• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

מאיים על הסדר

"העולם הזה" היה העיתון הראשון שניסח כאן מהו תחקיר עיתונאי, כזה שמפשפש במקום החשוך – לא רץ ומצטופף עם העדר מתחת לפנס. ענת סרגוסטי מסבירה מדוע ראוי שעורכו, אורי אבנרי, יקבל את פרס ישראל
ענת סרגוסטי

אפתח בגילוי נאות: עבדתי עם אורי אבנרי יותר מעשור. אני חבה לו את כל מה שאני יודעת על עיתונות, על אתיקה עיתונאית, על אומץ, על יושרה מקצועית, על התוכן שיצק לאימרה שטבע: "ללא מורא, ללא משוא פנים". אני חבה לו את פתיחת הדלת והאפשרות שהעניק לי להפוך לחברת מערכת "העולם הזה", אי שם בתחילת שנות השמונים.

השבוע המליצו רינו צרור, דורון צברי ויאיר לב על הענקת פרס ישראל לאורי אבנרי. אין ספק שתרומתו לחברה ולמדינה בישראל הינה ללא שיעור, וקשה ברשימה אחת קצרה למנות את כל השפעותיו והישגיו. אולם ייתכן שיש היום מי שאינם מודעים להשפעתו.

אורי אבנרי. יושרה מקצועית ואישית. צילום: ygurvitz, cc by-nc-nd

שורה ארוכה של עיתונאים, עורכים וצלמים גדלה בשבועון "העולם הזה", שאותו רכש אבנרי עם שותפו (אז) שלום כהן (ז"ל) מיד אחרי מלחמת העצמאות ושאותו ערך שבוע-שבוע עד למכירתו ב-1991. כל האנשים האלה התפזרו אחר כך בכלי התקשורת השונים ולקחו איתם את מורשתו של אבנרי (רשימה חלקית בלבד: רינו צרור, דן מרגלית, רונן ברגמן, סילבי קשת, אורי דן, נתן זהבי, אהרן בכר, חיים ברעם, נתן זך ואפילו שר החינוך, גדעון סער).

"העולם הזה" היה מוצר ייחודי בנוף התקשורתי בישראל, וככזה סלל דרך לעיתונות כפי שהתפתחה מאז ועד היום. הוא היה שם ראשון. הוא עיצב במידה רבה את המסגרת העיתונאית המקצועית והאתית. הוא היה העיתון הראשון שניסח כאן מהו תחקיר עיתונאי, כזה שאינו מפחד מאיש, ומפשפש במקום החשוך – לא רץ ומצטופף עם העדר מתחת לפנס. "העולם הזה", בעריכתו של אבנרי, רשם לזכותו רשימה ארוכה של הישגים עיתונאיים: חשיפת פרשת ידלין, פרשת עופר, פרשת לוינסון, פרשת קסטנר, הטבח בכפר קאסם; הוא כיכב בפרשת עסק הביש, ואפילו בפרשת קו 300 (שכיכבה לאחרונה בסרטו המצוין של גידי וייץ) היה שחקן מפתח; לולא הוא, ספק אם היתה הפרשה נחשפת כך. בעשרים השנים האחרונות – מאז סגר "העולם הזה" את שעריו – קשה למצוא תחקירים נוקבים, רציניים, חשובים, מעמיקים, המאיימים על הסדר הקיים כמו אלו שהוביל.

במהלך השנים גילה אבנרי אומץ לב אישי וציבורי רב. למשל, כאשר סירב להסתיר את נוכחותה של הצנזורה הצבאית והקפיד להותיר כתמים לבנים בכל מקום שידה מחקה קטעים מן הטקסטים בעיתון. הוא גילה אומץ לב כאשר כתב ופירסם מדי שבוע רשימות וכתבות שחשפו את התנהגותם הרעה של נבחרי הציבור והפקידות הבכירה, הוא גילה אומץ לב כאשר המשיך לדבוק בדרכו המקצועית והפוליטית אף שהיה מאוד לא פופולרי בלשון המעטה, ואפילו הותקף פיסית. הוא גילה יושרה מקצועית ואישית. מעולם לא היסס להביע את דעתו, לא ויתר על מאמר, ידיעה, כותרת, או תחקיר בגלל מניעים אישיים.

