התשובה למחאה: קובה

המדינה הכי מושמצת של המאה ה-20 הפכה אלטרנטיבה ריאלית לכל התחלואים נגדם יוצאים כיום מיליונים לרחובות. רנן יזרסקי על הפתרון הקובני, לציון 44 שנים להירצחו של צ'ה גווארה ב-9 באוקטובר 1967
רנן יזרסקי

צעירים מצויים יסתובבו עם חולצה של צ'ה גווארה, אבל יראו בקסטרו דיקטטור צמא דם. כמה נוח להכריז שאנו נרתעים מקובה, שאנו מוקיעים כל דיקטטורה באשר היא. נוח לדקלם סיסמאות, להכריז על זכויות האדם והאזרח כערך עליון, להילחם בכל משטר שלא מאפשר חופש ביטוי וסבלנות פוליטית. קצת לפני שהבינה האנושות שהוא פגע רע, הכריז נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש הבן, כי לאחר שיסיים את המשימה הדמוקרטית בעיראק יתפנה להשיב את החופש לאי קובה ולעם הקובני את זכויותיו שנשללו. אך קובה כבר קצה מזמן בטקטיקות ה"סיוע" ה"ליברליות" של ארה"ב: משבר הטילים, חרם כללי והרעבה, טרור פנימי ופרופגנדה מסיתה, וכמובן מחנה גואנטנמו – תזכורת כואבת לכמה קרובה האחות מצפון ומה היא מסוגלת לעולל. לשמחת הכל, בוש הבן הסתבך מהרגע הראשון בקדנציה השנייה שלו, וחסך לקובה ולעולם חידוש מערכה צבאית ישנה שנעלמה כליל בשנות התשעים.

צ'ה גווארה. קובה, בלי כוונה, ייצרה פתרונות לתחלואים העכשוויים של הכלכלות המפותחות

גזענות והומופוביה שרירות וקיימות בכל העולם, אולם נראה שקובה משכילה לטפל בהן טוב יותר מהעולם המערבי – וגם הרבה לפניו. מריאלה קסטרו, בתו של נשיא קובה ראול קסטרו ואחייניתו של פידל, היא ממשיכה ישירה של אִמה וילמה אספין, פעילה מרכזית לזכויות נשים במפלגה הקומוניסטית המהפכנית. היא עומדת בראש מכון סנסקס – המכון הלאומי הקובני לחינוך מיני, מכון לקידום זכויות של מיעוטים מיניים, כהגדרתה. בראיון ראשון לעיתון ישראלי (pdf) במסגרת אירועי הגאווה בלונדון, הסבירה קסטרו שהמכון הוקם בשנות השבעים כמוסר השכל מהניצול הקולוניאלי של קובה. כלומר, קובה הבינה שהיא צריכה להילחם עבור זכויות הנשים והקהילה ההומו-לסבית כשם שנלחמה על זכויותיה שלה נגד הקולוניאליזם האמריקני והספרדי. מגדר ואפליה של מיעוטים קשורים קשר הדוק לטענת קסטרו, טיעון שתחזק גם ג'ודית באטלר (התובנה הזאת דחפה את קובה לעשות היסטוריה, ולהיות המדינה הראשונה שמסבסדת ניתוחים לשינוי מין לאזרחיה).

קובה גם מוארת מחדש בעקבות האירועים המטרידים שפקדו את ארצות הברית ואת ישראל בשנתיים האחרונות. באוגוסט לפני שנתיים פרץ חמוש אלמוני לברנוער בתל אביב ורצח את ניר כ"ץ וליז טרובישי ופצע עשרות. עד היום אין קצה חוט בחקירה. ארבע שנים קודם לכן דקר חרדי שלושה משתתפים במצעד הגאווה בירושלים. ברוסיה, הפגינו באוגוסט האחרון אלפים למען קיום מצעד הגאווה במוסקבה. ראש העיר, בתגובה, קרא לתביעה "מהלך שטני". ואילו בארה"ב הנאורה, בוטלה רק בחודש שעבר מדיניות ה-Don't Ask Don't Tell, שאסרה על הומואים ולסביות לחשוף את דבר העדפתם בעת שירות בצבא.

כשלא יהיה מוצא – תהיה קובה

למהפכה הקובנית היו הישגים אדירים, בהם מיגור האנאלפביתיות, העצמה של מערכת החינוך, פיתוח הרפואה והמחקר במהירות אדירה והנגשה של מערכת הבריאות לכל. כל אלה היו תוצר של מדיניות, אבל הישגה הגדול של קובה נוצר בעל-כורחה. בזמן הרעב הגדול בשנות התשעים אחרי קריסת ברית המועצות ייצרה קובה, בלי כוונה, פתרונות לתחלואים העכשוויים של הכלכלות המפותחות; בזמן שאנחנו לועסים את המזון המהונדס נוסח אמריקה, את הירקות והפירות שמנופחים מסטרואידים, את הלחם הלבן המעובד והבשר שמפוצץ בהורמונים, ואלו רק הקטסטרופות הקטנות שמכלות את החיים שלנו ואת העולם כולו.

כדור הארץ, 2011: 15% מהקרחונים של גרינלנד נמסו; המזון המתועש שאנחנו אוכלים מתגלה כרעל שמעודד גידולים סרטניים ומחלות כרוניות; "המין האנושי נכנס לאוברדרפט בבנק הטבע", לפי ארגון טביעת הרגל האקולוגית. האו"ם מקיים ישיבות דחופות בנושא, והוליווד גורפת מיליונים מסרטי אסונות. ההתחממות גלובלית, ככל הנראה, כבר כאן, אבל אף אחד לא יודע איך לטפל בזה או איך לעצור את המשברים הכלכליים שגם אותם יצרו הקפיטליזם והתיעוש.

