חומת ההפרדה

סיפרנו לו שנשים חרדיות התקשרו בסתר לארגון "קולך" ואמרו שהן סובלות מההפרדה. הוא אמר שהרוב בעד ההפרדה ורק כמה מאות נגד. אמרנו לו "איך אתה יודע אם אי אפשר לדבר פה?" הוא אמר שהוא יודע ועוד מישהו אמר "יש דברים שכתובים ביהדות". מיה ו. בשיחות עם חרדים במאה שערים בעקבות…
מיה ו.

גל של הקצנה דתית סוחף את ישראל, ובסיסו בירושלים. ההקצנה הדתית רובה ככולה עוסקת בהלכות לבוש ודיבור של נשים ("צניעות") ובהפרדה בין המינים. מה שאורי אורבך כינה "החמרת הסרק" הוא למעשה שורת פסיקות חדשות שהראויה לציון ביותר מביניהן היא זו של האדמו"ר מויז'ניץ אודות קווי המהדרין, המכשירה הלכתית את התופעה (האדמו"ר אף פסק שזה איסור דאורייתא – כלומר מהתורה עצמה, איסור שלא ניתן להתווכח עמו). מעבר לאוטובוסים מופרדים, בהם נשים מתבקשות לעלות מאחור ולשבת מאחור, החמרת ההפרדה בין המינים הגיעה גם להיעלמתן של נשים מפרסומות בירושלים בעקבות ונדליזם של קבוצה חרדית, להחמרה של ההפרדה בין המינים בכותל, לקופות חולים מופרדות, להפרדה בשעות הקנייה במרכולים ירושלמים, להקמת "קול ברמה" – תחנת רדיו חרדית בה נשים לא עולות לשידור כלל – ועד לעזיבת טקסים בהן שרות נשים בצה"ל.

בסוכות האחרון אף הגדילו לעשות בשכונת מאה שערים הירושלמית ולחצוץ בין המינים בגדרות ברזל מכוסות יוטה, כאשר הנשים מופנות למדרכות צרות ברחובות צדדיים על ידי סדרנים והגברים נהנים ממדרכה ומכביש ראשיים במרכז הרחוב. ההפרדה הזו מנוגדת לפסיקת בג"ץ מ-2010, שבה הוחלט כי לא תהיה הפרדה בין המינים ברחוב ציבורי. אי לכך גם השנה הגישה חברת מועצת העיר ירושלים, רחל עזריה, בג"ץ נוסף המבקש לאכוף את הבג"ץ הקודם. הנוסח החדש התיר את ההפרדה בין המינים למשך ימי החג בלבד אך פסק שבשנה הבאה לא תורשה הפרדה מעין זו. בעקבות הגשת הבג"ץ, פוטרה רחל עזריה מהקואליציה על ידי ראש העיר ניר ברקת.

כתבה על העלמתן של נשים משלטי החוצות בי-ם:

הפגנה

במוצ"ש האחרון הגענו כ-35 אנשים, נשים וגברים, כדי להפגין נגד הבסיס הסמלי והמקום בו התרחשה ההפרדה המגדרית החמורה ביותר – שכונת מאה שערים. בשבע וחצי התחלנו ללכת בקבוצה ברחוב עם הפנים לשכונה. כשפנינו לרחוב מאה שערים, חיכו לנו כמה עשרות חרדים על הקרקע ועוד כמה עשרות במרפסות והחלו לשאוג בקולות גבריים "אההה!". פתאום התחילו לזרוק דברים, אני לא יודעת מה (ב"הארץ" כתוב טיטולים, אבנים וזכוכיות), משהו פגע לי ברגל ומישהו מאיתנו צעק "לרוץ!" ונסוגנו אחורה כולנו.

לשניים מאיתנו היו שוקרים. אני הייתי מאחורה ולא ראיתי בדיוק מה קרה אבל שמעתי את ה"קססס" של השוקר (באוויר). כמה חרדים זרקו זכוכיות על הכביש, חשבתי שזה יפה שהם לא זרקו עלינו אלא על הכביש, אבל מישהי אמרה לי לא להיות בטוחה שזה לא היה מכוון אלינו. חמישה מאיתנו התקשרו למשטרה ששאלה "מי תוקף אתכם? יהודים או ערבים?". המשטרה הגיעה עשרים דקות לאחר שהתקשרנו. עד כאן החלק האלים.

נסוגנו אחורה לפאתי השכונה וחרדים בחלוקי בז'-צהוב וכובע שטריימל מפרווה וכמה ב"חליפות ש"ס" שחורות החלו להקיף אותנו. למרות שזה היה קצת מפחיד פירשתי זאת כסקרנות. כמה מאיתנו החלו להתווכח בקולניות עם כמה חבר'ה חרדים. המשטרה הגיעה והפקד מסר לנו שאם אנחנו רוצים להיכנס וללכת הם יאבטחו אותנו, אבל שנחכה שהם יביאו עוד כוחות.

הפגנה במאה שערים, 22.10.11. שאלנו אותם, למה הם לא מתנגדים לקיצוניים יחד כקבוצה? הם הסבירו שהם מאד מאד אלימים. אחד אמר שהעיפו את רובם מהשכונה ואחד אמר שהם עדיין שם. צילום: אייל יסקי-וייס

שיחות

יש קטע כזה בהפגנות, שאחרי השלב הראשוני של המחאה ואחרי שהתקשורת עוזבת מתרחשות ממש שיחות בין הצדדים הניצים. החרדים שאלו אותנו מדוע באנו לשכונה שלהם לעשות פרובוקציה – מדוע הם לא באים לדיזנגוף עם חולצה של "הומואים נאצים" למרות שהם שונאים הומואים ואנחנו באים עם חולצה של "ישראל חופשית". חלק מהמפגינים אמרו שהם באו כדי לשמור על מדינת חוק, חלק אמרו שהם באו כדי לוודא שהמחיצות המפרידות הוסרו ואני אמרתי שבאתי בשביל הנשים החרדיות.

באופן כללי, אני לא אוהבת את הטיעון שהפרדה מגדרית היא בלתי-חוקית בישראל. זהו טיעון יבש מדי. מבחינתי הפרדה מגדרית היא דגל שחור והיא לא שונה מהפרדה בין אנשים על בסיס גזע או העדפה מינית. זה עניין של זכויות אדם בסיסיות גם אם הוא היה מנוגד לחוק (ואם חוק יתקבל שבמדינת ישראל מותרת הפרדה מגדרית, לא השערה פרועה מדי, אני עוזבת את הארץ. הם יכולים לקרוא לזה "הגירה חילונית" או "הגירה על בסיס פמיניסטי").

לנשים בלבד. דגל שחור

מה שעולה מדברי החבר'ה שדיברנו איתם הוא שלא כולם אלימים במאה שערים. מתוך 15 אלף חרדים, הם סיפרו לנו, יש 200-300 אלימים וגם החרדים מפחדים מהם. שהם קראו למשטרה בעניין והיא לא עשתה כלום. תחשוב שאתה גר ליד אלפרון, הם אמרו לנו, לא היית מפחד? נכון לא היית אומר לו כלום? שאלנו אותם למה הם לא מתנגדים להם יחד כקבוצה? הם הסבירו שהם מאד מאד אלימים. אחד אמר שהעיפו את רובם מהשכונה ואחד אמר שהם עדיין שם.

הם אמרו, תבינו, יש חרדים קיצונים כמו שיש אנרכיסטים בבילעין וכמו שיש ימין קיצוני. למה אתם לא הולכים להפגין מול אורי אבנרי שאמר שהוא שונא את חיילי צה"ל? למה רק אצל החרדים? אמרנו להם "אז הקיצונים עושים לכם שם רע", אז מישהו אמר, אנחנו יודעים שהם עושים לנו שם רע. כשהם חזרו מאיראן, בכלל לא נתנו להם להיכנס לשכונה.

אחד החרדים אמר, תבינו, באים לכאן 4,000 איש בחג רק כדי להסתכל עלינו וזה מפריע לנו. אמרתי לו, גם אני גרתי באזורים שיש מלא בלאגן וחגיגות ביום העצמאות, למשל, זה כמה ימים ונגמר. אבל להם זה מפריע בגלל ה"צניעות", והוא אמר שגם אני ומפגינה נוספת לא צנועות. צעקתי "זה לא צנוע? זה לא צנוע?" (לבשתי סווטשירט שחור גדול ועוד וסט שחור עליו) אז הוא אמר, אתן לא עם חצאית. אמרתי לו, אבל אנחנו לא חרדיות.