אורי אבנרי לא רק היה עיתונאי ופוליטיקאי (חבר כנסת יותר מעשר שנים), הוא אדם בעל תפיסת עולם הומניסטית מגובשת ולעתים קרובות רתם את העיתון בעריכתו לקידום אותם ערכים. כך עמד בראש המפגינים נגד הכפייה הדתית בשנות השישים, הפגין לביטול הממשל הצבאי על היישובים הערבים בישראל, מחה נגד הפקעת אדמות, טיפל בנחישות בחיסול המעברות, העלה לסדר היום את אפליית המזרחים בישראל, וכן, גם הגדיר רכילות מהי וסיפק את הבמה הראשונה לאבי מדורי הרכילות "רחל המרחלת". "העולם הזה" גם העניק לצילום העיתונות מקום שווה למילה הכתובה ואימץ בפרקטיקה את האמירה "תמונה שווה אלף מילים". העיתונים האחרים חיקו את המגמה הזאת רק בשנות השמונים.

אבנרי היה מראשוני המנסחים של הדוקרטינה שהייתה מאז לנחלת הכלל: דוקטרינת שתי המדינות. הוא ניסח אותה כשהייתה מאוד-מאוד לא פופולרית, אבל הוא לא ויתר, כתב, נפגש, דיבר, הסביר, ולא התייאש. הוא שילם מחיר אישי, פוליטי ומקצועי – אבל לא ויתר לא על עקרונות וערכים עיתונאיים, ולא על תפיסת עולמו החברתית והפוליטית. מפרסמים נמנעו מלפרסם מודעות בשבועון, כדי לאלץ אותו לחדול מן התחקירים, הממסד הדיר מודעות מהעיתון, כדי לשכנע אותו למתן את דעותיו הפוליטיות – אבל אבנרי לא ויתר באף אחת מן הזירות והמשיך ללכת בדרך שבה האמין.

עכשיו, כשהוא בן 88, אחרי שהתאלמן לפני חצי שנה מרחל, רעייתו ובת זוגו במשך 58, יכולה ועדת פרס ישראל להסתכל עליו, על פועלו, על השפעתו, על דבקותו בדרך, על אומץ לבו הציבורי, האישי והפוליטי, ובעיקר על "תרומתו לחברה ולמדינה" ולהעניק לו את פרס ישראל.

הכותבת היא מנכ"ל ארגון אג'נדה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שאול סלע

    אני מתפלא שאורי אבנרי מסכים שיציגו את מועמדותו,הדבר כרוך בלחיצת יד של בנימין נתניהו. נתן זך עם כל מה שאמר על המזרחים סירב לקבל את פרס ישראל כאשר הליכוד היה בשלטון.

  2. אורי אבנרי - איש אשכולות

    אילו רצתה המדינה לתת לאורי כרצונו היתה מסכימה לשלום צודק כדי לתגמל אותו – ואותנו. ספק אם אורי יקבל פרס ממחרחרי מדון ומלחמות.

  3. תודה ליקה

    אבנרי, שהיה בצעירותו פרו-אמריקאי, ראה והבין. היום הוא נמנה על מבקריה החריפים של מדיניות וושינגטון. זה קרה לאט – כשארה"ב הפכה לתומכת הכיבוש, למדינה שמזרימה לצבא הכיבוש נשק, כסף, ומטילה וטו על החלטות האו"ם.
    חבל שאורי לא ראה את הקורה מוקדם יותר ושתנועת השלום לא זכתה לאחדות דעות על "שתי המדינות" כשהדבר היה אקטואלי. האם אורי יזכה לראות את ישראל משלימה עם פלסטין? נקווה שכך יהיה.

