• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

מדבקה מס' 5

על בידוק ביטחוני, תיוג אתני והפרת זכויות יסוד של האזרחים הערבים בישראל במקומות ציבוריים או בשדה התעופה – הכל בחסות החוק. עו"ד ראויה חנדקלו עם כמה מן המקרים שהגיעו לשולחנה בעת התמחותה בעדאלה
ראויה חנדקלו

איסלאם, מראם, לינה וספאא, ארבע נערות מוסלמיות מג'ת שבמשולש, נסעו באוגוסט 2009 לביקור בבית דודתן בתל אביב. הן רצו לצפות ב"הארי פוטר" שהוקרן בשעה 14:00 בקולנוע שבדיזנגוף סנטר, והגיעו לאחד משערי הכניסה לקניון יחד עם בני דודן, מאי ואדם עקאד. איש הביטחון שעמד בפתח איפשר למאי ולאדם להיכנס למתחם, אבל מנע את הכניסה משאר הנערות שהיו לבושות בלבוש איסלאמי מסורתי, ודרש מהן להציג תעודות זהות. איסלאם ולינה, שמחזיקות תעודת זהות מכבר מלאו להן 16, נעתרו לדרישה.

איש הביטחון עיין בתעודות הזהות ושאל היכן הן גרות. איסלאם השיבה שהיא סטודנטית באוניברסיטת תל אביב המתגוררת עתה בעיר, אבל כמו כל שאר חברותיה נולדה בג'ת. המאבטח לא קיבל את ההסבר ואמר שלפי תעודת הזהות הן מחדרה. איסלאם הסבירה שהן מתגוררות בג'ת, אבל התעודה הונפקה בחדרה. איש הביטחון ביקש מהן להמתין עד שהקב"ט של דיזנגוף סנטר ייתן לו אישור להכניסן. הוא ציין כי נהג לפי מדיניות הביטחון הנהוגה במקום. כשהצעירות ראו שהתשובה מתמהמהת והסרט עומד להתחיל, החליטו לשוב על עקבותיהן.

התנהגותו של המאבטח היא רק דוגמה אחת מני רבות למידה שבה מוטמע התיוג האתני (profiling) באורח החשיבה של אנשי הביטחון בישראל. עיכוב בכניסה למקומות בילוי או מניעת הכניסה אליהם, הם הצדדים ה"קלים" יחסית של הדבר; סטודנטים, תלמידי תיכון, אנשי אקדמיה ואזרחים מן השורה עוברים בידוק גופני משפיל כשהם מבקשים לצאת את הארץ דרך נמלי התעופה והים או במעברים היבשתיים. כל אחד מהם חווה רמה אחרת של השפלה, אבל תכונה אחת משותפת לכולם: היותם אזרחים בני הלאום הערבי.

1. התיוג הסמוי מן העין

רשות שדות התעופה והשב"כ מתייגים את הנוסעים בהתבסס על פרופיל של מי שנחשב "מסוכן". אדם שעל פי שיטת סיווג זו נשקף ממנו איום גבוה, עובר בידוק מיוחד. הקריטריונים העיקריים להערכת הסכנה הנשקפת מאדם מסוים מבוססים על אפיונים גזעיים, אתניים ולאומיים, והשיטה מוטמעת אצל כל אנשי האבטחה בשערי הכניסה בנמלים ובמעברים היבשתיים ומעוגנת בנהלים פנימיים בהנחיית השב"כ. גם הבאים בשעריהם של מקומות בילוי, מרכזים מסחריים, אתרי נופש ומקומות אחרים שבכניסה אליהם מתקיים בידוק ביטחוני, עוברים תיוג. אבל בניגוד לשערי הכניסה לישראל והיציאה ממנה, במקומות אלה התיוג סמוי מן העין ואינו מעוגן בנהלים רשמיים, אלא מסתמך על הוראותיו של קצין הביטחון האחראי במקום או על שיקול הדעת של המאבטח הזוטר. הוראות אלו מבוססות במידה רבה על דעה קדומה בנוגע לאזרחים ערבים.

חכו בסבלנות עד שהקב"ט יגיע

כשארבע הצעירות שבו מהבילוי העגום בדיזנגוף סנטר, הן סיפרו על האירוע לדודתן, אורנה עקאד (קראו ב"תראבוט" את גרסתה לאירועים). היא התלוותה אליהן בחזרה למקום כדי לברר מדוע נמנעה מהן הכניסה, וביקשה מהשומר לאפשר להן להיכנס בעוד היא מסבירה לו שהן אחייניותיה ושכל רצונן הוא לצפות בסרט. השומר, מצדו, עצר את זרם הכניסה לקניון ואיפשר רק למעטים להמשיך פנימה. כשהקב"ט ראה את התור הארוך שנוצר בכניסה לקניון, הוא פנה לשומר ונתן לו אישור להכניס אותן. השומר העדיף להתעלם מההוראה, וההשפלה שחשו הבנות גרמה להן לחזור לבית דודתן בפעם השנייה באותו יום.

למחרת חזרו למקום, הפעם בליווי צוות צילום של התוכנית "מה קורה" (ערוץ 2). כשהגיעו לשער הכניסה, אסר המאבטח על צוות הצילום לצלם במקום. בין הצדדים פרץ ויכוח, שבעקבותיו הגיעו לשער הכניסה מנכ"ל דיזגוף סנטר ועמו אנשי ביטחון אחרים. המנכ"ל ביקש מהצעירות להתלוות אליו למשרדו, כדי להסדיר את העניין. הן הבינו שבכוונתו להתנצל לפניהן על ההתנהגות הגזענית הבוטה של המאבטח כלפיהן ולכן הסכימו להתלוות אליו. לאכזבתן העמוקה, במקום להתנצל המנכ"ל הדגיש שמה שאירע להן מקורו בהופעתן המחשידה. הוא אף לא היסס לומר להן שדיזנגוף סנטר הוא המרכז המסחרי היחיד בתל אביב המתיר כניסת "בעלי חיים, כלבים, חתולים, פריקים, הומואים, לסביות ומיעוטים וכן, גם ערבים". האירוע הזה טרם הגיע לבית המשפט.

2. הולדת התיוג האתני

התיוג האתני שננקט כלפי האזרחים הערבים אינו תולדה של מצב קואליציוני מסוים או של מדיניות שנוקטת ממשלה כזאת או אחרת. נכון יותר לתאר אותו כהמשך טבעי של המדיניות שנוקטת הדמוקרטיה הישראלית כלפי אזרחיה הערבים מימיה הראשונים, אז היו היישובים הערביים תחת ממשל צבאי, ועיקרה שליטה ופיקוח הדוק על המיעוט הערבי. בנאומים שנשא בכנסת לא הסתיר דוד בן-גוריון את דעתו, כי הקיום הערבי בישראל הוא איום ביטחוני גדול יותר מאשר "האויב הערבי בחוץ".1 ביטול הממשל הצבאי לא מחק את התפיסה הרווחת הרואה בערבים איום ביטחוני, ולכן המדינה לא היססה להתייחס בחומרה יתרה לכל מחאה של האזרחים הערבים ולאורך השנים היתה אצבעה קלה על ההדק בכל הנוגע אליהם.

התנהגותם של אנשי המשטרה כלפי אזרחים ערבים בעת הפגנות, ההופכת אותן לשדה קרב, ספגה ביקורת בדו"ח ועדת אור שהוגש בעקבות אירועי אוקטובר 2000: "…בתוך כך חשוב לפעול על מנת לעקור תופעות של דעות קדומות שליליות שנתגלו גם אצל קציני משטרה ותיקים ומוערכים, כלפי המגזר הערבי. המשטרה חייבת להטמיע בקרב שוטריה את התובנה, כי הציבור הערבי בכללו אינו אויב שלה, וכי אין לנהוג בו כאויב", נכתב בו.

החיפוש הקפדני והמפלה שעוברים אזרחים ערבים הוא המשך של התפיסה הרואה באזרח הערבי סכנה ביטחונית בגלל השתייכותו הלאומית ולא בגלל היותו בעל רישום פלילי או ביטחוני. האזרחים הערבים עוברים זה שנים חיפוש מפלה, אף על פי שבהיסטוריה של הטרור האווירי נגד ישראל כמעט ולא היו מעורבים אזרחים ערבים ישראלים.

3. ביקור בשדה התעופה? לא תודה

אזרחים ערבים שהשתמשו בשירותי התחבורה האווירית בשנות ה-60 והלאה מעידים על הבידוק הדקדקני, הקפדני והמשפיל שעברו, אך ורק בשל היותם בני הלאום הערבי. המגמה החלה להשתנות הודות לפעילותם של ארגוני זכויות אדם (כמו עדאלה, מוסאווא, האגודה הערבית לזכויות האזרח ועוד), שהחלו לדווח על היחס המפלה כלפי האזרחים הערבים בעיקר לאחר אירועי אוקטובר 2000. ארגונים אלה דחפו את האזרחים הערבים להפסיק לשתוק לנוכח העוולות שהם מנת חלקם וסייעו להם להבין שהיחס הנוקשה כלפיהם בנמלי התעופה נובע מאפליה מכוונת ומתיוג אתני.

אם תתנגדו, אתם עשויים למצוא את עצמכם מואשמים בתקיפת עובד ציבור. צילום: cc by-Matthew Wilkinson

האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ נגד רשות שדות התעופה, שירות הביטחון הכללי ומשרד התחבורה בדרישה שיחדלו מלהשתמש בלאום הערבי כקריטריון בעת ביצוע הבדיקות הביטחוניות בשדות התעופה. טרם התקבל פס״ד (כל הפרטים כאן). למרבה הצער, היחס הגזעני והמתנשא כלפי האזרחים הערבים מגיע לשיאו במקרים שבהם אדם שכבודו נרמס לאורך כל הבידוק מביע מחאה או מחמיץ פנים לאנשי הביטחון. במקרים רבים מוגשת תלונה דווקא נגד אזרח העושה זאת והוא אף עלול להיעצר על ידי המשטרה בנתב"ג בעילה של הפרת נהלים, הפרעה לעובד ציבור או תקיפת עובד ציבור בעת מילוי תפקידו.

זה היה גורלם של שני צעירים מהצפון, שבאו לנמל התעופה ב-28 במרץ 2009 כדי לטוס ליוון. הם התייצבו בשדה התעופה בשלוש לפנות בוקר, שש שעות לפני שעת ההמראה. כשאיש הביטחון שעיין בדרכוניהם גילה שהם ערבים, הוא החל לתשאל אותם תשאול קפדני והדביק על חפציהם מדבקה עם הספרה 5. לאחר שעברו הליך בידוק ממושך שבו לא נמצאו כל ממצאים חשודים ועדיין לא הורשו לעלות למטוס, ביקשו להתלונן לפני בכירים במערך הביטחוני בשדה התעופה, אבל שני מנהלים בכירים שעמם שוחחו רק שבו והבהירו להם כי עליהם להתחיל את הבידוק מחדש. אחד מאנשי האבטחה שליוו את המנהל הבכיר התייחס לשני החברים בזלזול ונקט כלפיהם אלימות מילולית, אבל המנהל הבכיר שתק והורה להם להמתין למשטרה. המשטרה הוזמנה, מכיוון שנגד שני הצעירים הוגשה תלונה, והם נעצרו לעיני כל הנוסעים. לבסוף נחקר רק אחד מהם, בחשד לביצוע עבירות, הפרעה לעובד ציבור ותקיפת עובד ציבור. ב-6 באוקטובר 2010 קיבלו שני החברים מכתב ממשטרת ישראל, שלפיו נסגר התיק מאחר שנסיבות העניין אינן מצדיקות את המשך החקירה או העמדה לדין.

אבל גם אם אזרח ערבי הצליח לעבור את מכשול הזיהוי האתני (מראהו החיצוני אינו ערבי "אופייני", אנשי הביטחון אינם שומעים בקולו מבטא ערבי), הוא עדיין אינו פטור מיחס מפלה. אין אפשרות של ממש להעלים מוצא והשתייכות אתנית. אם באחת העמדות המוצבות בדרך לדוכן העלייה למטוס מתברר לבודק הביטחוני, מתוך עיון בדרכונים, כי אחד הנוסעים הוא ערבי, מובילים את הנוסע הצדה לצורך תחקור. השאלות מתייחסות לא פעם לעניינים שהמרחק בינם לבין הצורך הביטחוני הוא כרחוק מזרח ממערב. במקרה הטוב, תחקור מסוג זה מבוצע פעם אחת. לא פעם שותפים בו כמה אנשי ביטחון, שמתחלפים ביניהם. בסוף התשאול מדביק איש הביטחון על חפציו של הנוסע מדבקה עם ספרה בין 1 ל-6. הספרה היא שקובעת את המשך הבידוק הביטחוני. נוסעים ערבים זוכים בדרך כלל בספרות 5 או 6, המצביעים על דרגת סיכון גבוהה.

מדבקה מס' 5. לטרוריסטים בפוטנציה. צילום: cc by-Kai Hendry

המשך התהליך כולל העברת הכבודה דרך מכונת השיקוף, ריקון המזוודות ובדיקת כל חפץ וחפץ בנפרד, תשאול לגבי חלק מהחפצים (בחלק מהמקרים בידוק זה מתבצע לנגד עיניהם של שאר הנוסעים, בלי להתחשב בפרטיותו של הנוסע או ברגשותיו), מעבר בשער לגילוי מתכות ובידוק גופני ידני. בבדיקה זאת, איש הביטחון ממשש את גופו של הנוסע מעל הבגדים לאחר שהוא נבדק במגנומטר. לא פעם מתבקש/ת הנוסע/ת להתפשט. איש הביטחון אף יכול לבקש מן הנוסע/ת לפשוט את בגדיו התחתונים, בתואנה של צורך ביטחוני. אופן הבידוק המשפיל והפוגעני, שיכול במקרים רבים להגיע עד כדי הטרדה מינית, גורם לנוסעים רבים לוותר על הנסיעה לחלוטין.

4. פגיעה בזכות לפרטיות, שוויון וכבוד

כך קרה למרצה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, שהוא חבר הנהלת המערכת של כתב העת יוקרתי היוצא לאור בבריטניה. המרצה, תושב בית צפאפא, יצא לנתב"ג כדי לנסוע ללונדון, לישיבה השנתית של מערכת כתב העת. אנשי הביטחון בשדה התעופה העבירו אותו את כל שלבי הבידוק שהוזכרו לעיל, כולל בידוק גופני בחדר צדדי (אף על פי שלא נתגלו ממצאים מחשידים בבדיקות המקדימות). הבדיקה היתה דקדקנית. הבודק ירד מהראש, דרך האוזניים, הצוואר ובתי השחי עד המותניים, שם התעכב מעט, עד כפות הרגליים.

בשלב השני של הבדיקה הכניס מתחת למכנסיו של המרצה מקל מצופה בד, שבקצהו חומר כלשהו ובאמצעותו מישש את פלג גופו התחתון, כולל איבריו המוצנעים. תחושות העלבון והפגיעה בפרטיות שאפפו את המרצה לאורך כל הבדיקה הביטחונית חצו את האיזון בין שיקולי הביטחון לפגיעה בזכויותיו של פלוני לפרטיות, שוויון וכבוד. המרצה הלין בפני אנשי הביטחון על תחושת ההשפלה והפגיעה בכבוד שנגרמה לו, אבל לשווא. הממונה על הביטחון הסביר לו, שכל עוד אנשי הביטחון לא ישלימו את עבודתם הוא לא יוכל לעלות למטוס.

המרצה סירב לשתף פעולה עם הבודקים ויצא מהחדר. הוא ביקש מאנשי הביטחון לדבר עם הגורם הבכיר ביותר בנתב"ג, אבל בקשתו נתקלה בסירוב. הוא התקשר לבריטיש איירווייז, החברה שעמה היה אמור לטוס. נציגת החברה הביעה הבנה למצבו, אבל אמרה שאין בידיה לעזור בעניין הבידוק. היא יכולה רק לזרז את ההליך, כדי שלא יפסיד את הטיסה. האיש חזר לתחנת בידוק התיקים והתבקש לשוב לחדר הצדדי עם אנשי הביטחון. בחדר חיכו לו שני בודקים – אחד מהם ביצע חיפוש על רגליו וכפות רגליו ואז ניגש הבודק השני וביקש ממנו לשלשל מטה את מכנסיו עד הברכיים. המרצה אמר לבודק שהוא יפשיל את מכנסיו רק אם כל הנוסעים יידרשו לעשות זאת ושב לביתו.

בין בדיקה ביטחונית לתקיפה מינית

חוויה משפילה דומה עברה ד"ר גאנם, שהיתה אמורה לצאת לכנס אקדמי בצרפת. לאחר שנכנסה לחדר הצדדי לצורך חיפוש גופני, החלה הבודקת למשש את גופה של ד"ר גאנם. משהחלה לגעת בחזה והתמקדה בחלק זה בגופה, הרגישה ד"ר גאנם מוטרדת מינית ושנחצה הגבול שבין בדיקה ביטחונית לתקיפה מינית והשפלה. היא יצאה מהחדר המומה ומבוהלת.

מערך הבידוק שתואר כאן גוזל מזמנו של הנוסע שלוש שעות בממוצע. לאורך כל הזמן הזה נתקל הנוסע הערבי ביחס של השפלה. אחרי שהסתיים הבידוק הביטחוני ממשיך הנוסע הערבי לעמדת החתמת הדרכונים והצ'ק-אין. במקרים רבים נצמד אליו איש ביטחון, אבל לא תמיד הנוסע הערבי מודע לכך. לא אחת איש הביטחון אוסר על הנוסע הערבי לשוחח עם הנוסעים בשדה התעופה או להיכנס לחנויות הפטורות ממכס עד להמראה.

5. כפתורים וצפצופים

גם בשובם הביתה מארצות הים, קשה לומר שדרך המלך פתוחה לפני האזרחים הערבים. ברוב המקרים, אנשי הביטחון הישראלים ממתינים לנוסעים אזרחי המדינה בשער הכניסה לטרמינל. אם איתרו אזרח ישראלי בעל זהות ערבית, הם מבקשים ממנו להתלוות אליהם לחדר צדדי, שלרוב ממוקם בפינה מרוחקת של הטרמינל. לרוב, אנשי הביטחון הישראלים מפשפשים בכליו של האזרח הערבי עוד לפני שזה עבר ולו אחת מהתחנות במסלול הבידוק המקומי.

ח'ליל הגיע לשדה התעופה באי היווני רודוס ב-2 בדצמבר 2010, שם טייל עם קבוצה שרוב אנשיה היו יהודים ישראלים. ח'ליל וחברו היו הערבים היחידים בקבוצה. משהתגלתה זהותם הערבית, הם הופרדו מהקבוצה. הבודקת הישראלית עיינה בדרכונו של ח'ליל, ביקשה ממנו לפנות לעמדת בידוק ושם המטירה על ראשו גשם של שאלות שפגעו בפרטיותו. מיד עם תום התשאול לקחה הבודקת את דרכונו ואת כרטיס השירות הלאומי שהציג לה. היא חזרה לאחר דקות אחדות בלוויית בודק אחר, שהזדהה כבכיר וביקש מח'ליל לענות על שאלות דומות לאלה ששאלה הבודקת הראשונה. הבודק הבכיר שם דגש רב יותר על עבודתו הנוכחית של ח'ליל – מאבטח מטעם משרד הבריאות בבית החולים רמב"ם בחיפה.

יחס מיוחד. צילום: dlisbona, cc by-sa-nc

ככל הנראה, תשובותיו של ח'ליל לא סיפקו את הבודקים ולכן הוא עבר תשאול שלישי. הפעם שאלה את השאלות בודקת שקודם לכן ראיינה את חברו לטיול. זו ביקשה ממנו לענות על שאלות המתייחסות לחברות ביניהם, כדי לבדוק את מידת ההתאמה בין התשובות שלהם. בסוף תשאול זה נבדקו חפציו של ח'ליל במכונת שיקוף. בבדיקה לא נמצאו ממצאים חשודים כלשהם, אבל הבודקים החליטו להמשיך להעניק לו יחס מיוחד. הם רוקנו את תיקיו בחדר צדדי בשדה התעופה ובדקו כל חפץ וחפץ. באותה עת התבקש ח'ליל להצטרף לבודק לחדר צדדי אחר, שם עבר בדיקה ביטחונית קפדנית שבה מישש הבודק בידיו את כל גופו מראשו עד כפות רגליו.

מכשיר המגנומטר שסרק את גופו צפצף בעת שנגע בכפתור מכנסיו. הבודק ביקש ממנו לפשוט את מכנסיו והוא לא התנגד, למרות תחושת ההשפלה שחש לאורך כל הבידוק. תחושה זו הגיעה לשיא בעת שהבודק העביר את המגנומטר על פלג גופו התחתון וקירב אותו לאזורים אינטימיים בצורה פולשנית ופוגענית, אף שהוסבר לו כי המכשיר צפצף מכיוון שהתקרב לכפתור עשוי ממתכת. בסוף הבידוק הגופני התבקש ח'ליל להתלוות לבודקים כדי לבדוק שוב את תיקיו ותכולתם. בסיום הבידוק הממושך הוצמדו לו ולחברו שני בודקים, שעברו אתם את תחנות הבידוק השגרתיות בשדה התעופה ברודוס. אחד מאנשי הביטחון הישראלים אף עלה למטוס וטס אתם לישראל.

6. הפתרון: חקיקה

לבידוק המבוסס על תיוג אתני יש תוצאה אחת: פגיעה בזכויותיהם של האזרחים הערבים. לכך יש השלכות רבות, שהבולטת בהן היא הפרת האיזון בין שמירה על זכויות האדם לשמירה על הביטחון. עם הזכויות שמפר הבידוק הבטחוני המתבסס על תיוג אתני נמנות הזכות לשוויון, שהרי אזרחים יהודים אינם נדרשים לעבור שרשרת בידוק זהה. לעניין זה יפים דבריו של השופט בדימוס אהרן ברק על חשיבותה של זכות השוויון:

"הצורך להבטיח שוויון הוא טבעי לאדם. הוא מבוסס על שיקולים של צדק והגינות. המבקש הכרה בזכותו צריך להכיר בזכותו של הזולת לבקש הכרה דומה. הצורך לקיים שוויון הוא חיוני לחברה ולהסכמה החברתית שעליה היא בנויה. השוויון שומר על השלטון מפני השרירות. אכן, אין גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם".2

זכויות נוספות הנרמסות כתוצאה מהליך הבידוק הביטחוני המבוסס על תיוג אתני הן זכות כבוד האדם וחירותו, הזכות לחופש תנועה והזכות לפרטיות (ערך יסוד במשפט הישראלי, בהיותה אחת החירויות המעצבות את אופיו של המשטר במדינה כמשטר דמוקרטי).

אולם המדינה אינה מודה שאזרחיה הערבים עוברים בידוק ביטחוני המתבסס על תיוג אתני. מוסדותיה מכנים את הבידוק שעוברים האזרחים הערבים "בידוק דיפרנציאלי". לפי גישה זו, הבידוק מתבסס על מאפיינים רלוונטיים לביטחון המדינה והתעופה הישראלית, ומהם נגזרים נהלים שונים המסדירים אותו. רשות שדות התעופה מוסמכת, על פי המשפט הישראלי, לבצע "בידוק דיפרנציאלי" בציבור הנוסעים, וסמכות זאת מעוגנת בכמה וכמה חוקים, המעניקים לרשות שדות התעופה ולאנשי הביטחון סמכות להבטיח את חיי הציבור ואת ביטחון המדינה באמצעות בידוק וחיפוש המתבססים על חשד או חשש סביר לפגיעה בביטחון הציבור, ביטחון המדינה וחיי אדם. הם אינם מעניקים סמכות לבחור קבוצת לאום או קבוצת אזרחים ולבדוק נוסעים רק משום השתייכותם אליה. מאחר שהשב"כ הוא חלק מרשויות המדינה, חל עליו המשפט המינהלי, המחייב אותו לפעול באופן שוויוני כלפי האזרחים ולא להבחין ביניהם בהתבסס על הקריטריון האתני.

לסיכום, אי-קיומה של הוראה בחוק המתירה או האוסרת את השימוש בתיוג האתני נותן לרשויות לגיטימציה להשתמש בשיטה זאת, שכן בלעדיה אין כללי משחק ברורים ואין למי לתת דין וחשבון.

הכותבת היא עורכת דין. הפוסט מבוסס על מקרים עליהם עבדה בעת התמחותה בעדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל

1 כפי שמתאר יאיר בוימל בספרו "הממשל הצבאי ותהליך ביטולו, 1987-1958", המזרח החדש (כרך מ"ג, עמ' 156-133)

2 בג"ץ 935/87, סיעת העבודה נ' מועצת עיריית ת"א-יפו, פ"ד מב (2), 309, עמ' 327

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דרור ק

    כמה תקיפות קטלניות כלפי אזרחים תמימים בוצעו בישראל על-ידי ערבים מוסלמים? כמה על-ידי יהודים או בני קבוצות אחרות? האם התקיפות הקטלניות בוצעו רק בידי גברים? האם הם בוצעו רק על-ידי חילונים? האם הייתה איזושהי הבטחה או התחייבות של הנהגת הערבים המוסלמים בישראל לפעול בנחישות נגד תקיפות קטלניות מהסוג הנ"ל? התשובות ידועות: לא רק ערבים מוסלמים ביצעו תקיפות קטלניות נגד אזרחים תמימים, אבל שיעורם בקרב התוקפים גבוה בצורה מטרידה. התוקפים היו גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, חילונים ודתיים. המשותף לרובם הגדול – שהם היו ערבים מוסלמים. הנהגת הערבים המוסלמים בישראל – אותם אנשים שאוכלוסייה זאת בחרה לייצג אותם בכנסת, ראשי הארגונים שמייצגים אותם (כמו למשל "ועדת המעקב"), לא עשו דבר כדי לצמצם את תופעת התקיפות הקטלניות, ולפעמים אף עודדו אותה. רק לאחרונה נרשמו התבטאויות המעודדות חטיפות של יהודים ישראלים בעקבות מה שמכונה "עסקת שליט". במצב כזה, קשה לבוא בטענות למאבטחים שמבקשים לבדוק בצורה יסודית ערבים מוסלמים. אי-אפשר לראות בזה גזענות כל עוד התנאים הבסיסיים הנ"ל לא השתנו, ואפשר לשנות אותם.

  2. רגב ק

    הפתרון. חקיקה? ברצינות? ואם אכן יחוקק איסור השימוש בתיוג אתני זה אומר שהתופעה תיפסק או שלא ימציאו דרכים ותקנות לעקוף אותה?

  3. סמי

    תראה לי איפה כתוב שרוב התקיפות הקטלניות בוצעו ע"י ערבים מוסלמים שהם אזרחי ישראל. אני דווקא זוכר מעשי רצח ותקיפות רבים מאוד שבוצעו ע"י יהודים כנגד יהודים או ערבים. האם זה אומר שלכל היהודים צריכים לבדוק בנתב"ג אם הם מחביאים בתחתונים אמל"ח? התגובה שלך היא תגובה גזענית טיפוסית שאומרת שכל הערבים הם טרוריסטים בפוטנציה. מקווה שתזכה ליחס דומה בנמלי התעופה בחו"ל רק כי אתה ישראלי. אולי אז האסימון יפול.

  4. דמוקרט

    גם עם שיטת הפרופיילינג, הכמות של הבדיקות החוזרות ונשנות של אותו אדם כולל התחקירים האישיים היא חסרת כל קשר לבטחון.
    מעבר לכך, עובדה שבארה"ב אלופת הבטחון ולמודת הטרור לא משתמשים בפרופיילינג האתני. אזרחים ישראלים ערבים לא השתתפו בטרור אווירי יותר מיהודים, לכן אין סיבה ליחס המיוחד.

  5. מואיז פינטו

    אמר ראש ממשלת אוסטרליה

  6. מאור

    מעניין לשמוע כמה הבדיקות הביטחוניות הללו מטרידות בעיני מי שעובר אותן, בהשוואה לנושאים אחרים. אפליה בעבודה ובקבלת שירותים ציבוריים, למשל, נראות לי חשובות יותר ופחות מבוססות.

  7. יוסף בן משה

    הכותבת חוזרת פעמים רבות על הפגיעה שבזכויות האדם הבסיסיות כתוצאה מהתיוג האתני, ואין ספק שהיא צודקת.

    ההשפלות העוברות על אזרחי ישראל ממוצא ערבי חייבות להיפסק ומיד.

