שינוי בחלוקת ההנאה

לפני כשנה וחצי כתבתי שני מאמרים על הכנסות המדינה מקידוחי הגז, הראשון באתר זה ב-14 בפברואר 2010 והשני בדה-מרקר ב-3 במאי 2010, תחת הכותרת "יש לגבות 80% מס על הרווחים בקידוחי הגז". המאמרים היוו בסיס להקמת תנועה ציבורית רחבה שתבעה את הגדלת חלקה של הממשלה ברווחי הגז הטבעי ונתנה גיבוי ציבורי חזק לוועדת ששינסקי. התוצאות כבר בשטח: ברבעון האחרון שהסתיים ביוני 2011 החלו שותפויות היטלי גז ונפט לשלם למדינה היטלי גז ונפט למדינה, שהסתכמו בכ-10 מיליון דולר.

בעקבות מחאת הדיור, עלתה מחדש הדרישה להגדיל את הכנסות המדינה מאוצרות הטבע שלה שנמסרו לידיים פרטיות. לדוגמה, דו"ח הביניים של צוות דיור, תחבורה, קרקע ותכנון של ועדת ספיבק-יונה שפורסם בסוף ספטמבר, דורש (עמ' 11):

העברת תגמולים ורווחים מנכסי הציבור לטובת הכלל: נדרשת קבלת תמורה נאותה עבור משאבי טבע ציבוריים כגון מים, מחצבות, אוצרות טבע ומוקדי תיירות, המנוצלים כיום לעשיית רווחים פרטיים (למשל: משאבי ים המלח, אתר החרמון, שינוי יעוד קרקע חקלאית בקיבוצים, מושבים וחברות חקלאיות, מעיינות המים המינראליים, וחופי הים-התיכון והכנרת). יש לערוך בדיקה מחודשת של הזיכיונות וחוזי השימוש במשאבי מעין אלו תוך עמידה נחושה על כל זכויות הציבור בהם.

המאמר ההוא בדה-מרקר החל במילים "לאחר התפרקות בריה"מ, 'מכרה' רוסיה בפרוטות את חברות המחצבים, האנרגיה ואת מפעלי התעשייה הגדולים שלה לאוליגרכים". תהליך דומה התרחש בישראל במכירת מפעלי ים המלח. כעת, הגיע הזמן לגבות ממפעלי ים המלח מס רווחי יתר על רווחיהם ממכירת אוצרות הטבע של המדינה. מאמר זה מציע דרכים לביצוע דרישות אלו.

בתחילת ספטמבר 2011 פירסם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, חוות דעת משפטית בעניין ביצוע פרויקט הגנות ים המלח ומימונו שקבעה כי המדינה יכולה לשנות חקיקה שתגדיל את התמורה שתקבל מניצול משאבי ים המלח. חוות הדעת קובעת עוד כי "הציבור שהוא בעל הנכס שממנו מפיקה מפעלי ים המלח את רווחיה, זוכה לחלק יחסי שקטן והולך מרווחיה של מפעלי ים המלח. המלצתנו היא לבחון שינוי בחלוקת ההנאה ממשאב ציבורי נדיר זה". שר האוצר, יובל שטייניץ, אמר כי בכוונת משרדו לבצע בקרוב בדיקה של התגמולים שמקבלת המדינה מהפעילות של מפעלי ים המלח. שטייניץ מסר כי עדיין לא החליט אם תוקם ועדה ממשלתית במתכונת של ועדת ששינסקי, או שמא הבדיקה תתבצע רק במשרד האוצר.

מדובר בבחינת מדיניות המיסוי, התמלוגים והאגרות שנקבעה בשנת 1961 בחוק זכיון ים המלח, תשכ"א – 1961, חוק מיושן שנחקק בעת בה מפעלי ים המלח היו בבעלות המדינה. שיעור התמלוגים הקבוע בחוק הזכיון הינו 5%, ועולה לרמה של 10% כאשר כמות ייצור ומכירה הינה מעל מיליון טון אשלג בשנה. מדובר בשיעור תמלוגים נמוך אשר מעלה את הצורך לעדכן את מדיניות המיסוי הנהוגה בכל הנוגע לשימוש בכל מחצבי ים המלח. זה יעשה באמצעות גביית מלוא שיעור התמלוגים הקבוע בחוק הזכיון, לצד הטלת היטל ייעודי על תוצרים המופקים מים המלח, כך שסך התקבולים המשולמים לציבור וגובה התמורה למדינה בגין השימוש במשאבי ים המלח יגלמו את ציבוריות המשאבים.

בנוסף, שטר הזכיון אשר בחוק הזכיון נחתם בין מדינת ישראל למפעלי ים המלח בע"מ כאשר היא היתה חברה ממשלתית, שכל רווחיה הוחזרו לאזרחי המדינה. הפרטת מפעלי ים המלח היוותה שינוי נסיבות מהותי אשר חייבה ועדיין מחייבת עדכון שטר הזכיון.

למעשה אין כל צורך לא במינוי ועדה ממשלתית ולא בבדיקה במשרד האוצר – קריאה חוזרת של דוחות והמלצות ועדת ששינסקי שהתקבלו על ידי הממשלה והכנסת תספיק. שכן המסקנות של ועדת ששינסקי ובעקבותיה חקיקת חוק מיסוי רווחי נפט, התשע"א-2011, חלים ביתר שאת בכל הנוגע למחצבי ים המלח. מדיניות המיסוי על מחצבי ים המלח מבוססת על חקיקה אנכרוניסטית, הרווחיות מניצול ים המלח לצרכי הפקת מינרלים ועיבודם לתוצרים גבוהה ביותר, ולא נדרשה מבעל הזכיון יזמות או סיכון כספי כלכלי כלשהו במציאת ים המלח לצרכי פעילותו התעשייתית. בנוסף, שינויי נסיבות הנובעים מעלייה בעשורים האחרונים במחיר האשלג (ביותר מפי 10 מאז חתימת הזכיון), והיקפי הפקתו מים המלח מהווה טעם מרכזי נוסף לצורך הדחוף בעדכון מדיניות המיסוי הנהוגה בכל הנוגע לשימוש התעשייתי בים המלח.

על המדינה לגבות לאלתר תמלוגים בגובה 10% בגין כמות ייצור אשלג העולה על מיליון טון בשנה, כפי שקבוע בסעיף 15 לחוק הזכיון, אשר טרם נגבים על ידי המדינה. בנוסף יש לבטל את כל הטבות המס הייחודיות במודה וקיימות, ולהטיל על מפעלי ים המלח מס רווחי יתר בסך 50% ברמה הדומה לזו שהוצעה ע"י ועדת ששינסקי ונקבעה בחוק.

ברוח הדברים לעיל, עמותת אדם טבע ודין כתבו בהשתתפותי הצעת חוק למיסוי רווחי תוצרים מים המלח. הצעת החוק נחתמה על ידי מספר חברי כנסת, מימין ומשמאל, ותעלה לדיון בעתיד הקרוב.

הכותב הוא מרצה במכללה הכלכלית-חברתית