הילדה של כולנו

כשענת קם נחשפה לפניו הכעורים של צבא העם, היא ביקשה להקים קול מחאה דוגמת זו שהחלה הקיץ תוך התעקשות להתרחק מהקשר פוליטי. דינה המוגזם של קם נחרץ כתמרור אזהרה למען יראו וייראו, למען ידעו כולם שמערכת החוק הנהוגה בישראל לא חלה על נתיניה הכבושים
אילנה ברנשטיין

בשעה שגלעד שליט הוא הילד של כולנו, ענת קם היא יתומה נטושה. בשעה שדפני ליף היא חביבת העם, ענת קם היא בוגדת שהעם מפנה לה עורף. בשעה שמדי יום מדליפים קצינים בכירים ופוליטיקאים מידע כזה או אחר לעיתונות ממניעים פוליטיים צרים – תחת השם המכובס "מקור בכיר" – ואין נותן את הדין, ענת קם משלמת את המחיר. ענת קם היא האחר המאיים. למעשה, האחרת המאיימת הנוראה עשרת מונים.

אפשר להתייחס למעשיה של קם מכמה היבטים. החל במניעיה, עובר דרך האופן שבו פעלה, האכסניה שבחרה קם לחשוף בפניה את המסמכים, קרי עיתון הארץ שקוראיו הם אולי אנשים חושבים. אך ספק אם העורכים והעיתונאים המעורבים בחשיפה נטלו רגע נוסף למחשבה לפני שמיהרו לפרסם את המסמכים (שכן כל בר-דעת יודע מה משמעות המעשה ומה דינה של המקור במקרה זה).

מניעיה של ענת קם אינם שונים ממניעיה של דפני ליף, סתיו שפיר או כל אחת ואחד ממנהיגי המחאה החברתית. כל אחד מהם בנפרד וכולם יחד קצו בהתנהלות הכנסת, הממשלה, החברה, הטייקונים, בעלי הבתים, המעסיקים, הבנקים ועוד שורה ארוכה של פרטים, גופים ומוסדות שלא סופרים אותם-אותנו ממטר. ענת קם קצה במדיניות "צבא העם".

מן הראוי להזכיר כי מנהיגי המחאה שאפו ועודם שואפים לטהר אותה מכל גוון פוליטי תחת שם העצם השקרי – "העם". כאילו היה העם מקשה אחת, כאילו לא חיים כאן שני עמים, כאילו יכול עם כובש לטעון לצדק חברתי. מובן כי עצם המאמץ המושקע בהיות "לא פוליטי" הוא פוליטי – הקונסנזוס הוא פוליטיקה במיטבה –  ומן הבחינה הזאת מדובר בפרדוקס, אך אין זה מעניינה של רשימה זו.

ענת קם, שלשום (30.10) בצאתה מהדיון. בוגדת שהעם מפנה לה עורף. צילום: activestills.org

לעומת זאת, ההיעדר המכוון של הפוליטיקה, כלומר הכיבוש מן המחאה, הוא זה המאפשר בקלות כזאת לכלוא את ענת קם מאחורי סוגר ובריח. אילו היתה המחאה פוליטית, ענת קם היתה היום המובילה המרכזית שלו. אילו היתה המהפכה יותר מלוכלכת, אילו היתה פחות מתנחמדת ענת קם ודומיה היו בקדמת הבמה ואז, אולי, ניתן היה לצפות לשינוי. לא ניתן להפריד בין הפוליטיקות. כיבוש, כלכלה וחברה קשורים זה בזה לבלי התר. לבטח צדק.

ענת קם שהיתה קרובה אל המסמכים הנדונים, בעת שירותה הצבאי, לא היתה יכולה לעבור בשתיקה על מה שסרקו עיניה. כל נער ונערה שזכו לחינוך טוב לא היו יכולים לעבור על כך בשתיקה. האם אנחנו מחנכים את ילדינו להרג בלי הבחנה, להוצאות להורג על בסיס יומי, לזילות בחיי אדם? האם עלינו להיות משת"פים של המערכת הצבאית? של השלטון? מה שראו עיניה של קם הוא שהפלא ופלא לא מדובר בצבא – הגנה – לישראל. הצבא שענת קם שירתה בו במשך שנתיים הוא צבא תוקפני, צבא של חיסולים ממוקדים, של הרג המונים חפים מפשע. האם ניתן לעבור על כך בשתיקה?

