אינכם זכאים לפיצוי

כך מתנערת המדינה מאחריותה הנזיקית כלפי פלסטינים שנפגעו בשוגג מפעולות צה"ל בגדה ובעזה. פאדי ח'ורי על המנגנונים המשפטיים ששומרים על הביטחון של כולם, חוץ מי אתם יודעים מי
פאדי ח'ורי

תת-סוגיות רבות עולות במסגרת מציאות של כיבוש ישראלי בשטחי הגדה ורצועת עזה.1 אחת מבין אלו שנדחקה לשולי השיח הציבורי, היא זו הנוגעת לטיפול במחלוקות בתיקים אזרחיים של תושבים פלסטינים כנגד מדינת ישראל או הצבא הישראלי. בשבוע שעבר נתבשרנו בידיעה קצרה בעיתון "הארץ" כי בית המשפט המחוזי בירושלים דחה תביעת נזיקין שהגישו תושבים פלסטינים מחאן-יונס ששניים מבני משפחתם, פאטמה והבה ובנה חאלד, נהרגו בשוגג במהלך פעולה של כוחות הביטחון. השופטת חנה בן עמי סיווגה את הפעולות שננקטו על ידי הצבא כ"פעולות מלחמתיות" – שבגינן פטורה המדינה ממתן פיצוי על פי חוק.

ככלל, החוק הישראלי מגביל מאד את חבותה של ישראל לנזקים שגורמים כוחות צה"ל לתושבים הפלסטינים, החל במכשולים פרוצדורליים וכלה בהבחנות מהותיות. החוק מציב בפני הפלסטינים שניזוקו – הן בגוף והן ברכוש – מגבלות וקשיים רבים עת הם באים לממש את זכות הגישה לערכאות, זכות שהוכרה זה מכבר כזכות חוקתית עבור אזרחי המדינה (ובמקרים פרטיקולריים, כגון בפסק הדין בפרשת הפיצויים, אף כזכותם החוקתית של התושבים הפלסטינים ככל שהיא נוגעת בטענות כלפי ישראל). זכות נוספת שנפגעת אגב אותן הגבלות, בייחוד המהותיות שבהן, היא הזכות לקבלת סעד משפטי.

החוק מציב בפני הפלסטינים שניזוקו - הן בגוף והן ברכוש - מגבלות וקשיים רבים עת הם באים לממש את זכות הגישה לערכאות. צילום: אורן זיו / activestills.org

חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952, פוטר את המדינה מאחריות נזיקית לנזקים שנגרמו לפלסטינים בנסיבות מסוימות. בשנת 2005 נתקבל תיקון מס' 7 לחוק, שלפיו פטרה הכנסת את המדינה מתשלום פיצוי בגין נזקים שהתרחשו ב"אזור עימות", שהוגדר כ"אזור מחוץ לשטח מדינת ישראל ששר הביטחון הכריז לגביו…, שכוחות הביטחון פעלו או שהו באזור במסגרת העימות". שר הביטחון אף הוסמך להכריז על אזור עימות בדיעבד. כנגד ההוראות הגורפות של התיקון לחוק, הוגשה עתירה מטעם מרכז עדאלה לבג"ץ, שבעקבותיה בוטל הסעיף האמור מהטעם כי אינו מידתי. ובלשון בית המשפט:

הוא [סעיף 5ג לתיקון מס' 7] שולל אחריות בנזיקין לכל נזק שנגרם באזור עימות על ידי כוחות הביטחון, גם בגין מעשים שנעשו שלא על ידי פעולה מלחמתית של כוחות הביטחון. הרחבה זו של היעדר אחריות המדינה אינה חוקתית. היא אינה נוקטת באמצעי שפגיעתו פחותה, ושעניינו היעדר אחריות בגין פעולות מלחמתיות. היא משחררת את המדינה ממעשי נזיקין שבינם לבין פעולה מלחמתית – תהא הגדרתה רחבה ככל שתהא – אין ולא כלום. אין כל דבר בפעולות רגילות של שמירת חוק הנעשות על ידי כוחות הביטחון בשטח הנתון לשליטתם המצדיק הוצאתו מתחום דיני הנזיקין הרגילים. (פס' 35 לפסק דינו של הנשיא דאז ברק)

