילה. מי כאן הפולש האמיתי?

2.

חנות הסיגרים בהרצליה פיתוח. הסן כריסטובל פרינסיפה נפלא, היחס למאבק החברתי - פחות

למחרת נסעתי להרצליה פיתוח. להתנחם ברחובות המוצלים, בניחוח ספות העור המעורב בריח ים ובסיגר טוב על החוויות של יום האתמול. בחנות הבאנוס התאימה לי יעל המנהלת סיגר נפלא לטעמי ולקוצר הכיס שלי (סן כריסטובל פרינסיפה, נפלא) והציעה גם שיחה על העולם הזה, העקום.

בעצם באתי לכאן כדי לנסות ולצוטט לפרלמנט הגברים הלבושים היטב ומעשנים בנחת בחזית החנות. אבל יעל מציגה באוזני היטב את שתי הרוחות המנשבות כאן, זו שלה וזו של הלקוחות. לא מפתיע לגלות שלא נרשמה כאן אהדה רבה למאבק האוהלים בחודשים שחלפו. "אמרתי להם: תסתכלו עלי, אני מעמד הביניים ואני בקושי סוגרת את החודש. הם אמרו לי: את יוצאת דופן. כל היתר מסתדרים יפה מאוד. בתי הקפה מלאים כל הזמן".

יעל התעניינה בתמונות משכם ומפינות אחרות שנראות מרוחקות מרחק עצום מהרצליה פיתוח. היא מודעת היטב למורכבותו של המרחב, מודעת יותר משהיתה מעדיפה להיות. "אני פוחדת", היא אומרת "יש לי ילד בן שבע ואני פוחדת".

"מכך שייפגע מאלימות או מכך שיחיה חיים של מתח כמו שאנחנו חיים?"

"גם וגם", ענתה, "כבר בחדר הלידה היתה לי המחשבה הזאת. אתה מצליח לדמיין דבר כזה?"

3.

מראה מגג בעיירה נשר. בתי זיקוק, דיור ציבורי, קבר - כל המורכבות הישראלית-פלסטינית בפריים אחד

למחרת יצאנו רותי ואני צפונה. ירדנו מהרכבת בתחנת לב המפרץ והלכנו לבקר בעיירה נשר, שזרים ממעטים לבקר בה. כאן, מעבר לגדר של בטון, נדמה היה לי שזיהיתי את קברו של עז א-דין אל קסאם, אבי המאבק החמוש נגד הציונות. מגגו צילמתי את כל פרטיו של ספטמבר הזה במחי פריים. הנה, במרחק, בתי הזיקוק, שהופרטו ונמכרו לחברה לישראל ברשות האחים עופר. הנה, בתחתית התמונה, שריד לדיור ציבורי, שככל שהוא מכוער כך יש בו ערך. הנה, למטה, סמל למורכבותו של המאבק הישראלי-פלסטיני.

בסוף התברר שהקבר שייך לחכם הסופי בן המאה ה-17, עבדאללה אל-סאהלי. כמו ישראלי טוב, אני רואה אלימות פלסטינית גם במקדש של פציפיזם פלסטיני, ובכל זאת התמונה מכילה את כל הפרטים. בהקשר הפלסטיני, ספטמבר בהחלט היה חודש של ניסיון לברוא עתיד חדיש באמצעים לא אלימים. אל-סאהלי מתאים לו עוד יותר.

4.

"החומוס המקראי" בראש פינה. פיתוח מואץ הכולל מלונות מפוארים ופארק שעשועים

המשכנו צפונה אל ראש פינה, בחיפוש אחר הנקודה בה נבעה כל המציאות המתוארת כאן אל פני השטח. ראש פינה, שנוסדה ב-1875, הקדימה בכמה שבועות את פתח תקוה. ומכאן שבה בעצם החל להיסדק הסטטוס קוו שהיה קיים מאות שנים בארץ הזאת תחת השלטון הטורקי, והקרקע החלה מתכוננת לסטטוס קוו הנוכחי.

בכניסה לאם-אם המושבות קיבל את פנינו מרכז קניות ענק חדש, ובו מזנון מעניין: "החומוס המקראי". תחקיר קצר העלה שאמנם החומוס כקטנייה היה קיים באזורנו מזה אלפי שנים, אבל המחית המוגשת לנו כחומוס הומצאה בימי הביניים. לא תמיד ההתחלות רחוקות מאיתנו כפי שאנחנו נוטים להאמין.

ראש המועצה הנוכחי, אביעד רסקי, אחראי לפיתוח המוגבר. ניכר שהוא מתכוון לפתח את ראש פינה כאתר תיירות על חשבון ערכה כאתר תיירות. בעלי מלון האורחים "וילה תהילה" שבו בחרנו להתאכסן, עמיחי ותהילה ישראלי, מנהלים נגדו מאבק. הם מתנגדים להצבת מוזיאון בפתח הוואדי שמעל ללב המושבה עשוי האבן, מתנגדים לפיתוח פארק שעשועים בעמק ובעיקר מתנגדים להפיכתו של בית הספר הישן למלון צימרים יוקרתי.

אנחנו בעדם.

5.

צפת. רוחות רפאים של בתים

מראש פינה נסענו לצפת ואכלנו צלחת גבינות גדולה ב"גבינות קדוש". חיים קדוש, נצר למשפחה שהגיעה לכאן ממרוקו במאה ה-18, נראה מעט מבודד בשטח בראשו החשוף. דיברנו קצת על התחרדות העיר ועל היעלמותם של האמנים מרחובותיה, וקצת על מי שחי בצפת לפני האמנים. "היו הרבה יותר ערבים מיהודים", סיפר חיים, "כשהם הלכו, אנשים אמרו לאבא שלי: בוא נשתלט להם על הבתים! הם השאירו בתים ענקיים! הוא אמר: על מה אתם מדברים? הם יחזרו".

