המחאה עדיין חיה

התקשורת מחכה לה בפינה, יש כאלה שחושבים שמיצינו, אבל למעשה זה בדיוק הזמן ללכת עד הסוף. איציק ספורטא על המחאה המתמדת
איציק ספורטא

להרבה אנשים ונשים לקח זמן להפנים שהמדיניות הכלכלית המהוללת של שלושים השנה האחרונות שימשה מסווה להשתלטות של מעט חברות ומעט בודדים על הכלכלה העולמית, לכדי יצירת אוליגרכיה כלכלית. רק אתמול קראתי דו"ח בנושא האי-שוויון בארה, שמצא כי בשלושה עשורים אלה רוב האזרחים לא נהנו מהצמיחה הכלכלית – ההכנסה של החמישון החמישי עלתה ב-18% לעומת 300% (!) אצל האחוזון העליון. לפני מספר ימים עיינתי בדו"ח שנקרא פני החברה בישראל וגם שם נמצא שבישראל יש אי-שוויון ועוני הגבוה משמעותית מזה שבמדינות מפותחות אחרות. אפילו קראתי מאמר של נוריאל רוביני שטען שמרקס צדק. לא להאמין, מרצה בבית ספר למנהל עסקים (אוניברסיטת ניו יורק) מגלה את מרקס!

אבל בעוד אנחנו עדים למאבקים ציבוריים ההולכים ומתפתחים במדינות רבות, דווקא כאן נראה שיש כאלה שחושבים שזמן המחאה עבר. לאלה אפשר לומר: לא רק שזמן המחאה לא עבר, אלא שעכשיו יותר מתמיד יש להגביר אותה. עד עתה לא נעשה שום ניסיון לשנות באופן מהותי את המדיניות הכלכלית (ואל תאמרו לי טרכטנברג) – יש החלטות, יש ועדות, אבל בינתיים לא קרה הרבה. אפשר להתבשם בהישגים הרבים שהושגו, אבל אלו ייעלמו כלא היו אם לא ילוו במאמץ מתמיד לשמר את הלחץ הציבורי על מקבלי ההחלטות.

עיבוד: שוקי גלילי (לחצו להגדלה)

האחרונים, כשמם כן, מקבלים החלטות אבל לא יותר מכך. קבלת ההחלטה אינה ערובה שאכן היא תקוים. יתרה מכך, גם חוקים הם בגדר הצעה שלא צריך ליישם, בעיקר אלה שנוגעים לנושאים חברתיים. כמו כן, צריך לזכור שיש כאלה שדווקא תומכים במחאה אבל תפישת עולמם שונה מזו שמתבטאת אצל דוברי המחאה, ויש כאלה שיאמרו שהבעיה אינה חברתית אלא כלכלית גרידא, ושתחרות ושוב תחרות תביא לשיפור המצב הקיים.

ועוד דבר אחד נוסף צריך לזכור: התקשורת הממסדית בישראל מתעייפת מהר ורצה תמיד אחרי אותו משהו חדש, שבדרך כלל הוא לא ממש חדש אלא רק נראה כזה. בשלב זה, היא מצפה בכליון עיניים להכריז על הכישלון של המחאה, בדיווחים על ההפגנות במוצאי השבת הקרובה. אני רואה בעיני רוחי אנשי תקשורת שכבר מחדדים את קולמוסם וכותבים שההר הוליד עכבר כי היו בהפגנה רק 100 אלף מפגינים, ובפעם הקודמת היו חצי מיליון, מה שיוכיח לדידם שהמחאה גוועת.

מתחילת המחאה מנסים לומר שזו מחאה שאינה מייצגת את מי שבאמת צריך לייצג את הנפגעים העיקריים של השיטה הכלכלית הנוכחית, העניים, חסרי הדיור, עובדי הקבלן ועוד. לא משנה שאותם דוברים תמכו במדיניות שהביאה את אותם עניים למצבם הנוכחי. לא משנה שדוברי המחאה מדברים על דיור ציבורי ועובדי קבלן כיעדים מרכזיים של המחאה, הרי אי אפשר להאמין להם כי הם והן דואגים רק לעצמם.