"אם צה"ל לא יוכל לתת אמון בחיילים המשרתים ביחידות השונות והנחשפים מתוקף תפקידם לנושאים רגישים", נכתב בפסק הדין, "הוא לא יוכל לתפקד כצבא סדיר, הבנוי על חיילים בשירות סדיר". אכן היגיון צבאי-משפטי צרוף. אלא שריח רע נודף ממנו ואין אלא להניח כי ענת קם משמשת כתמרור אזהרה לחיילים ולחיילים שבדרך. לא על חומרת מעשיה נגזרו עליה שש וחצי שנות מאסר – קם מרצה מאסר בית מזה שנתיים – אלא למען יראו וייראו.

אילו הדליפה קם את המסמכים בעת שירותה הצבאי יש להניח שעונשה היה קל יותר. שכן מן הפרסומים ניתן להבין שהמסמכים שסרקה לא נפלו לידי ה"אויב" ולא סיכנו בסופו של דבר את "ביטחון המדינה". אילו הדליפה אותם מייד עם גיוסה היו מאחוריה כבר שנתיים של ריצוי העונש. אך ענת קם בחרה לחכות, דווקא מפני שגילתה אחריות.

היא גם בחרה להציג את המסמכים לאורי בלאו, כלומר לעיתון "הארץ" בהאמינה, כך אני רוצה לחשוב, שבלאו והעיתון שמאחוריו יפעילו שיקול דעת ובכל מקרה יעמדו מאחוריה. כי אמנם ענת קם הדליפה את המסמכים לבלאו ולפיכך לעורכי העיתון, אך האחרונים "הדליפו" אותם לציבור קוראים רחב. אך יותר מהכול ענת קם שנחשפה לציבור לראשונה כמרגלת (טענה שהופרכה), פעלה בתמימות. הנחת המוצא שלה לפיה על תוכניות ומעשים נפשעים יזכה ה"מדליף", כלומר המתריע, לציון לשבח היתה מוטעית. מדינת ישראל מקיימת שתי מערכות חוק: האחת חלה על אזרחי ישראל והשנייה חלה על נתיניה הכבושים. אילו חשפה ענת קם תוכניות צבאיות או ממשלתיות לפגיעה באזרחים יהודים היתה זוכה למלוא ההערכה.

ענת קם היא הילדה של כולנו. ענת קם היא הקול האנושי של כולנו. קול המצפון, קול המוסר, קול הצדק שמובילי המחאה החברתית ו"העם" יכולים רק ללמוד ממנו.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאור

    א. היועץ המשפטי ובג"צ עצמו כבר קבעו שהמסמכים אינם מנוגדים להנחיות בג"צ.
    ב. ענת קם הדליפה לא רק את המסמך המדובר אלא עוד כ-2000 מסמכים אחרים.

    אם מחפשים מקבילה, הרי שאנלוגיה צולעת היא לו דפני ליף היתה, במקום להפגין, מעבירה את כל הכסף מחשבונות של 2000 איש, כולל אחד שהיא בטוחה שהוא טייקון מה-זה-רשע, לעמותה החביבה עליה.

  2. עמירם ברוטמן

    פסק הדין של ענת קם, ארבע וחצי שנות מאסר, נשמע גם כנקמת הממסד למי שחשף את סודותיו, יותר מעונש על פגיעה בביטחון המדינה. כזכור המדינה סירבה להצעה של פרקליטו של העיתונאי אורי בלאו 'לסגור הסכם' ולקבל את המסמכים. לפי הפרוש הזה השב"כ שלא הזדרז לקבל את המסמכים 'בכל מחיר' סיכן את ביטחון המדינה לא פחות מקם. קם שבאמצעות בלאו חשפה בכירים בצבא שעברו על הוראות בג"ץ, או גלנט ברקוביץ' שחשפה את חקירת הפרקליטות בעניין שרון, לא היו קולגיאליות למעביד, אבל עבדו בשירות הציבור.
    http://www.monitin.org

  3. בתיה ענה

    קל לומר שענת קם עשתה את המעשה הנכון והעבירה מסמך שחושף עוולות לידיו של עיתונאי. חבל שהאמת קצת פחות בהירה ומדויקת. ענת קם העבירה מאות מסמכים שאינם קשורים לחשיפה של בלאו. ואם לא די בכך, הרי שהיא עצמה לא ידעה בדיוק מה מכילים המסמכים שהעבירה לידי העיתונאי. כך שלעטוף את מעשה במעטפת של מוסריות נעלה זוהי היתממות.
    לו היתה מעבירה רק מסמך אחד היא היתה משוחררת מזמן.

