• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

ושוב הוא חייל

דליה שיינדלין על הרגע המטלטל בו הפך הצעיר החופשי בחולצה משובצת וכובע מצחיייה לחייל במדים
דליה שיינדלין

בכיתי מ-10:24 אתמול בבוקר. אחרי שלוש שעות, הטלוויזיה סוף-סוף היתה על מיוט, אבל העיניים קלטו את סערת ההתרחשות: שוט מגורען של צעיר צנום שאין לטעות בו, הולך בגוף נטוי וספק נגרר ספק נתמך בידי חבורת גברים השולטת בו בבירור. היה זה צילום הווידאו הראשון של גלעד שליט מגיח מהשבי. הוא לבש חולצה משובצת מכופתרת, כל כך חדשה שקפלי האריזה עדיין ניכרו עליה, מכנסיים שנראו כמו ג'ינס וכובע מצחייה שחור.

הכתבים המיושבים של ערוץ 2 השתנקו בהרמוניה ומשכו באפם בסטריאו כאשר צפו בתמונות האלה, שהפכו חלום לאומי בן חמש וחצי שנים למציאות בשר ודם. במשך השנים הללו, אמרתי לעצמי לא פעם ששליט כבר אינו בן החיים או שייהרג בקרוב, כדי לא לשקוע בתקוות שווא בהתחשב בזמן שעבר ובשפיכות הדמים שהתחוללה כאן מאז חטיפתו.

לראות אותו היה כמו לראות אדם אהוב קם לתחייה, וכן, בכיתי – מכיוון שהוריו הפכו אותו לאחד מאיתנו.

גלעד שליט בצילומי הטלוויזיה המצרית. אדם אהוב שקם לתחייה

למעלה מחמש שנים פניו נכחו בחיינו באופן יומיומי, בתמונות ובסרטוני וידיאו שצולמו לפני שנפל בשבי. גלעד של הצילומים הללו מעורר חיבה בצורה יוצאת דופן. אני נשביתי על ידם. ממש כמו שרבים מאיתנו לא מסוגלים להוריד את העיניים מפעוטות באותן שנים חמקמקות, בהן הם כבר אנשים קטנים אבל עדיין חדורים באיזו נאיביות ובאושר חסר מעצורים.

לראות אותו בהווה היה מדהים: באמצע שנות ה-20 לחייו ואחרי שנים של חיים באימה, הוא עדיין נראה משיי וביישן. קצת יותר חיוור, נושא פחד, בלבול ואולי אפילו מעט ציניות בעיניו התועות, אבל משדר תמימות מושלמת. ואז צה"ל קיבל אותו לידיו.

כאשר הגיע לאדמת ישראל, הדבר הראשון שעשה היה להחליף למדים. העיניים של הבחור בקושי יכלו להתפקס – אולי בגלל הקושי לראות כל כך הרבה אנשים בבת אחת אחרי שנים של בידוד חלקי, אולי בשל ההסתגלות האטית לאור השמש. כאשר יצא החוצה לבוש בבגדיו החדשים, הוא פנה בטעות לימין – וקצין צה"ל עצר אותו בעדינות והפנה אותו לשמאל. ראיתי את התמונות עשרות פעמים ועדיין לא ברור לי אם שליט יכול היה להבין או שהיה לו אכפת לאיזה כיוון הוא הולך.

אולם דבר אחד הוא ידע לעשות היטב: להצדיע. עם הסרטונים החוזרים אין-סוף פעמים, בסלואו-מושן, רואים את זה ממש טוב. זוהי לא הצדעה רגילה שהוא העניק לראש הממשלה, לרמטכ"ל, לשר הביטחון. זו הצדעה מלאת חן – כמו רקדן שהמורה לימדה אותו להרים קודם את המרפק, לאחר מכן את פרק כף היד, לתת לתנועות להוליך את כל הגוף קדימה – "זקוף צאוורך, התבונן לעבר האופק, דמיין את עצמך צומח בהוקרה לנעלים ממך!", אני כמעט יכולה לשמוע אותה אומרת.