יש להדגיש שהייתי שותפה פעילה בשיחה ולמרות שהבחורים שדיברו איתי הסתכלו עליי ולא הסתכלו עליי לסירוגין הצלחתי לדבר. אבל באחת השיחות שהצטרפתי אליהן עמדה לידנו אשה חרדית. התחלתי לדבר, כמו קודם, והיא צרחה עליי באמוק "שקט!", אמרתי לה "מה?" היא צעקה עליי "אסור לך לדבר עם הגברים!" אוהואוהו, אני השתגעתי, והכעס פרץ החוצה מעומק הבטן שלי, היא באמת חושבת שתתנהל פה שיחת גברים ואני אעמוד בצד ואסתום?? אני לא "ראויה" להשתתף בשיחה לדעתה??

צרחתי, "היא אמרה לי שאסור לי לדבר עם גברים!!" פעיל ישראל חופשית שהשתתף בשיחה אמר לי "בואי תדברי איתי", אחד נוסף אמר "אני לוחץ את ידך" ולחצנו. אחד החרדים שהקשיב אמר "זה כי אין לכם איי-קיו כמו שלנו", והאשה החרדית הפנתה גב והלכה לכיוון השכונה. צעקתי לעברה "אני מורה בישראל! לומדים אצלי גברים!" וחרדי נוסף שהקשיב לשיחה אמר "הם בטח סובלים אצלך". אמרתי לו, "הם דווקא מאד אוהבים אותי, לפי כל הסקרים", והוא חצי חייך.

מלותיה של האשה החרדית חרכו צלקת בלבי. הרגשתי שהיא מנסה לחנך אותי, כמו אמא שלוקחת לצד את בתה ואומרת לה שהיא צריכה לשים דיאודורנט או שמציצה לה שערה מהבגד ים או כל שאר הדברים הסודיים שאמהות לוחשות לנו ואנו מבינות שעברנו עבירה חמורה על חוקי המגדר.

היא צרחה עליי באמוק "שקט!", אמרתי לה "מה?" היא צעקה עליי "אסור לך לדבר עם הגברים!" אוהואוהו, אני השתגעתי. צילום: השמיעיני

המשכנו לדבר עם בחור יותר צעיר ואמרתי לו שיש הקצנה בהפרדה המגדרית, דברים שלא היו לפני חמש שנים, עשר שנים. איך הוא מסביר את זה? הוא: "האדמו"ר שלי אמר!" (אגב, אם מעניין אתכם סלנג, הם אומרים "אני אוחז מהאדמו"ר", במקום "אני מחזיק ממנו"). סיפרנו לו שנשים חרדיות התקשרו בסתר לארגון "קולך" ואמרו שהן סובלות מההפרדה. הוא שאל: כמה התקשרו? אמרנו לו "כמה מאות". הוא אמר שהרוב בעד ההפרדה ורק כמה מאות נגד. אמרנו לו "איך אתה יודע אם אי אפשר לדבר פה? אם צריך לסתום את הפה?" הוא אמר שהוא יודע ושהוא בעד ההפרדה ועוד מישהו אמר "יש דברים שכתובים ביהדות", אז אמרתי לו שיהדות, כפי הנראה, היא דבר דינמי וכאן הדינמיקה היא לכיוון הקצנה.

בחור חרדי שמנמן נוסף צעק שלחילונים אין ערכים! ואין לנו דעה בכלל וצעקתי לו "יש! להיות מענטש! להיות בנאדם טוב!". הוא הסתכל עליי בהלם שאמרתי משהו ביידיש (אני חושבת) ואמר שגם לו יש ערכים, שהנה ביקשו ממנו לזרוק עלינו דברים והוא אמר "לא" כי גם לו יש ערך לחיי אדם. אמרתי לו, כל הכבוד. הם אמרו שבמדד האושר, חרדים יותר מאושרים כי הם מקריבים עבור האידיאולוגיה שלהם יותר מאשר אנחנו מקריבים עבור האידיאולוגיה שלנו, כי להם אין לחם וחלב בשבילה. אז מפגין חרדי לשעבר אמר לו "נו באמת, איך תמדוד מי יותר מאושר?"

המשכנו לדבר ושלושה בחורים חרדים בתוך אוטו צעקו לי "יא מכוערת! איפה הזין של הערבי שתקע אותך?". אמרתי לו "אתה בן תורה? אתה בן תורה? איזה רמה זו? איך אתה מדבר?" ומישהו אמר "אני לבוש בצורה מכובדת עם חליפה ואתה (למישהו חילוני) עם חולצה מקושקשת, אתם יושבים על הריצפה, לכם אין רמה, למה שאני אדבר איתכם?"

אחר כך מישהו צעיר יחסית הגיע וצעק לחברים לו "למה אתה מדבר בכלל עם נשים?! איכס!" ואז מישהו נגרר אחריו כמובן וצעק לי בזלזול "שקט, שקט, לא רוצים לשמוע". ואני צעקתי במלוא גרוני "למה אתה מדבר ככה על נשים? כולם מדברים עם כולם! ספרדים עם אשכנזים, נשים עם גברים, כולם מדברים עם כולם!" אני חושבת שהקשיבו לי, כי אז השתרר קצת שקט.

אחר כך עוד אשה חרדית אמריקאית ניגשה אליי וזעם קדוש בעיניה, אמרה לי מה אתם עושים פה בשכונה? ואמרתי לה שהיתה בשכונה הפרדה מגדרית. היא שאלה מה אכפת לכן? אמרתי לה שיש כאן בנות שעובדות במשרד החינוך (זה צמוד למאה שערים) וזה מפריע להן. היא סיפרה שהיא היתה אחות במלחמת יום כיפור ונסעה לסיני ושהיא תרמה למדינה. בכלל, היה להם מאד חשוב להוכיח לנו שהם עובדים ושהם מעריכים את הצבא, למרות שבכלל לא שאלנו אותם על זה. היא אמרה לי "את מאמינה בקדוש ברוך הוא?" אמרתי לה, כן. "את צמה ביום כיפור?" לא. "אז אין לי מה לדבר איתך!" היא צרחה עליי והלכה. ברגע זה אמרתי, וואו, הנשים יותר משוגעות מהגברים ובשבילן בכלל הגעתי לכאן.

כשהתכוונו להתקפל וללכת תפסו אותנו החבר'ה מקודם מהאוטו, הם עשו סיבוב בשבילנו. דיברתי עם הנהג והסברתי לו שבאנו בגלל שאנחנו פמיניסטים. אז הוא אמר "גם אני פמיניסט". הופתעתי שהוא יודע מה זה פמיניזם ושהוא מעיד על עצמו שהוא כזה (גברים פמיניסטים זה מצרך נדיר גם באוכלוסייה הכללית) ואמרתי לו, טוב, אני שמחה לשמוע. אז הוא אמר, סבתא שלי לא תבוא לבית הכנסת בחגיגות בית השואבה בתולדות אהרון אם לא תהיה הפרדה. רציתי להמשיך לדבר איתו ולהגיד לו שהפרדה היא לא הפתרון ואיך זה מסתדר עם זה שסגרו עזרות נשים בחג, אבל אלו מאחוריו צעקו אליי שוב קללות קשות וחבר שלי צעק חזרה ואמר "את לא רואה שהם לא רוצים לדבר?" והם נסעו.

הוא אמר שהוא בעד ההפרדה ועוד מישהו אמר "יש דברים שכתובים ביהדות", אז אמרתי לו שיהדות היא דבר דינמי וכאן הדינמיקה היא לכיוון הקצנה

לפני שהלכנו סופית אמרנו לחבר'ה החרדים "טוב, תודה, היה מעניין לדבר איתכם". אחד החרדים הסכים ואמר שהם עמדו איתנו כי הם היו משועממים אבל התברר שאנחנו אנשים נורמלים ואפשר לדבר איתנו. הוא הציע "בוא נפגין ביחד על מחאת הדיור, על מחאת הקוטג'", אז אמרנו לו, קבענו, נפגין ביחד. אבל זה לא קשור להפרדה המגדרית ברחובות ובאוטובוסים שנמשיך להילחם נגדה.

החלטנו לא להיכנס שוב לשכונה למרות שהמשטרה אמרה שהמקום מוכן אם נרצה והם יאבטחו אותנו. כולנו היינו עייפים וצמאים אחרי שלוש וחצי שעות של צעקות ולא רצינו שתהיה אלימות נוספת. הודינו לשוטרים על כך ששמרו על חופש ההפגנה שלנו וכן נתנו לנו את האופציה ללכת בשכונה עם אבטחה שלהם (למרות שבסוף ויתרנו).

המסקנות שלי

1. הגעתי למקום בעקבות פניית הנשים החרדיות לארגון קולך, וראיתי שהנשים שהיו במקום בעד הפרדה מגדרית. מצד שני, היו שם בקושי שתי נשים, כך שזה לא מדגם מייצג ולהפך – נוכחות הנשים הדלילה מעידה על מצבן בחברה (הייתי צריכה לשאול את הגברים איפה הנשים ולמה זה ככה?) אני חוששת שלנשים יש תודעת אובייקט מושרשת מאד. אבל שוב מצד שני, אי אפשר להכריח נשים לעשות משהו שהן לא מעוניינות בו. ומאידך, אני קוראת עדויות של חרדיות וחרדיות לשעבר (למשל, בבלוג בתפוז חור בסדין ובסרט סוררת) והן מספרות על הסבל גם בקווי המהדרין וגם שהן צריכות לעקוף את הרחובות הראשיים כדי לא להיתקל בגברים ועוד. באמת, שבתור פמיניסטית, אני לא יודעת מה לעשות.

2. נראה שרוב החרדים פשוט מאוימים על ידי קומץ בריונים קיצוני ואלים בתוך השכונה שלהם. חשוב להוסיף שהעירייה והמשטרה לא באות לעזרתם בנושא הקיצונים. האם הקיצונים גם מכריחים אותם להקצין בהפרדה המגדרית? את זה לא הצלחתי להבין. מהטוקבקים בפורטלים החרדיים בחדרי חרדים וכיכר השבת הדעות חלוקות – אבל באופן מעניין, טוקבקים רבים הצדיקו את החילונים שנכנסו לשכונה להתנגד לסיקריקים (הבריונים)!

3. המון אנשים ניסו להשתיק אותי באותו ערב בגלל שאני אשה. מילא שלא הסתכלו עליי, אבל מהנשים והגברים שממש ניסו להשתיק אותי, שאמרו שזה "איכס" לדבר עם נשים, הבנתי שהבעיה של קווי המהדרין והפרדה עם גדר ויוטה ברחוב היא רק קצה הקרחון של חשיבה מאד עמוקה שנשים לא צריכות לדבר ולהישמע. אמנם בפועל כן דיברתי עם אנשים והקשיבו לי, אבל התגובה האוטומטית שלהם היתה לא להקשיב לי ואני פילסתי את דרכי דרך הבטון הזה. שמעתי מהם תירוצים כגון שההפרדה באוטובוסים היא נגד הטרדות מיניות או לטובת הנשים, אבל בפועל מדובר בפרקטיקה תרבותית עמוקה של הדרת נשים מהמרחב הציבורי. הפרדת נשים ושליחתן לירכתי האוטובוס יכולה לקרות רק בחברה שיש לה שורשים להבין ולקבל פעולה שכזאת (גם אם מדובר בהקצנה).

מי שחושבים שהחרדים הם מיעוט נרדף וייחודי עם נורמות משלו, מבחינתי מתעלמים מנשים כמיעוט עם היסטוריה של הדרה ואפליה. שליחת נשים לירכתי האוטובוס היא מעשה שלא צריך לקרות באף מדינה/קהילה. אפילו כירושלמית חדשה אני יכולה להעיד שהתופעה הזו התרחבה הרבה מעבר לאוטובוס פה, אוטובוס שם. איך נתנו לפרקטיקה כזו מכוערת להתרבות ולצמוח כאן? איך לא עמדנו על המשמר? והאם יקומו התנגדויות בתוך החברה החרדית לטירוף ההפרדה?

אלו שמעוניינים להצטרף לפעילות נגד קווי ההפרדה (עולים ויושבים) מוזמנים לפנות למייל separation.bus@gmail.com; אלו שמעוניינים במידע מוזמנים לקבוצת הפייסבוק: לא מצונזרת – נלחמים ונלחמות נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סמולן

    יש לתכנן את ההפגנות הללו מראש, עם שני מהלכים אופרטיביים. בראשון, קבוצה א' תלך, תפגין, המשטרה תבוא ותגן, התקשורת תעזוב ויתפחו דיאלוגים מעניינים בין המפגינים והתושבים.
    אחרי שלוש וחצי שעות, תכנס לתמונה קבוצה ב': רעננה, מקולחת, ובטוב שבכל העולמות גם עם מעט תובנות שהועברו במהירות מקבוצה א'.

  2. שאול סלע

    בן גוריון שנא את התוכן הריאלי של חייהם של היהודים בגולה. החרדים הם אלה שמנציחים את צורת החיים של "היהודים הגלותיים" שאותה שנא בן גוריון שנאה עמוקה וקשה ובאותה שנאה השתתפו חלק גדול מההוגים הציונים. ההוגים הציונים-אשכנזים גזענים דיברו על היהודי השרירי החדש שיעבוד את האדמה ויפריח את השממה. ב 48 ירושלים היתה עבור בן גוריון להיות או לחדול.
    בן גוריון סבר שאם אין ירושלים אין מדינה וניצולי שואה לא מיומנים נשלחו כצאן לטבח לקרבות לטרון.

    זה יהיה סבבה ש"בירת ישראל לנצח נצחים" תאוכלס ברוב מכריע חרדי .

  3. מתי

    הפרדת הדת מהמדינה היא משאת נפשם של חילונים רבים, אך בהינתן גיבוי לקבוצות טרדניות התוחבות אפן במקומות לא להן – החרדים יסרבו בכל תוקף להפרדת הדת מהמדינה משום הם ימשיכו להיות מותקפים על קיצוניות זו ואחרת.

    היום מיה ו. תוחבת את אפה לשכונה בודדת במדינת ישראל בשם הקיצוניות שבהפרדה ומחר היא תתחוב את אפה לאירועי "ברית מילה" בה בקיצוניות ואכזריות קוטמים את ערלת התינוק. ואין לדבר סוף.

    על מנת לקדם הפרדת דת ממדינה יש להתרגל לא לתחוב את האף לדשא של השכן גם אם הוא רקוב.

  4. הילה

    כל הכבוד על האומץ, אני אישית לא הייתי יכולה להתמודד עם כל כך הרבה זעם ותסכול [שלי] שהיו עולים במצב כזה.. חוסר היכולת אפילו לבטא את דברייך [שלא נדבר על -האם מישהו בכלל מקשיב להם] זה שלילת החירות המרכזית של אדם במדינה דמוקרטית ואכן עושה חשק לקום ולעזוב

  5. שושנה גבאי

    ולהגיש תביעות נגד כל גוף ציבורי שיעז לפרסם חוברות מצונזרות נשים. צריך להביא פוסטרים של נשים בגודל ענק(נשים רגילות לא כאלה מפוברקות של הפרסומות) למשרד של ראש עיריית ירושלים.

  6. עודד

    האם זה אמיתי ? משרד התחבורה מפרסם כאלו שלטים ? או שזו אילוסטרציה למאמר בלבד…

  7. אחת

    זה מאמר נחמד ברמה התיאורית, אבל תיאוריה אין בו, ובעיקר אין בו ביקורת עצמית פמיניסטית של מישהי מחוץ לקהילה שיוצאת להפגין בשם נשים מתוך הקהילה ומדברת בשמן. יש מקום לעשות פוליטיקה אחרת.

  8. שאול סלע

    סקרנים מחוץ למאה שערים רוצים להיות נוכחים באירועים שייחודיים לתולדות אהרון.נראה שכמות הסקרנים מהווה מיטרד ומיטרד קשה.

    מתוך הויקיפדיה

    החסידות מקיימת מדי שנה שני אירועים רבי משתתפים:

    לילות שמחת בית השואבה בחול המועד סוכות, בהן נערכים ריקודים בליווי תזמורת ירושלמית בהשתתפותו של חיליק פרנק, עד השעות הקטנות של הלילה. אירוע זה המתקיים בכל לילות חול המועד, התקיים עוד בחיי האדמו"ר הקודם ומתקיים גם בחסידות האחות "תולדות אברהם יצחק". וכיום התרחב מעגל המשתתפים בו והוא סוחף אלפי אנשים מכל גווני הציבור.
    מעמד הדלקת מדורת ל"ג בעומר במירון במוצאי היום, אותו חידש האדמו"ר הנוכחי בנוסף למעמד ההדלקה המסורתי שקיים גם אביו בחצר בית מדרשו בירושלים. על פי הערכות שהופיעו בעיתונות החרדית במוצאי ל"ג בעומר ה'תשע"א – (2011) נטלו חלק במעמד כעשר עד עשרים אלף איש‏[5].