הערבים לא חזרו ומסגדם הפך לגלריית אמנות מגובבת. לוח הסבר בחזית מצדיק את החילול בטענה שבמסגד נישאו דרשות שהצדיקו פגיעה ביהודי צפת. בדרך לתחנה המרכזית אנחנו מזהים מבעד לערפל עוד סימנים לעבר הגנוז: רוחות רפאים של בתים, שהזדקרו פעם מצלע ההר. איך נדע לאן אנחנו הולכים אם התחלותינו לוטות בערפל או מתחבאות מאחורי אמפוריומים ענקיים של חומוס מקראי?

6.

טימותי על גג אכסנייה בירושלים. ממתין לביאתו השנייה של ישו בשנת 2314

אולי הפתרון הוא לעלות לגג ולהביט היטב סביב. ביום המסע האחרון הגעתי לירושלים נחוש לשוחח עם כל מי שאפגוש לא על הווה, לא על עבר אלא על העתיד, ולטפס לכמה שיותר גגות.

על גג אכסניית פטרה שליד שער יפו פגשתי את טימותי, אמריקאי שחווה שנים בכלא ושם גילה את היהדות. "יהדות" היא מושג יחסי על גג האכסנייה הזאת, וטימותי ממתין בין היתר לביאתו השנייה של ישו, שתחול לדבריו בשנת 2314.

ביום בהיר אפשר לראות לנצח וטימותי אינו היחיד שרואה את העתיד בבירור. במאהל גן העצמאות פגשתי את הפעיל ארז, שפרש לפני את העתיד לבוא: "תהיה לנו שלי יחימוביץ' ראש ממשלה, יהיה לנו עמיר פרץ שר הביטחון ויהיה לנו עמרם מצנע שר הרווחה. הבעיה של הארץ הזאת היא שהימין בה חזק מדי. כל כך חזק שביבי זכה להיות ראש ממשלה אפילו שהוא לא הנהיג את המפלגה הכי גדולה. אבל עכשיו מפלגת העבודה זוקפת ראש".

מפגש שלישי באותו היום היה עם אחמד, מנהל של "ארקייד משחקי מחשב" ברובע המוסלמי. הוא העלה גישה הפכפכה יותר לעתיד: "לא ישתנה שום דבר אחרי החודש הזה", הבטיח, אחר כך צפה עשר שנות הודנא שיקלו על הסכמים מעמיקים בעתיד, ולבסוף הבטיח מלחמה עולמית, שמשברים כלכליים שמקורם רחוק מכאן יניעו אותה.

אחמד חש בסתירות והתנצל. "אנחנו כאן במזרח ירושלים נופלים בין הסכינים", אמר, "אני אפילו לא יודע לאן אני שייך".

7.

מראה מגג לאונרדו פלאזה בירושלים.כל פרטיה של התקופה מגובה 23 קומות

בזה אני מזדהה איתו לחלוטין, ולכן הטיפוס לגג האחרון, גג מלון לאונרדו פלאזה, היה לי יקר במיוחד. אולי מגובה 23 קומות, חשבתי, אצליח להבין לאן אני שייך. מהי עיר ילדותי ומהי ארץ מולדתי.

כמו מגג קברו של אל סאהלי, נגלו לי מלמעלה כל פרטיה של התקופה. ממלון קינג דיוויד, שלא סובל בינתיים הפסדים כתוצאה מזעזוע חברתי-כלכלי, פרי מאבק האוהלים, ועד לחומה שמעליו, ששום הצבעה באו"ם לא הסירה בינתיים. ראיתי משם היטב את מרכז רמאללה – שטח A שהכניס אותי לצרות מרובות; את פרויקט הולילנד – מונומנט אדיר לפגיעותו של השלטון בישראל לשחיתות; את אוהלה של משפחת שליט – מונומנט זעיר לחוסר עניינה של הממשלה לחולל שינוי, ולו הפעוט ביותר; ולסיום גם כמה אוהלי מחאה שלא נתקלתי בהם עד כה, עדות לכך שאולי לא הכל נגמר ושהדרך מוסיפה ומתארכת.

* היום יחגוג יובל בן-עמי את סיום המסע במופע שירה במועדון לבונטין 7 בתל אביב. לפרטים

לפרקים הקודמים במסע:

חלק חמישי – אל מעבר לנאומי ספטמבר

חלק רביעי – אל מעבר לדעה הקדומה

חלק שלישי – אל מעבר לצריח המסגד

חלק שני – אל מעבר לבית של סבתא

חלק ראשון – אל מעבר לחומת הברושים

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עודד גלעד

    ונותן השראה (-:

  2. החבר של ניסים

    הפסקנו לספור את הפעמים שאנו מגיעים לתחנת משטרה זו משער ג'אעברא.גם עם רכבים פרטיים. לעיתים לפי בקשת המשטרה לעיתים מודיעים על זה ולרב פשוט מגיעים.
    זו חוסך מאיתנו סיכון ונזקים.כבר חטפנו מכות שגבנו צמוד לשער התחנה (מעניין שבדיוק אזלא פעלו מצלמות האבטחה)וגם חוסך למשטרה ליווי שלנו .

  3. רתם

    והשם הערבי של נשר
    בלד א שייח'