  4. נועם תירוש

    אם יקרה "הנס" ואורי אבנרי אכן יקבל פרס ישראל, זה רק ישמש את אלו שעסוקים כל היום ב-'הסברה' ויוכיח את טענתם שישראל היא מדינה פלורליסטית המקבלת בברכה כל פעילות פוליטית ואף יודעת להעניק פרסים לאנשים המביעים התנגדות חריפה למדיניות הישראלית ב-40 שנה האחרונות. עדיף שהמדינה תעניק פרסים בצלמה ובדמותה לאנשים שאכן מעצבים את סדר היום כאן.

  5. עדי בן יעקב עו"ד

    אני מאלה שחושבים שבזקנתו הינו טועה טעות שמבישת את חייו אבל אי אפשר שלא להעריך את אמונתו היוקדת.

    אבל אני מתנגד שינתן לו פרס ישראל לעיתונות , לא שמישהו יכול להפחית את תרומתו הבלתי ניתנת לתאור לעיתונות הישראלית . אין כאן עיתונאי בגיל הנכון שלא יצק מים על ידיו והוא לימד את כולם בעיתונות הישראלית כפי שענת מתארת כאן. אולם פרס כזה יגמד את תרומתו ומפעלו. האיש הזה אחראי לעיצובה של ישראל אולי ברמות שרק בן גוריון אחראי . אין אדם חושב במדינה הזאת מעל גיל 45 שהאיש הזה לא אחראי בצורה כזאת או אחרת לתפיסת עולמו. לתת לו פרס ישראל לעיתונות תהא הפחתה במעמדו ובתרומתו. צריך לתת לו פרס ישראל לישראל פשוט. איזה דרגה מיוחדת מהסוג ששמור לאבות האומה. אין שום דרך להמעיט בחשיבות ההשפעה שלו על כולנו.

    למרות שכל מפעליו היו כשלון? כשלון לתפארת לא רק בעבורו אלא בעיקר בעבורינו בכדי לא רק שנזכור מה היה אלא בעיקר בכדי שנזכור מה היה יכול להיות כאן.

    אבנרי נכשל פעמים בחייו האחת שלא הצליח לשמר את העולם הזה והשניה בכל מעשיו כפוליטקאי. עדיין? פרס ישראל לישראל הייתי מעניק לו. ובטח למרות אין סוף טעויות ושגיאות שעשה? אם אפשר בעצם היה צריך לקבל פרס נובל לשלום ופרס ישראל יחדיו. ולמרות שהיום לדעתי הינו שוגה גם בשטיון השלום ובעיקר חוטא ובוגד למורשתו של "ללא מורא וללא משוא פנים"

    גילוי נאות למרות שאני מעריך שאינו זוכר אותי ולא יזהה אותי ברחוב אני תמכתי בו והלכתי בעקבות המלצותיו מיום שעמדתי על דעתי הפוליטית בגיל 13 בשנת 1965 . עד לבחירות ב1992 כל בחירות הצבעתי כפי שהמליץ, הייתי תומך של העולם הזה כוח חדש , פעיל בשלי במחנה "אבנרי" ובתנועה המתקדמת לשלום. ובעיקר קראתי כל "הנדון"ש שכתב. מעטים עקבו אחריו בדרכו הפוליטית כמוני. אם הינו שם 20 אלף איש? אני בספק. אבל אני מניח שרבים קראו את "הנדון" שבוע אחר שבוע אם אפשר ביום שלייש בלילה ליד כסית ואם לא ביום רביעי בבוקר…

    אגב לא יתנו לו אבל לשאול לשאלתך לא אופתע באם יקבל את הפרס יסרב לקבלו רק בכדי לא ללחוץ את היד לא לשמעון פרס הפשפש שעלה לגדולה, ולא לביבי נתניהו…

  6. שער המחדל ושער המשגל

    לשר החינוך השפעה ניכרת הן על זהות הועדות והרכבן וכך גם על מקבלי הפרסים, בפרט בתחומים כמו תקשורת ותרומה לחברה.