עד אשר לא יבינו אלו הקובעים במוסדות השלטון הקיימים שהמדיניות שנקטו בה עד היום לא יכולה להיות המדיניות של מחר, יש להמשיך במחאה. קבלת עקרונות היסוד של המחאה, מלווים בתוכנית מסודרת של יישומם, בפיקוח מתמיד על היישום הזה ובשיתוף קבוע של אזרחים בתהליך, רק אלה יהוו שלב שבו המחאה תוכל לשנות את פניה (וגם אז שינוי הפנים לא אומר הפסקת הפעילות המחאתית). כמו שיש מהפכה מתמדת, יש מחאה מתמדת.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עדי בן יעקב

    המחאה לא מטה , אבל בהחלט יכול להיות שהגיע הלב שבו צריך קצת לשבור את הכלים בכדי שתהא אפקטיבית. לא הרבה אלא קצת אבל? יאָ, בּרעכען!

  2. אלון

    אם מישהו (כמוני) קיווה שבזכות הרוח הגבית של 400000 איש ביבי ייתעשת ויקיים את הדוח שהוא הזמין, אז הנה המסמר הראשון והסמלי ביותר, בזכות שטייניץ
    http://www.themarker.com/news/1.1533330
    נעלמו לביטוח הלאומי 2.5 מיליארד ש"ח ועוד שורה קלה למימוש בדוח טרכטנברג התעופפה לה –
    http://hidavrut.gov.il/content/4209
    המלצה 4 – העלאת חלק המעביד בתשלומי הביטוח הלאומי
    http://hidavrut.gov.il/sites/default/files/tablesum.jpg

    הם כנראה לא מבינים את גודל השינוי ואת האתגר שעומד לפתחם, הם ייצטרכו לבצע כל שורה בטבלאות האלה, ואם לא צריכה להיות להם סיבה ממש טובה. לפגוע בעתיד של החלשים ביותר, במהלך כמעט הראשון שהממשלה עושה זה הצעד הכי שובר אמון שהם יכלו לעשות, כל מי שעדיין לא נזקק לשירותיי הביטוח הלאומי – להגיע להפגנה בבקשה.

  3. יואש א.

    חשוב לי להתייחס לעובדות ולידע מחקרי שנצבר אצלי בשנות השתתפותי במחקר היזמות הבינלאומי הגדול של קונסורציום GEM.
    למחאה החברתית שפרצה בישראל ב-2011, קדם תהליך של כמה שנים ,שבמהלכו חלה התפכחות איטית אצל חלק מהציבור הישראלי אשר קודם לכן קיבל כ"גזירה משמים" וכאמת כלכלית בלעדית" את תפיסת הכרחיותו של חוסר השוויון ויצירת פערים חברתיים וכלכליים בחברה הישראלית.
    הממסד הכלכלי והשלטוני בישראל טרח להסביר לציבור שהגורמים המבטיחים את הצמיחה הכלכלית ואת היכולת לשפר את התנאים עבור החברה כולה הם הגדלת התחרותיות, ההפרטות, מניעת התארגנות עובדים, עליית יוקר המחייה והורדת המיסוי לעשירים נבחרים.
    המשבר הכלכלי העולמי הביא עמו מלבד קשיים קיומיים לפרט, גם שינוי חשוב בתודעת האנשים כפרטים באשר להסברים הכוזבים של הממסד הכלכלי-שלטוני אודות הסיבות למצבם האישי והמשפחתי המידרדר.
    נוצר מתח וכעס ציבורי שגדל בהתמדה, שהיה תחילה תת-קרקעי עד שנמצא לו מוצא כמו שקורה ברעידת אדמה, ובנקודת חולשה מבנית נבעה סדק שאפשר לזעם הציבורי העצום להתפרץ ולצאת לאור.
    הממשלה, הטייקונים, יועצי הסתרים, האסטרטגים, העיתונאים והפרשנים כשלו כולם בהבנת רעידת האדמה הזו "שלא תואמה עמם" ושלא יכלו לתת לה שום הסבר רציונלי בהתבסס על התיאוריות המוכרות להם.
    זהו המצב גם כיום. הזעם, התסכול, חוסר תקווה לשיפור המצב האישי, עתיד לא ברור לדור הצעיר – כל אלה ממשיכים להזין את המחאה הצודקת והחיונית הזו.
    שום עיתונאי ושום פרשן כלכלי לא יוכל לעצור את תופעת המחאה בהבל פיו כשם שלא יוכל למנוע רעידת אדמה שאינו מבין את סוד התרחשותה.
    לכן אל לנו ולכל שותפי המחאה לתת משקל למספידי המחאה החברתית. הם בבחינת בלעם בן-בעור שהוזמנו לקלל ונמצאו מברכים.
    ולמנהיגי המחאה אומר: המשיכו בגאון, שכם אחד, כי תקוות הרבים בעם הזה צועדת עמכם!

