• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הטרגדיה של המחאה

אילו היו הופכים לפוליטיים ומפלגתיים באופן מובהק, לא היו להם מספיק תומכים; אבל כל עוד לא יודו בפה מלא במטרותיהם הפוליטיות, לא יהיו תוצאות. בכל מקרה, מהפכה לא יכולה לצאת מזה

השבוע נקברה המחאה הכלכלית ההמונית הגדולה ביותר שידעה ישראל בקבורת חמור. אמנם יותר אנשים הפכו מודעים יותר לשעבוד לחברות ענק, לבנקים ולכמה טייקונים; אמנם הם ראו לרגע שאפשר לקיים חיים צודקים יותר ופעילים יותר במסגרות קהילתיות; אמנם גם ארגוני העובדים, בית הדין לעבודה והתקשורת נחשפו כמשרתי ההון; ואמנם יש גם כמה הצעות לא רעות בענייני קואופרטיבים ועיתונות שאולי ייצא מהם משהו. אך בכל זאת, ככל שהמחאה דעכה ואחרוני האוהלים פונו, לא רק שהמחירים והמשכורות נותרו בלתי אפשריים, אלא גם חברי הכנסת (כמו מירי רגב) והשרים (כמו ליברמן) שבו לשרת את העשירים, וכך נקברו אפילו העלאת שכר מינימום ומעט הרפורמות שהציעה הוועדה הממשלתית, שאולי רק פירוריהן יאושרו בסוף אחרי שביתה כללית במשק.

פינוי מאהל לוינסקי, 03.10.11. נו, אז "העם" דרש… אז מה? צילום: אורן זיו / activestills.org

בטח עוד נראה ספיחים שלה, והיא אולי תשפיע בעקיפין על הבחירות הבאות, אבל בינתיים המאהלים פונו, המוחים חזרו לעבודה, והשביתות ברכבת ובמערכת הבריאות לא מצליחות להניב הישגים. למרות ההזדמנות האדירה, הגיבוי העיתונאי וההשראה הלובית-מצרית – אני חוזר ומתעקש שהמחאה לא הייתה מהפכנית, ולא הייתה יכולה להביא למהפכה. זה הרגיז רבים כשכתבתי את זה, אבל זה המצב. צריך להפריד בין ניתוח ריאלי לבין ניתוח נורמטיבי ותכנית עבודה אקטיביסטית; בין תיאור סוציולוגי נאמן בזמן אמת, לבין הווישפול ת'ינקינג, המושפע מהחוויה של "להיות שם", ולהתעלם מכול מי שנמצא במקום אחר. ולמיטב הבנתי, המחאה הישראלית היא אמנם חשובה וטובה, אולי אפילו חסרת-תקדים, אבל לא יכולה הייתה להביא תוצאות מהפכניות כי היא לא יותר משיתוף פעולה קצר מועד ומעורפל מאוד, שבדרך כלל נוח לכולם איתו.

ממש כמו הגלעדשליטומניה השנתית, הן חוגגות את ה"ביחד", יותר מאשר מייצרות פעולה. המחאה לא נבעה מ – או הביאה ל – שינוי במבנה החברתי, או באינטרסים, או בהשקפות העולם. להפך, היא משקפת אינטרסים שונים, חוויות וזהויות שונות, ואינה מלווה בהתנהגות המאיימת על הסדר הקיים. משום כך זאת יכולה להיות לכל היותר תנועה למען רפורמות (מישהו אמר מובראק?), לא מהפכנית.

וזה מכעיס! זה צריך להכעיס. ההתעלמות, העיוורון, החוצפה, המחירים… אבל מוטב להבין מה כוחה של המחאה כדי לא להתאכזב, או כדי לחשוב איך לעשות זאת אחרת. היא לא החליפה את המשטר, או אפילו הפילה את השלטון, ואפילו הרפורמות המעטות שהובטחו לא בטוח שייקרו. זהו מאבק מתמשך, מחאה, לא מהפכה, כנראה גם לא מהפך.

תודעה עולמית גוברת: מודעה בבי"ח בלונדון על שירותי הבריאות (NHS)

על אף וועדת המומחים המעולה, המוחים סירבו להודות בפומבי בהיותה של המחאה שמאלית, סוציאל-דמוקרטית. החלטתם כמובן מובנת. הכותרות "שמאל" ו"ימין" מייצגות בישראל הרבה יותר מאידיאולוגיה, אלה הם מוקדי זהות סקטוריאליים. אבל בסופו של דבר בלי לדבר בשפה פוליטית ברורה, המחאה נותרה לא בשר ולא חלב, עם רצון מובן להישאר "בלב הקונצנזוס".

במילים אחרות, הטרגדיה של מחאת האוהלים היא מובנית, וניתן לנסחה בקיצור כך: אילו היו הופכים לפוליטיים ומפלגתיים באופן מובהק, לא היו להם מספיק תומכים; אבל כל עוד לא יודו בפה מלא במטרותיהם הפוליטיות, לא יהיו תוצאות. כך או כך, מהפכה לא יכולה לצאת מזה. בפועל, גוש הימין הקפיטליסטי שומר על כוחו בסקרים, פחות או יותר, ושינויים כלכליים מרחיקי לכת לא נראים באופק.

נחמה פורתא היא שהישועה אולי תבוא מהמחאה העולמית שהגיעה גם לוול-סטריט, כנראה לא מישראל הקטנה. או כמו שאמרו בחמישייה הקאמרית: "בלי קונצנזוס זה רק בחו"ל; בארץ אתה חייב שיהיה לך איזשהו גיבוי כדי להיות חריג".

פורסם בבלוג של אייל קליין – אמת מארץ ישראל

כנראה שיעניין אותך גם: