"עוד מישהו נגעל מהשיט שמשודר עכשיו בערוץ 10?"

הן מצטיירות כרודפות פרסום, אבל לא פחות מכורות לחשיפה מח"כים כמו כרמל שאמה הכהן או יריב לוין. תחומי העניין שלהן צרים והתובנות קלושות, אבל הן לא מסוכנות לחברה הישראלית כמו בוגי יעלון, איווט ליברמן או לימור לבנת. איתמר זהר על "מעושרות"
איתמר זהר

את המשפט הזה, על פי מקורות זרים, כתבה נועה מימן בחשבון הטוויטר שלה בעקבות שידור הפרק הראשון של "מעושרות" בערוץ 10. תוכנית הריאליטי, שאין להתפלא אם הוכרה כתוכנית תעודה בידי הרשות השנייה, עוררה כצפוי הדים רבים. היו שתהו אם אין טעם לפגם לשדר דווקא תוכנית כזאת בימים של מחאה חברתית. אבל נדמה כי יש חשיבות בעצם השידור שלה, ולאו דווקא הפקתה, משום שהיא מציגה עוד לבנה בחומה שיצרה כאן בעשור האחרון ההערצה לכסף.

"מעושרות" היא אמנם תוכנית נחותה, אבל היא לא גרועה יותר מאשר "סברי מרנן" או כמעט כל סדרה ישראלית שהופקה כאן. המשתתפות אמנם מצטיירות כרודפות פרסום, כמו כל משתתף בריאליטי, אבל הן לא פחות מכורות לחשיפה מאשר ח"כים כמו כרמל שאמה הכהן או יריב לוין. תחומי העניין שלהן צרים והתובנות קלושות ומבהילות, אבל למרות זאת הן לא מסוכנות לחברה הישראלית כמו משה בוגי יעלון, איווט ליברמן או לימור לבנת. ניקול ראידמן, לאה שנירר ושאר הנשים המככבות ב"מעושרות" מבקשות להצטייר כבעלות מודעות עצמית גבוהה, נשים דעתניות וחזקות. אבל הגדרות כמו "דעתניות" ו"חזקות" הן אלה שמפילות אותן במלכודת וחושפות עד כמה הן לא מודעות לעצמן. משום שהן רק מחדדות כך את הסטריאוטיפים שיצר העולם הגברי סביבן. גבר הרי לא יוגדר כמעט לעולם בתקשורת כ"דעתן" או "חזק". אשה כן, משום שהתכונות האלה כביכול אינן מובנות מאליהן על ידי אלה שמכתיבים את דעת הקהל.

"מעושרות". הגדרות כמו "דעתניות" ו"חזקות" הן אלה שמפילות אותן במלכודת. צילום: יח"צ

יתרה מכך, משתתפות "מעושרות" נבחרו לתוכנית בזכות המיליונים המלטפים אותן, אבל לרובן יש כסף בזכות הגבר שהיה או עדיין לצדן. אין זה אומר כמובן שהן עצלות או מפונקות, אלא שתמורת תחושת ההון והביטחון הכלכלי, מזויפת וריקה ככל שתהיה, הן מוכנות לוותר על הערכים שכל כך חשוב להן להתהדר בהם. מרוב מאמץ להראות עד כמה הן עצמאיות, בטוחות בעצמן, נאמנות זו לזו ו"מסודרות בחיים", הן חושפות את היותן פגיעות ואנושיות אפילו יותר מבני התמותה שהן כביכול מביטות עליהם מלמעלה.

החברה הישראלית נהפכה בשנים האחרונות לבהמית ואלימה עוד יותר מכפי שהיתה. פרט לתחושת ה"מגיע לי", שהולכת ותופסת תאוצה, אפשר לשמוע מכל פינה את צמד המלים "תראו אותי". לי יש טלפון משוכלל יותר, מכונית חדשה יותר, בית גדול יותר. תרבות הצריכה, שמחריבה את כל העולם המערבי, קיבלה כאן חיזוק משמעותי מעיתוני הכלכלה שהפכו את המתעשרים החדשים והישנים לסוג של אלים שהאדם מן היישוב צריך לקנא בהם על כך שלהם יש כסף ולו לא. ההצהרות החלולות שלהם, כמו "נשארתי אותו אדם שהייתי" או "כסף זה לא הכל בחיים", רק גרמו להם להיראות מרוחקים וקרים יותר.

כיום, ברוח המחאה החברתית, יש ביניהם כאלה שמכים על חטא. לא צריך להאמין להם כל כך מהר. כמו אז, כך גם היום, הכל מתוכנן ומתוזמן, מובל בחוטים של אנשי יחסי ציבור. אם כסף באמת לא היה הכל בחיים בעיניהם הם לא היה עושים כל כך הרבה מאמצים כדי להראות לנו שיש להם אותו בכיס.

פורסם בבלוג של איתמר זוהר – חיים של אחרים

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סמדר לביא

    יש הרבה יותר נשים שמועידות את עצמן לטפח גבר וילדים על חשבון עצמאות כלכלית והגשמה עצמית מאשר בוגי יעלון. הן אלה המאפשרות את הבוגי-יעלונים. וגם רבות מאלה המגשימות את עצמן יכולות לעשות כן כי הגבר שהן מטפחות ויולדות לו גם כמה ילדים במירווים המתאימים פותח את הארנק בתמורה ומאפשר זאת להן (ראה פרופסוריות, שופטות וכיו"ב).הגדרת הפוסטמה הישראלית חוצה קבוצות אתניות, רמות השכלה, מיקומים גיאוגרפיים וכיו"ב. הפוסטמה הישראלית היא נכס לאומי.