    יחד עם זאת אינני מבין מדוע הכותבת עצמה משתמשת בתיוג אתני כאשר מכנה את אזרחי ישראל ממוצא ערבי כבני "הלאום הערבי" ?

    על הכותבת- שהיא עורכת דין, לדעת שכולנו בני הלאום הישראלי וכי ראשיתו של התיוג האתני בסיווג אזרחי מדינה ב"לאומים" לפי שיטת המילאט האות'ומני, המתבססים על שייכות אתנית או אתנית-דתית.

    "לאום" אחרי המהפכה הצרפתית, הוא השם הקיבוצי של כלל אזרחי המדינה ואני מזמין בזאת את הכותבת ואת כלל אזרחי המדינה להצטרף לדרישת העמותה "אני ישראלי" למחוק את התיוג האתני "לאום יהודי" או "לאום ערבי" ובמקומו לרשום "לאום ישראלי".

  8. חסן

    עצם קריאת הכתוב גורמת לאי נוחות ועוגמת נפש, עד כמה וכמה לעבור סיטואציה דומה…
    לדעתי הלקח טרם נלמד, אי שיוויון יעמיק את אי השיוויון ו"התהום" של אי צדק לא תסלח לעושקים, לא לסובלים בשקט ולא למתבוננים.
    הדוגמאות בכתבה הם קצה הקרחון אבל כנראה עדיין הרבה פחות חשובות ממחיר הקוטג'…

  9. דניאל

    זה נכון, במיוחד בישראל שכל הטרוריסטים (כאלו שיפגעו בטיסות וכדומה להוציא את נוער הגבעות כאן מהכלל) הם מוסלמים ואילו לא כל המוסלמים הם טרוריסטים. לכן אני יכול להבין את הבידוק הבטחוני המוגבר בשדה התעופה כי בשביל למנוע את הפיגוע הבא אי אפשר להיות יפי נפש.
    לעומת זאת יש אפליה הרבה יותר גדולה בשירותי התברואה העירוניים,בחינוך, בקבלה לעבודה ובשילוב המגזר הערבי בחברה הישראלית בכלל. את הבעיה הזאת צריך לפתור.

  10. לציונים זיכרון קצר יודו-צנטרי

    אילו היו לעולם עיניים רגישות לעוולות שהביאה הציונות לעולם, זו היתה מתקפלת ונכנעת לנורמות אחרות. הרי עד השואה יהודים סבלו מגזענות, ואחריה התירה להם אירופה לאמץ את אותן השיטות כלפי אחינו הערבים.

  11. לכבס את הכביסה המלוכלת (בחוץ)

    נסיונו יתועד ויזכה לכתבה ברבים מעתוני העולם. הידיד מוכר לרבים מהקוראים בשמו ובמקצועו. לכן חכו קצת. הדבר יתפרסם גם במסכים המרצדים.

  12. דרור ק

    יש אכן פער בלתי-הגיוני בין הבדיקות שעובר יהודי ישראלי לבין הבדיקות שעובר ערבי ישראלי בנתב"ג (לשון זכר מתייחסת כאן גם לנשים). אני מודה שאני קצת מוטרד מהעובדה שיהודים כמעט אינם נבדקים (אף שיש גם יהודים אלימים כידוע), לעומת ערבים שנבדקים הרבה מעבר לדרוש. גם ההשפלות וחוסר ההתחשבות והאדיבות מיותרים לגמרי.

    ההבדל הזה הרבה פחות מובהק כשמדובר בכניסה לקניונים, תחנות אוטובוס ורכבת וכדומה. למשל, בכניסה לתחנה המרכזית בירושלים יש בדיקות מחמירות ליהודים ולערבים כאחד.

    מבחינה סטטיסטית, וזאת עובדה, ערבים מוסלמים היו מעורבים ברוב התקיפות הקטלניות נגד אזרחים במקומות ציבוריים במדינה שלנו, ובחלק גדול מאוד מהתקיפות הקטלניות באזור הזה של העולם, כולל אירופה, דרום אסיה, צפון ומרכז אפריקה. מבחינת מוסדות האבטחה, ערבי נתפס כמסוכן יותר מאדם אחר, ואי-אפשר לומר שזו גזענות. יותר מזה – גם אי-אפשר לומר שזה עניין לגמרי מקרי. רק לאחרונה הודיעו מנהיגים פלסטיניים על שאיפתם לחטוף ישראלים, לאחר שחרור גלעד שליט. ההודעה הזאת לא זכתה לגינוי מאף מנהיג ערבי ישראלי. להפך מנהיגי הציבור הערבי-ישראלי הביעו, למרבה הזוועה, תמיכה מרומזת בהודעה הזאת.

