כבר לילה

כשעמדנו מיואשים מחוץ לבניין, מישהו שאל: אז מה, אנחנו חסרי אונים? לא, נותר לנו המאבק ונותר לנו הצדק. מיכה רחמן על הפינוי מפינסקר 11 בי-ם
מיכה רחמן

כמה שעות אחרי הפינוי האלים של דיירי פינסקר 11 בירושלים, בעוד ערימת החפצים של דיירי הבניין מוטלת על דשא המרכז המסחרי בשכונת קרית יובל (אליו הגענו עם משאית ועליה כל החפצים שנזרקו מהבניין), באו כוחות משטרה והבהירו שלא יתנו להקים מאהל חדש במקום. כבר לילה. לאן ילכו עכשיו מחוסרי הדיור, איך יימשך המאבק?

אחרי הפינוי הסתובבנו ב"גן השושנים" שממול לבניין. חלק מהאנשים נראו מיואשים משהו. החוויה של פינוי אלים על ידי בריונים ולא על ידי המשטרה, כשאנחנו בטוחים שהחוק לצדנו, הייתה קשה. האשליה שיש לנו פטנט להשתלטות על בניין נטוש נופצה אל מול כוח ברוטאלי שכנהוג בארצנו, מנצח כל חוק. הרעיון היה להיעזר בהגנת החוק, הדורש פינוי רק בצו בית משפט אם מצליחים הדיירים להוכיח שהיו במקום 30 יום. המשטרה שקיבלה את כל החומר המוכיח שאכן היינו במקום 30 יום לפני הכניסה לבניין, שקלה את הנימוקים, וכנראה החליטה שהמקרה הזה לא בשל לפינוי משטרתי. אבל פינוי על ידי חברת אבטחה לא מחייב את המשטרה – למרות שנתנה לו הגנה.

פינוי פינסקר 11 בי-ם. הכוח הפיסי והכוח הפיננסי בידיהם. צילום: בלוג "המעברה"

הפטנט של הצד השני התגלה כמתוחכם וגם פשוט, ולא פחות חכם מהפטנט שלנו. אין ספק שבעלי הרכוש רבי-ההון התייעצו עם עורכי דין לא פחות טובים מעורכי הדין שלנו, לפני שבחרו בפתרון הפשוט: הפעלת אלימות. השוהים בבניין שוהים בו באופן לא חוקי על פי החוק היבש. אחרי שחבטו בדיירי הבניין וגירשו בברוטאליות נשים, ילדים וזקנים החוצה, חובת ההוכחה מוטלת עלינו. לחזור לבניין אי אפשר, ולתבוע את בעלי הבניין הוא עניין מסובך וגם יקר מאוד. הכוח הפיסי הברוטאלי וגם הכוח הפיננסי בידיהם.

כשעמדנו, קצת מיואשים יש להודות (למרות שהמאבק יימשך אחרי שנעבור את המשבר הזה), מישהו שאל: אז מה, אנחנו חסרי אונים? שאלה מצוינת. כוחם הפיסי של הבריונים ודאי היה חזק משלנו, וגם המשטרה עמדה לצידם. המאבק במישור המשפטי לא פשוט: החברה הקפיטליסטית מגינה בחירוף נפש על הרכוש הפרטי, וגם אם אנחנו בטוחים שפעולת הבריונים הייתה תקיפה פיסית קשה, עדיין בבית המשפט יבואו עורכי דין מלומדים מהצד השני ויטענו את טענותיהם שהוכנו עוד לפני שהופעלו הבריונים.

יעבור חודש, יעברו חודשיים, צו על-תנאי בטח לא נקבל. בינתיים ימות הפריץ או ימות הכלב, ומחוסרי הדיור יישארו ברחוב.

נשאר לנו אם כן רק המאבק. המאבק על הזכות לקורת גג כזכות אזרח חברתית, זכות יסוד הנובעת גם מהזכות לכבוד האדם וחירותו. ונשאר לנו הצדק, שאין חולק על כך שהוא לצידנו. הימים בהם הצדק ייפגש מחדש עם החוק אולי קצת רחוקים, אבל עוד יבואו. ובטח יבואו הימים שמקבלי ההחלטות יבינו שבניית דירות חדשות בדיור הציבורי חיונית, כדי שלא יישארו עוד מחוסרי דיור שבצר להם נכנסים לבתים נטושים. מכיוון שאין בישראל שום תוכנית לדיור סוציאלי בסיסי המעניק קורת גג, לכל מי שגורל חייו הביאו למצב של חוסר קורת גג.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

    1. נתן.

      הפטנט של שימוש ב"ביריונים להשכיר" כפיתרון לבעיות חברתיות , הוא כמובן לא פטנט ישראלי , אבל העובדה שהוא זוכה להצלחה גדולה עוד מתקופת השביתה ב"כימיקלים דרום" צריכה להדאיג.

      אז מה עושים?

      ברור שבפעם הראשונה שיבואו ביריונים כאלה לשבור שביתה או לפנות חסרי דיור או לכל עינין אחר ויתקלו לדגמה בבקבוקי תבערה או שימוש באמצעים אחרים שמיועדים לסייע למי שאין לו את הכוח הפיסי ,
      הפטנט הזה יעבור מן העולם מכיון שהמשטרה לא יכולה להרשות לעצמה קרבות רחוב בזמן שהיא עומדת ומסתכלת כמו שהיא יכולה להרשות לעצמה להסתכל כאשר יש אלימות מצד אחד בלבד.

      אני כמובן לא מציע שום הצעה לאלימות רק זורק חומר למחשבה.