  4. אהרון הכהן

    המערכת המיליטנטית שוביניסטית לא מצליחה לעכל פעולות שמניעיהן אינם כאלה (מיליטנטים). לכן "מרגלים" כענת קם או מרדכי וענונו ישלמו באופן חסר פורפורציה למעשיהם. אם לעומת זאת היו מוצאים איזה מדינה עוינת / ארגון טרור שמפעילים אותם אז המעשים היו "מובנים". לדוגמא ניקח את מרקוס קלינברג (ראש השב"כ השתדל למען קיצור מאסרו), או אודי אדיב שהתקבל לקונצנזוס לאחר שחרורו אשר פעלו במטרה להביס צבאית את ישראל. פעולות שמטרתן לעורר את אזרחי המדינה לחשוב הן המפחידות ביותר. איזה נזק יגרם למדינה אם העולם ידע שמסוכן באיזור דימונה? איזה נזק יגרם למדינה אם העולם (ובפרט אנחנו האזרחים) ידע שקציני צה"ל (הבכירים) לא רק מזלזלים בחוק הבינלאומי, אלא מפרים את פסיקות בג"צ?

  5. בר

    ענת קם העבירה שלל רב של סיפורים ועדויות לאורי בלאו, שהוא עיתונאי ישראלי (בואי נלך על המקרה המחמיר יותר, בו היא לא מטומטמת ונאיבית כפי שניסו להציג אותה הסנגורים, ושהיא ידעה בדיוק מה היא מעבירה לו). בתור צרכן חדשות במדינה דמוקרטית, אני וגם את זכאים להיחשף לסיפורים הנוקבים והרלוונטיים ביותר למרחב הציבורי שלנו, ומצד שני אנחנו זכאים גם לא להיפגע, באופן ישיר או עקיף, מפרסומם. יש מנגנונים כדי להבטיח ששתי הזכויות הללו יתקיימו: מהצד האחד עומד העיתונאי המחויב לסטנדרטים עיתונאיים ולסיפורים שהעורכים שלו מחשיבים כחשובים ורלוונטיים. הוא לא חייב דין וחשבון בעניין הזה, לא לי ולא לענת קם. שיבחר מה שנראה לו שיעניין את הרוב שקונה את העיתון שלו. ובנוסף, ישנו הצנזור הצבאי, שאמור להחליט האם יש במידע המתפרסם פוטנציאל לפגוע באזרחי המדינה. העיתונאי בחר, הצנזור אישר, ואני ואת קיבלנו תחקיר מעולה על איך צה"ל משתין בקשת על בג"ץ. ואילנה צודקת. אם השורה התחתונה בתחקיר הייתה שצה"ל עושה ניסויים בחייליו עם חיסונים שהמיתו עשרות, אורי בלאו היה מקבל את פרס סוקולוב ומעולם לא היינו שומעים את השם ענת קם.
    ענת קם היא עוד נדבך בדה-לגיטימציה שעוברים ארגוני שמאל המתעדים מה שקורה באמת בשטחים הכבושים. דה-לגיטימציה שנועדה לאפס את החשיפה התקשורתית שהם מקבלים, כדי שהכיבוש יישאר שם, מעבר לגדר. היא הרי כבר די אפסית.
    אגב, לפני שקם פנתה לבלאו, היא פנתה ל"עיתון של המדינה". ידיעות אמרו לה: לא תודה. הפתעה גדולה. הכתובת הבאה שלה היתה בלאו. למי היא עוד תפנה? לחדשות ערוץ 2 שמביאים במהדורה המרכזית שלהם קטעי ארכיון ממבצע אנטבה והפצצת הכור בעירק?