אבל הניחוש שלי הוא שהאדם שהזכיר לו להצדיע, ואיך, היה גבר, מן הסתם גם הוא במדים. וזה עבד. מול עיני הדומעות גלעד שליט עבר באחת טרנספורמציה מבחור חופשי בכובע מצחייה וג'ינס לחייל גאה שוב. כמובן, זה לא היה גלעד שליט עצמו שהשתנה, אלא הסמל של של גלעד שליט, זה שהממשלה והצבא היו חייבים להחזיר לעצמם.

מצדיע. הסמל השתנה באחת. צילום: לע"ם

חשתי באירוניה כואבת: במשך למעלה מחמש שנים, נועם ואביבה שליט הפכו אותו לבן של כולם וכך הם גם הצליחו לשחרר אותו בסופו של דבר. ואז המדינה הפכה אותו בחזרה לחייל – המצב בו נפל בשבי.

אחד הפרשנים אמר שהריטואל הזה הוא מסר חשוב לחיילים ישראלים, או חיילים לעתיד: אם תפלו בשבי, המדינה תפדה אתכם. אני מבינה את זה. אני רק פירשתי את זה קצת אחרת: "החייל הזה יכול להיות אתה". כמובן שאיני מכירה את גלעד שליט, ומאוד ייתכן שהוא מחבק את הזהות הצה"לית בחזרה. אבל זה גלעד הפרטי, לא הסמל הלאומי.

הערה לסיום: הייתי רוצה להיפטר מחמאס לנצח, בשל סחיטת אויביהם בעזרת טיפול ברברי באדם – שאפילו הזכות הבסיסית הניתנת לאסירים, ליצור קשר עם קרוביהם, נשללה ממנו – על מנת לזכות בחופש של רוצחים מורשעים (חלקם). בדרך כלל, איני חוסכת ביקורת מהממשלה שלי, ולא אעשה זאת עכשיו מול חמאס. הנה מחשבותי לעם הפלסטיני: זלזול בחיי אדם לעולם לא יהיה מוגבל לאויב – אפילו כעת, חמאס קבע כי אלף אסירים פלסטינים שווים ישראלי אחד. אנא חישבו על גלעד שליט בפעם הבאה שאתם הולכים לקלפי, ותראו את גורלם של בניכם ובנותיכם אם אי פעם יסתבכו עם החבורה הזאת.

הפוסט פורסם באנגלית במגזין המקוון 972+

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. גרי רשף

    גם אני אינני מכיר את גלעד האדם הפרטי, ומי יודע? אולי הוא שונא את הצבא שגייס אותו וגרם לו ליפול בידי החמאס? אולי הוא שונא את המדינה שראשיה המתינו לו ודגליה הונפו לכבודו? ומה מרגיש אותה אחת ששכלה את בנה ואותו זה שנותר נכה? האם הם מקללים את היום בו נולדו כאן?

    אני לעומתך רוצה לקוות שכל אלו גאים בהיותם ישראלים ומקבלים ברצון ולא בציניות את האהבה וההזדהות המורעפים אליהם- באופן פורמאלי על ידי המדינה ונבחריה ובאופן לא פורמלי על ידי "העם".

    גלעד שליט אינו סוחר סמים מושחת (אלחנן טננבאום) ואינו הרפתקן מחורפן(אילן גרפל העצור במצרים) אלא ישראלי שנחטף כחייל ושב כחייל.
    ניכר שהוא חלש פיזית, אבל אני מקווה שידע לזקוף ראשו כפי שעשה זאת אתמול כשהצדיע.

  2. עדי

    בתמונת ההצדעה הוא לא נראה זקוף ראש. הוא משפיל מבט ונראה נבוך ועייף, כנראה רק רוצה כבר להגיע למשפחה שלא ראה כל כך הרבה שנים. אנטיתזה מוחלטת לחיוך מאוזן לאוזן של ראש הממשלה מולו. היה אפשר להראות קצת אנושיות ולחכות מעט עם הצילום היחצ"ני הזה.

  3. סנדרה

    לא הבנתי את ביקרותך על החמאס (לאני לא שואלת בציניות, פשוט באמת לא הבנתי את הנקודה שם).

