שמונה פרגמנטים לקורט קוביין
1
גְּאוֹנוֹת אֵינָהּ דָּבָר נָדִיב
הִיא דּוֹרֶשֶׁת בִּתְמוּרָה יוֹתֵר רִיבִּית מִכָּל הַתַּמְלוּגִים
וְהִיא מְתַעֶבֶת פִּרְסוּם
בְּנַקְמָנוּת מְרִירָה
כַּדּוּרִים וְאַבְקוֹת רַק מְשַׁכְּכִים אוֹתָהּ לְרֶגַע
וְאָז הִיא שָׁמָּה אוֹתְךָ הֵיכָן שֶׁהַקְּטָבִים שֶׁל כּוֹכָב-הָלֶכֶת מִתְהַפְּכִים
הֵיכָן שֶׁזִּרְמֵי הַחַשְׁמַל מִתְחַלְּפִים
גּוּפְךָ הוֹפֵךְ לְמַגְנֵט וּמוֹשֵׁךְ אֵלָיו יֵיאוּשׁ וְשִׁינַּיִים רְקוּבוֹת,
חֲרְטָא-בַּרְטָא וְאֶקְדָּחִים
עִם הֲדָקִים מְעוּצָּבִים בָּעֲדִינוּת כְּמוֹ תַאֲוָוה מְזוּיֶּיפֶת
בְּאַשְׁלָיָה עַל-זְמַנִּית
2
אֲנִי מַנִּיחַ שֶׁטוֹפְרֵי הַגִּיטָרָה הָלְכוּ וְהִתְהַדְקוּ עַל גִּבְעוֹל הַלֵּב שֶׁלְּךָ.
הָלוּפִּים שֶׁל הַפִידְבֶּק וְהַדִיסְטוֹרְשֶׁיין הוּשְׁחֲלוּ יָשָׁר אֶל תוֹךְ
שִׁינֵי הַבִּינָה שֶׁל לוּצִיפֶר, וּמֵעוֹלָם לֹא חָדְלוּ לְהַדְהֵד
בָּרֹאשׁ שֶׁלְּךָ
וּמֵהַבָּמָה
כָּל הַפָּנִים בַּחֲזִית נִרְאוּ כָּל-כָּךְ רְעֵבִים
בְּחוֹסֶר-הֲבָנָה מוּחְלָט וּבִלְתִּי-נִסְבָּל
מִמָּקוֹם מוֹשָׁבָם, נִרְאֵיתָ כָּל-כָּךְ גָּבוֹהַּ
בְּהַיי וְחַי וְצוֹלֵל
כְּשֶׁבְּעֶצֶם זָחַלְתָּ בַּבִּיצָּה
בְּדָאוֹן, עָמוֹק יוֹתֵר
עַד שֶׁטָּעַמְתָּ אֵת דָּם הָאָרֶץ עַצְמָהּ
וּפִיטְפַּטְתָּ עִם הַחֲרָקִים מְזַמְזֵמֵי-הָעֵינַיִים שֶׁהַהֵרוֹאִין מַשְׁרִיץ
3
הָיִיתָ צָרִיךְ לְדַבֵּר עִם הַקּוֹף יוֹתֵר
הוּא תָּמִיד נָכוֹן לְמַשָּׂא וּמִתַּן
אֲנִי עֲדַיִין מְשַׁלֵּם לוֹ…
יוֹתֵר כֶּסֶף וּתְהִילָּה
וּמְטוּטֶלֶת הַגּוֹרָל נָעָה לְאַט יוֹתֵר
הָרָצוֹן שֶׁלְּךָ יָכוֹל הָיָה לְהַאִיץ בָּהּ…
אֲבָל הִשְׁאַרְתָּ אוֹתָהּ בְּמָטוֹס
כִּי הִיא לֹא הָיְיתָה עוֹבֶרֶת בַּמֶּכֶס וּבְבִיקּוֹרֶת הַגְּבוּלוֹת
4
קַבֵּל תֵּיאוּם:
הַקַּסֶּטָה עִם המוּסִיקָה שֶׁלְּךָ הָיְתָה בְּווֹקְמֶן שֶׁלִּי
כְּשֶׁהֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלִּי מִמַּחֲנֶה קַיִץ
צִלְצֵל לְסַפֵּר אֶת הַחֲדָשׁוֹת עָלֶיךָ
הִקְשַׁבְתִּי
הַכֹּל הָיָה שָׁם!
הַמּוּסִיקָה שֶׁלְּךָ חָצְבָה עֲמָקִים שֶׁל סָאוּנְד עֲמוּקִּים יוֹתֵר וְיוֹתֵר
פָּחוֹת וּפָחוֹת אוֹר
עַד שֶׁפָּגַעְתָּ בְּסֶלַע מוּצָק
הַמַּקְדֵּחַ נִשְׁבַּר
וְהָעֵמֶק נַעֲשָׂה
נְקִיק צַר, בִּלְתִּי-עָבִיר בַּזְּמַן,
כְּפִי שֶׁהַזְּמַן עַצְמוֹ עָצַר מִלֶכֶת.