    בארה"ב מסרבים להשתמש ב"אפיון אתני" בבדיקות אבטחה מסיבות אידאולוגיות ופרקטיות (בשדות התעופה של ארה"ב עוברים הרבה יותר אנשים מהרבה יותר קבוצות). התוצאה היא שבנמל תעופה אמריקאי כל הנוסעים, באופן שוויוני, צריכים לחלוץ נעליים, לעבור בדיקות מתישות, להשאיר טביעות אצבעות וכו'. כלומר, במקום לאמלל רק את מי שדבק בו חשד סטטיסטי, הם מאמללים את כולם. אמנם שוויוני, אבל לא פתרון נעים במיוחד לאף אחד.

  13. עיניים לראותEYES2C

    דמוקרט מתייחס א-פריורי לאדם כאדם ולא כ"חשוד סטטיסטית". והגזען מתסכל על צבע העור, על הלבוש ‫—‬ ובארץ נוהג גם על-פי הרישום בת"ז ‫—‬ לשם כך הרי נועדה הדת והרבנות הציונית. כי אם לא היתה האפלייה הרשמית מונהגת, היתה עלולה להתפתח כאן "מדינת כל אזרחיה"… וזה היה מסוכן מאוד לאידאולוגיה הציונית.

  14. פריץ היקה(הצפונבוני)

    הכותב מתיחס רק לתקיפות על רקע העימות הישראלי פלסטיני. רוב מעשי רצח ונסיונות לרצח הם ע"יהודים. דם הנרצח ,אותו הדם בלי הבדל מוצאו אשיותו או מגדרו.

  15. פריץ היקה(הצפונבוני)

    והם תמיד ימציאו אמצעים חדשים לזהוי לא יהודים והבודקים ואלו שמעליהם מבינים את ,,רוח המפקד" ולכן יקבלו גבוי לכל מעשה ונדליזם וסדיזם.

  16. עדי בן יעקב

    הבעיה ששירותי הביטחון והאנשים שעובדים שם הםדבר ראשון גזענים ונהנים להתעלל בערבים ללא שום קשר לפרופיל שלהם. בכלל כל המערכתה זאת יכלה לעשות את אותה עבודה בדיוק בצורה הרבה יותר נעימה וחלקה לרוב האנשים. למשל לעשות פרופילים חיוביים לא רק שלילים. אבל הם נהנים לקחת נוסע ערבי ולהתעלל בו ללא שום סיבה ולהעליב אותו. (אגב הפסקת הפרופיל האתני לא תשנה את הבעיה. הם ימשיכו להתעלל בערבים ללא שום קשר )

  17. רתם

    המגיבים כאן מיתממים לנוכח תאורי המקרים שבמאמר. אני אומר יותר מכך, הטרדת מרצה שמוזמנ/ת לכנס בחול, מיועדת להשפיל אזרחים פלסטינים. אין לה שום מטרה בטחונית. שרותי הביטחון הענפים והמתוקצבים, עוקבים ומאזינים לאזרחים ערבים ואין להם צורך בבדיקה הגופנית ושפיכת בקבוקי השמפו. הקשת מחשב אחת במסך תגלה להם את הפרטים הדרושים להם. ההצגה הזו נועדה להשפיל, "לשים במקום" ולשמור את האזרחים הערבים בפחד מהמדינה, למנוע מהם לחיות חיים חופשיים, לנפוש, להשתלם בחול ועוד. עובדה היא שרבים מוותרים ונמנעים מראש. אלה שמוותרים, לא עושים זאת כי תוכניתם לפגוע בנוסעים אחרים התגלתה, אלא מפני שקשה לשאת בהשפלה הזדונית והמכוונת.

  18. דרור ק

    אתה חושב שזה בסדר שרשויות האבטחה יכולות למצוא מידע מקיף על כל אדם בלחיצת כפתור? אם זה נכון, זה מטריד מאוד. אני לא בטוח שהייתי רוצה שכל איש אבטחה בנתב"ג יוכל לברר את כל הביוגרפיה שלי בכל פעם כשאני מבקש לנסוע לחו"ל. מצד שני, איש האבטחה אכן צריך לדאוג שאני אעלה על המטוס וארד ממנו בשלום. הכלי היחיד שיש לו כדי להכריע אם האדם שמולו דורש בדיקה שטחית או מקיפה, מבלי לפגוע אנושות בפרטיות של כל תושבי המדינה, הוא כלי סטטיסטי. התבטאויות אחרונות מטרידות של מנהיגים ערבים-ישראלים מסוימים גורמות לסטטיסטיקה הזאת להיראות יותר מאיימת. כשלעצמה, ההסתמכות על הנתונים האלה לא יכולה להיחשב גזענות.

    לשם השוואה – כשהיה חשש ממגפת שפעת עולמית, הציבו בחלק מנמלי התעופה בעולם מכשיר למדידת טמפרטורת הגוף, ועיכבו כל מי שהטמפרטורה שלו עלתה על 38 מעלות לפי המכשיר.

  19. ניר

    מה לעשות שהם הביאו את זה על עצמם אף אחד לא הכריח אותם להתפוצץ על אזרחים