הוואנה. החזון הבורגני לחיים בריאים התגשם במדינת הפועלים: קובה כיום היא המדינה האקולוגית ביותר בעולם הולך ומזדהם. צילום: cc by-Justin Otto

מנגד, קובה הענייה היא כיום המובילה בעולם בפיתוח ירקות אורגניים, ללא תלות בנפט, בתיעוש ובזיהום הסביבה. האמברגו האמריקאי עצר את ייבוא המכוניות, המיכון הכבד, הנפט וכל ציוד בסיסי לפיתוח ולמחייה. כדי לשרוד את הרעב, הנהיג קסטרו חקלאות עירונית לצד חקלאות ביתית מגוונת באזורים הכפריים, תוך פיתוח ומחקר לגידול מרבי ואיכותי ללא תלות באמצעים מכניים. המהלך הזה לא פתר את הרעב בקובה, אבל הוא צימצם את ממדיו והביא את קובה היום להוביל בפיתוח וגידול מזון אורגני, ובמחיר שווה לכל נפש. החזון הבורגני לחיים בריאים התגשם במדינת הפועלים: קובה כיום היא המדינה האקולוגית ביותר בעולם הולך ומזדהם. בראשיתה היתה אלטרנטיבה פוליטית וכלכלית, היום היא האלטרנטיבה היחידה שאינה בגדר תיאוריה לבעיה שעילית מנהיגי העולם אינה מצליחה לפתור.

הדמוקרטיה של הדיקטטורות

כבר בשנות השישים איש לא יכול היה לטעון שקסטרו עומד לצדם של הרודנים בקאריביים ובמרכז אמריקה, אם זה טרוחיו ברפובליקה הדומיניקנית, פפה דוק בהאיטי וסומוסה בניקרגואה. קובה מהווה אלטרנטיבה לרווחה, לסבלנות ולחיים ירוקים, והיא גם מודל חדש מסוגו של דיקטטורה. ירצו או לא ירצו המתנגדים להודות, קובה אינה ידועה בהיעלמויות של אזרחיה, בהוצאתם להורג וברדיפתם הפוליטית, והיא הדיקטטורה היחידה בעולם שטרחה לתת דין וחשבון על הוצאות להורג של מתנגדי משטר (קסטרו מתייחס לנושא עד היום, בספרו האוטוביוגרפי שכתב העיתונאי איגנסיו רמונט, הוצאת ידיעות ספרים 2004).

בשנה הראשונה למהפכה שהה ארנסטו צ'ה גווארה במבצר לה קבניה, שם שימש, מתוקף דרגת קומנדנטה ומס' 3 בהיררכיית המנהיגות המהפכנית, שופט ל-600 הוצאות להורג של מתנגדי משטר. בהמשך הוצאו להורג עוד שני צעירים שניסו להוציא לפועל פיגוע טרור, ובשנת 2003 התקיים גל מעצרים שבו נעצר המשורר ראול ריברו, שנשפט לעשרים שנות מאסר בפועל ושוחרר כעבור שנה לגלות בספרד. לדין דומה זכו מרבית האסירים הפוליטיים, כולל אסירים אמריקניים משנת 1962, שפלשו למפרץ החזירים תוך הפרה ברורה של הריבונות הקובנית. כולם שוחררו תוך זמן קצר.

אפילו בסין מצליחים ארגוני זכויות אדם להתריע בפני היעלמויות של מתנגדי המשטר. לעומת זאת, הם לא מנועים מלהיכנס לקובה, וגם אין כלל חשדות. דוגמה חיה הוא הסופר פדרו חואן גוטיירס, מבקר משטר, מחבר "הטרילוגיה המלוכלכת של הוואנה" (עם עובד, 2005). גוטיירס הוא צ'רלס בוקובסקי של קובה – בוטה, נהנתן ורודף נשים. ספרו נשען על הטרילוגיה הניו יורקית של פול אוסטר, בנימה סרקסטית ברורה לייסורים המפונקים והבורגניים של הגרסה האמריקאית. זהו ספר עלילתי שמתאר את החיים בקובה בשנות התשעים, עם קריסת ברית המועצות, בעיצומו של הרעב. האירועים חושפים מציאות שהיא מעבר לכל דמיון מערבי, תמונות מהעיר המתפוררת, משפל המדרגה האנושי, מהאכזריות והמצוקה בקובה של אותן שנים. שום סצינה בספר הזה לא מחמיאה לקסטרו והביקורת ישירה וברורה.

גוטיירס אמנם כבר לא עובד בעיתונות, כי סר חנו בעיני המשטר, אבל הוא ממשיך לפרסם עד היום, מאמרים, רומנים וכתבות. הוא בוטה מדי כדי שיהפוך להיות כוכב כמו מריו ורגס יוסה וגבריאל גרסיה מרקס, לכן לו רצה קסטרו להעלים אותו סביר להניח שלא הייתה מתחוללת מהומה. אבל גוטיירס חי וקיים בהוואנה, וממשיך להביך את קסטרו עד היום.

מיתוסים ואגדות

קסטרו. הדיקטטורה דיקטטורה היחידה בעולם שטרחה לתת דין וחשבון על הוצאות להורג של מתנגדי משטר

ממרומי 85 שנותיו, פידל קסטרו ממשיך להפיץ את רעיונותיו להמונים מחסידיו ברחבי העולם, למרבה ההפתעה באנגלית. פשוט בלתי נלאה. הוא מאמין בעקרונותיו באופן כל כך נחרץ, שהוא שומר על משטרו כבר חמישים שנה ללא טכניקות של אגרוף ברזל, כשהוא מקדם את החינוך ואת מערכת הבריאות להישגים שלא נראו כמותם בקובה. מדינות אמריקה הלטינית כבר הכריזו שהן פועלות להסרת החרם על האי – אותן שותפות לשעבר של האחות הגדולה מצפון, שבשנות השישים החרימו את קסטרו בלי למצמץ.

שלא במפתיע, ההתעניינות והתמיכה מתגברות ככל שהולכת ומתרחבת המחאה הספונטנית והעולמית, לצד משברים כלכליים שמשתוללים שנה אחר שנה. התביעות של העמים המערביים נכון לשנת 2011 – ניתוב הון מאוצרות טבע לקופה הציבורית, ביטחון תעסוקתי, חינוך איכותי ודיור בר השגה הן הדרישות של ינואר 1959.