    חוץ מזה האין זה שישראל מנעה ביקורים מאסירים ביטחוניים מאז ששליט נפל בשבי? אז אנחנו "תיקו" בחוסר הומניות? והאין זה שיש מספר רב של אסירים ביטחוניים שחטאם אינו כבד בהרבה מחטאו של שליט (שייכות לארגון לוחם)? ורובם אסורים הרי ללא משפט ראוי. מספר לא מבוטל בבידוד מוחלט. הרבה מהאסיקים ששוחררו אתמול וישוחררו בעוד חודשיים דומים מאוד לשליט בהרבה בחינות. אני מופתעת שאין על זה שום דיון תיקשורתי. (או אולי לא נתקלתי). הדיון התיקשורתי עושה רושם שכל המשוחררים הם רוצחים עם דם על הידיים.

  4. איל בת

    כמה זלזול ופטרונות…

    אם החמאס היה נותן להתקשר עם שליט היו מאתרים את המיקום ומפציצים, חוטפים, מענים ועושים את כל מה שמחוץ לחוק כדי לחזור לחוק ולהישאר תחת ממשל חוק.

    פוסט ריאקציונארי.

  5. Diogenes

    I do not know the legal status, but according to my understanding, Gilad is not a soldier anymore.

    The dressing of unfittin)military uniform, aside from highlighting the poor sartorial condition of the Army, show the lack of strong will. OK, let's say the uniform dressing were forced upon him, and if Gilad refuse to wear them, he will not get his monthly wages, for the total time he was a POW. but why in God's name, did he found the urge to salute a CIVILIAN ?!!!

    In my military days, I never saluted to anybody!

    Gilad need to be re-educated and dis-indoctrinated.

  6. בתיה

    גם אני לא מבינה את הנקודה שניסית להביא בפנינו? הכעס על החמאס?
    הגינונים הצבאיים שאמרו לגלעד, או לא, לבצע?
    כן. הוא היה "הילד של כולנו" ועכשיו בשעה טובה הוא הילד הפרטי של אביבה ונועם. כך וגם כך, זה לא ממעט את העובדה שכמו רבים מילדינו הוא חייל; חייל שנחטף וישב שנים ארוכות בידי בני עוולה מרצחי ילדים וחפים מפשע!

  7. אירית הלפרין

    לאחרונה נודע לי מחיילים צעירים שהתגייסו שבטירונות לימדו רותם נוהל חדש והוא "נוהל הריגת שבוי", הנוהל אומר שאם חייל או חיילת נוכחים בארוע שבו נתפס שבוי חייל ישראלי הם חייבים לירות בשוביו על מנת להרגם גם אם (ואולי רצוי) הם יהרגו את השבוי החי כל חייל בצה"ל לומד את הנוהל הזה בטירונות. כמה מהם מפחדים ומתביישים לספר להוריהם. אנא הסבירו לילדיכם כי זו פקודה בלתי חוקית בעליל ומעליה מתנוסס דגל שחור!!!! ואולי תאמרו להם מה המשמעות של נוהל זה מבחינת התפיסה הצה"לית של ערך חייהם כחיילים.

  8. עינת

    את כותבת:"הרבה מאוד מהאסירים ששוחררו אתמול דומים לגלעד מהרבה בחינות" אני לא יודעת מה את ראית אבל כשאני הסתכלתי על האוטובוסים של האסירים הפלסטינים, לא ראיתי אף אסיר כחוש, רזה, חיוור ובדיסאוריאנטציה כמו שגלעד נראה. כולם נראו אנרגטיים, מלאי חיות ומדושנים לרבות המבוגר שבהם בן 82. אין ספק שתנאי השבי של גלעד רעים לאין ערוך מתנאי השבי של האסירים הפלסטיניים. אני תוהה כיצד אף פעם לא נשמע קולו של השמאל הרדיקלי בעניין חוסר ההומניות של תנאי השבי של גלעד שליט.בתור שמאלנית אני חייבת לומר שחוסר הסימטריה בדאגה שלכם לנושא זכויות אדם מעמיד בסימן שאלה את מידת היותכם אנשים שזכויות אדם אכן בראש מעינייהם