    (זו לא יד המקרה שברנע – בחירה ראויה – קיבל את הפרס במשמרת של יולי תמיר ושמואל שניצר ז"ל אמור היה לקבל את הפרס מהמר ז"ל, וכך הלאה, העיקרון ברור).

    גדעון סער החל את הקריירה העיתונאית שלו ב"עולם הזה" ויש בו גם דוק של ליברליות תל-אביבית, אבל מכאן ועד להפוך ללוביסט של אבנרי או סתם לתת לועדה לעשות את שלה – מרחק רב.

    ההימור שלי: אין למצער סיכוי

  7. לא פמיניסט אבל לא נורא

    האם שכחתם כבר את הבחורות בביקיני שעיטרו את שערו האחורי של העולם הזה? הרי אם היה יוצא היום, אנטי-ממסדיות או לא, הפמיניסטיות היו כבר מרימות את דגל המאבק בעיתון הנצלני ודורשות לסגור אותו, אם לא לשפד את ראשי עורכיו על מקלות.

  8. יוסי אמיתי

    אין לי ספק שאורי אבנרי ראוי לקבלת פרס ישראל, הן בגין תרומתו הייחודית והחלוצית לעיתונות הישראלית, הן בגין מפעל חייו כלוחם וחולם, ובמיוחד תרומתו להשרשת "תרבות השלום" בארצנו. גם יריביו הקשים ביותר לא יוכלו להתעלם מכך, שחלקים גדולים של המערכת המושגית בה נקט אבנרי, נגד הזרם, בשיח הישראלי לפני ואחרי מלחמת תש"ח, הפכו עם הזמן לחלק לגיטימי של השיח הזה. הדוגמא המובהקת לכך היא ההכרה (המאוחרת) בציבור הישראלי בעצם קיומו של העם הפלסטיני.
    יש התוהים, אם ראוי שאבנרי יקבל את הפרס (אילו הוחלט להעניקו) מידי ראש ממשלה שאת מדיניותו הוא שולל מכל וכל. שאלה זו נשאלה, כזכור, גם כאשר ועדה בראשות פרופ' ששון סומך המליצה על הענקת פרס ישראל לסופר ולמנהיג הפלסטיני-ישראלי המנוח אמיל חביבי. דווקא מקרב מחנה השלום ומהציבור הפלסטיני בתוך ישראל ומחוצה לה נשמעה אז הטענה שקבלת הפרס עלולה להעניק לגיטימציה למדיניות העומדת בסתירה מהותית למיכלול השקפת עולמו של חביבי. היו אף שטענו שאל לו לחביבי ללחוץ את ידו של רה"מ דאז יצחק שמיר, המייצג המובהק של תפיסת א"י השלמה. אמיל חביב התלבט רבות, ולבסוף (בעידודו של יאסר ערפאת) החליט להסכים לקבלת הפרס, להתייצב בגאון על בימת המעמד ההוא, ולהישיר מבט אל מעניקי הפרס, לאמור: עצם קבלת הפרס מידי אלה שמעניקים אותו היא ניצחון לאנשי השלום הצודק על הסיפוחיסטים ומחרחרי המלחמה. וכך היה.
    אני מקווה שאם וכאשר תיווצר הסיטואציה המתאימה, ינקוט אורי אבנרי, לאחר התלבטות, בשיקול דומה לזה שהינחה בשעתו את אמיל חביבי.

