סמל של כבוד

כמו רבים שעסקו באחרונה בנושא הסרת סמל המגן דוד אדום מהאמבולנסים של מד"א, גם מאמרה של קרני אלדד רצוף הטחת האשמות חסרות ביסוס. "יש לקוות", היא כותבת, "שכל אותם תורמים נדיבים יפסיקו לאלתר לממן את הארגון, שהפסיק מזמן להיות לאומי והתחיל לרקד לחליל של אויבינו – המסכימים לקבל אותנו לשורותיהם כל עוד נסתיר את זהותנו, נוותר על ריבונותנו וניתן לכל לרמוס את כבודנו הלאומי". בהבל עט הופך הצלב האדום לסדין אדום, וההצטרפות אליו – "אנטישמית כמעט". לאור החדשות האחרונות על שביתה של מתנדבי מד"א ביו"ש, ראוי להתעמק מעט יותר בסוגית הסמל וההסכם; שכן אותו הסכם המכונה על ידי אלדד כ"אומלל" נחתם בין מד"א (באישור משרד החוץ והמשפטים) ובין הסהר האדום הפלסטיני ולא עם הצלב האדום.

בשנת 2006 הצטרפו מד"א והסהר האדום הפלסטיני לתנועת הצלב האדום והסהר האדום. תנועה זו כוללת בתוכה שלושה גופים. האחד הוא ארגון הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ה-ICRC), השני הוא הפדרציה הבינלאומית של הסהר האדום והצלב האדום (IFRC) והשלישי הוא למעשה נציגויות של כל ארגוני ההצלה הלאומיים של מדינות שונות בתוכן גם מד"א.

עוד לפני שמד"א והסהר האדום הצטרפו לתנועה, נערך דיון ארוך שנים בסוגיית הסמל. מטרתו של הסמל, הצלב, הסהר והקריסטל האדום, היא להוות סימן זיהוי בולט וייחודי בכדי להגן על שירותי רפואה של כוחות צבאיים, צוותים רפואיים ומתקנים ורכבים רפואיים. כיוון שאירופה של המאה ה-19 ראתה את עצמה כמרכז העולם – לא חשבו מי שבחרו בתחילה בצלב כי הסמל עשוי לעורר התנגדות בעתיד כאשר המוסד שהקימו יתרחב אל מעבר לגבולות היבשת. ב-1906, לאחר שהאימפריה העותומנית הכריזה באופן חד-צדדי על שימוש בסהר אדום כסמל הגנה תוך כדי התחייבות לכבד גם את הצלב האדום, אושר רק לאגודת ההצלה של טורקיה, פרס וסיאם להשתמש בסמליהן הייחודים.

אישור זה השאיר פתח לבעיות עתידיות ודרישות של אגודות נוספות ברחבי העולם להשתמש בסמלים שאינם הצלב האדום. הוועד הבינלאומי של הצלב האדום דחה בקשות לא רק של מד"א בישראל אלא של אפגניסטן, זימבבואה, הודו ואריתריאה בשל חשיבות סמל הגנה אחד וברור. כפשרה, ב-2005 צורף סמל הגנה שלישי, הקריסטל האדום, שאגודות לאומיות כגון מד"א יוכלו למקם במרכזו את סמלן שלהן.

הסוגיה השנייה היא ההסכם בין מד"א לסהר האדום הפלסטיני. במסגרת קבלתן לתנועה חתמו הסהר האדום הפלסטיני ומד"א על הסכם שיתוף פעולה, ומאחר ועל פי חוקי התנועה בכל אזור גיאוגרפי נתון רשאית לפעול רק אגודה לאומית אחת מייצגת, סוכם בין הארגונים כי בשטחי הגדה המערבית יפעל הסהר האדום. בירושלים – בשל רגישותה – הוסכם בין האגודות כי יתאפשר לסהר האדום להפעיל חמישה אמבולנסים במקביל לפעילות מד"א.

מד"א היו לגוף הציבורי הממסדי הראשון בישראל שמקיים את אמנות ז'נבה ופועל על פי החוק הבינלאומי גם בתחומים הנוגעים לכיבוש, ולפיכך הוא זוכה להתקפה מצד גורמי ימין. העובדות שהובאו להלן גלויות לכל וניתנות לאיתור בחיפוש פשוט באינטרנט, כמו גם בדו"ח שהוציאה רופאים לזכויות אדם לגבי פעילות הסהר האדום במזרח ירושלים וההסכם בין הסהר האדום למד"א. העובדה שהסהר האדום ומד"א מתעלים מעל הפוליטיקה האזורית ומשתפים פעולה על בסיס עקרונות הומניטריים בינלאומיים היא קרן אור באזורנו המסוכסך.

נכון, לשמירה על החוק הבינלאומי יש בסופו של עניין השלכות פוליטיות, אבל גם כאשר מתנגדים להן ומנתחים מי פעל ולמה, ראוי לדייק ולהציג בפני הקוראים את מלוא המידע.

הכותבת היא מנהלת הפעילות הציבורית ברופאים לזכויות אדם