• Coronavirus_cc by-Up and Go
    חיים ראויים
    בחסות הקורונה פגע הממסד קשות בזכויות אנשים עם מוגבלויות
  • Coronavirus_cc by-Up and Go
    אויבי השגרה
    איך קרה שחזון המדיר מבוגרים הפך בקלות למוסכמה של השיח?

עסקי אוויר

הממשלות ובעלי ההון אינם יכולים להיחלץ מהמערכת המושגית והמעשית שיצרו – רק המאבק שהחל בכל העולם יכול להזיז משהו
איציק ספורטא

סוף-סוף מתעוררים אזרחים ברחבי העולם ומתחילים להיאבק כדי לשנות את המערכת שהעשירה את העשירים ונתנה שאריות לכל היתר. התואנה היתה שהמערכת החופשית בכאילו תיטיב עם "כולם", אבל הכולם הזה הצטמצם למעטים. וככל שהמעטים התמעטו, כך הוגבר הלחץ להמשיך ולהיטיב איתם (כי אם לא הם ינטשו אותנו לאנחות ויעברו עם הונם למאדים).

זמן רב לקח להתחיל במאבק כזה, שיש להדגיש כי נמצא בחיתוליו. המדינות עדיין עושות את ההפך ממה שצריך, למשל צמצום תקציבים מצד אחד והצלה נמשכת של המערכת הפיננסית מצד שני. כך שמי שלא נהנה מהפריחה המדומה של הכלכלה, צריך עכשיו לשלם את מחיר כישלונה. צריך לכנס אסיפה של מומחים למדעי הנפש כדי להבין כיצד רבים, טובים וטובים פחות, הסכימו ללכת שבי אחר תפישות שהן יותר מדע בדיוני ממדע – כי כאשר מניחים הנחות שהן מראש מופרכות, מקבלים תוצאות מופרכות.

אז מה היה לנו?

כמי שלמד קצת כלכלה, תמיד היה לי קשה להבין את הקסם של המקצוע הזה, שמניח הנחות יסוד שהקשר ביניהן לבין המציאות מקרי בלבד. זכור לי ויכוח ישן שבו טענתי באוזני המרצה לכלכלת עבודה כי ההנחות של המודל שהציג אינן מציאותיות. הוא, במקום לומר משהו ולתרץ את הצורך לבנות מודלים פשוטים ולשפר אותם לאחר מכן כדי להבין לפחות משהו, נזף בי שאני לא מבין כלום. לא רק זאת, ממדלי המודלים וממשיכיהם מקבלים פרסי נובל על שינוי קטן בהנחות המופרכות מיסודן שעליהם מתבססת תפישתם. זה היה פחות מעניין לו המודלים והאידיאולוגיה שנבנתה על גבם היו ממשיכים להתקיים בעולם האקדמי, אולם הביטחון העצמי והיכולות הפוליטיות של נושאי התפישות הללו הפכו אותן לנחלת הכלל ולבסיס של מדיניות כלכלית.

כדי שמרב הבחירה לצרוך תינתן לאנשים, יש להסתמך על העדפותיהם, וזה יכול להיעשות רק באמצעות המנגנון הפלאי של השוק. לא מדובר רק על מוצרים, כי אם גם על נושאים כמו חינוך ובריאות ומה לא. כדי שייוצר שוק כזה, צריך להקטין או אפילו לבטל את הגופים המאורגנים שאינם עסקים, בעיקר הממשלה. המודל של השוק מניח, בין היתר, שיש מספר מתחרים גדול ושהמחיר נקבע על ידי היצע וביקוש ולא על ידי כוח כלכלי או אחר של המתחרים. במצב שבו יש שוק עם מספר מתחרים מועט או יחיד, "כשל שוק" לשיטתם, רק אז יש להתערב בו וגם זה בעדינות המתבקשת, כדי לא להרגיז את בעלי הכוח. בשיטה הזאת השוק הוא המלך וכולנו עבדיו.