מדוע מעורר המשטר של קסטרו אנטגוניזם חריף כל כך לאורך השנים? התשובה אינה ההוצאות להורג וגם לא אידיאולוגיה סוציאליסטית. רודנים למיניהם כבר נחלצו מהתערבותה הבוטה של ארצות הברית. החונטה הצבאית של וידלה וחברי מרעיו בארגנטינה בשנות השבעים היא דוגמה טובה לכך שמשטר רודני ורמיסת זכויות אדם אינם שולטים במדיניות הממשלות ובסדר היום הציבורי; גם הדיקטטורה הצבאית בפרו באותן שנים, שהצהירה על נטייה שמאלנית, לא סבלה מהתערבות אמריקנית.

הסיבה היחידה שקובה מחויבת להמציא אלטרנטיבות כבר חמישים שנים היא חוק הרפורמה האגררית והפגיעה הישירה במשקיעים הזרים. על פגיעה בבעלי הון שהם אזרחיה, היתה מוכנה ארצות הברית להרעיב מיליונים ולהקריב את חייליה בפלישה מיותרת, שלולא רחמיו של קסטרו היו מוסרים את חייהם. מדיניות ההגנה על המשקיעים הזרים הובילה לפלישה למפרץ החזירים ולפרוץ משבר הטילים, ולהקמתם של ארכיונים שלמים של כתבות ומאמרים מסולפים ומוטעים שמגנים את המהפכה הקובנית. תוצאות המערכה היו ידועות מראש: ניצחונה של נקמת המשקיעים הזרים, חמושים בבכירי הממשל האמריקני, מול מדינה מוחלשת שהכלכלה שלה תלויה במשך שנים בסחר עם מעצמה אחת. השבתן של 75% מהקרקעות לאיכרים, שהיו בבעלות בעלי הון אמריקניים ערב המהפכה, הפכה את קובה לאי מבודד, קפוא ותקוע בשנות השישים, שעמו גווע ברעב.

שום רודן לא מחזיק מעמד חמישים שנה בשלטון רק בכוח הזרוע; אמנם קסטרו נשאר בשלטון בתקופות רעב ומחסור ללא דיכוי כבד. חטאו העיקרי והיחיד הוא שהוביל לַאנדרלמוסיה של שנות השישים: הוא סירב לתת לעשירי המערב להתעשר מאוצרות הטבע של ארצו, בעוד עניי קובה גוועים ברעב שנה אחר שנה, לפני המהפכה ואחריה. אולי לקראת מותו, יזכה פידל קסטרו בהכרה בינלאומית ויעניק מחזונו לשאר העולם: דרך חיים מאוזנת עם הטבע, וחברה טובה יותר וסבלנית יותר, שהפרטים בה נהנים מפירות האדמה שהם חיים עליה, ללא פשרות ולא פחות מזה. כי כרגע, אין לאיש פתרונות לתביעות המחאה העולמית ולקטסטרופה האקולוגית שהולכת ומחמירה, ואילו במקום המבודד בעולם כבדר התגבשו חלק מהתשובות.

הכותבת היא סטודנטית לתואר שני במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, כותבת עבודת תיזה על הגירה מאמריקה הלטינית לישראל

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אוהד רותם

    קודם כל שאפו לכותבת (ואני לא משוחד!). דבר שני – צ'ה קרא למהפכה אלימה, לטענתו (ודי בצדק) שום דבר לא ישתנה אם נשחק לפי כללי המשחק הקפיטליסטיים. אנחנו רואים את זה כאן – שמים על מאות אלפי המפגינים שיוצאים לרחובות מפעם לפעם קצוץ!

  2. סנאית קופצנית

    ונגיד שהכל נכון (ואני אינני מאמין לאף מילה, כי הניסיון מלמד שהמידע על המתרחש בדיקטטורות נוטה להשתחרר רק לאחר לכתן. וגם, ידוע על פגיעות קשות בזכויות אדם על רקע נטייה מינית ועוד בקובה), אז מה? אז הדיקטטור היה כנראה אדם נפלא (בעינייך), ושירת בדיוק את המטרות שאת מעוניינת בהם… ומחר? איזה תוחלת יש במבנה הדיקטטורי, שמעניק את האפשרות לזוועות הנוראות מכל להתחולל, גם אם כיום למיטב ידיעתך המצב בסדר?! לעניות דעתי, קסטרו של היום הוא הקדאפי של אתמול. מי שתמים מספיק כדי להתאהב בדיקטטור/ה, סופו להתעורר , שוב, להנגאובר אידיאולוגי מייסר.

  3. עידו לם

    קודם כול על מצבם של ההומוסקסואלים בקובה אפשר ללמוד מהליhttp://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%94%D7%98%22%D7%91_%D7%91%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%94נק הבא ישפוט הקורא איפה זכות הקהילה נשמרות יותר טוב בארה"ב ובמערב או בקובה המעטירה. דבר שני: אני התחלתי במחאה פרטית שלי, והדפסתי תמונה של הילמר ברנטינג אבי הסוציאליזם השבדי והומניסט דגול על חולצה, עשיתי זאת מפני שהוא סוציאלסט מוכשר לאין ערוך מהרוצחים צ'ה וקסטרו, הכותבת בודה משהו מליבה כול מי שהיה בקובה יודע שזאת מדינה ענייה שנמצאת במשטר דיכוי ולמרות שהמשטר האמריקאי נבזה אליה זה לא מצדיק את המדיניות הנפשעת של קסטרו ואחיו, אני לא יודע מי הכותבת אבל השמאל ההומניסטי צריך לשלול אותה ואת משנתה בתכלית השלילה. והנה קצת מידע על ברנטינג שאת תמונתו אני נושא בגאון על חולצתי http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%9E%D7%A8_%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%92

  4. גרי רשף

    שליט שיודע מה טוב לעם; בלי בחירות, חילופי שלטון, וכמובן גם בלי אתר כמו "העוקץ".

    * כלומר- עם אתר כמו "העוקץ" שמספר כמה טוב בקובה וכמה רע בישראל ובאמריקה.

  5. יוסי המזדנב

    כל חקלאי בעולם השלישי מגדל את הירקות שלו בעצמו. כי זה זול, פרימטיבי ופשוט. רוב משקי הבית בעולם השלישי הם אוטרקיים. היכן החידוש? קל להיות אקולוגי כשמדינתך מפגרת תעשייתית וטכנולוגית. אין מספיק מפעלים שיזהמו את הסביבה. סבור אני שההתרחשויות מאחורי הקלעים של משטרים מעין אלו, דברים נוראיים ללא ספק, לא הוזכרו- מחמת חוסר רצון להזכירם או מחוסר ידע.

  6. השועל הבודד

    עוד מעט תטעני שמהפכת התרבות של מאו הובילה לקדמה. ואני בטוח שלא היית מאוהבת עד כדי כך ברעיונות הקובניים אם היית חיה שם. זו תפיסה די מתנשאת – של הערצה למשטרים נחותים או עמים לא מפותחים מתוך איזו תפיסה רומנטית אידיאליסטית. לבן המערב קל בהרבה להתאהב בעולם השלישי- כל עוד אינו צריך לחיות בו לאורך זמן. וזה מה שקובה , אחרי הכל- עולם שלישי. מבחינת המשטר, ומהרבה הרבה בחינות אחרות.

  7. ron

    כמי שבד"כ מסכים ואוהב את תכני האתר אני לא יכול שלא לחייך.
    הייתי בקובה לפני חצי שנה. התשתיות (דרכים בניינים) כולן על סף התפרקות. האוכלוסיה כולה ענייה, השוק השחור מרקיע שחקים וזו הדרך היחידה להתפרנס שם. רובם ככולם מתעבים את השלטון. גם התושבים העירוניים שדוברים אנגלית רק מפנטזים על ויזה לארה"ב ויציאה מהארץ.
    רחוק מאוד מהמצב שאתה מתאר

  8. אילן שליף

    אין ספק שהמהפכה בקובה שיחררה את תושבי האי משילטון הדיקטטורה של שליט בחסות ארה"ב ובשרותה. אבל, כמו במקומות אחרים רוסיה, סין, וויטנאם, וצפון קוריאה, הוחלף המשטר הישן במישטר ביורוקרטי בשרות עילית חדשה. (מזכיר במידה רבה את שילטון מפא"י ו"משק העובדים" שהופל בישראל בשנת 1977. החלפת מעמד שליט ישן בחדש לעיתים קרובות מביאה לשיפור, אבל זה לא מבטל ניצול, דיכוי, והסתאבות המובנית בעצם קיומו של מעמד שליט.

  9. אורית

    התגובות פה מלמדות שרבים מכם כותבים בשביל לנגח ולא מסיבות ענייניות לגופו של מאמר. אתם יכולים להמשיך בתודעתכם הכוזבת בדבר השמאל ההומניסטי. 'השמאל ההומניסטי' רצח והכחיד אלפי עמים באפריקה, אמריקה ואסיה. 'השמאל ההומניסטי' טען בשנות ה50 שאפריקאים הם לא בני אדם. 'השמאל ההומניסטי' מוכר לנו לוקשים של אחווה שוויון וחרות בשעה שהוא רודה באזרחיו בשיטות עבדות סמויות-פוסטמודרניות. אגב, אובאמה זה שמאל הומניסטי?וקנצלרית גרמניה, זה שמאל הומניסטי? פעם הייתה עבדות גלויה, היום יש עבדות סמויה במעטה של 'הומניזם'- הומניזם בתחת שלי. לפעמים, צריך לכבוש את וואל סטריט ואת כנסת ישראל באלימות שתבהיר לאנשים שם בחליפות, שהם לא ישקרו אותנו עוד. ולפעמים באלימות סמויה צריך להילחם באלימות גלויה וברורה. לפעמים אנשים אלימים מבינים רק אלימות. הכותבת לא טענה שבקובה הכל טוב ויפה, אבל כמו שבקובה לא טוב ולא יפה, כך גם באמריקה אם לא יותר גרוע. באמריקה האזרח לא מסוגל אפילו לחשוב שהוא חי בתנאים רעים, כי הנה יש לו עבודה, יש לו קורת גג וזהו. כנ"ל בישראל- אנשים איבדו את האזרחות שלהם, כלומר את ההבנה של מהי אזרחות בגלל ששטפו להם ת'מוח שאנו מדינה דמוקרטית. דמוקרטית יחסית למצרים, הדמוקרטיה שלנו לא עומדת בשום קנה מידה אחר מחוץ למזרח התיכון.
    כולכם מוזמנים לקרוא את "אקיסטינציאליזם הוא הומניזם"- כאן אולי תמצאו את ההומניזם האמיתי שאתם מחפשים, לא הצבוע ששורץ כאן ובעולם ב100 שנים האחרונות ואת ההקדמה של סארטר לספרו של פרנץ פאנון "מקוללים עלי אדמות" אולי תבינו את הבסיס הפילוסופי למה שכתבו כאן בשפה נגישה לכל.
    תודה על מאמר מ א ל ף.

  10. משה הלוי

    אני יכול לנפץ או לנתץ או להפריך כמעט כל אחד מהטיעונים שטענת כאן. למשל:
    "שום רודן לא מחזיק מעמד חמישים שנה בשלטון רק בכוח הזרוע"- נו באמת, עדיף שתקראי שוב ספרי היסטוריה.
    "קובה לא ידועה בהעלמויות האדם שלה"- וואלה, מה ציפית, שמשטר דיקטטורי יפרסם את זה בפומבי? היא לא ידועה כי זה תחום חשאי ביותר, דה!
    "בתו של נשיא קובה ראול קסטרו ואחייניתו של פידל,"-דוגמא נהדרת נתת כאן לנפוטיזם המכוער הכה אופייני לדיקטטורות.
    "קובה מהווה אלטרנטיבה לרווחה, לסבלנות ולחיים ירוקים"-חיים ירוקים= פרימטיביים ביותר, את מתכוונת. רווחה וסבלנות? אלוהים שישמרנו מכאלו דעתנים. זה מה שאני שונא בעולם האינטרנט: דעות הן כמו חור תחת. לכל אחד יש אחת. והרשת נותנת במה לכל אחד או אחת עם חור תחת כזה.