  6. שאול סלע

    כאשר מאות אלפים יוכרו דה פקטו כמיעוט של פוסט ציונים/א ציונים/אנטי ציונים/שונאי ציונות תיאלץ המדינה לבטל את גיוס החובה.

    זו לא צריכה להיות השקפה של אלפים אלא של מאות אלפים

    למשל

    איני ממוצא מזרח אירופאי ,ואף לא ממוצא אשכנזי.משפחתי נמצאת בארץ למעלה מ100 שנה ,ואני שמח שיגאל לוסין לא הכניס אותה לתוך הסיפור הציוני הידוע והמוכר,מכיוון שסבי ואבי לא השתייכו לתנועה מנשלת .נישול,ניצול והתפשטות על חשבון האחר ,לא היו במילון של משפחתי העניפה.

    צודק יגאל לוסין . הציונות כתנועה מדינית הגיעה מאירופה. המטרה היתה לפתור את בעיית יהודי אירופה,ולהקים בית לאומי (הלאומיות היא תופעה אירופאית ) בעל ניחוח אירופאי .

    הסיפור הציוני הוא הסיפור של מזרח ומערב אירופה ,ומבחינתי עדיף שייאר כך.

    או למשל

    הציונות, מרגע בואה לעולם (בסוף המאה ה-19) , חפצה בהקמתו של עם חדש ועל כך לא חלקו מעולם פלגי הציונות איש על רעהו. כולם רצו עם חדש ומחוספס. עם שידמה לאומות העולם האגרסיביות יותר. עם שישיל מעליו את רכרוכיות שומרי המצוות, שעקרון הציות לאומות העולם היה טבוע בו כציווי תורתי. עם שיוכיח לשאר האומות כי גם היהודים החדשים יכולים להיות כובשים ולא רק תלמידי חכמים או סוחרים. עם בעל צבא של כיבוש שיעשה לנכבשים החדשים את מה שאומות העולם עוללו ליהודים. ואנשי בית"ר אף הרחיבו בדמיונם וייחלו ל"עם אכזר".

  7. ענת טל

    העיתונאית ענת קם חשפה, באמצעות העיתנואי אורי בלאו מעיתון הארץ, כי צמרת הצבא הישראלי הפרה ברגל גסה את פסיקת בג"צ והוראתה לרצוח פלסטינים, כולל חפים מפשע.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3990697,00.html
    מה קרה עם המידע הזה? האם משטרת ישראל פתחה בחקירה כנגד הקצינים הבכירים שהפכו לעבריינים? לו! השב"כ דאג לעצור דווקא את מי שגילתה נאמנות לצדק, למוסר ולחוק וחשפה פשעי מלחמה אלה.
    תחת צווי מעצר, צווי איסור פרסום ואח"כ גל הכפשות ולאומנות מליטריסטית מגוכחת, שנועדו להסיט את הנושא מהפשעים של הצבא הישראלי להדלפה של "החיילת המרגלת" כביכול, הצליחו לטשטש את העובדות והעוול הנורא, שזועק כאן לשמיים:
    http://www.atzuma.co.il/freeanatkam
    ועל זה נאמר: הרצחת וגם ירשת

  8. בתיה ענה

    אין ביננו מחלוקת לגבי כל מה שאמרת בעניין תפקידה של העיתונות במדינה דמוקרטית, תפקיד הצנזורה, לגיטימיות הכתבות שפורסמו וכו'.
    כל שטענתי, שענת קם לא הדליפה רק את הסיפורים שפורסמו (וטוב שפורסמו, למרות שלפי עדותה, היא לא ממש היתה מודעת לכך שהיא מדליפה דווקא את הסיפורים האלו). ענת קם גנבה והדליפה עוד הרבה מאוד מסמכים שאין בהם עניין ציבורי. כך שמצד אחד לא היתה כוונה להדליף דווקא את הסיפורים שפורסמו, מצד שני כן הודלפו מסמכים רבים שלא פורסמו ואין צורך שיפורסמו.
    ותגובתי זו איננה חלק ממסע שיסוי מכוער כנגד אירגונים המתעדים את עוולות הכיבוש, אלא רק ניסיון לבחון האם ענת קם אכן ראויה לכתרים שקושרים לראשה.