  4. רן גולדן

    השמאל הישראלי והשמאל הרדיקלי פונה אל התנועות החדשות שקמו במערב,בעיקר אלו האנרכיסטיות ו ה 'ירוקות', תנועות שמאל אנטישמיות כדי לערער על הלגיטימציה של המדינה היהודית ולחתור תחת קיומה.

    היעד של השמאל הישראלי שמיוצג ע"י מנהיגי המחאה החברתית איננו כלל החברה או התרבות הישראלית, אלא עצם קיומו (או, נכון יותר לומר, אי-קיומו) של עם יהודי.

    על כן מדובר על מחאה שיסודותיה ושורשיה הם של תנועה נאו נאצית אזרחית בתוך מדינת ישראל.

    השמאל הרדיקלי הישראלי אימץ אל חיקו את הפוסט-מודרניזם, אולם למעשה זהו אימוץ חלקי ומותנה, ובמידה רבה גם צבוע.

    הערעור על עצם קיומה של מדינת ישראל והשלטון היהודי מגיע אל מול הנראטיב הפלסטיני, הנראה בעיני השמאל הישראלי והרדיקלי כאמת מוחלטת ובלעדית.

    השלילה הטוטלית של הלאומיות בתיאוריות הפוסט-מודרניות תקפה כל עוד מדובר בלאומיות היהודית, אולם ברגע שהלאומיות הפלסטינית עולה על הפרק נזנח הכלל הזה לטובת תמיכה נלהבת.

    גם הפמיניזם הישראלי נעצר במחסום ארז ואינו מגיע לרצועת עזה.

    שם, בגבולות הרצועה ובגדר ההפרדה, נעצר גם "שיח הזכויות" – זכויות האדם, ההומוסקסואלים, היריבים הפוליטיים ושאר ה"אחרים" והמקופחים, למעט "הפלסטינים" כמכלול.

    נראה אפוא שמבחינת השמאל הרדיקלי, הפוסט-מודרניזם הוא בראש ובראשונה כלי במאבק נגד ישראל.

    כך גם המחאה החברתית איננה כלל מגיעה מתוך אידיאולוגיה חברתית של צדק חברתי, זו רק מעטפת מסכה המנסה לכסות את האידיאולוגיה אנטי ציונית ואנטישמית בה הם מאמינים.

    השמאל הרדיקלי, האנרכיסטי אותו אנו רואים בכל פעם בפרץ של אלימות כמו זו של היום 'תג מחיר' על קברו של סמי עופר, או השתלטות פלילית על בתים פרטיים, הקצין את עמדותיו, החל להזדהות במידה הולכת וגוברת עם הפלסטינים והתגייס לשירות תעמולתם, תוך התנכרות גוברת לחברה היהודית.

    וקריאה לפגוע ולהרוס את כלכלת ישראל ובהמשך לפגוע גם באנשי ההון בארץ, כחלק מאותה תפישה והתנכרות למדינה ולחברה היהודית.

    לפני מספר ימים הושחתו מצבות בבית הקברות המוסלמי ביפו, אז עיתון הארץ יצא בכותרות של פיגוע , היום מעשה זהה בדיוק נעשה בבית קברות לא רחוק מיפו, בשכונת טרומפלדור בדרום תל אביב, הושחתה מצבה של סמי עופר.

    עיתון הארץ שותק.

    'תג מחיר' , אלימות , טרור חברתי, אנרכיסטים משמאל, מעשים פלילים אלו יהפכו להיות בשגרה החל מהגל השני של המחאה החברתית ועוד מצפים לנו ימים קשים מאלה.

    כמובן שדפי ליף תטען שאת המעשה של חילול המצבה עשו אלו המתנגדים למחאה והיא כמו אותם טרוריסטים תחכך את ידה מאושר.

    היא כמובן תאמר בעצרת במוצאי שבת שהיא נגד אלימות ובאותו משפט היא תאיים על ראש הממשלה ועל המדינה שהיא מתכוונת להרוס אותה אם לא יעשו מה שהיא מצווה.

    ככה זה השיח החברתי החדש, שיח אלים, העיקר שיש מעגלי דיבור ובמרכזם בוערת אש השנאה איתם מתחממים תומכי המחאה.

