חילופי שבויים עכשיו

אם הצבא חושש מהישנות מקרי חטיפה או לקיחה בשבי של חיילים, זו הבעיה שלו; שהגנרלים ייקחו קורסים בווסט פוינט, שיעשו תרגולות וזחילות 60/6 ממטולה עד אילת. רשימה שפורסמה באתר ביולי 2006, שבוע אחרי חטיפתו של גלעד שליט
שיקו בהר

בתגובה לדרישת שוביו של רב"ט גלעד שליט לשחרר אסירים/שבויים פלסטינים בתמורה לשחרורו, טוען ראש ממשלתנו ש"אין בכוונתנו להיכנע לסחטנות מכל סוג שהיא, שכן כניעה היום משמעותה הזמנה לסחטנות הבאה".

אני מבקש לטעון כאן שהקביעה הזאת מבטאת את בגידתו של אולמרט וממשלתו ברב"ט גלעד שליט ובבני משפחתו אזרחי מדינת ישראל.

בניגוד לאולמרט, ממשלתו ותומכיהם, אני גורס שההצעה לשחרר אסירים/שבויים פלסטינים (אלה שמתחת לגיל 18) תמורת הרב"ט השבוי גלעד שליט טובה מאוד לפתרון מהיר של הסמטוחה החמורה שנוצרה בישראל/פלסטין בשבוע האחרון. בהקשר זה, הטענה הישראלית המקובלת, שאותה ממחזר בראש חוצות העולם ראש ממשלתנו, כאילו שחרור אסירים/שבויים פלסטינים עלול לעודד מקרי חטיפה נוספים בעתיד, היא לא חכמה.

משעה שאדם בשירותה של מדינת ישראל נשבה, מוטלת על מדינתו החובה המוחלטת לעשות הכל כדי להחזירו למשפחתו חי וללא פגע. מהזווית של ההורים האזרחים של רב"ט שליט, אין זה צריך לשנות כלל מה עלול או עשוי להתרחש בעתיד הקרוב. לאור הכרזותיו של ראש הממשלה, נראה לי שהוריו של רב"ט שליט חייבים לשנות את האסטרטגיה המנומסת והסבלנית שהם בחרו לנקוט בה עד עתה ולעבור ולדרוש בקול רם, צלול והחלטי פעולה לשחרור בנם מיד.

אם הצבא חושש מהישנות מקרי חטיפה או לקיחה בשבי של חיילים בעתיד, זו הבעיה שלו – ושלו בלבד – ולא בעייתם של גלעד או הוריו. מצידי שלי, ואני חושב שזו צריכה להיות עמדתה של משפחת שליט, שהצבא ישפר את דרכי פעולותו ותחבולותיו בעתיד; שהגנרלים ייקחו קורסים בווסט פוינט; שיעשו משובים, שיפורים, אימונים, תרגולות וזחילות 60 על 6 ממטולה עד אילת. זו בעייתו של הצבא ומערכת הביטחון, ושלהם בלבד.

צילום מסך מוויינט, 25.06.06

משעה שאדם בשירות מדינת ישראל נשבה, חובתה המוסרית של מדינתו לעשות הכל כדי להחזירו בחיים. הדבר האחד והיחיד שצריך לעניין ברגע זה את אזרחי ישראל – שמדינתם אחרי הכל אמורה לשרתם ולא להפך  – הוא שחייו של צעיר בשירותה נמצאים עתה על כף המאזניים. פעולותיה האחרונות של ממשלת ישראל (דוגמת ההתקפה הברברית על מקור החשמל היחיד של תושבי עזה באמצע חום יולי-אוגוסט), כולל האפשרות של מתקפה צבאית, אינן נופלות בקטגוריה של הצלת חיי גלעד שליט. פעולות התקפיות מסוג זה רק מגדילות את הסיכוי למותו הלא-הכרחי לחלוטין, כמו גם למותם של פלסטיניות ופלסטינים חפים מפשע.

קביעה אחרונה זו מניחה כמובן שגלעד בחיים; חובה להוסיף בהקשר זה שזהו חטא חמור מצידם של שוביו של גלעד לא לשחרר שום דבר שיכול להוכיח שהוא בריא ושלם. בנוסף, פרו-פלסטינים ותומכיהם ברחבי העולם ודאי ירתחו עתה על אמנסטי ו-HRW באופן המזכיר את חימתם של ישראלים כלפיהם. זאת כיוון שחטיפה לצורך מיקוח – לא רק של אזרח אלא גם של חייל – נחשבת כפשע מלחמה עפ"י כל ארבעת אמנות ז'נבה. ארגונים כמו אמנסטי ו-HRW מכירים בכך אולם הדיון הפורמליסטי-לגאליסטי במונחיו של החוק הבינלאומי כולו מעניין אותי מעט מאוד ברגע זה.