  11. שוב אני

    ואינו נוגע לגופו של עניין: דווקא הכותבת כן שיבחה את קובה ואת משטרה ואת מנהיגה הרודן. קראי שוב את הכתבה- בין השורות, ואת השורות. הבנת הנקרא שלך כנראה לוקה בחסר.
    אף אחד מהמגיבים מעולם לא טען שהמערב מושלם- אלא רק הצביע על הכשלים ברבעי האמיתות שרנן כתבה.
    זה שהמערב מחורבן זה דבר אחד- אבל הוא עדיין עדיף פי כמה וכמה על מדינה כמו קובה- שאינה מהווה דוגמא לכלום אלא מלבד לדיקטטורות אחרות. אולי מבין הדיקטטורות היא הטובה ביותר. אך היא עדיין כזו.אם זה מגעגע כמו ברווז וכו'- זה ברווז. את מכירה את האימרה הלועזית, לא?

  12. שאלה מתבקשת

    למה הוא לא ערך בחירות?

  13. עידו לם

    כמה הבלים מביכים בתגובתה: שואלת הגברת בבכיינות קנצלרית גרמניה זה שמאל הומניסטי? והתשובה כמובן שלא ויש להוסיף שהקנצלרית לא מתיימרת להיות כזאת ולכן היא במפלגת ימין( ואם לא היית שטחית למופת היית יודעת שהמפלגה של מרקל קרי הנוצרית דמוקרטית היא מפלגת ימין). אחרי זה אורית מעלה על נס את אובמה כשמאל הומניסטי מאכזב, אז ככה: אובמה הוא שמאל הומניסטי במונחים האמריקאיים ולמי שמתמצא יודע שזה לא אומר הרבה כי באמריקה אין שמאל אלא מקסימום ליברלים. גם הטענה ההזויה והשקרית של הכותבת כאילו השמאל הליברלי באירופה חי להכחדה של עמי אפריקה היא שקר גמור, השמאל האירופי הסוציאליסטי יצא נגד הקולוניאליזם עוד במאה 19 בימי ז'ורס הצרפתי, האלימות האירופית כלפי העולם השלישי באה ממקום מיליטריסטי גזעני ולא הומניסטי ליברלי אבל למה לבלבל את אורית שלנו עם עובדות? ולא אורית אין צורך באלימות כנגד השילטון מרד מיסים שמשולב במרד עבודה יעשו את העבודה בצורה הרבה יותר פרקטית ומוסרית עם פחות נפגעים בנפש. ודבר אחרון בורה שכמותך: עם כול הבעיות בישראל וארה"ב החיים שלנו הם גן עדן לעומת החיים בקובה ששם עד 2008 היה אסור לאזרח הקובני להחזיק פלאפון אישי או מחשב ביתי, אבל כמובן שללוחמת חרות כמותך זה קטן עלייך כי מי צריך פלאפון או מחשב? נכון מאוד רק בורגנים מפונקים.

  14. נחמן

    מהפכות אלימות במשטרים לא אלימים קורות כשאנשים ממעמד הביניים ומעלה משכנעים (בדר"כ מתוך שגעון גדלות ותאוות כח) אנשים לא פוליטיים שאין סיכוי לשינוי מתמשך ומתון, אלא חייבים לנקוט באלימות מיד, אחרת מחר לא יהיה להם לא אוכל ולא בית. הזלזול שלך במה שיש לאזרחים אמריקאים וישראלים מקומם, והטענה שלך שבארה"ב רע כמו בקובה אם לא יותר משליכה לפח את כל הישגי הליברליזם המערבי מכיוון שאינו מושלם.האמנם כדאי לאנשים שנלחמים על כך שקשה להם לממש חיים של מעמד ביניים בגלל חלוקת הון לא צודקת או שחיתות לנקוט באותם אמצעים של אנשים שנלחמים על חייהם, חופש התנועה שלהם וחופש הביטוי שלהם בתנאים של כאוס מסכן חיים, אלימות שלטונית קשה ועבדות אמיתית (לא "סמויה פוסטמודרניסטית")? האמנם אין ערך לכך שכשלאזרחית אמריקאית או ישראלית ממוצעת רע, היא יכולה לעבור לאוהל לכמה שבועות, לצאת להפגנה בסוף שבוע, לבחור במחאה לא אלימה ולדחוף תקציב חברתי חדש וחקיקה חדשה מבלי לוותר על עבודתה או על קורת הגג שלה? אין ערך לכך שאם יש רבים כמוה יקשיבו לה בלי שתאחוז בנשק, כי בסוף יש בחירות? אין הבדל בין נסיונות (מקוממים ככל שיהיו) למרוח אותנו בדרכים עקלקלות ופתלתלות ובין התפרצות לבית עם מסכות ורובים בחשכת הלילה? שנאתך למודל של דמוקרטיה קפיטליסטית מעוורת אותך וגורמת לך לתמוך באופציות גרועות בהרבה מבחינת מוסריותן, כגון כיבוש אלים של הכנסת.

  15. יונתן

    אנשים שאני מכיר שהיו בקובה תיארו עוני,מה ששם נחשב למעמד ביניים היה נחשב בארץ לעניים ביותר.

    רק עכשיו מרשים להם להתחיל לקנות את הבתים שהם גרים בהם!

    קובה מובילה בתחום האורגני כי אין להם כסף לדשנים,הם גם מובילים במספר הרופאים לנפש כי אין שם יותר מדי אפשרויות אחרות(למעשה הם מייצאים רופאים תמורת נפט).

    קובה היא ממש לא דוגמא טובה.

  16. נתן.

    רנן היקר
    אם עובדים בקובה אינם מרוצים מתנאי עבודתם הם יכולים לשבות. כמו למשל עובדים במדינות הקפיטליזים הדכאני הבורגני הרקוב?