  9. ריטה פינקלמן

    ביום שלישי בבוקר, קמתי מלאת ציפייה שהנה החייל החטוף גלעד שליט עומד לחזור לביתו -אל משפחתו ואל מדינה כולה שכבר הספיקה לאמץ אותו לחיקה כבן משפחה , כיקיר שעקבותיו נאבדו בחושך ובאפלה בשבי האויב.
    כל תמונה שלו עוררה בי התרגשות עצומה , ותהיתי מה הוא מרגיש- האם הוא שמח, האם הוא מאמין שהוא אכן עומד למצאת לחופשי , או שמא הפיקפוק בכך עוד מקונן בו והוא חושש מהגרוע מכל?
    תמונותיו של הבחור הצנום, החיוור והמבולבל לנוכח כל ההמולה סביבו גרמו לי ובטח גם לרבים במדינתינו לרצות לחבק אותו ולהרעיף עליו אהבה כה רבה , עד שיתקשה להאמין שהוא אכן נאלץ להיות בשבי ולעבור בין כותלי הגיהנום בעודו בחיים . כאשר נפתחו דלתות היסעור , אשר הטיס אותו אל החופש, חשתי כיצד נפתחות לפניו הדלתות אל האור , אל החופש, ואל החיים החדשים שאותם ייחל לקבל. באופן סמלי, אותן דלתות שנפתחו בפניו , היוו מעין סגירת מעגל- הוא נכלא לפני חמש שנים וחצי , וכעת חומות הכלא "נפרצו" ונתנו לו אפשרות לצאת.
    אני נוטה להסכים עם כותבת המאמר , וחושבת שאותה הצדעה אשר נתן גלעד שליט לרה"מ, לשר הביטחון ולרמטכ"ל, גרמה לגלעד אי נוחות מסויימת, אי נוחות שראוי היה למנוע ממנו.
    המדינה הוציאה את גלעד אל החופש, אך האם היה נכון לגרום לבחור שכל רצונו היה לשוב אל משפחתו לעבור את כל הטקסיות הזאת? האם לא היה ראוי להתחשב בו יותר ולתת לו להתנהג כבן חורין שלא כופים עליו מעשים שלא מיוזמתו?
    ייתכן ותחלקו על עמדתי בנושא, ולאותה סמליות וטקסיות ישנם מניעים טובים ועמוקים, אך לעניות דעתי, מוטב שהם היו נדחקים לצד, ומפנים את מקומם להתחשבות וחמלה כלפי הבחור המסכן.

  10. רתם

    אירית יקרה, מה שאת מספרת עליו נקרא נוהל חניבעל (לא חדש בכלל) וחשוב מאד שאת מספרת על זה. התפיסה מאחורי זה מזעזעת והעובדה שהמוני הורים אינם יודעים עליו מזעזעת לא פחות. נשאר לתהות על הקלות בה ההורים שולחים את ילדיהם אל מכונת ההרג והמלחמה

  11. חנן שליב.

    דווקא משום שנדמה לי שיחסי הבסיסי אל ביבי והשקפת עולמו אינם שונים מאד מהשקפתך ודומיך ברצוני לציין כי חכמולוגים כמוך וכמו סנדרה לא רק שאינם מקרבים את יום היציאה מהשטחים (שאישית נראה לי שאשמח בו אפילו יותר משמחתי על חזרתו של גלעד שעדיין איני מאמין שזכינו לראותה)
    אלא מרחיקה אותה ואף הייתי מחריף ואומר מחללת אותה.
    ולאירית הלפרין,זאת שאינה מבינה את משמעות עצירת מהלך חטיפה,אנא התגייסי לצבא והגיעי לסיטואציה דומה ואז שחררי כל הגיג העולה מלפניך בנידון.לידיעתך ,יש מעט מאד מצבים קשים יותר לשיפוט ובאמת שצריך המון יוהרה לכתוב את אוסף ההכללות והבילבולים והטעויות בתוכן ובמהות המשתמעת שכתבת.הפקודה הנ"ל (יתכן שזה בכלל נוהל) אינו מתיר את דמו של חייל צה"ל ובודאי שאינו מתיר לירות כדי להרגו,אז אנא זהירות וחשיבה בטרם התלהמות.צה"ל רחוק מאד מקדושה אבל הביקורת עליו ועל מפעיליו מחייבת בקורת עצמית לא פחותה.

  12. איתן חג'בי

    נוהל חניבעל, לפחות כפי שהוסבר לנו כשהיינו בקו בגבול לבנון, הוא בפירוש נוהל המתיר את דמו של חייל צה"ל. מה שאמרו לנו זה שאם היה אירוע חטיפה בגבול והמחבלים נמלטים במכונית עם החייל בתוכה, עלינו להשמיד את המכונית (לירות פגזים ומקלעים לעברה).