ביי מחאה, היי איראן

אפשר להבין את ההתנגדות להכרה בזכויות חברתיות כזכויות יסוד מצד פקידי האוצר. מדובר בזכויות יקרות, וזה יעלה המון כסף. עדיף לדבר על תקיפה בעזה ובאיראן. זהבה גלאון על סטירת הלחי שנתנה אתמול הממשלה לציבור
זהבה גלאון

הממשלה נתנה אתמול סטירת לחי מצלצלת למאות-אלפי האזרחים והאזרחיות שגדשו את רחובות הערים במחאה על המדיניות החברתית-כלכלית, כשהתנגדה להצעת חוק יסוד: זכויות חברתיות. הציבור התפקח בקיץ האחרון והבין שהשיטה לא עובדת בשבילו אלא נגדו. אחרי שנים של עיוורון קולקטיבי, שבמהלכן רשמה מדינתם הישגים מפוקפקים כשיאנית בפערים חברתיים, יצאו הישראלים לרחובות לדרוש צדק חברתי.

הממשלה הגיבה בשני צעדים, היא הקימה ועדה לצורך מסמוס דרישות המוחים, והחלה לדבר תחת כל עץ רענן או שחוח על תקיפה בעזה ובאיראן.

תרגיל פיקוד העורף בחולון, 03.11.11. צילום: אורן זיו / activestills.org

המחאה הציפה את העובדה, שנוצר רוב גדול בציבור שלא מרוצה מחלוקת המשאבים הלאומית, חלקו גם מבין לעומק את הבעיות המבניות בשיטה שמצריכות שינוי של המדיניות הממשלתית מהיסוד. התחלואים החברתיים הם לא תוצאה של כוח עליון, אסון טבע, או של הכלכלה העולמית – הם פירות באושים של מדיניות מתמשכת. בעשר השנים האחרונות, שני העשירונים העליונים צברו הון על חשבון מעמד הביניים והאוכלוסיות המוחלשות. הממשלה התנערה מאחריותה לחברה, קיצצה את המסים הישירים, ואת השירותים הציבוריים היא הפקירה לכוחות השוק.

במחאה שהתעוררה בקיץ האחרון יש ניצנים של אתוס אזרחי חדש ומעורר תקווה. הציבור רוצה מדינת רווחה צודקת וסולידרית; הוא תובע לחדש את האמנה החברתית בין המדינה לבין אזרחיה. לכן, הצעת החוק הראשונה שחברי ואני העלנו להצבעה במושב החורף של הכנסת הוא חוק יסוד: זכויות חברתיות.

אחד הכלים החשובים והאפקטיביים לשינוי חברתי, למימוש מדיניות ולהצהרת הכוונות שלנו כחברה היא החקיקה והמשפט. במשטר דמוקרטי החקיקה אמורה לשקף גם את העדפות הציבור. מטרת החוק היא להעניק לזכויות החברתיות מעמד חוקתי ולתקן את המצב החוקתי הקיים בישראל, בו הזכות לקניין, שמעוגנת בחוק יסוד: חופש העיסוק, גוברת על הזכות לקורת גג, בריאות, רווחה, זכות העובדים להתארגן ולשבות. משום שהזכויות החברתיות לא עוגנו בחוק יסוד, הן זכו להכרה משפטית כזכויות יסוד רק בהגנה על "מינימום קיומי" – רף נמוך ומבייש לדמוקרטיה מתוקנת שחברה בארגון המדינות המפותחות.

עד היום עוגנו בחקיקה הזכויות האזרחיות והפוליטיות המסורתיות, בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק. לכאורה, חופש הביטוי או הזכות לקניין הן זכויות נטולות עלויות כספיות, שההגנה עליהן היא ניטרלית כביכול. אך העובדה שהזכויות הליברליות המסורתיות מעוגנות והזכויות החברתיות אינן – מזינה ומגבירה את תהליך הגדלת הפערים החברתיים.

חוק יסוד: זכויות חברתיות יבטיח לכל תושב ותושבת בישראל את הזכות לקיום אנושי בכבוד, הזכות לעבודה ולשכר הוגן, הזכות לחינוך מתקדם, ביטחון סוציאלי, בריאות ורווחה חברתית; החוק יבטיח לעובדים זכות להתאגדות, שהיא זכות דמוקרטית ובסיסית; את זכות השביתה, שהיא עקרון יסוד בזכויות עובדים; החוק יאסור על אפליה בעבודה או בשכר על רקע דת, גזע או מגדר.

אפשר להבין את ההתנגדות להכרה בזכויות חברתיות כזכויות יסוד מצד פקידי האוצר. מדובר בזכויות יקרות וזה יעלה הרבה כסף. המון כסף. חוק יסוד שכזה גם יכביד על מעצבי המדיניות הכלכלית ויכבול את ידיהם. המחיר שאנו משלמים על היעדר הזכויות החברתיות גבוה יותר. את הכסף שהממשלה אוספת במיסים – היא צריכה להשקיע ברווחתם של האזרחים. ולכן טוב לצמצם את מרווח שיקול הדעת ולקבוע כחברה בחוקה המתהווה שלנו אילו ערכים צריך לשקף סדר העדיפויות הלאומי.

הכרה בזכויות החברתיות אין משמעה היענות גורפת לכל תביעה חברתית שמועלית. גם ביישום חוק יסוד יש אלמנטים של מידתיות ואיזון ולא חייבים לפרשו כ"הכל, כאן ועכשיו". את הזכויות החברתיות יממשו בכפוף לאילוצים תקציביים ולמימוש הדרגתי, אך אילוצים אלו אסור שיפעלו כחסמים כנגד ההכרה המהותית בזכויות חברתיות.