    אתה לא חיב לענות…

  17. רנן יזרסקי

    הדבר הכי חשוב שאני לוקחת אתי להבא הוא לחדד את המסר. מדבריי השתמע שאני תומכת בדיקטטורה וכי המודל הקובני הוא התשובה לבעיותינו. בקריאה מהצד, לאחר גם ששונתה הכותרת, הבנתי שהשתמעו דברים לא נכונים, וכי זאת טעות מקצועית שלי ככותבת. חשוב לי להדגיש שאני ממש לא מצדדת בדיקטטורה, וודאי שלא בהוצאות להורג, ולצערי כך השתמע. אמנם אני כן עומדת מאחורי הדברים הבאים: קובה מוחרמת בגלל שיקולים כלכליים, ולא בגלל רמיסת זכויות אדם. הן ישראל הן מדינות המערב ידעו לקיים יחסים דיפלומטיים קרובים עם משטרים שלא רק היו רצחניים, אלא שאף התנכלו במוצהר ליהודים – ראו ערך החונטה הצבאית בארגנטינה שנת 1976 – 1983. האנטגוניזם שלנו כלפי קובה הוא תוצר של הבניה – ולא תוצר של הבנה שקולה של המציאות.
    המטרה היחידה שהייתה לי: להבהיר שלדעתי החרם על קובה כיום אינו מוסרי בעליל, וכי יש לבטל אותו מיד. אני בהחלט חושבת שקובה הסתדרה באורך טוב עם המצב שנכפה עליה, וכי המפלצת שהפכה היום היא תוצר של מדיניות העולם ובפרט של ארצות הברית. לאחר שיוסר החרם, כפי שאמרתי בטקסט, יש מה ללמוד ממנה.
    ובנוגע להערה קונקרטית אחת: כן, אני יודעת מה המצב בקובה. והסיבה לזה שהעוני שם כ"כ נורא ושאין שם מעמד בינוני, הוא תוצאה של חרם של 60 שנים. לרגע לא טענתי שקובה עשירה, או שהעם הקובני חי בעושר ובאושר.
    (נתן – האם תוכל לשלוח לי במייל בבקשה: reneny@wall.co.il
    תודה)

    1. קסטרו מאן

      האי הזערורי של קובה לא מדגדג את קצה הציפורן של ארה"ב שיש לה משאבי טבע והון אנושי מכל סוג שהוא. אל תצחיק אותי אתה באמת חושב שקובה מאיימת בצורה כלשהי על כלכלתה העצומה של אמריקה ?
      החרם היה גם מחשש לקומוניזם והקיצוניות שלהם (עד שנות התשעים שאחריו השיטה פשטה את הרגל וכיום לא מהווה איום על אף אחד) , רמיסת זכויות אדם וכן חינוך של המשטר הקובני לראות בארה"ב שטן שיש להשמיד בטילים בליסטים ארוכי טווח ואיומים תוקפניים. (מה אתם רוצים שהם יעשו ? יתנו לקובה נשיקה ?)

      היום הסיבה היא בעיקר רמיסת זכויות אדם ופחד משיתוף פעולה עם דיקטטורות חשכות אחרות שאיתן המשטר הקובני ירגיש נוח לשתף פעולה (אירן רוסיה סין צ קוראיה ועוד מדינות נאורות וכפיות אחרות). ארה"ב כבר דרשה מקובה למלא אחר זכויות האדם הבסיסיות בתמורה להסרת החרם ולפתיחת מידע, תכלס אם זה יקרה, לארה"ב לא תהייה ברירה אחרת,- גופים פוליטיים וגולים קובניים ילחצו וארה"ב תסיר את האמברגו.

      אבל כולנו יודעים שזה לא יקרה, קסטרו מבין מצוין שאם הוא ייתן חופש ביטוי וחופש מידע העם מהר מאוד ידרוש גם זכויות נוספות ולבסוף גם את הפלת השלטון,הקובנים יבנו מהר מאוד מי נגד מי אם יחשפו לעולם ובסוף ייפטרו ממשטרו של קסטרו.

      קסטרו לא רוצה בזה, הוא מעדיף לשמר את החרם ולמנוע זכויות אדם כדי שלא יאיימו על המשטר שלו ומצד שני לגנות את החרם ולהפוך את עצמו לקדוש מעונה כדי להשיג יתרון תעמולתי . (ולהאשים את ארה"ב במצב הנורא בקובה, ולא את שיטת הכלכלה הכושלת שלו שנכשלה גם בכל מקום אחר בעולם)

      ובקשר לזכויות הגאים- המשטר הקומוניסטי זכור ביחסיו הנורא לקהילה, קובה באמת שיפרה את המצב בכמה שנים האחרונות אבל המערב כבר משפר את זכויותיהם משנות השבעים והיום המשימה נושאות פירות רבים. עד לא מזמן הומואים בקובה נכנסו לכלא והם עד היום לא יכולים לשרת בצבא להגיד שהמשטר הקובני דואג לזכויות שלהם יותר מהמערב זה פשוט שקר היסטורי.

      1. קסטרו מאן

        הדבר הראשון שמבקרים בקובה מספרים עליו שהם מגעים להוונאה זה על ריח מצחין של עננת פיח ובנזין שאופפת את העיר ושיהא כולה מטונפת ומתפוררת, בהחלט אקולוגיה לשמה (בואו נשווה את זה רגע למדינה קפיטליסטית מנוונת ומדכאת כמו שבדיה או פינלנד ….ממ עדיף שלא נשווה)

  18. צפי סער

    הייתה נראית כמו קובה האהובה שלך- את לא היית יכולה עכשיו לכתוב מה שכתבת- כי השתמשת במחשב אישי, באינטרנט. את זה אין בקובה, שכחת? תוכלי לגדל שמה ירקות אורגניים אבל. אני בטוח שזה יהווה תחליף נאה.