כיוון שהמצב הבסיסי אינו של שוק מדומיין שכזה – יש לבנות אותו. דרך אחת יכולה היתה להיות לפרק את כל הארגונים הכלכליים ולחלק את מה שנוצר עד עתה באופן שוויוני לכולם, להתחיל מהתחלה. כעת יש לשמור על מצב השוק התחרותי הזה לאורך זמן, מה שיכול כמובן לחייב חלוקה מחדש מדי דור, לדוגמה (כאשר מדברים איתי על שוק אני מציעה את ההצעה הזאת ואז כולם נאלמים דום, כי זה דומה מדי לתיאוריה שלהם). דרך אחרת, זו שנבחרה כטובה ביותר, היא לאפשר לגופים הכלכליים הנוכחיים לתפקד בלי יותר מדי פיקוח, המפריע להם להתנהל בחופשיות ולהעצים את כוחם.

בעצם, באמצעות שימוש ברטוריקה של שוק חופשי נאבקים בממשלה ובגופים מאורגנים אחרים. זהו מאבק בממשלה יותר מאשר מאבק בעד שוק חופשי, אך הוא נעצר כאשר מגדל הקלפים קורס – כי אז הממשלה היא המקור היחיד למשאבים שמצילים את אותם גורמים כלכליים.

ישראל יכולה לשמש דוגמה טובה לכך. בעשור האחרון, המדיניות היתה הקטנת המגזר הציבורי, הכנסת מנגנוני שוק לכל המערכות והפרטה. זכורה לנו השמחה שאחזה בעיתונות הכלכלית לנוכח השחרור הזה מעולה של המדינה. לנוכח הטענה שבעצם בכך גורמים לגופים כלכליים לבסס כוח ולא רק כלכלי, נטען שטובה תחרות בין 18 או 15 או 20 גופים כלכליים ממצב שבו יש 3-4 גופים כולל הממשלה. מי שטענו שכך הדבר, יצאו כעת למאבק בריכוזיות. כאילו אי אפשר היה לצפות שכך יהיה. אנו נידונים לרדוף אחרי השוק ולעולם לא להגיע אליו, ובזמן המרדף הזה אנחנו שוכחים שהעולם קצת יותר מורכב.

מה שבעצם קרה, זה הקטנת השירותים הציבוריים ושחרור של עסקים לעשות כרצונם עם רגולציה חלשה אם בכלל. בעולם זה קרה בעיקר בשחרור המגזר הפיננסי. בהיותו נשיא קלינטון, שעכשיו תומך במחאה בארה"ב, פגע קשות במערכת הרווחה האמריקאית ובאותה עת דאג להחליש ולבטל רגולציה על שוק ההון. אז הנה עוד אחד שפעל כדי, כביכול, לקדם את השוק וכיום תומך במאבק כנגד תפישתו שלו. תראו את האבסורד: המגזר הפיננסי שנועד להיות מתווך בין מי שיש לו כסף למי שנזקק לכסף ובדרך לקבל עמלה, הפך למהותה של הכלכלה.

כאשר גם הדוגמטיים ביותר הבינו שיש פה בעיה ושמה שנוצר זה לא שוק כי אם אוליגרכיה כלכלית שנהנית מכל העולמות בחסות הטיעונים של בחירה, העדפות ושוק, הם חזרו לנוסח הבסיסי של פיתרון הבעיה – שוק ועוד שוק. זאת בלי לקחת בחשבון שאותה מדיניות שאימצו בעבר היא שיצרה את המצב שבו המעטים שולטים כלכלית, ולא רק, ברבים.

ועכשיו מה?

הממשלות ובעלי ההון אינם יכולים להיחלץ מהמערכת המושגית והמעשית שיצרו, ובלי מאבק ציבורי עמוק שום דבר לא יזוז. והנה, לא רק במדינות דיקטטוריות הבינו אזרחים שצריך להוריד את השלטון, גם במדינות דמוקרטיות הבינו שכדי לשנות משהו יש לצאת לרחוב, לא רק לעשות לייק אלא לצאת לפעולה ישירה ועקבית. כי דמוקרטיה אינה רק השתתפות בבחירות, אלא הרצון והיכולת לפעול כדי להשתחרר מההון ששולט בכלכלה ומשפיע משמעותית על הפוליטיקה.