איני נמצא – ואני מקווה שגם לעולם לא אמצא – במקום הנוראי בו נמצאת משפחת שליט. אבל כהורה ישראלי בעצמי, ומתוך סולידאריות אנושית עימם, אני מבקש בכל זאת לומר, בזהירות וברגישות המרביות, שאני מעט מתפלא על כך שהוריו של גלעד נראים כמקבלים את הדין, דין אלוקי ה"ביטחון" של מדינת ישראל. לו אני במקומם – ואני לא כמובן – בעקבות הכרזותיו של ראש ממשלתם וממשלתי, הייתי מארגן מסיבת עיתונאים בינלאומית ומכריז בה חד-משמעית לעולם כולו שאני תומך מיד ובכל לב בסוג כלשהו של חילופי שבויים עתה. אני עצמי הייתי הולך אפילו רחוק יותר; אולי אפילו מנסה לפסוע לתוך עזה כשבגדי בלבד לעורי. פעולה הורית דרמטית וכה טבעית מסוג זה עשויה להשאיר רושם עז ומכובד לא רק על העולם כולו אלא גם – ואולי במיוחד – על פלסטינים תומכי חמאס שיודעים אף הם/ן טוב מאוד מהי דאגת הורים לבנם או ביתם (וזאת בניגוד לתפיסת ישראלים רבים באשר להורים אלו).

כל  ישראלי שמכיר ולו הכרה שטחית ביותר את ההיסטוריה הצבאית והפוליטית של המדינה יודע שחיילים ואזרחיים ישראלים רבים מספיק הוקרבו על מזבח המצ'ואיזם השוביניסטי של הגנרלים (במדים או בחליפות) שמנהלים את חיינו – החל ב"עסק הביש" בשנות ה-50, דרך הנווט רון ארד ועד לשבועות הנוכחיים.

אם הוריו של גלעד במקרה חושבים שחיי בנם מעניינים באמת מישהו בממשלת ישראל או במערכת הביטחון, הייתי מציע להם להרפות מעט מהאמונה המטאפיזית הזאת; האמונה שכוחה המאגי נוטה לדכא כל פעולה עצמאית של הורים ישראלים שממשיכים "לסמוך" על רועיהם הממשלתיים. עליהם לבטוח בעצמם בלבד כמו גם לגלות חשדנות, גם אם מנומסת ומכובדת, כלפי כל פקיד ישראלי במדים או בחליפה שאמור לטפל בבעייתם (גם אם כוונותיו טובות מבחינה עקרונית).

לבסוף, איני מצליח להבין: להיכן נעלמו כל מצקצקי ישראל – בין אם הם חובשי כיפות או לא – באשר ליישום מיידי ומוחלט של הערך שאמור להנחות את עם הבחירה היהודי בציון "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו". מה קרה, נגמר לאינסוף הפטריוטיים היהודים בישראל הדיו במדפסות? לפחות מבן מעמד הפועלים המזרחי עמיר פרץ הייתי מצפה לתבונה ומחויבות לערכים אלו, ודאי מחויבות עמוקה מזו שהוא מפגין מאז נסיקתו לתפקיד של שר ביטחון. גם לגלעד ומשפחתו מגיע ביטחון.  הוא מגיע להם כאן, עכשיו ומיד.

פורסם באתר העוקץ ב-02.07.06

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. Diogenes

    Amen & Amen !

    Milim kedorbanot!

  2. בלהה גולן

    אכן חמש שנים מבוזבזות של יוהרת גנרלים,ביטחוניסטים ופוליטיקאים בגרוש.
    דבר לא השתנה בחשיבה מאז ועד היום
    גם אז כהיום ,כאזרחית פשוטה נראית לי וקרוב לודאי האסטרטגים הגדולים יגירו שאני כמובן נאיבית ,
    אסטרטגיה נגד חטיפות חיילים:
    מדינת ישראל תפסיק להחזיק אלפי אסירים פלשתינים שחלקם נחטפים לילה ,ממטותיהם ומוחזקים בבתי הכלא כקלפי מיקוח להחלפה לעת מצוא.
    גם אנחנו אזרחים ערבים ויהודים בגליל והעמקים ואני בינהם כתבנו ביולי 2006 מכתב פתוח לגנרלים ולממשלת ישראל לעסוק בהחלפת שבויים באסירים במקום לעסוק בהרס לבנון ,עזה והצפון,שנפל על אזניים אטומות.

  3. דניאל

    מחבלים שדם על ידיהם יש לחסל. אני לא יודע איך בדיוק ניתן לקרוא לאותם אסירים שבויים, כאילו הטייה של אוטובוס מלא באזרחים, פיתויו של נער ורציחתו, שליחת מרצחים לפיגועי התאבדות בבתי קפה הן פעולות לוחמתיות שניתן בגינן לקרוא לאותם נבלות שבויים.
    את גלעד שליט היה צורך להחזיר בפעולה צבאית, או ע"י שימוש במנופי לחץ בדמות פגיעה אישית בלתי פוסקת במנהיגי הטרור (ולא בעם הפלשתינאי שלמנהיגי החמאס אכפת ממנו עוד פחות משלנו אכפת). נקודת המוצא האחרונה צריכה להיות משא ומתן עם אותם נבלות. וגם קורסים בווסט פוינט לא מנעו חטיפות חיילים בעירק, אלא ההסכמה שעם הטרור לא מנהלים משא ומתן, לטרור יש דין אחר.