• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

חולשה כללית

הביקורת הציבורית, גם כשהיא שלילית, מחמיאה לתקשורת ומבנה אותה ככל יכולה. אולם דן כספי חושב כי סיקור היתר של שובו של גלעד שליט חשף דווקא את מגבלותיה
דן כספי

שעות אחדות אחרי שנודע על ההסכם עם חמאס לשחרורו של גלעד שליט, פנה אלי אחד מתלמידי, עורך עיתון, בשאלה הבאה: האם התקשורת הייתה אחראית ואובייקטיבית או שזנחה את עקרונותיה למען האמוציות והרגשות? מה שלא הספקתי בכיתה, הבהרתי לו מיד בשיחת טלפון. נו, מה חדש? מאז ומתמיד אמצעי התקשורת משווקים אמוציות ומתפרנסים מהן. ראה כיצד מדווחים בדרך כלל על כל אסון ועל כל פסטיבל – סיקור גדוש אמוציות וריגושים.

הימים הבאים רק תיקפו והצדיקו את השאלה. ערוצי שידור ועיתונים הקדישו את כל מרצם כדי לסקר כל צעד ופרט בשובו של גלעד שליט. אולפנים פתוחים ברדיו ובטלוויזיה מסביב לשעון, עיתונים עבי עמודים וגדושי תמונות: גלעד שליט אכל שניצל, טייל בחוץ, רכב על אופניים. והנה, עוד לא תמו תרועות הפסטיבל וגל של ביקורות על התקשורת והכאה על חטא הציפו אחדים מאלה שנטלו חלק פעיל בסיקור שיבת החייל החטוף לחיק המשפחה. הא, הנה שוב נמצא האשם לניפוח האירוע מעבר לכל פרופורציה: התקשורת – הגזימה, נדבקה בפסיכוזה, איבדה את עשתונותיה.

בכמה להיטות ממהרים אמצעי התקשורת לעסוק בעצמם ובביקורת עצמית, לעתים מעושה. הכיצד ומדוע? שוב, חייבים להבהיר: הביקורת הציבורית, גם כשהיא שלילית, מחמיאה לתקשורת ומבנה אותה כאומניפוטנטית, כל יכולה; היא משפיעה על ראש הממשלה, היא שהלחיצה את חברי הממשלה לתמוך בהחלטה לשחרר את החייל החטוף, היא מנהלת את המדינה ולא נבחרי הציבור. כך בדיוק מבנים תמונה מסולפת של תקשורת חזקה ומעלימים את החולשות המובנות שלה.

בניגוד לדעה הרווחת, סיקור היתר של גלעד שליט חשף דווקא את מגבלותיהם של אמצעי התקשורת ושל העיתונאים בפרט. התחרות החריפה בין ערוצי השידור אילצה ומאלצת מערכות חדשות להכפיף שיקולים עיתונאיים לשיקולי רייטינג. כך, על מנת לעמוד בתחרות, אמצעי תקשורת שילחו שדרים ופרשנים בכירים למשימות דיווח בשטח, והתוצאה היתה עגומה למדי (פטפטת בלתי פוסקת בניסיון למשוך זמן שידור/למרוח עמודי נייר). אולם מעבר לכך, שוב הוכח כי השלטון מסוגל לשלוט ביד רמה בסדר היום הציבורי וגם התקשורתי. מטריד לחשוב באיזו קלות יחסית שיתפו פעולה אמצעי תקשורת ועיתונאים מנוסים עם הממשלה והעומד בראשה. נראה כי יותר מכל, סיקור היתר של שחרור שליט שירת את הממסד לפחות בשני כיוונים; האחד, הוא נועד להצדיק בדיעבד את ההחלטה השנויה במחלוקת בדבר מחיר העסקה ולהנדס את הקונצנזוס הציבורי סביבה. השני, הקובלנות על הסיקור התקשורתי הסיטו שוב את שובל הביקורת ממקבלי ההחלטות לעבר התקשורת.

אם יש לתקשורת והעושים בה מה ללמוד ממבצע סיקור שליט, הוא להכיר בעובדה שכוחם מוגבל ומותנה בגורמים ובנסיבות מעבר לשליטתם.

הכותב הוא פרופסור במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון. ספרו "סדר יום: תקשורת, חברה, פוליטיקה", הופיע בימים אלה בהוצאת רסלינג

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אתונאי

    ביבי נשך-משך את גלעד באף חמש וחצי שנים, וזה לא הזיז לו. ביוון הביקורת על הבנקים והממשלה עברה שיא. וגם זה לא מזיז שם יותר משעשו החברה שדרשו צדק חברתי או שלום ל-"ב" (ביברמן-ברק).

  2. תום

    סיקור היתר של שחרור שליט לא שירת את הממסד בכך ש"נועד להצדיק בדיעבד את ההחלטה השנויה במחלוקת בדבר מחיר העסקה ולהנדס את הקונצנזוס הציבורי סביבה", אלא אדרבה, הוא גרם לאימוץ ההחלטה השנויה במחלוקת והוא הוא – סיקור היתר – הנדס את הקונצנזוס הציבורי סביבה.

  3. איתי

    כשנותנים לתקשורת הזדמנות לאבד כל קשר למקצוע העיתונות, היא לא מפספסת. דוגמא אישית לסאטירה. http://shotefplus.org/