  19. עידו לם

    בלי להיכנס לשאלה האם החרם כל קובה מוצדק הטענה שלך שהוא הגורם העיקרי לחיים הקשים בקובה היא טענה שקרית, קובה היא מדינה דיקטטורית שמנוהלת על ידי רודן אכזר וכלכלה מתוכננת לא יעילה בעליל שגם לא עבדה בתקופה שלקובנים היה את הגוש המזרחי להסתמך עליו, לכן לא החרם גורם לפיגור של קובה אלא המנהיגים הנפוטיסטים והכלכלה חסרת היעילות היא שהורסת את קובה.

  20. יונתן

    לקנות את הבתים שלהם זה ממש לא תלוי בשום חרם אמריקאי,גם החיים שם נראים הרבה יותר גרוע מתקופת הצנע.

    אף אחד לא מטיל ספק בכך שדיבורים על זכויות אדם לפעמים מסתירים אינטרסים.

  21. סמולני1

    הבעיה היא לא אם קובה, כדיקטטורה היא טובה או לא.
    אף אחד בישראל לא התכוון לאמץ את מודל החונטה באגנטינה, או מודל האפרטהייד הדרום אפריקה (חוץ מהרדיקלים שמשווים את ישראל לדרא"פ של אז ללא הצדקה).

    הבעיה היא שהצגת את הישגי קובה ע"מ לעודד את המדינות המערביות לאמץ את שיטתה, כתחליף לתחלואי המערב. שזה כבר, איך נומר, בין רומנטיזציה מופרזת לטפשות של ממש.
    המערב צריך להשתפר – הוא לא צריך בשום אופן להפוך לקובה.

  22. נוחי שאשא

    "האנטגוניזם שלנו כלפי קובה הוא תוצר של הבניה – ולא תוצר של הבנה שקולה של המציאות."- אפשר להגיד את זה על כל תופעה בחיים. לגבי כל אדם וכל חברה.
    אין כ"כ דבר כזה 'הבנה שקולה של המציאות'- לשם כך את חייבת להגדיר 'מציאות'. וגם 'הבנה שקולה'.
    בואי נתקן אותך : "כל תחושה שאנו מרגישים וכל פיסת מידע שאנו חושבים שאנו מבינים אותה יכולה להיות תוצר של הבניה ולא של המציאות כפי שהיא"

  23. מוטי המעלף

    "קובה מוחרמת בגלל שיקולים כלכליים, ולא בגלל רמיסת זכויות אדם"-
    הרבה מאד החלטות- ברמה אישית, מדינתית, בינ"ל- נעשות משיקולים כלכליים.
    קובה היא דוגמא אחת מני רבות.הכסף תמיד משחק תפקיד ותמיד ישחק. איפה הסוד הגדול כאן?

  24. yoske

    בפירוש שיבחת את קובה ומנית כל מיני יתרונות מומצאים שלה. הנה הפסקה הראשונה שלך: "מדינה הכי מושמצת של המאה ה-20 הפכה אלטרנטיבה ריאלית לכל התחלואים נגדם יוצאים כיום מיליונים לרחובות."
    מזה הטמטום הזה? ממתי הפכה אלטרנטיבה? מי אמר? מי קבע? פתרון לאילו תחלואים? לגידול ירקות? מי אמר שקובה הכי מושמצת? כל מילה בפסקת הפתיחה היא טעות. 'אלטרנטיבה ריאלית'? נו באמת.
    וואלק, האינטרנט מביא באמת כל מיני 'דעות' של 'דעתנים' הזויים- וממחיש באמת שרוב העולם נשאר כמו שהיה תמיד: בור וטיפש.

  25. טלי

    כל המגיבים פה לא יודעים על מה הם מדברים באיזה ביטחון אתם קובעים קביעות ואז מביאים קישורים לויקפדיה בתור מקור אמין?זאת ממש בדיחה, נכון שקובה דיקטטורה ודכאנית ההסטוריה מלאה בהמון מדיניות דיקטטורות ודכאניות, שעדיין, היה שווה ללמוד מהן משהו. עצם העובדה שקובה (וכמוה ונצואלה ובוליביה) לא מוכנה לקבל על עצמה את הכללים של קרן המטבע הבנק העולמי וארגון הסחר, ולדון את העניים לקיצוצים שישאירו אותם עניים לנצח בשביל להיות אטרקטיבית למשקיעים זרים, היא אלטרנטיבה בפני עצמה, ברור שיש עוני בקובה, קובה שלפני ההפיכה ב59 הייתה עניה מאוד מאוד, ובמשבר עמוק. אי אפשר לשקם כלכלה הרוסה כל כך מהר, מצד שני אי אפשר להתווכח עם ההישגים של ההפיכה בתחומים של השכלה ובריאות. בני המעמד הבינוני בארצות הברית יכולים רק לחלום על מערכת הבריאות שהקובנים מקבלים,זה לא לעניין להשוות אותה לאמריקאים, תשוו אותה למדיניות עניות אחרות שהיו בצמתי דרכים דומות ונקטו באסטרטגיה קפיטליסטית. ותחשבו לאן זה הוביל אותן, הפיליפינים, טאילנד, הייטי, תארו לעצמכם שהייטי למשל- מדינת עבדים תמידית- עניה , שדווקא משחקת לפי החוקים הקפיטליסטים, והפלא ופלא זה לא עוזר לתושבים שם,הייתה נוקטת באסטרטגיה של קובה, אני מעדיפה להיות קובנית מפיליפינית או טאילנדית או תושבת הייטי,(כל עוד אני לא אולגרכית) זה שהדברים הנאמרים נשמעים לכם "הזויים" רק מראה כמה התדמית שהוחדרה לכם על קובה חקוקה אצלכם חזק.על תתלהמו,ועל תקחו ברצינות גדולה את ויקיפדיה אולי לבחורה הזאת שחקרה את הנושא הזה בצורה קצת יותר רצינית ממכם יש מה ללמד אתכם

  26. סנאית קופצנית

    גם אני חושב ש(במיוחד) אחרי שרנן לקחה צעד אחורה והסתייגה במידה מסויימת מן הדברים שהשתמעו מן המאמר היה אפשר להוריד את הטון ובעיקר להימנע מביטויים פוגעניים ומהשתלחות אישית בה. מאידך, אפשר להבין שמאמר שנושא את הכותרת: התשובה למחאה – קובה, ומכיל דיסאינפורמציה קיצונית יזכה לתגובות חריפות. אם את לא רוצה לסמוך על ויקיפדיה פני למשפחת קסטרו ובקשי ממנה שתאפשר לאזרחי קובה גישה חופשית לויקיפדיה ולאינטרנט כדי שיוכלו להעשיר אותנו במידע אמין ואיכותי על קובה המושמצת.