  9. יואש

    ענת סרגוסטי היקרה,
    איני מכירך אך יודע שעבדת עם אבנרי בהעולם הזה במשך שנים.
    אורי אבנרי הוא העתונאי הישראלי הבולט ביותר בדור האחרון.עתונאי לוחם, חוקר, מתריע, חושף מידע לציבור ולוחם ערכי ומוסרי על זכויות הפרט, האזרח באשר הוא.
    פרס ישראל רק יקטין את דמותו של אבנרי כנזקק בערוב ימיו לחיבוק הממסד שכנגדו פעל רוב ימיו.
    אורי אבנרי אינו זקוק לפרס וחבל שאוהביו יוליכו אותו למקום שהוא כעתונאי ומחנך דור עתונאים לא רצה להוביל אותם.

  10. עמירם

    פרס ישראל

    ענת סרגוסטי ב'העוקץ' הביעה תמיכה ברעיון לתת לאורי אבנרי את פרס ישראל לתקשורת. סרגוסטי הזכירה בין השאר שניים מאלה שעבדו עם אבנרי ב'העולם הזה', שותפו שלום כהן והעיתונאי אהרון בכר. סרגוסטי לא הזכירה את מה שהשניים חשבו עליו. אם זה היה תלוי בהם, אבנרי לא היה מועמד לחיות בחברת בני האדם. אם בודקים בצורה אובייקטיבית את מה שאבנרי תרם לעיתונאות הישראלית, לא ברור למה הוא לא קיבל את הפרס עד היום.
    http://www.monitin.org.il

  11. אלי אמינוב

    לאבנרי בהחלט מגיע פרס ישראל רק בשל דרישתו במלחמת יוני 67 "לעלות על דמשק". אכן לא לשוא הלך הזרזיר אצל העורב

  12. אלכס מסיס

    סיסמתו של השבועון "העולם הזה" הייתה:"בלי מורא – ללא משוא פנים" ויש לקוות שוועדת הפרס תנהג גם היא כך ותעניק את פרס ישראל לאורי אבנרי

  13. ג. אביבי

    אבנרי, בעתונו העולם הזה, היה הראשון לחשוף את פרשת הפשע נגד האנושות בחטיפת ילדי תימן ואת הניחשול המאורגן של המזרחים בידי ממסד מפא"י בראשות בן-גוריון. חבל רק שהוא הצדיק את הפשעים האיומים האלה בדעבד. זה חשוב שבעתיים לנוכח מאמציהם של האירווינגים (מכחישי שואה) ב"עתונות" הישראלית שמנסים להכחיש את הפשעים האלה (רק אתמול נתנו פתחון פה למכחיש פשעי הגזענות והחטיפות בערוץ-1).
    בנוסף, אבנרי מעולם לא נכנע ללחץ החברתי-פוליטי ולא הכליל את עצמו בעדר הציוני, גם לא נכנע לתכתיבי 'ועדת העורכים' – המקבילה הישראלית של פראוודה-את-איזווסטיה.

  14. פריץ היקה(הצפונבוני)

    מגיע לו כל פרס שבעולם אם יוצע לו לא בטוח שיסכים לקבל מאלה שהורסים כל תקוה לשלום.ֿ הח" לעיל היה בצעירות מפאיניק ,,טוב " מה שלא היה כתוב ב,,דבר" לא היה .רק אחר זמן ניכר הבנתי שמשקרים אותי וזאת במידה לא קטנה בגלל אורי וההולכים בדרכו.

  15. עדי בן יעקב

    בוודאי שלא היה פמניסט במובנו המודרני ולא פי סי אבל כל מי שהכיר מקרוב את השניים יודע שאבנרי הוא פרויקט של שניים לא רק שלו. למרות שהוא זה שעשה ודיבר וכתב. אין אורי אבנרי בלי רחל אבנרי .

  16. אלכס ליבק

    ענת, הוצאת לי את המילים מהפה.כל מי שאינו תומך ברעיון אינו מבין מהי עתונות. ביחוד עכשיו, כשהחיבור בין הון,שילטון ותיקשורת מבצע לובוטומיה יומיומית במוחו של עמישראל.