כדי להתמודד עם הדרישות שהעלתה תנועת המחאה הקימה הממשלה את ועדת טרכטנברג. אך המבחן של ממשלה הוא לא בהקמת ועדות, אלא בקבלת החלטות ובהצבעות.

הממשלה נכשלה בהצביעה נגד הצעת החוק אמש במליאה, כאשר רק שעות ספורות קודם לכן החליטה לבנות בשטחים כ"תג מחיר" על כך שארגון אונסק"ו קיבל את הפלסטינים לשורותיו. כך מתגלה במלוא כיעורו סדר העדיפויות שלה: כן לכיבוש, לא לצדק חברתי.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ג. אביבי

    ההיסטריה הגרעינית, שמחוללים ביבי et ברק בעזרת התקשורת, נועדה לשכך את המחאה החברתית, להמשיך לחזק את ההתנחלויות, להחליש את הפלסטינים ע"ח כל אוכלוסיית ישראל ולהבטיח את מקומו של ברק בראשות ה"ביטחון".

  2. מה עניין שמיטה להר סיני?

    לכאורה אין קשר בין דחיית דרישות המחאה החברתית לתקיפה בעזה, ולפטפטת הממשלתית על התקיפה הקרבה באיראן. אך מסתבר שהמבוך כה עמוק — והממשלה כה רעועה — שביברק את ליברמן נאחזים בקש של מלחמה נוראה כדי לשרוד ולהינצל. לכן, כמו שמציינת זהבה גלאון בצדק, הממשלה הזאת, שסדר העדיפויות שלה: כן לכיבוש, לא לצדק חברתי, "מסבת" את הציבור" ומאיימת על חייו. נקווה שהאיומים יתגלו כחסרי שחר, שאם לא — לאן אנו הולכים? לקבורה, או לקבורת המדינה?

  3. רשף

    האמנם יש תקציב לתגי מחיר , אירן ושאר פורענויות והכל ענין של סדרי עדיפויות בתקציב?  

  4. ליאור

    כאן את משכנעת את המשוכנעים. כדאי להוסיף עוד התייחסות לאיראן ולקשר שבין המחדל החברתי-כלכלי לאיומי המלחמה ולמחדל הבטחוני העתידי, ולפרסם באכסניה פחות מובנת מאליה.

  5. דוב

    זהב גלאון מדברת מתוך מעמדה כחברת כנסת. נדמה לה שאם היא מציעה חוקים ואפילו אם מתקבלים היא משנה את העולם, אז לא.
    לכל חוק יש חוק הסדרים ואם לא חוק אז יש "הסדר" כלומר מי שאחראי על הביצוע תמיד יכשיל אותו לטובת הסדר הקיים.
    שינוי חברתי זו מהפכה שלא תעבור בכנסת כזאת. יצירת כוח מהפכני שיכול להביא לשינוי הוא משימה כבדה היא מתחילה ברחוב ומסתיימת בהצלחה לאחר שהכנסת הזאת וכל מה שהיא מייצגת תתפרק ויקומו כוחות חדשים ונציגות אחרת שמעוניינים באמת לשנות.

  6. רס

    כמה זמן השקעתם בניסיון להעביר את החוק המדובר? האם קדמו לכך שבועות של עבודה פרלמנטרית? (שאלה רטורית)

    ה"מאמץ" שלכם להיות הראשונים שמייצגים את המחאה רק מראה את הניתוק שלכם מהרצון של העם לייצוג אמיתי בכנסת. כמו כן זה גם מראה שלא הבנתם את השינוי המחשבתי שהתרחש כאן, ושאנשים ממש יודעים יותר על העבודה הפרלמנטרית וכיצד מחוקקים חוקים ועם מי יש להם עסק. הרי היה ברור לכולם שהקואליציה תצביע נגד. יותר בטוח מלהמר על מכבי ת"א שתזכה בליגת הכדורסל (לפני הפיינל פור).

    המעט שיכולתם לעשות זה לעבוד קשה ולנסות לקבץ עוד ח"כים ולוודא שהם יהיו במליאה כדי להראות שהבעיה היא הקואליציה. רק שבשביל זה צריך להיות לכם אכפת. אז כנראה שהבעיה היא לא רק הקואליציה וזה לא סתם שאין אופוזיציה. כולכם חלק מאותו משחק ואנחנו לא נהיה סכום האפס שלכם.

  7. הילי

    ואולי גם אובמה ומנהיגי אירופה
    החליטו להבעיר את המזה"ת
    כנגד תנועת ה'כיבוש'
    occupy wallstreet

  8. חנן שליב

    הבה שלום

    אולי תנסי משהו מנהיגותי אמיתי ומקורי,פשוט תעבירי את תפקידך במר"ץ לדפני ליף.
    טוב גם אני יודע שיש מסגרת ,יש חוק ויש "רצון החברים" ושאר נהלים ולכן כך נראה מחנה השמאל,החברה הישראלית ושאר דברים המאפשרים לגרוטסקה להימשך.
    אז לא בדיוק כמו שהמלצתי אבל משהו בכיוון,איחוד כל כוחות השינוי והחלפת כל (כמעט?) המנהיגים העכשויים בחבר'ה הצעירים מהכיכרות של הקיץ.לפחות ניתן צ'נס למשהו חדש ורענן אחרי שהדור הקודם כלכך איכזב ופישל.

  9. ג. אביבי

    כדאי לקרא מאמר בשם הזה של אורי אבנרי.

  10. הילי

    של המנהיגות האמריקאית והאירופית להסיח את הדעת ולסכל את 'הכיבוש' של וולסטריט וכו'.