  27. sharonj

    בשנים האחרונות בילית בקובה במצטבר 40 יום והיתי בקשר עם קובנים רבים.

    רנן מתארת את הצד היפה של השיטה בקובה, אבל לא מציגה צדדים קשים מאד ואף מכוערים שיש בשיטה הזאת.

    אכן, יש שוווין ויש צניעות, ויש סדרי עדיפות נכונים יותר (בעיני) של נושאים חברתיים וערכיים – לפחות ברמה ההצהרתית. אבל החופש מאד מוגבל, השוויון מתקיים בין אנשים שכולם דלי אמצעים או עניים ממש. וזה לא כולל כמה מאות מקורבים לשלטון + עשרות/מאות אלפי אנשי "משרד הפנים" למיניהם שמצבם שונה…. רוב הקובנים יודעים לשבח את החלקים הטובים, אבל מודים שזה בעיקר ברמת החזון; ובמקביל רובם גם מקללים את השיטה ואת השילטון שגוזר את דינם לדלות ולפגיעות קשות בחופש.

    ויש במאמר גם חורים ענקיים וחשובים באינפורמציה, שרנן לא ציינה:

    * צדק כלכלי – בקובה יש כבר 15 שנה כלכלה כפולה: כלכלה קומוניסטית עם מטבע קובני (פסו-קובאנו) שבה שכר עבודה הוא 3$ – 1$ ביום (1$ לפועל ו-3$ למנהל מחלקה בבית-חולים). מה שאפשר לקנות בפסו-קובאנו זה בעיקר לחם, ירקות ופרות, מוצרי תעשיה מקומיים באיכות ירודה ביותר (כי אין תעשיה מקומית מודרנית) ושרותים כגון תחבורה ציבורית וטלפון קווי מקומי, אף הם באיכות ירודה – אבל במחיר מאד זול, פי 20 יותר זול מאשר במערב.
    במקביל מתקיימת בקובה כלכלה קפיטליסטית לחלוטין שמתבססת על מטבע זר ויבוא מבחוץ. רק בכלכלה הזאת אפשר לקנות מוצרים כגון שמן, חמאה, שימורים, טלפוניה סלולארית, כלי תחבורה מאופניים עד מכונית וחלקי חילוף ורוב חומרי הבנין; או ממתקים, בגדים, רהיטים, מכשירי כתיבה – אם רצונך באיכות נורמלית ולא ירודה ומפגרת. המחירים של הדברים האלה הם מחירי השוק העולמי (למשל שמן = $3), כלומר פשוט מחוץ להישג ידם של רוב הקובנים!

    * חופש מידע – לקובה יש עיתון יומי אחד בלב, תנחשו מי המו"ל… ואינטרנט משלה שפתוח במקומות עבודה (שכולם ממשלתיים) בלבד, ומחובר לאינטרנט העולמי לכיוון אחד בלבד, תנחשו לאיזה כיוון… אפשר גם לשלוח מייל מהעבודה לחו"ל, אבל הממשלה מאזינה.

    * חופש ביטוי: דבר חופשי, אבל אם זה ביקורת – רק לודא שאף אחד מהמשטר לא שומע… וכל אחד יכול להיות מהמשטר!

    * אקולוגיה – המשטר מתיימר לדאגה לסביבה, כשבפועל במצב התעשיה שם, אין כל כך מה שיזהם… ובשנות המשטר הזה התבצעו זוועות אקולוגיות שחלקן מתקיימות עד היום וראיתי כמה במו עיני – עם אינספור שלטים של "אסור לצלם" באמתלה ביטחונית! אפשר להבין שאין להם כסף לתקן ולשנות, אבל עד אז הפוזה של דואגים לסביבה מגוחכת.

    * חופש תנועה בתוך קובה – חופשי, אם רק תוכל לממן את הנסיעה ואם אתה לא מתכוון להגיע לאירוע שהמשטר לא רוצה שתגיע אליו, כגון ארועים שפתוחים לכלי תקשורת זרים.

    * לצאת מקובה (חוץ מנסיעות בחסות הממשלה) – רק תבקש אישור, תחכה חודשים לקבל אותו אם בכלל, תחתום שאתה מתחייב לחזור תוך חודש, ואם לא אתה יכול לחזור אבל מוותר על האזרחות וכל הזכויות הכרוכות בה (כולל הזכות לבעלות על הבית, כל הרכוש שלך וכל הזכויות הסוציאליות המפותחות שיש בקובה). עכשיו רק תשיג כסף לטיסה – ואתה חופשי…

    * היחסים עם אמריקה והמערב – הסיבה העיקרית שהאמריקאים דופקים את קובה, אפילו לפני כלכלית, היא הכבוד שלהם שנרמס ע"י קסטרו, שהעיז להתריס נגדם ונגד השיטה הכלכלית-חברתית שלהם, למרות שנמצא 150 ק"מ מגבולם, ותוך שניתק את קובה מיחסי הניצול-תלות הממושכים שהיו לקובה עימם. האמריקאים חמורים בנושא הקובני, אבל אסור לשכוח שקסטרו תרם לכך, בכך שהקפיד לגעת להם בעצבים הכי רגישים בכוונה, גם במה שלא היה הכרחי (כשהשיא היה שעמד להכניס את הסובייטים לקובה עם טילים בליסטיים!)

    לכן האידילה שרנן מתארת מתקיימת בקובה רק אם עוצמים את העיניים לקיומם של כל הדפקטים הנ"ל!