כעת צריך לפעול ציבורית, לחזק גופים אזרחיים כמו איגודים מקצועיים, וצריך גם לייצור בתוך המערכת הכלכלית גורמים הפועלים שלא באמצעות החשיבה הצרה של מיקסום תשואה לבעלי מניות. זה יכול להיעשות על ידי חברות קיימות שתשננה את תפישתן, וגם דרך גופים שבמוצהר פועלים שלא בדרך הזאת ומבנה הבעלות שלהן שונה, למשל קואופרטיבים. בשל הגלובליזציה, יש להכיל על תנועות הון בינלאומיות מגבלות שלא תאפשרנה לנצל את היכולת להעברת הון מהירה כדי לייצור רווחים בלתי מתקבלים על הדעת מבלי לתרום כלום לכלכלה העולמית (בעבר הוצע למסות מעברים מהירים שכאלה ולהשתמש במשאבים הללו כדי לעזור למדינות שנפגעות מהמעברים הללו).

אם ממשלה טובה בכדי להציל את הכלכלה הכושלת שנבנתה בעזרתה, היא גם טובה בכדי לדאוג לאזרחים שנפגעו מאותה כלכלה. את הטריליונים שהושקעו בחילוץ המגזר הפיננסי יש להשקיע בחברה – אבל לא רק כדי לחלץ אותה ממשבר זמני, אלא כתפישת עולם; תפישה שבה לחברה יש אחריות כלפי חבריה. וזה יכול להיעשות באמצעות מדיניות רווחה נרחבת ביותר שבבסיסה הרעיון של שוויון הזדמנויות הוגן וחיים בכבוד.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. איאן קרשו

    ורפובליקניזם (שמרנות) ארוכת ימים מוליכה לנאציזם.

    מה שנדרש כיום הוא להעיף את המטוטלת כמה שיותר חזק לצד השני.

    השמאל הכלכלי צריך לברוא את עצמו מכיון שעד עתה גם השמאל וגם הימין היו ימין וההפרטה היתה דתם של שניהם.

  2. מהעידן הקלסי לעידן המודרני

    תחום המחשבה המדינית הוא תחום מפואר בן אלפי שנים.
    אפשר לראות את ראשיתו בירידתו של החכם היווני הקדמון סוקרטס עם קבוצת סופיסטים (מוכרי חכמה בכסף) אל נמל פיראוס, אל האניות, המלחים, המבריחים ויתר מאפייניו של נמל, כדי למצוא את הצדק ולהעלותו אל העיר אתונה.

    באותו אירוע המתועד בספר המדינה של אפלטון, הציג סוקרטס את השאלה: מהו הצדק? והסופיסטים הציגו תשובות שונות.

    היה מי שראה את הצדק כהחזר חובות, אחר הגדירו מצב שבו צדיק וטוב לו רשע ורע לו, אך הגדיל לענות תראסימאכוס חמום המוח, שישב והקשיב בחוסר סבלנות לפלפוליהם של חבריו הסופיסטים, ואז – כך מספר אפלטון – "נתכווץ כחיה וזינק אלינו לטרפנו" במלמלו את המובן מאליו. הן הכל יודעים מהו צדק, אמר תראסימאכוס, הצדק אינו אלא תועלתו של החזק ביותר.

    (מתוך תולדות המחשבה המדינית/האוניברסיטה הפתוחה/מקראה בעריכת מיכאל קרן/כרך א')

  3. איגור סטרווינסקי

    לפחות ופחות יהיה יותר ויותר, ואילו ליותר ויותר יהיה פחות ופחות.

    על הדרך יזדהמו האדמה, המים והשמיים, עונות השנה יעלמו, ומשבר אקלימי ייצור סטיות עומק, אורך ורוחב, אבל הצריכה הכוזבת תמתן את הצריחה(מרקוזה)

    מתי תתרחש התעוררות? ב"דד-אנד", כלומר כעת חיה.