וְהַקִּירוֹת הָפְכוּ לִכְלוּבִים שֶׁל תָּוִוים מַבְרִיקִים
שֶׁלּוֹחֲצִים פְּנִימָה…
לַחַץ
כָּכָה נוֹצָרִים יַהֲלוֹמִים
וְזֶה הֵיכָן שֶׁלִּפְעָמִים הַכֹּל מִתְמוֹטֵט
וְקוֹרֵס עָלֶיךָ
5
אָז תִּרְגַּמְתִּי אֵת הַמִּילִּים הָרוֹטְנוֹת שֶׁלְּךָ
וְהַבִּיטּוּיִים הָיוּ מוּזָרִים:
כְּמוֹ "אִינְקוֹגְנִיטוֹ לִיבִּידוֹ"
וְ"כִיפוּף עוֹר גִּיר"
הַמִּילִּים קָטְנוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר
עַד
שֶׁנִּפְרְדוּ מֵהַמּוּסִיקָה שֶׁלָּהֶן
כָּל אוֹת נִשְׁפְּכָה לְמַחְסָנִית
שֶׁהִתְאִימָה רַק לִקְנֵה רוֹבֶה
6
וְאַתָּה דָּחַפְתָּ אֶת הַקָנֶה הֲכִי עָמוֹק שֶׁאֶפְשָׁר
כִּי מִשָּׁם בָּא הַכְּאֵב
הֵיכָן שֶׁהַשֵּׁדִים חָפְרוּ
הָעוֹלָם בַּחוּץ הָיָה אָטוּם
כָּל הַסִּיבָּה שֶׁלּוֹ הָיְיתָה הֶמְשֵׁךְ
לְתוֹצָאָה בִּלְתִּי-פְּתוּרָה אַחֶרֶת
7
אֲבָל קוֹרְט…
הַאִם הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תִּכְתּוֹב עוֹד שִׁיר
עוֹד שׁוּרָה קוֹדַחַת אוֹ רִיף
לֹא גָּרְמָה לְךָ לְהַסֵּס?
זֶה מָה שֶׁאֲנִי לֹא מֵבִין
כִּי זֶה מָה שֶׁהֶחֱזִיק אוֹתִי בְּחַיִּים, מֵעַל כָּל הַפְּצָעִים
8
אִם רַק לֹא הָיִיתָ בּוֹלֵעַ אֶת עַצְמְךָ לְקוֹמָה בְּרוֹמָא…
הָיִיתָ יָכוֹל לָלֶכֶת לְפִירֶנְצֶה
וּלְהִסְתַּכֵּל בְּעֵינֵי הדְּיוּקְנָאוֹת שֶׁל בְּלִינִי אוֹ רְפָאֵל
אוּלַי בָּהֶן
הָיִיתָ יָכוֹל לִמְצוֹא פֶּתַח כְּנִיסָה חֲזָרָה לִזְרוֹעוֹת הַיּוֹפִי
הֵיכָן שֶׁהַכֹּל הֵחֵל…
לֹא מְשַׁנֶּה שֶׁחַשְׁתָּ נִבְגַּד עַל יָדָהּ
זֶה תָּמִיד הַמְּחִיר
כְּמוֹ שֶׁפְרָנְק אָמַר,
עַל הַתְּשׁוּקָה חֲסְרַת-הַחֲרָטָה שֶׁל הָאָמָּן הַצָּעִיר
זוֹ שֶׁמַּתְחִילָה כִּנְשִׁיקָה
וְנִמְשֶׁכֶת כְּקְלָלָה
תרגום: ערן צלגוב
ג'ים קרול (1949-2009) משורר, סופר, מוזיקאי, ניו יורקי
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
ביום בו הודיעו ברדיו, שקורט היפה ירה בעצמו,
הייתי על הרצפה, כבכל יום
ולא רציתי לחיות, כבכל יום
וקנאתי בו על שהצליח כי
מהאנורקסיה שלי קשה מאד למות
ועד היום אני בחיים.
יש ביוטיוב במקור באנגלית
מזור, ולו חלקי, במייצבי מאניה-דיפרסייה (יש להניח בשל חשש השווא מפגיעה בכושר היצירה). חבל.
קצת ליתיום או דפלפלט, ייתכן, והיה בהם כדי להותיר אותו עימנו.
סיפור חיים סוער ומסעיר (ובעיקר עצוב), של גאון, שחייו היו נתיב חתחתים, ובדיעבד גם יכול היה לרמז על הסיום הטרגי.
לא שאני סגור על זה אבל יש לו שיר שנקרא ליתיום, חשבתי בגלל זה שהוא כן השתמש.
דיבורים של חבורת פסיכוטים
תתיחסו לתרגום או לשיר
לא לידע שלכם בפסיכולוגיה
תרגום מעולה
איזה שיר מדהים
איפה הגיטרות