מעגל הקסמים

כמו עובדי הרכבת ("בריונים"), המורים ("עצלנים") והמתמחים ("מפונקים"), הצטרפו גם חברי הסגל הזוטר לעדת העובדים המאורגנים המושמצים. במקום להפגין סולידריות עם מאבקה של החוליה החלשה, בחרו ראשי האוניברסיטאות לשתף פעולה עם משחק ההפרד ומשול
תמר זנדברג

"הם מרוויחים 500 שקל לשעה" ו"סחטנים, רק לפני שנתיים נחתם הסכם קיבוצי חדש" היו עיקרי הדברים באמצעותם ניסו ראשי האוניברסיטאות להסיט נגד חברי הסגל הזוטר שיצאו, באיחור אופנתי ואופייני לאקדמאים, למאבק על תנאי העסקתם.

תוכן הדברים והסגנון אינו חדש. כמו עובדי הרכבת ("בריונים"), המורים ("עצלנים") והמתמחים ("מפונקים") הצטרפו גם המורים במכללות ובאוניברסיטאות לעדת העובדים המאורגנים המושמצים. במקרה זה היו אלה ראשי האוניברסיטאות שבחרו להוביל את המתקפה. ראשי האוניברסיטאות, אקדמאים בעצמם, הם אלה שבכל פעם שישראלי זוכה בפרס נובל מתריעים שייתכן כי זהו הפרס האחרון בגלל הידרדרות ההשכלה הגבוהה. הם אלה שנצרכים לגייס תרומות וחסויות עסקיות למוסדות שהם עומדים בראשם בגלל נסיגת התקציבים הציבוריים. במקום להפגין סולידריות עם החוליה החלשה במערכת עליה הם אמונים, בחרו ראשי האוניברסיטאות להצטרף לעדת המלעיזים ולשתף פעולה עם משחק ההפרד ומשול שהמדינה מנסה לשחק בחברה הישראלית.

מרצים מן החוץ הם מרצים שאין להם תקן קבוע באחת המחלקות באוניברסיטאות או במכללות. הם נשכרים על פי קורס, ומלמדים רק אותו. לכן, הם משתכרים עבורו רק בחודשי הסמסטר, כלומר ארבעה חודשים לקורס סמסטריאלי או שמונה חודשים לקורס שנתי. זאת, בניגוד לאנשי הסגל הקבוע המשתכרים את משכורתם כמו כל עובד במשק, 12 חודשים בשנה. מרצים מן החוץ הם חסרי זכויות סוציאליות או אקדמיות, אינם צוברים ותק ואינם נהנים מביטחון תעסוקתי. קורסים שהם מלמדים יכולים להתבטל עד שבועיים לתוך כל סמסטר בלי הודעה מוקדמת וללא פיצוי. המשמעות יכולה להיות הפסד משכורת שמשפחה נסמכת עליה.

מעבר להשלכות התעסוקתיות והאישיות של מצב זה, יש לו גם השלכות אקדמיות. מרצים שפרנסתם תלויה במספר הסטודנטים שיירשמו לקורס שהם מציעים, עשויים לעגל פינות בתוכן, להקל בדרישות הקריאה ובמטלות האקדמיות, להעלים עין מהעתקות ולהוציא תחת ידם רשימת ציונים משופצת, כל אלה על מנת שהסטודנטים יהנו כמה שיותר ויוכלו גם לספר לחבריהם בשנים הבאות.

ההעסקה מן החוץ הפכה לנוהג רווח עבור דוקטורים ותיקים, שעל מנת להתפרנס מלמדים בארבע מכללות ברחבי הארץ. צילום: krugazor, cc by-nc-sa

מצב זה הוחרף מאוד בעשרים השנים האחרונות, עם פתיחתן והתבססותן של המכללות ברחבי הארץ. לתהליך המכלליזציה שעברה ישראל יש השלכות חיוביות ביותר על הדמוקרטיזציה של ההשכלה הגבוהה, התמחותה בתחומים מקצועיים והנגישות אליה, במיוחד בפריפריה. מנגד תהליך זה לווה במידה רבה בהפרטת ההשכלה הגבוהה במכללות הפרטיות שזחלה גם לאוניברסיטאות. תהליך זה הוא גם שאחראי גם על התרחבות והתבססות תופעת המורים מן החוץ, שהגיעה היום להיקף של מעל 50% בממוצע מן המרצים במכללות.

"מדובר בבעלי מקצועות חופשיים, עורכי דין ורואי חשבון, שמלמדים כמה שעות בנוסף לעיסוקם העיקרי", טענו השבוע ראשי האוניברסיטאות. ובכן, בדומה לחוק ההסדרים שנוצר למטרה נקודתית ומאז התנפח מעבר לכל פרופורציה והפך למפלצת שיצאה משליטה, כך גם תופעת ההעסקה מן החוץ. אמנם, מדובר בהסדר שבמקורו נועד לאפשר לבעלי מקצועות מחוץ לאקדמיה ללמד מספר שעות בתחום מקצועם. אולם ברבות השנים, עם ההידלדלות בתקנים באוניברסיטאות וכאמור עם פתיחתן של המכללות, ההעסקה מן החוץ הפכה לנוהג רווח עבור דוקטורים ותיקים, שעל מנת להתפרנס מלמדים בארבע מכללות ברחבי הארץ, מעמק יזרעאל ועד אילת, ללא אופק לקביעות. נסו לנחש מה הסיכוי של דוקטורית כזאת לעבוד בתחום האקדמי שלה ולפנות את הזמן הדרוש כדי לפרסם את המכסה לה היא זקוקה על מנת לקבל את התקן הנכסף. ואם חשבה לעשות זאת בזמן חופשת הקיץ, הרי שאז עליה לחפש עבודה זמנית לארבעה חודשים, עליהם כזכור היא אינה מקבלת שכר.

אם כן, מדובר במעגל קסמים ללא מוצא עבור המרצים מן החוץ, שבכל שנה רק מרחיק אותם ממחוז חפצם המקצועי והאקדמי. לא פלא אם כן שארגון הסגל הזוטר בחר לכנות את עצמו "עובדי הקבלן של האקדמיה", כינוי שזכה גם הוא לחיצי לעג מצד ראשי האוניברסיטאות.

ומה לגבי ה-500 שקל לשעה? האם זה סכום נכון? קודם כל, לא. זה סכום מופרז ומנופח. יש להניח שבמאות שקלים לשעה ראשי האוניברסיטאות התכוונו לשעה שבועית, כלומר שעת הוראה על פי חוזה ההעסקה. אם נחלק אותו ב-4.5 (מספר השבועות הממוצע לחודש) נקבל רבע מזה. וזה כמובן רק על שעות ההוראה הפרונטלית, עליהן כבר אמרה פעם הזמרת קרן פלס ש"חישוב שעות ההוראה הפרונטליות בלבד דומה לחישוב שעות השירה על במה בלבד, ללא שעות החזרות, ההקלטות והכתיבה".

אבל גם אם נניח את הסכום המתוקן, מתקבלת משכורת לא רעה. אולי, אם היה מדובר בשבוע עבודה של 40 שעות או אפילו 24. אבל כזכור, מרצה מן החוץ מלמד קורס אחד. קורס של שעתיים או שלוש בשבוע, מקסימום. אם מתמזל מזלו לקבל קורס נוסף, נגיע לשיא של 6 שעות שבועיות.

אם כך, אז למה באמת חתמו חברי ארגון הסגל הזוטר על הסכם קיבוצי רק לפני שנתיים, בו קיבלו תנאים אלה על עצמם? התשובה היא, שישראל פוסט יולי 2011 אינה דומה לישראל שלפניה. כמו המתמחים, שעבדו שנים באותם תנאים אולם היום עומדים על זכותם להתפטר ואינם מוכנים עוד לרמיסת כבודם; כמו שוכרי הדירות, עובדי הקבלן והעובדות הסוציאליות, הישראלים התעוררו למציאות חדשה והם דורשים היום את זכויותיהם, יותר מבעבר.

גם על כך ניסו ראשי האוניברסיטאות להקניט את הסגל הזוטר, וטענו שהם "תופסים טרמפ על המחאה החברתית". הם התכוונו ללעג, אולם זהו "אישום" מכובד ביותר, שעלינו הסגל הזוטר לשאת בגאווה. בישראל 2011, גם המרצים מן החוץ דורשים צדק חברתי.

הכותבת היא חברת מועצת עיריית תל אביב יפו, מרצה מן החוץ במכללות אקדמיות

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רני

    סיפור אמת. כמרצה מבוקש מהחוץ שלא היה נזקק באמת לשכר עבור קורס. הודעתי לדיקן שכל העסק הנו גניבה ורמייה. ההנחה הבסיסית בהרצאה אקדמאית שהמרצה אינו עומד ומשקר. מרצה מהחוץ שככלל אינו מהווה חלק מהמערכת האקדמית, כבחו"ל, מהווה חלק מהצגה שקרית. האוניברסיטה אינה רק שעות הרצאה אלא חבורת מלומדים משתפי"ם. למשל, איזה מרצה מהחוץ יודע או מכיר את המרצים המקבילים ומי מהם בכלל יודע מה בדיוק מלמדים בחוג. איני מוכן לחיות בהצגה שקרית, קמתי והלכתי. זה הנושא. מערכת לימודית אוניברסיטאית המבוססת על מרצים מהחוץ היא פשוט הצגה שקרית.

  2. מיכאל

    קולם לא נשמע. או לא מספיק. השאלה היא, האם הסגל הבכיר יוכל לשמור על מעמדו וזכויותיו, אם אנחנו הסגל הזוטר נקבל זכויות סבירות משלנו. האם אנחנו באותו הצד?

  3. אריה הרשקוביץ

    דווקא הצורך לגייס תרומות הוא מקור כוחם של הבכירים. במקרים רבים לא יכולתם האקדמית אלא קשריהם עם ההון-שלטון הוא הבסיס לכוחם (יש אפילו נשיאה שהורשעה בפלילים ויו"ר חבר נאמנים שנאשם בפלילים).
    תקצוב על פי קריטריונים ברורים ממש לא רצוי מבחינתם

  4. פריץ היקה(הצפונבוני)

    נועדה ליצור דעת קהל נגדם.ולהחלשת העבודה המאורגנת הועדים מנצלים את כוחם להשיג מיטב התנאים לשולחיהם בדיוק כמו שעושים אנשי עסקים לסוגיהם. אבל אלה חביבי השלטון. עם זאת ההסתדרות מועלת בתפקידה למנף אתכוח האיגודים החזקים לתמיכה בעובדים החלשים.
    אוי לו לעובד שאין ועד עובדים חזק מאחוריו.

  5. סנאית קופצנית

    הכותבת, חברת הקואליציה של חולדאי, אביר ההון שלטון האנטי חברתי המתעלל במוחים ובחסרי בית, מרהיבה עוז להגג על סולידאריות ועל כיצד בחרו ראשי האוניברסיטאות לשתף פעולה עם משחק ההפרד ומשול שהמדינה מנסה לשחק בחברה הישראלית….. אמנם נכון היא צודקת בטענותיה, אך עדיף שתשאיר לאחרים את ההגיגים הפסוודו-חברתיים ותתרכז באיך לצאת מהקואליציה האנטי חברתית שאליה נקלעה.