  9. נפתלי אור-נר

    היו קוראים לאירוע "פרשת אורי נווה". ההדלפה הצביעה על הפרת חוק בוטה מצד האלוף נווה שהתיר לעצמו הרג מבוקשים בניגוד להוראות בג"צ אשר גילה "ראש קטן לאחר ש"יש גבול" הגישה עתירה ערב מינויו לסגן הרמטכ"ל.
    לטעמי טעותה של קם הייתה שהיא התגוננה בבית המשפט בנימוקים של "טעות" ולא בנימוקים של מילוי חובה אזרחית מן המעלה הראשונה

  10. יואש

    כל מי שראה את הופעתה של טלי-ליפקין -שחק ב"המקור" בערוץ 10 (1.11.2011 ) ראה "עתונאית" משתלחת בזעם קדוש על ענת קם "הבוגדת" ואותה עתונאית אשת רמטכל לשעבר לא התביישה להוקיע את ענת, להבהיר שענשה קל מדי ולאמר דברים על עיתונאות אמיתית (שלה כמובן).
    זה היה מופע אימים טלביזיוני שהוכיח פעם נוספת לאן מתדרדרים ערוצי הטלביזיה המסחרית שלנו שמוכנים לכל מעשה זימה למען קבלת אתנן מהשלטון להמשך פעילותם. אלו אותם ערוצי תקשורת שביום הפגנת המחאה "לא ראו" "את הקהל האדיר שמילא את תל אביב ולא דיווחו בזמן אמת על הארוע אלא רק פירשו אותו כהפגנה קטנה מאכזבת של 20000 איש!
    בושה לעתונות ולעתונאים שמכרו את האמת והאינטגריטי שלהם בעבור בצע כסף.

  11. סמדר לביא

    אם היתה חיילת, היה עליה למלא את תפקידה. היא התגייסה לצה"ל בהבנה מלאה. בכל מדינה אחרת היתה נמקה בכלא.

  12. עמית

    שיש ניסיון "לחזור על שקר כמה שיותר פעמים עד שיתפס כאמת".

    המציאות, מה לעשות, שונה. היועץ המשפטי לממשלה קבע שיאיר נווה לא הפר את הוראת בג"צ. בג"צ קבע שיאיר נווה לא הפר את הוראת בג"צ (!). העובדות מוכיחות שיאיר נווה לא הפר את הוראת בג"צ (לפי הג'יהאד האסלאמי[!], הפעילים שהיוו מטרת המעצר באותו מסמך ידוע נהרגו לאחר קרב יריות במהלכו השליכו מטעני חבלה על החיילים).

    מסקנה: יאיר נווה לא הפר את הוראות בג"צ.

    באמת שזה לא פיזיקה גרעינית…

    שנית, ענת קם גנבה 2000 מסמכים מסווגים מצה"ל. ביניהם, לפי "ידיעות אחרונות", גם התכניות העתידיות לפלישה הקרקעית של צה"ל לעזה (התכניות למבצע עופרת יצוקה). לתכניות האלה אין כל ערך מוסרי, הן תכניות טקטיות, מאיפה כל כוח יכנס. לעומת זאת, גניבתן בהחלט מעלה את סיכון הגעתן לידים הלא-נכונות (העיתונאי הרשלן שוכח את התיק, גוף מודיעיני עוין מגלה שיש בידיו מסמכים מסווגים אז הוא גונב אותן, וכו'), ועל ידי כך סיכון חייהם של אלפי חיילים.

    הילדה של כולנו סיכנה את חייהם של ילדים אחרים, ועל כך שולחים אותה לפינה ל4.5 שנים.

  13. ג. אביבי

    טלי פחימה קבלה עונש דומה. אבל לפחימה איש לא יקרא "הילדה/החביבה של כולנו". מה לעשות, היא לא מהגזע המתאים.