ההוראות התקפות היום מסווגות את פעולות כוחות הביטחון לפי טיבן, ובהתאם לכך קובעות בפועל מתי המדינה תחויב בפיצוי בגין נזקים שכוחותיה גורמים. החוק קובע, כי המדינה אינה אחראית לנזקים אם הם תולדה של פעולה מלחמתית; כלומר, ככל שהנזק בגוף או ברכוש לתושב פלסטיני מתרחש בעקבות שגיאות מבצעיות של הצבא – גם אם לאותו תושב פלסטיני לא הייתה מעורבות כלשהי בסיבה שבשלה הוצא המבצע אל הפועל וגם אם אותו פלסטיני לא היה מטרת המבצע – המדינה תהיה פטורה ממתן פיצוי.

במילים אחרות, מרגע שבו מוציא הצבא לפועל פעולה מלחמתית, וזו כמובן נקבעת מבחינה משפטית על ידי בתי המשפט בישראל, הרי ששיקולים של מניעת נזק היקפי פוטנציאלי אינם מצויים במערך שיקוליו. ההפך, ההבחנה האמורה מייצרת תמריץ עבור כוחות הביטחון להגשים את מטרותיהם על ידי הסוואת פעולות השיטור הרגילות במעטה של צרכים ביטחוניים המחייבים ביצוען של פעולות מלחמתיות דווקא. זאת, כמובן, מבלי להיכנס לרציונלים נוספים של דיני הנזיקין, הכוללים בתוכם את הזכות לקניין ולחיים, שאף הם הוחלו במסגרת חוקי היסוד על התושבים הפלסטינים ברצועת עזה ובגדה.

לצד מגבלות מהותיות אלה, ניצבות מגבלות משפטיות פרוצדורליות. התביעות האזרחיות נסמכות על תקנות סדר הדין האזרחי, הקובעות כללים פרוצדורליים רבים. התושבים הפלסטינים המביאים את תביעותיהם בפני בתי המשפט בישראל אינם פטורים ממילוי אחר אותם כללים – ההפך הוא הנכון. תביעות רבות נדחות או נמחקות על הסף בשל אי-יכולתם של בעלי הדין למלא אחר סדרי דין אלו.

כך למשל, הליך משפטי מחייב נוכחות פיזית ברבים משלביו: מתן עדות בבית המשפט, התייצבות לצורכי חקירה נגדית מטעם הנתבע, עמידה בבחינות רפואיות על ידי מומחים על פי דרישת הנתבע ככל שהדבר נדרש, וכן הלאה. בהתאם לסדרי הדין האמורים, אי-התייצבות על פי דרישה מביאה לפסילת תצהירי עדות התובע, ומי מעדיו. התוצאה המיידית של אי-עמידת התובעים הפלסטינים בתנאי סדרי הדין האמורים היא מחיקת תובענותיהם על ידי בתי המשפט שבפניהם מתנהל הדיון, תוך חיובם בהוצאות המדינה הנתבעת.

באופן זה נוצר מצב אבסורדי לפיו המדינה, באמצעות מפקד האזור, מסרבת לתת היתרי כניסה לתובעים הפלסטינים לצורך בירור תביעותיהם, ובו בזמן דורשת את מחיקתן של תביעותיהם בשל אי-התייצבות העדים – מצב שהיא עצמו גרמה לו. כנגד המדיניות האמורה הגיש מרכז עדאלה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, שאת תוצאותיה נלמד בעתיד הקרוב. עד אז ימשיכו פלסטינים רבים לספוג את הנזקים שהכיבוש מייצר בחסות השמירה על הביטחון של כ-ו-ל-ם, למעט הפלסטינים עצמם.

הכותב הוא משפטן העובד במחלקה המשפטית בעדאלההמרכז לזכויות המיעוט הערבי בישראל

1 אומנם נסוגה ישראל מתפיסתה הפיזית של שטחי רצועת עזה, אך להשקפתי המצור על עזה אינו נופל מכיבוש דה-פקטו שכן הוא משמר את שליטתה האפקטיבית של ישראל

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. diogenes

    There is no use applying and expecting justice from any Israeli court.

    Did you study the option of filing suits in the International Court in Haag? (sp?)

    A very interesting article!

  2. מחיפה

    יום אחד המאמרים הללו יהיו העדות לשלטון המחריד שהתנהל כאן.