    בד בבד השמאל הישראלי חידד את מסריו האנטי-ציוניים והחל לפעול בפעולות גרילה ופעולות טרור נגד אזרחי המדינה ותושביה ( אפילו נגד מתיה ) והכול בשם אותו 'צדק חברתי' לכאורה.

    המחאה החברתית ומוביליה פועלים בחתרנות של קבוצה , גם אם אינה הומוגנית לגמרי , כנגד הקיום של המדינה והעם היהודי .

    אסור להתבלבל וחשוב להקשיב בעדינות, בזהירות ובמבט בהיר וחד באותם דיבורים ואותם קריאות של מארגני המחאה ומוביליה ,הן 'האינטלקטואלים' , התקשורתיים והפעילים הפועלים בתאים מחתרתיים

    כדאי גם להבין שככל שהמחאה תגדל כך תגבר האלימות ומעשי הטרור של אותם פעילים חברתיים.

  5. שושנה גבאי

    לא הולכים לשום מקום וקולנו עוד ירעים אנחנו פה!

  6. רס

    התפיסה היא עדיין תפיסה דמוקרטית. עדיין ניתן להעביר את המידע לציבור האזרחים במקביל לתחקירים מעמיקים על התרחבות הפערים בחברה. אנחנו יודעים היום שמדובר בעניין מהותי לדמוקרטיה. אך אין קול ואין עונה. האינטרסים הם האינטרסים של ההון או של יודעי סודות מהרשויות ויחצ"ן א' שחבר של יחצ"ן ב'.

    עיתונות חוקרת קיימת כיום רק בהתאם לתוואי ידוע מראש ושאינו כולל שום התנהלות פגומה של תאגידים או של קשרי רשויות והון.

    שיביאו מידע מהמחאה מהימן ובזמן לכלל האזרחים? הכיצד?

    יש למצוא דרכים לעקוף אותה. אתגר לכולנו.

  7. טרוצקי, ברוצקי וויסוצקי

    ומעצם טיבו הוא אינסופי.

    אנחנו רק במבואות של ההקדמה לראשית הדבר.

    המשטר יעשה הכל כדי לייצר דה-רלבנטיזצייה של המחאה, ומכאן החובה להופיע להפגנה מחר, ולהתחייב בכלל לייצר אי-שקט חברתי מתמיד.

  8. קרל אנגלס ופרידריך מרקס

    בן חורין ועבד, פטריצי ופלבאי, ברון וצמית, אומן ושוליה, הקיצור, מדכאים ומדוכאים שרויים היו בניגוד גומלין מתמיד, נלחמו מלחמה בלתי פוסקת, עתים נסתרת, עתים גלויה, מלחמה שנסתיימה מדי פעם בשינוי צורה מהפכני של כל החברה כולה או בשקיעת כל המעמדות הנלחמים כאחד.

    (מתוך קרל מרכס ופרידריך אנגלס. כתבים נבחרים. תל-אביב ומרחביה: ספרית פועלים, 1955, כרך א')

  9. ניל רימר

    לפיכך יכול מרקס לכתוב על מהפכות ועל חירויות בורגניות: "אי לכך לא שוחרר האדם מן הדת: הוא זכה בחופש הדת. הוא לא שוחרר מן הקניין: הוא זכה בחירות הקניין. הוא לא שוחרר מן האנוכיות של משלח היד: הוא זכה בחופש משלח היד".

    בקצרה, שחרור אמיתי, מלא, של האדם יגיע כאשר ישתחרר מכבלי הדת, הקניין הפרטי והיוזמה העסקית הקפיטליסטית, ובמיוחד מהצורך האנוכי, מהרוכלות ומהכסף – כולם דוגמאות לניכור האנושי.

  10. לשוקי גלילי

    "אם הממשלה נגד העם – העם נגד הממשלה"

  11. שחם

    איני יודע אם התיחסות לפמפלט ההבל והארס של רן גולדן אינו ביזבוז מוחלט של זמן ואנרגיה אבל כדאי מאד שנזכיר לו ש"אצלנו היהודים" מצב של מלחמת אזרחים בצורה זו או אחרת כלל אינו נדיר והזורע רוח סופו שקוצר סופה.אז עם כל הכבוד לימין הלאומני זקוף הקומה כדאי שיחשוב פעמיים אם הוא רוצה להישאר לבד לגמרי (סליחה גם עם נוער הגבעות ומיכאל בן ארי הגיבור) במלחמתו ההירואית נגד כל העולם ואחותו.