  14. דברים בזכות ענת קם

    [1] לא היה בידיעות סוד. עובדה שהצנזורה הצבאית לא פסלה אפילו ידיעה אחת!
    [2] ענת קם עשתה שירות לציבור. היא גליתה שהכיבוש אלים ורקוב. אילו היתה לישראל חוקה, וזו היתה כוללת משהו כמו First Amendment
    ענת קם היתה זוכה להגנת החוק. ואולי לפרס פוליצר יחס עם אורי בלאו.
    [3] הגילויים ב"הארץ" על פעילות דורית ביניש להסתרת הפעילות הבעייתית של רביב בשרות השב"כ אומרים רבות על מערכת המשפט הציונית. לכן נשפטת ענת קם, בעוד בן-ימיני ושות' לא מועמדים לדין על הסתה.
    [4] תחקיר "הארץ" מגלה, כי ביניש הסתירה מן הממונים עליה, היועצים המשפטיים לממשלה יוסף חריש ומיכאל בן יאיר, כי אבישי רביב היה סוכן שב"כ. ל"שמפניה" הותר לעבור על החוק, ועל כך הגן השב"כ.
    [5] היכן מסתתרים השפנים?
    מדוע כה מעטים הל"ווים? מדוע אין איגוד העיתונאים יוצא להגנת חופש העתונות? למה אינם מגנים את המק-קרתיזם החדש? מדוע אינם משבחים את אלו שקמו והתקוממו – אורי בלאו וענת קם – ולמה אינם מגנה העתונות את השקט סביב משפטה של ענת קם? הרי זה סקנדל שמסיר כל כסות ומגלה את מהות ה"דמוקרטיה הישראלית".
    [6] ‎אשמתה של ענת קם, (על-פי סוכנות הידיעות האמריקאית אסושייטד פרס, ששיחררה לראשונה את הידיעה) היא שקם, שעבדה תחת אלוף יאיר נווה‫, גילתה שנווה‫ הגן על חיסולים ממוקדים כאילו אלה "חוקיים".
    [7] קצת על אורי בלאו.
    בלאו נעץ את ציפרוניו בקודש הקודשים של הכיבוש, במתנחלים ובצבא ששמר עליהם. כשעבר ל"הארץ" לא היתה מטרה ממסדית חשובה שבה לא ירה בלאו את חיציו. בדיוק של מנתח מומחה הוא ירה למטרה ופגע בסרטנים ובמסרטנים. במושחתים ובמשחיתים. אילו רצה המשטר, אילו רצתה המשטרה וחוקריה, היו מצרפים את גושי המידע שהביא אורי בלאו בסיפוריו על אביגדור ליברמן למסכת, והיו מסוגלים להעמיד את ליברמן לדין מזמן, ולהשיג הרשעה שהיתה שולחת את אביגדור לכלא ולאחר מכן רחוק מהפופוליטיקה -לג'וב הקודם שלו- להיות שומר מפתני בתי המרזח.
    [8] לסיכום: זו בושה לעתונות הישראלית שאינה יוצאת להגן על כל מה שנחשב לקדוש. בושה גם למכון לדמוקרטיה. ‫"‬המכון הישראלי לדמוקרטיה‫",‬ דיווח: "כל המשפטנים ששוחחו עם 'העין השביעית' מסכימים כי אין לקשור בין גורלה של קם לזה של בלאו".
    כך הם הפקירו את ענת קם לחסדי השב"כ וביהמ"ש המחוזי. גם "קשב – המרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל", שמנהל יזהר באר לא בא להגנתה של ענת קם. האתר יצא רק להגנת אורי בלאו וכתב: "קשב … קורא להימנע מהגשת כתב אישום נגד עיתונאיים החשודים בהחזקת מסמכים סודיים במהלך מילוי תפקידם העיתונאי".
    [9] משפטה של ענת קם, והשפיטה הציבורית שקיבלה, מוכיח שהדמוקרטיה הישראלית גוססת. הכיבוש ניצח. הדמוקרטיה הובסה. פירפורי הגסיסה של גלויים למי שמוכן לפתוח את עיניו להביט במראה.
    [10] בעוד מתנחלים שפושעים ופוגעים – ולעיתים גם רוצחים פלסטינים – מקבלים עונשים קלים, או משוחררים, נידונה ענת קם לארבע וחצי שנות מאסר על "עבירה שלא פגעה בביטחון המדינה". עכשיו לכל ברור שהחברה "היהודית" מעדיפה את גירסאות השב"כ, את העינויים והסתרתם ע"י הרופאים שמשתתפים בהם, ואת המשך הכיבוש – על האמת. כך יבוא הקץ על ישראל. שפיטת ענת קם היא עוד אבן על קבר הדמוקרטיה הישראלית.